הצגת כדורסל בערבות העשב
יום ד', 02/04/2008 שעה 22:15
אני מודע לכך שהמאמר הזה לא יגרוף יותר מדי כניסות ו/או תגובות. אחרי הכול, מדובר על ליגת ה-CBA, ליגת כדורסל שהוותק שלה אמנם זהה לזה של ה-NBA, אבל מעמדה נמוך בהרבה מזו של האחות הבכירה והקבוצות המשחקות בה באות, בדרך כלל, מערי פריפריה שחובבי הכדורסל נוטים לזלזל באיכויותיהן. במקור הוקמה הליגה הזו כ''ליגת הכדורסל של מזרח פנסילווניה''. משנת 1970 היא מכונה CBA (Continental Basketball Association). הקבוצות המשתתפות בה באות בדרך כלל מערי שדה קטנות, כאלה שאין להן יותר מדי הזדמנויות להראות את כישרונן אל מול פני האומה. ניצחונות של קבוצות מדקוטה הצפונית והדרומית על מתחרות מאטלנטה ופיטסבורג מראים שכמעט הכול אפשרי שם. ולדקוטה יש לי פינה מיוחדת בלב. דרמה במישורים הגדולים.









השבוע הייתי, כך אני מניח, האדם היחיד בישראל שעקב אחרי סדרת הגמר של ה-CBA, שבה נאבקו אוקלהומה קאוואלרי ומיינוט סקיירוקטס על האליפות. זה היה קרב אדיר, בין הקבוצה עתירת השמות המפורסמים מהדרום (מנכ''ל הקאוואלרי הוא כוכב העבר של ה-NBA אוטיס בירדסונג; המאמן שלה או מייקל ריי ריצ'רדסון, מהשחקנים המוכשרים בתולדות הליגה, שנזרק ממנה בעקבות הסתבכות בפרשיות סמים ולאחר מכן גם ניסה לשחק בקבוצות בישראל) לבין הקבוצה מערבות הצפון המרוחקות שסיימה את העונה הרגילה עם המאזן הטוב ביותר. שידור טלוויזיה של המשחק הזה בכלל לא בא בחשבון. מי בכלל מתעניין בליגת כדורסל משנית כל כך. ובכל זאת, עקבתי אחריה בעניין רב, ואפילו גיליתי אהדה רבה לאחת הקבוצות. אפס, מיינוט סקיירוקטס לא הייתה, לצערי, הקבוצה המנצחת.

גבעות גליות, אגמים רדודים, ערבות רחבות. צפון דקוטה במיטבה (מקור: אלבום התמונות המשפחתי).

מיינוט היא עיירה בת שלושים וחמישה אלף תושבים הממוקמת בצפון מדינת צפון דקוטה, כשסביבה מרחבים בלתי נגמרים. כשנוסעים בערבות הדשא האינסופיות הללו קשה שלא להתפעל מגודלן. בלתי אפשרי שלא לחוש קטן כל כך אל מול אותם מרחבי ענק, כשמעל מכסה את ראשיכם כיפת שמיים אדירה, כחולה-צלולה, שהעננים הלבנים המעטים התלויים בה נראים כאילו נלקחו מציור ונשתלו שם. כשאני צופה בפתיח של סדרת האנימציה ''הסימפסונים'', שתחילתו בעננים השטים בשמיה של ספרינגפילד, אני נזכר באותם שמיים כמעט-מצויירים המאפיינים כל כך את הסביבה הדקוטאית. מיינוט עצמו ממוקמת בלב ה-Drift Prairie, איזור רווי גבעות גליות ואגמים רדודים שנוצר כתוצאה מתנועת קרחונים בימי קדם.

