ארבעים שנות איבה/ מיכאל זילברמן
יום ה', 05/06/2008 שעה 13:12
בטי דייויס וג'ואן קרופורד היו שתיים מהשחקניות הגדולות ביותר שהצמיחה הוליווד בלמעלה ממאה שנות קולנוע. דייויס כיכבה בדרמות בלתי נשכחות כמו ''איזבל'', ''מר סקפינגטון'' ו''הכל אודות חווה''. קרופורד כיכבה בהצלחות מסחריות כמו ''הנשים'' ו''אישה זו מסוכנצ''. אפס, כדרכן של כוכבות (וגם כוכבים, כמובן) המתחרות על יוקרה באותו מקצוע, התבלע ביניהן סכוך ארוך וקשה במיוחד, שבעצמו הפך למעין מיתוס קולנועי רב-שנים. במהלך אותו סכסוך התבצעו לא מעט ניסיונות להביא את שתיהן לשחק בסרט משותף, אך למעט פעם אחת בלבד נדונו ניסיונות אלה לכישלון. כאשר כבר כונסו השתיים תחת כנפי אותה הפקה, שימש הסט כזירה לתעלולים שונים ומשונים שביצעו השתיים זו לזו. מיכאל זילברמן, במאמר אורח, משרטט את דיוקנה של היריבות הקשה הזו, שיפרנסה אינספור כתבות במשך שני דורות.










בטי דייויס. צוואר מעוקם.

בטי דייויס על ג'ואן קרופורד: ''גבות העיניים שלה ניראו כמו זחל אפריקני, והרגע הטוב ביותר שלנו היה כשדחפתי אותה במורד המדרגות ב-''Whatever Happened to Baby Jane''


ג'ואן קרופורד על בטי דייויס: ''קחו ממנה את העיניים הבולטות, את הסיגריה ואת הדיבור המתומצת ומה נותר? היא כולה זיוף אחד גדול, אבל נראה שזה מה שהציבור אוהב''.









מעטות המריבות בהוליווד שהיו טעונות יותר רגשות, רוויות שינאה וממושכות כל כך כאיבה ששררה בין השחקניות בטי דייויס וג'ואן קרופורד. במשך ארבעים ושתיים שנות קריירה פורחת טיפחו והעצימו שתי הדיוות הגדולות של הוליווד תיעוב הדדי שלווה בהשמצות פומביות ובהפגנות כוח בכל הזדמנות ומקום אפשריים.

מקורו של הסיכסוך, כך מספרת האגדה, היה על ליבו של גבר: דייויס, שכיכבה בסרט ''מסוכן'' עם פרנצ'וט טון (שלמרות ששיחק ביותר ממאה סרטים שמו לא יאמר מאומה לרובנו), התאהבה בו מבלי לדעת שבאותה עת הייתה ג'ואן קרופורד בת זוגו. ואילו קרופורד, למרות היותה האשה הנבגדת במשולש הרומנטי שנוצר, לא נלחמה בדייויס אלא להיפך: ביודעה מיהי הכוכבת הגדולה יותר מבין שתיהן, היא ניסתה להתחבב על דייויס כמיטב יכולתה. זה לא עזר לה: דייויס הזועמת סירבה לסלוח (על מה?) וטבעה על קרופורד את המשפט המפורסם לפיו ''קרופורד שכבה עם כל הכוכבים של MGM חוץ מאשר עם לאסי''. שנתיים לאחר מכן, הגדישה קרופורד את הסאה ועברה לעבוד באולפני פאראמונט שהיו הטריטוריה המוחלטת של דייויס. הקרב על הבכורה פרץ.

כעבור שנתיים סירבה בטי דייויס להצעה להופיע בסרט ''מילדרד פירס''. קרופורד, שהייתה הבאה בתור מבחינתם של מנהלי האולפנים, כיכבה בסרט, ולזוועתה של בטי דייויס אף זכתה בטקס האוסקר של 1946 בפרס השחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט. המלחמה הוכרעה לעת עתה. דייויס הודחה מכס המלכות, ומלכה חדשה הומלכה באולפני פאראמונט.









ג'ואן קרופורד. משקאות של ''קוקה קולה''.

