חמש פעמים טקסאס
יום ד', 10/01/2007 שעה 9:20
תארו לעצמכם שיום אחד היו האמריקנים נוטלים את טקסאס ומחלקים אותה לחמש מדינות נפרדות. רוב האמריקנים אינם יודעים, אבל סעיף כזה אכן קיים בהסכם הסיפוח של טקסאס לארצות הברית, תולדה של הנטייה שרווחה באמצע המאה התשע-עשרה במערכת הפוליטית האמריקנית ליצור איזון מתמיד בין מדינות שתמכו בהמשך קיום העבדות למדינות שהתנגדו לה. הסכם זה, שהיה תוצר של משא ומתן שהתנהל בין מדינות האיחוד לבין הרפובליקה העצמאית בראשות הנשיא ג'ונס, שוב אינו רלוונטי בימינו. ובכל זאת, מעניין היה לבדוק מה היה כוחו של מושל טקסאס כיום לו הייתה מדינה זו אחראית לשליחתם של חמישית בלבד משלושים וארבעה הבוחרים שהיא משגרת כיום לחבר האלקטורים; ולחילופין - האם היו נשיאים טקסאניים מובהקים כמו לינדון ג'ונסון והאב והבן לבית בוש, נבחרים לתפקידם אילו באו רק מאחת מתוך חמש המדינות הללו






האב המייסד של רפובליקת טקסאס. סם יוסטון (מקור תמונה 1)

אחת משאלות הטריוויה הפשוטות ביותר שנשאלנו בימי ילדותנו היא ''כמה מדינות יש בארצות הברית''. התשובה הפשוטה ביותר היא, כמובן, חמישים. אבל ברוב המקרים שבהם שאל עבדכם הנאמן את השאלה הייתה התשובה שונה מעט מן המספר הזה. לעתים קרובות נהגו העונים לנקוב במספרים שנבעו בין חמישים ואחת לחמישים ושלוש. איש מהם לא יכול היה להסביר אילו מדינות נוספו מאז הצטרפה הוואי כמדינה החמישים במספר בשנת 1959, אבל איכשהו נכנס להם לראש שאצל האמריקנים יש פיחות במספר המדינות, ממש כפי שאצלנו הדבר קורה עם שערי מטבע החוץ.

מה שאיש לא ידע (זה לא יוצא דופן: גם רוב האמריקנים לא יודעים), הוא שיש אפשרות - תיאורטית לחלוטין - שאחת מאותן חמישים מדינות תחליט יום בהיר אחד להתחלק לחמישה חבלי ארץ נפרדים, שכל אחד מהם בנפרד יוכל להצטרף לארצות הברית במעמד של מדינה. הדבר המפתיע הזה הוא תוצר של נסיבות פוליטיות ייחודיות שנוצרו במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה. ומעשה שהיה כך היה.

בתום שנים של פולמוס ציבורי מתמשך הגיעו הזרמים הפוליטיים השונים בארצות הברית להסכמה על התנאים לסיפוח טקסאס (שהייתה רפובליקה עצמאית מאז נפרדה ממכסיקו והביסה את צבאה של האחרונה בקרב סן ג'סינטו ב-‏1836) לאיחוד, הם מצאו עצמם במילכוד שאותו לא הביאו מראש בחשבון. הרפובליקה הטקסאנית הצעירה לא הייתה בשלה להיות אומה ריבונית; מצד שני, נוכחותה של ישות פוליטית במרכזה של יבשת צפון אמריקה היוותה איום על שאיפותיה ואינטרסיה של ארצות הברית עצמה.