לא כל מי שרוצה לנסוע למיינוט כדי לנפוש גם ייהנה מזה. הוא יוכל למצוא בה כמה נקודות היסטוריות מעניינות כשלעצמן, כמו העובדה שבתקופת היובש שימשה כמרכז מבצעי הברחת האלכוהול של הגנגסטר אל קאפונה ואף זכתה בשל כך לכינוי ''שיקאגו הקטנה''. כמה קילומטרים ממנה שוכן אחד מבסיסי חיל האוויר הגדולים ביותר בצפון ארצות הברית, שמיקומו שם הוא גורם מפתח בכלכלה המקומית. היא גם הוציאה מתוכה שני מושלים (כולל מושלה הנוכחי של צפון דקוטה, ג'ון הובן) ורמטכ''ל אחד (דייוויד צ'ארלס ג'ונס). באוקטובר נערך שם פסטיבל הסתיו הסקנדינבי, מעין שימור של מורשת האבות המייסדים של הקהילה. בצד החובה יש את ההכנסה הנמוכה לנפש, תשתית הכבישים הבעייתית והמגבלות החמורות על נסיעה בסקייטבורד. במלים אחרות, לא בדיוק היעד שאליו תיסעו בחופשה מזדמנת.

עברנו במיינוט במהלך הטיול האחרון שלנו בצפון דקוטה. כלומר, לא עברנו בדיוק במיינוט אלא על פניה. דהרנו עם הרוח בכביש הראשי החוצה את צפון דקוטה ממערב למזרח. היה עלינו להגיע עוד באותו יום מוויליסטון שבמערב המדינה אל גראנד פורקס שבמזרחה. לא יכולנו להרשות לעצמנו להתעכב, משום שרצינו כבר ביום המחרת לעשות את דרכנו אל תוך מינסוטה השכנה. במלים אחרות, אני רוחש אהדה לקבוצת כדורסל שאפילו לא ניצלתי את ההזדמנות הנדירה לשהות חמש דקות בעיר שבה היא ממוקמת.

אני מניח שבשורשיה של אותה אהדה מוזרה עומדת החיבה הגדולה לאותם יישובים קטנים הפזורים ברחבי המישורים הגדולים של צפון ומרכז ארצות הברית. במידה רבה אלה עיירות שמרבית האמריקנים כלל אינם יודעים על קיומן, קל וחומר כשמדובר בזרים הנקלעים לסביבה. אולי זו מעין רומנטיזציה מופרזת של חיי הספר בתקופת הנדידה האמריקנית מערבה. אלא שאותם חיי ספר, שתועדו בצורה אותנטית כל כך בספריה של לורה אינגלס ויילדר, פינו את מקומם לטובת מודרניזציה מואצת. מה שנשאר מכל זה הן הקהילתיות המצומצמת ותחושות הבידוד והריחוק מהמרכז. כשעומדים על נקודה גבוהה כלשהי בעיר כזו וצופים אל הסביבה רואים ערבות עשב שלא נגמרות ומדי פעם גם נקודות קטנות המעידות על חווה חקלאית כלשהי הממוקמת באזור.

אם יש בי נטיות מובהקות כלשהן, הרי שהאורבאניות המוצהרת אינה אחת מהן. אני חש שלא בנוח בערים הגדולות, כולל באותן ערים שרבים רואים בהן ידידותיות יותר מאחרות. הצפיפות הגדולה, הרעש ברחובות, המוני העוברים ושבים, התנועה הסואנת – כל אלה אינם בשבילי. זו גם הסיבה לכך שבמידת האפשר הטיולים שלי אינם בדיוק סיורי שופינג בניו יורק ובלוס אנג'לס אלא הולכים למחוזות אחרים לגמרי. הנה כמה מדינות שבהן הסתובבנו באמריקה: מונטנה, אורגון, וושינגטון, נברסקה, איידהו, קולוראדו, איווה, ואיומינג, יוטה, ניו מכסיקו. מדינות דלות אוכלוסין ומרובות מרחבים. כאלה שהנהיגה בהן מהירה ותחושת התנועה מתעצמת. כאלה שבמסעדות ובפונדקים שבשולי כבישיהן מוגשות עוגות תפוחים עצומות ממדים, לחמניות מתוקות וחמימות וערימות ענק של פירה ועליהן רוטב בקר חום וסמיך. כאלה שיש בהן שדות תירס ומטעי דובדבנים ואסמי חיטה ועדרי בקר ונהרות צלולים וחוואים רכובים על טרקטורים המתנועעים בין רגבי האדמה. מעין הרחבה של הדימוי החלוצי הישראלי משנות השלושים והארבעים.