בשנים הבאות כיכבו שתיהן במספר סרטים מצליחים. בטי דיוויס הייתה מועמדת לאוסקר כמה וכמה פעמים אך מלבד הזכייה האחרונה שלה בשנת 1939, לא הצליחה לזכות שוב. גם קרופורד הייתה מועמדת פעמיים לזכייה בפרס הנחשק. ב-‏1953 היו שתיהן מועמדות לזכות בפרס השחקנית הטובה ביותר, אך למרבה הצער (או השמחה) ההדדיים, הזוכה הייתה שחקנית אחרת.

בעשרים השנים שחלפו מאז התקרית הראשונה ביניהן, נעשו נסיונות רבים ללהק את שתי היריבות המרות לסרט אחד, אך ניסיונות אלה נכשלו שוב ושוב. העלות הגבוהה שבליהוק שתי שחקניות גדולות הייתה ברת פתרון, אך המריבות על התפקיד הראשי בכל תסריט חסמו כל נסיון להפקת סרט שכזה.

רק בשלב מאוחר יותר של הקריירות שלהן, משהועם זוהרן, נסללה הדרך להפקת הסרט המיוחל. שתיהן הסכימו באי-רצון לככב בסרט Whatever Happened to Baby Jane. העובדה שלראשונה מזה עשרות שנים עבדו שתיהן יחד העניקה להן הזדמנות פז לפרוק את שנות האיבה שלהן בדרכים רבות מספור. דייויס למשל, בידעה שקרופורד היא אלמנתו של נשיא ''פפסי קולה'', דרשה שבחדרי ההלבשה תותקן מכונה לממכר משקאות של...''קוקה קולה''.

בנוסף, התסריט הפיזי ורווי הסצינות הגופניות גרם לכך שהמכות והדחיפות שהחליפו ביניהן שתי הדמויות שגילמו היו, לדברי הצוות, אמיתיות לגמרי. במהלך ההסרטה הובהלה קרופורד לבית חולים עם זעזוע מוח וחבורות בכל גופה לאחר שדייויס, שאמורה הייתה לסמן לבעיטה, ויתר על הסימון ובעטה ביריבתה השנואה בעוצמה. בסצינה אחרת הייתה אמורה דייויס לגרור את קרופורד על הרצפה, אך זו התנגדה יתר על המידה והעניין הסתיים, בעיקום צווארה של דייויס.

גם לאחר סיום הצילומים לא פסקה המלחמה בין השתיים. בטקס האוסקר של 1963 הייתה בטי דייויס מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר על משחקה. וקרופורד, בעצמה שחקנית ראשית באותו סרט, לא קיבלה אפילו מועמדות. ירוקה מקנאה, התקשרה קרופורד לכל ארבע המועמדות האחרות והציעה להחליף אותן בטקס אם ייבצר מאחת מהן להגיע. אן בנקרופט, שהייתה מועמדת על תפקידה כמורתה של הלן קלר בסרט The Miracle Worker, הייתה עסוקה בצילומי סרט אחר והסכימה להצעה.

טקס האוסקר מצא את בט דייויס נרגשת ומצפה לפרס הנכסף לאחר פעמיים שבהן זכתה (בשנים 1936 ו-‏1939), ולאחר מכן סדרה מתישה, מייאשת ומשפילה של 7 מועמדויות סרק שהאחרונה שבהן הייתה עשר שנים קודם לכן. בעת שהוקרא שמה של אן בנקרופט כזוכה לשנת 1963, רשמה דייויס אכזבה שמינית ברציפות. מפח הנפש לא היה אפילו קרוב לסופו: למרבה הזעזוע, נאלצה דייויס לצפות בצ'ילבה קרופורד (כמחליפתה של בנקרופט) עולה על הבמה ומקבלת את הפרס הנכסף.

את המילה האחרונה במסכת היחסים ביניהן אמרה בטי דייויס בשנת 1977 לאחר שנודע לה על מותה של קרופורד. אני מאד אוהב את הציטוט המקורי, ולכן אביא אותו כלשונו באנגלית:

“You should never say bad things about the dead, you should only say good.

Joan Crawford is dead. Good.”









המאמר המקורי פורסם במאי 2008 בבלוג של מיכאל זילברמן.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©