הרפובליקה הטקסאנית שהנהיג סם יוסטון הייתה קהילת ספר דלילת אוכלוסין. למעשה, לא היו בה יותר מארבעים אלף נפש. היו בה שורה של מטעים וחוות שניצבו סמוך ליערות או למורדות הנהרות שבסמוך למפרץ מכסיקו. הכלכלה הייתה בעלת אופי חקלאי מובהק. רוב החוואים נאבקו על קיומם. בעלי המטעים ייצאו את הכותנה שלהם בתמורה ליבוא סחורות אחרות שלהן היו זקוקים. העיירות הגדולות ביותר לא היו יותר מאשר גיבוב של בתים שביניהם מתפתלים רחובות בוציים ובהם לא יותר מכמה אלפי תושבים. שוק הון, למשל, לא היה שם. גם כסף כמעט ולא היה. גם לא בנקים, כבישים סלולים או בתי ספר מאורגנים. לא הייתה קיימת כמעט תעשייה, ולמעשה היה צורך לייבא כמעט כל סחורה שהיא. על הקהילה הדלילה הזו היה קשה למימשל המקומי לשלוט בצורה אפקטיבית והחוק נאכף בראש ובראשונה על ידי השריפים ושופטי השלום של הסביבה. נגיד את זה ככה: טקסאס לא עמדה בשום קריטריון של קבלת סטטוס של מדינה בארצות הברית - אפילו של אותה תקופה.
אבל הרפובליקה העצמאית הזו חסמה את ההתפשטות האמריקנית לכיוון האוקיאנוס השקט, וקיומה של אומה עצמאית הגובלת בארצות הברית היווה פיתוי עצום להתערבות נוספת של מעצמות אירופיות. דוקטרינת מונרו לא הייתה מסוגלת לחסום, למשל, תפיסה חד-צדדית של זכויות דייג על ידי ימאים בריטיים במימי טקסאס. סיפוח היה יכול, איפוא, להוות פתרון סביר לבעייה זו. אפס, מכסיקו ראתה עדיין בטקסאס חבל ארץ מורד, וסיפוח עימו משמעו היה (כפי שאכן התברר, לבסוף) סכסוך מזוין עם השכנה שמדרום לנהר הריו גראנדה.

ככל שהבעייה המכסיקנית הייתה בעלת חשיבות, היא לא השתוותה במשקלה לבעיית העבדות. סיפוחה של טקסאס עלול היה להפר את האיזון הפוליטי העדין שבין מדינות העבדות למדינות החופשיות. סיפוח כזה לא זו בלבד שישנה את המאזן לטובת מדינות העבדות, אלא שהמדינה החדשה בברית תהיה תוספת אדירה של טריטוריה - כמעט פי ארבעה בשיטחה מהמדינה בעלת הטריטוריה הגדולה ביותר אז, מיזורי. כדי להוסיף בעייה על בעייה, התברר כי חלק הצפוני של טקסאס שוכן מצפון לקו הרוחב הצפוני 36°30' - הקו שציין את הגבול בין שטחי העבדות לאיזורים החופשיים, כפי שנקבע בפשרת מיזורי מ-‏1820 (הגם שסעיפי הפשרה התייחסו לכל השטחים שהועברו על ידי צרפת לארצות הברית כחלק מטריטוריית לואיזיאנה, ועל כן לא כללו - בהגדרה - את טקסאס).

המאחד. פסלו של נשיא טקסאס ומי שיזם את האיחוד עם ארה''ב, אנסון ג'ונס, המוצב בעיירה הקרויה על שמו (מקור תמונה 2)

באותה תקופה החל הדרום להבין שיצא מקופח מפשרת מיזורי של 1820. ארקנסו ומישיגן התקבלו זה מקרוב לברית, בהעמידן את הרכבה על 13 מדינות חירות מול 13 מדינות עבדות. פלורידה הייתה גליל העבדות היחיד שנותר; אך שלושה גלילות חרות - ויקסונסין,איווה ומינסוטה - עמדו לתבוע בקרוב להצטרף לברית, והייתה קיימת אפשרות שנוספות ילכו בעקבותיהן, אם ינותץ המחסום האינדיאני אל המישורים הגדולים. כמה מעצבי דעת קהל מהדרום העלו, איפוא, את היוזמה לפרוס את טקסאס - מדינה הגדולה בשיטחה מתשע מדינות חירות בצפון מזרח המדינה - למדינות עבדות אחדות, ובכך לשמש איזון נאות לניו אינגלנד.