אם יש ''אמריקה אמיתית'', היא קרובה יותר אל המרחבים הללו מאשר אל הערים הגדולות. האנשים שם פחות מתוחכמים, פחות מהירים, פחות לחוצים. אמריקה היא מדינה דתית מאוד; באזורים הכפריים שלה ההליכה לכנסייה ביום ראשון אינה משהו שאבד עליו הכלח אלא חלק מהשיגרה. יש שם הרבה יותר נהגי משאיות ופועלים חקלאיים מאשר מהנדסי מחשבים ועורכי דין. החנויות מעוצבות בפשטות וביעילות, ניגוד מוחלט לתחכום המסוגנן של המטרופולינים עצומי הממדים. העיירות האלה מייצגות את ההתיישבות של פעם. תושביה של מיינוט הם צאצאי מהגרים מגרמניה, נורבגיה, אירלנד, אנגליה שוודיה וצרפת. רובם שמרנים בעמדותיהם הפוליטיות. שני שליש מהמצביעים נתנו את קולם בבחירות האחרונות לג'ורג' וו. בוש. ג'ון מקיין יזכה כנראה גם הוא לתמיכת המקומיים, אם כי בהפרש קטן יותר.

מבט מלמעלה על מיינוט. עיר מישורית, לא נורא מעניינת, שהכדורסל הוא אטרקציה ממשית בה (מקור תמונה 1).










כשאני חושב על כדורסל שבא משומקום עולה בדעתי תמיד דמותו של בובי פלאמפ. מייד אחריו באה ועולה קבוצת בית הספר התיכון של העיירה מילאן שבאינדיאנה. העיירה הזו ממוקמת בליבו של אזור כפרי בדרום מזרח המדינה. בשנת 1954 היו בתיכון מילאן 161 תלמידים בלבד. הכדורסל היה ענף ספורט כה פופולארי שם, שמתוך 73 הבנים שלמדו בבית הספר נבחנו 58 לנבחרת בית הספר. המאמן הצעיר, מארווין ווד, נחשב לאנדרדוג מוחלט. ובכל זאת, בשנה הראשונה לעבודתו בקבוצה הגיעה זו לחצי גמר אליפות בתי הספר של המדינה. בשנה שלאחר מכן, עם מאזן של 19 ניצחונות מול שני הפסדים בלבד, העפילה מילאן למשחק הגמר, כשמולה תיכון מאנסי סנטראל החזק. המשחק היה שקול מאוד, כשהיתרון עובר מצד לצד כמה וכמה פעמים. במהלך הרבע האחרון, כשמילאן הובילה 28-26, הורה ווד לשחקניו למשוך זמן. כשהייתה התוצאה 30-30 הגיע מבחן ההשהיה לשיאו. בובי פלאמפ, כוכב הקבוצה, החזיק בכדור פרק זמן מדהים של ארבע דקות ושלוש עשרה שניות, לפני שהואיל בטובו לזרוק לסל (ולהחטיא). פלאמפ היה גם זה שהחזיק בכדור כשהשעון תיקתק מדקה ושמונה עשרה שניות לסיום ועד שמונה עשרה שניות לסיום בלבד, וכך הקטין עד כמעט למינימום את פרק הזמן שעמד לרשות מאנסי סנטראל כדי להשוות. ואז, כשחזר הכדור לידיו, ניתר והוציא מידיו את מה שכונה לימים ''הזריקה שנשמעה בכל אינדיאנה''. הכדור נורה מהיד, טיפס לאיטו, התקשת באוויר, צלל למטה ונכנס במדויק אל הטבעת. 32-30. מילאן הקטנטונת עשתה את הבלתי ייאמן. בית הספר הזערורי והצנוע גבר על תיכונים גדולים, עשירים ומבוססים ממנו. הסנסציה הדהדה ברחבי כל האומה. לא היה מדיום ספורטיבי אחד המכבד את עצמו שלא כתב על כך. לימים גם עסק בכך סרט הקולנוע המצוין Hoosiers, בכיכובם של ג'ין הקמן, דניס הופר וברברה הרשי.