הנושא הזה, שכל כך טרד את מנוחתם של האמריקנים (לגבי טקסאס היה הדבר פשוט יותר, שכן תשעים אחוז מתושביה היו עבדים או בעלי עבדים), עמד במרכזה של החלטה משותפת שקיבלו שני בתי הקונגרס האמריקני, החלטה שמשמעותה סיפוח של טקסאס לארצות הברית, שאושרה במרץ 1845. החלטה זו כללה סעיף הקובע במפורש כי טקסאס רשאית להתחלק לחמישה חלקים שבהם תותר העבדות, כאשר העבדות בחלקים הטקסניים שמצפון לקו פשרת מיזורי תיאסר ואילו במדינות שתוקמנה מדרום לקו זה יוכרע הדבר בהתאם לעיקרון הריבונות העממית (החלטת התושבים). וכך נאמרו הדברים במפורש:

''Third- New states, of convenient size, not exceeding four in number, in addition to said state of Texas, and having sufficient population, may hereafter, by the consent of said state, be formed out of the territory thereof, which shall be entitled to admission under the provisions of the federal constitution. And such states as may be formed out of that portion of said territory lying south of thirty-six degrees thirty minutes north latitude, commonly known as the Missouri compromise line, shall be admitted into the Union with or without slavery, as the people of each state asking admission may desire. And in such state or states as shall be formed out of said territory north of said Missouri compromise line, slavery, or involuntary servitude, (except for crime,) shall be prohibited. Third- New states, of convenient size, not exceeding four in number, in addition to said state of Texas, and having sufficient population, may hereafter, by the consent of said state, be formed out of the territory thereof, which shall be entitled to admission under the provisions of the federal constitution. And such states as may be formed out of that portion of said territory lying south of thirty-six degrees thirty minutes north latitude, commonly known as the Missouri compromise line, shall be admitted into the Union with or without slavery, as the people of each state asking admission may desire. And in such state or states as shall be formed out of said territory north of said Missouri compromise line, slavery, or involuntary servitude, (except for crime,) shall be prohibited...''

הטקסאני שעמד בראש התומכים בהסתפחות היה לא אחר מנשיא הרפובליקה הזו, אנסון ג'ונס. ג'ונס ירש ב-‏1844 את כסאו של סם יוסטון, מייסדה המיתולוגי של הרפובליקה ומי שעמד בראש צבאה בקרבות הגדולים שניהלה נגד הצבא המכסיקני בשנות השלושים של המאה התשע-עשרה. כאמור, גם בארצות הברית הייתה תמיכה רחבה בסיפוח והוא היווה נושא מרכזי במהלך מערכת הבחירות של 1844. הדמוקרט ג'יימס פולק, שנחשב ל''סיפוחיסט'' מושבע, ניצח בבחירות של 1844 את הנרי קליי, כשעיקר הוויכוח ביניהם נסב על נושא טקסאס. לאחר ניצחונו, כאמור, העביר בקונגרס חוק סיפוח. הקונגרס הטקסאני אישר את ההצעה ב-‏4 ביולי 1845. טקסאס סופחה רשמית לאיחוד לאחר שהנשיא האמריקני, ג'יימס פּוׁלק חתם על ההחלטה לקבל את טקסאס המעמד של מדינה לכל דבר, ב-‏29 בדצמבר 1845. ב-‏19 בפברואר 1846 נערך טקס בחזית בניין הקפיטול של אוסטין, בירת טקסאס. דגל הכוכב הבודד הורד מהתורן, ובמקומו הונף דגל ארצות הברית. הנשיא אנסון ג'ונס נשא את נאום הפרידה שלו. כך בא אל סיומו פרק בהיסטוריה הטקסאנית והחלה תקופה חדשה. לימים, גרם סיפוח זה למלחמה המפורסמת בין ארצות הברית למכסיקו.

הסיטואציה שהייתה הקרובה ביותר להביא להתחלקותה של טקסאס לחמש מדינות שונות התרחשה ב-‏1850. קליפורניה (שנכבשה על ידי ארצות הברית במלחמה עם מכסיקו), שחוקתה אסרה את העבדות, פנתה לקונגרס וביקשה להצטרף לאיחוד כמדינה. באותה תקופה הסתבכה טקסאס בסכסוכי גבול, שבמהלכם טענה לבעלות על שטחים שכיום הם חלק מהמדינות ניו מכסיקו וקולורדו. לו הייתה מתקבלת תביעתה של טקסאס על שטחים אלה, היו הדרומיים דוחפים להקמת מדינה טקסאנית נוספת כאיזון להצטרפותה של קליפורניה כמדינה חופשית. פשרת 1850, שנשענה על סידרה של החלטות קונגרס, קהסדירה זמנית את העניין, כשקבעה כי יש לקבל את קליפורניה לאיחוד כמדינה חופשית ואילו טקסאס תזכה לפיצוי של עשרה מיליון דולר מאוצר האיחוד, תמורת ויתורה על שאיפותיה לספח לעצמה שטחים נוספים.

הרפובליקה של טקסאס בתקופת האיחוד (מקור תמונה 3)

קו הרוחב הצפוני 36°30' עלה שוב לדיון ב-‏1854, כאשר בוטלה פשרת מיזורי ובמקומה התקבלה פשרת קנזאס-נברסקה. שלוש שנים מאוחר יותר הכריז בית המשפט העליון של ארצות הברית על פשרת מיזורי כבלתי-חוקתית, כשפסק בפרשת דרד סקוט. הסבירות שטקסאס תתחלק לארבע מדינות נוספות ירדה עוד יותר לאחר פרישתה מהברית ב-‏1861, יחד עם יתר מדינות הדרום, והקמת הקונפדרציה - שהרי בקונפדרציה שוחרת עבדות לא היה כל צורך באיזון אריתמטי בין יחידות מדיניות שוות מעמד. רק ב-‏1865, לאחר שאישרה ארצות הברית את התיקון ה-‏13 לחוקתה - תיקון שביטל את העבדות בכל רחבי המדינה - הורשתה טקסאס להצטרף שוב לאיחוד.

ואולם, מי שסבור שהסעיף הזה בחוקת טקסאס הוא ייחודי אינו אלא טועה. חוקת ארצות הברית - אותה חוקה שהתקבלה, בנוסחה המקורי, כבר ב-‏1787 - מסדירה אפשרות זו בדיוק. סעיף 4, פיסקה 3, בחוקה, קובע כי ''הקונגרס יוכל לקבל לברית זו מדינות חדשות, אך אף מדינה חדשה לא תכונן ולא תוקם בתחומי שלטונה של כל מדינה אחרת שהיא; כמו כן, לא תוקם אף מדינה על ידי חיבורן של שתי מדינות או יותר, או על ידי חיבור חלקי-מדינות, בלא הסכמתם של בתי המחוקקים של המדינות הנוגעות בדבר, ובלא הסכמתו של הקונגרס''.

הטקסאנים הם עם המתגאה במורשתו העצמאית ובעובדה שמדינתם הייתה היחידה בעלת מעמד עצמאי קודם להצטרפותה לאיחוד. אגדה טקסאנית גם מספרת שנציגי המדינה נשאו ונתנו עם ארצות הברית על סעיף בהסכם הסיפוח שיתיר לטקסאס לפרוש מהברית בלא שתצטרך לקבל את אישור הקונגרס לפעולה זו. בהסכם הסיפוח עצמו, מכל מקום, אין לכך כל סימן וזכר.

מי שלא משתגע על נשיאים טקסאניים, החל מלינדון ג'ונסון וכלה בג'ורג' וו. בוש, יוכל תמיד להשתעשע ב''מה היה קורה אילו''. למשל, אילו טקסאס הייתה מתחלקת לחמש מדינות, חשיבות כל מדינה הייתה יורדת בהרבה ביחס לשאר המדינות, ואולי גם הנשיאים הלו לא היו מגיעים למקום אליו הגיעו כשמאחוריהם אחת המדינות הגדולות והחזקות ביותר בברית.





המאמר פורסם לראשונה באוקטובר 2004.



[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ניחוש לגבי הנשיאים הטקסאניים   צביקה   יום ד', 10/01/2007 שעה 10:37   [הצג]   [4347 תגובות]
כדאי לנסות   זיו רייך   יום ד', 10/01/2007 שעה 12:19   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©