כשאני חושב על אנדרדוגים בספורט, צפון דקוטה היא אחת המועמדות הראשונות להיכלל בקטגוריה הזו. למעט ה''פייטינג סיו'' קבוצת ההוקי קרח של אוניברסיטת צפון דקוטה, הנחשבת כמעצמה בענף הספורט הזה (זכתה שבע פעמים באליפות המכללות), קשה למצוא במדינה הזו ענף ספורט פופולארי שהיא מצטיינת בו. ודווקא כאן נכנסות קבוצות הכדורסל של ה-CBA לתמונה.

מיינוט לא הייתה הקבוצה הדקוטאית הראשונה שהתמודדה על התואר הזה. ב-‏1987 זכתה באליפות הליגה הזו הראפיד סיטי ת'רילרס מדרום דקוטה, ובשנים 1996 ו-‏2005 הייתה זו הסו פולז סקייפורס, גם היא מאותה מדינה. שעתה הגדולה של צפון דקוטה באה ב-‏2002, אז זכתה הדקוטה ויזארדס – שלמרות שמה המדינתי מקיימת את משחקיה בבירה ביסמארק - באליפות הליגה, כשהיא גוברת במשחק הגמר על רוקפורד לייטנינג 116-109. מיילס סיימון, כוכב הויזארדס ששיחק שנה קודם לכן במכבי רעננה, נבחר לשחקן המצטיין. שנתיים לאחר מכן ניצחו הוויזארדס בגמר את איידהו סטאמפיד 132-129 וזכו בפעם השנייה באליפות. כדי להסיר כל ספק, גם אז החזקתי להם אצבעות. ואז עברו הוויזארדס והסקייפורס לליגת הפיתוח של ה-NBA (NBDL) והסקיירוקטס הפכו לנציגיה היחידים של הטריטוריה בעלת שתי המדינות ב-CBA. למיינוט לא הייתה קבוצה בליגת כדורסל כלשהי מאז עזבה אותה קבוצה אחרת, קצרת ימים, בשם מאג'יק סיטי סנוברס.

לסקיירוקטס הייתה עונה טובה. המאזן שלה בתום העונה עמד על 38-10, השני בטיבו בליגה. באמריקן קונפרנס, הבית בו שיחקו, הם דורגו ראשונים – לפני פיטסבורג, איסט קנטאקי, אולבני ואטלנטה. רק יאקאמה סאן קינגס, שסיימה ראשונה בנשיונל קונפרנס עם מאזן נדיר של 43-5, נתנה עונה טובה יותר. אלא שיאקאמה נוצחה בקרב על אליפות הנשיונל קונפרנס על ידי אוקלהומה. וכך קרה שאוקלהומה ומיינוט נפגשו בגמר אליפות הליגה.

זו הייתה סדרה בת חמישה משחקים. שתי הקבוצות הגיעו בשיאן. דריאן סלווי, שחקן העונה, סיים את העונה הרגילה עם מספר הנקודות השני בטיבו, 22.7. הוא וקרטיס הייווד נמנו על חמשת הקלעי העונשין המדויקים בליגה. אדם ספאניץ' סיים את הליגה שני באחוזי קליעה משלוש. מארווין פיליפס הוריד עשרה ריבאונדים במשחק, מתוכם 3.8 בהתקפה (שני בליגה) ונבחר כשחקן ההנה של העונה ב-CBA. את הקבוצה אימן מייקל ריי ריצ'רדסון האגדי. אבל מיינוט לא נפלה ממנה. הגארד רוני פילדס קלע בממוצע 21.1 נקודות בערב, חטף 2.7 כדורים במשחק (ראשון בליגה) ומסר 4.9 אסיסטים בערב (שלישי בליגה). ההתקפה המאוזנת שלהם, למעט פילדס, כללה את ריי קאנינגהם 18.5 נקודות למשחק, קווין רייס (13.7), קלן מילינר (13.7), קווין ג'ונסון (12.3) וסידני הולמס (10.5). סידני הולמס וריי קאנינגהאם גרפו יחד כמעט 17 ריבאונדים למשחק, דאריוס מאטר קלע ביותר מששים אחוז מהשדה ולי סקארגס נתן ממוצע של 1.6 חסימות לערב. ובארבע ההתמודדויות ביניהן ניצחה מיינוט שלוש פעמים ואוקלהומה פעם אחת בלבד. מאחר ומיינוט סימה כראש בית ומאזנה ממילא היה טוב יותר, היא נהנתה גם מיתרון ביתיות בסדרה של הטוב מחמישה.









הקרב על התואר. שמירת הלחץ הרגה את הסקיירוקטס (מקור תמונה 2).

במשחק הראשון פתחה מיינוט יתרון שהגיע עד 17 נקודות. אבל אז פתחו הקאוואלרי מבערים, ניצלו יום התקפי מצוין של הייווד וסלווי ואחוז קליעה גרוע של הסקיירוקטס מהעונשין וניצחו 112-108. המשחק השני היה צמוד מאוד, ובשניות האחרונות שלו העביר סקראגס כדור לפילדס, שקלע שלשה משוגעת עם הבאזר ממרחק של יותר מעשרה מטרים וניצח למיינוט את המשחק. במשחק השלישי ניצחה שוב אוקלהומה. מיינוט השוותה ברביעי. החמישי והמכריע נערך בצפון דקוטה לעיני אלפי צופים נלהבים.

הקאוואלרי פתחו בתנופה רבה, אך סיימו את הרבע הראשון ביתרון 24-19 בלבד. הסקיירוקטס החזירו בהסתערות משלהם, מחקו את ההפרש וסיימו את המחצית הראשונה ביתרון 45-42. למחצית השנייה עלו הקאוואלרי עם אש בעיניים. בשמירת לחץ מטורפת הם החזיקו את מיינוט על 29 אחוז בלבד מהשדה, עצרו את רוני פילדס, הסתערו על הריבאונדים וסיימו את המשחק עם יתרון של 56-39 בכדורים החוזרים. השליטה המוחלטת בצבע ומתחת לסלים הביאה לכך ששבעים אחוז מהנקודות של אוקלהומה באו ממשחק הפנים שלה. יתר על כן, 19 נקודות של אוקלהומה באו מהזדמנות שנייה – כלומר, מכדור חוזר בהתקפה או מאיבודים של מיינוט לאחר החטאה של אוקלהומה.

זה נגמר בתוצאה 86-76 לקאוואלרי. שון דניאלס, גיבור המשחק, קלע 23 נקודות והוריד 16 ריבאונדים. דריאן סלווי הוסיף 22 משלו, ברנדון דין עזר עם עוד 14 ומארווין פילס תרם 13 משלו. קווין ג'ונסון קלע 14 עבור הסקיירוקטס, לי סקראגס הוסיף 13 ופילדס – שבמשחקים הראשונים בסדרה קלע בממוצע למעלה משלושים נקודות לערב - סיים עם 12 בלבד. המאמן המנצח ריצ'ארדסון הצטרף לרשימה של שלושה שחקני NBA בלבד שזכו באליפות ה-CBA גם כמאמנים – פיל ג'קסון, קייזי ראסל והנרי ביבי. ''כל כך קרוב, ועדיין כל כך רחוק'', תיאר בצער כתב הספורט המקומי טי.ג'יי. אליק. ומאמן הסקיירוקטס, כריס דליאו, סיכם ללא תירוצים מיותרים: ''אתה יכול להשיג אלף ניצחונות, אבל אם לא הגעת למטרתך אין להם שום משמעות''.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
צדיק סוכר   אסף שפריר   יום ה', 03/04/2008 שעה 2:58   [הצג]
אמריקה ''האמיתית''   דובי   יום ו', 04/04/2008 שעה 2:33   [הצג]   [4 תגובות]
מאמר מרתק   יובל   יום ו', 11/04/2008 שעה 23:13   [הצג]
אין כמו כדורסל מעולם אחר   גזית   יום ג', 21/07/2009 שעה 21:00   [הצג]
שחקני כדורסל   משה   יום א', 11/04/2010 שעה 14:11   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©