''לא תעמוד על דם רעך''
יום ד', 26/03/2008 שעה 20:28
מעריב מדווח היום כי במהלך המעשים המזעזעים שנעשו במשפחה בת תריסר הילדים מבית שמש, הלך אחד מהם אל רבני הקהילה וסיפר לו על האלימות המופעלת בבית נגד הילדים ועל כך שאחים מקיימים יחסי מין עם אחיותיהם. הרבנים, אליבא דמעריב, דחו את פניית הילד על הסף ודרשו ממנו לשמור את כל העניין בסוד. אם אכן כך התפתחו הדברים, מדובר בפושעים שהניחו להתעללות אכזרית לעבור מתחת לאפם ללא תגובה, ולפחות לטעמי מקומם של נבלים אלה בכלא. בעבר כבר פורסם לא אחת על מקרים מעין אלה בקהילות חרדיות. הרבנים פועלים שם כגורם מייצב ומבחינתם עדיף שהעניין יושתק בתוך הקהילה מאשר שהקהילה תיאלץ להתמודד עם דעת קהל עוינת, שתחלחל גם אל הציבור החרדי ובסופו של דבר תגרום להתבקעות הקהילה עצמה. מעניין, אגב, שלפני עשר שנים נחקק חוק המחייב אדם לעזור למי שנפגע ומדווח לו על כך. וכמה מלים על הסנקציה המגוחכת שהוא מטיל.









אם ל-‏12 ילדים מבית שמש חשודה שהתעללה בילדיה, היכתה אותם במכשירים חדים ועשתה בהם עוד כהנה וכהנה מעשים שהדעת אינה סובלת. בין השאר פורסם ששיטת החינוך בבית מבוססות על מלקות באמצעות כבלי חשמל וחגורות (בין היתר דווח כי האם היכתה את אחת הילדות בעזרת מערוך ושברה את אפה), וגם מניעת טיפול רפואי מהילדים הפצועים. שיטות נוספות שנכללו במערכת החינוך הביתית המיוחדת הזו היו כיבוי גפרורים בוערים על גופם של הילדים, זריקתם מהבית אם חלילה איחרו להגיע, התעלמות מצרכיהם (השוטרים מצאו בבית נער בן 16, מוגבל שכלית, שעל אף הקור העז לבש חולצה דקה, מלוכלך בצרכיו) וגם הסכמה בשתיקה לקיום יחסי מין בין האחים והאחיות (והנחת המוצא שלי היא שכאשר ילדה בת שמונה מקיימת מגע מיני היא נאנסת לעשות זאת). אם למופת, מה יש לומר, ועוד כזו הנחשבת כצדקת גדולה וכמודל לחיקוי בקהילתה. וגם לאב כנראה לא חסרה אחריות לזוועה הזו.

יש להניח שאם יש אפילו שמץ של אמת בכל המעשים שמיוחסים להורים הללו, הדין כבר ימוצה עימם, הן במישור התקשורתי והן בזה הפלילי. מבחינתי, לפחות, במידה ויתברר שיש בכך משהו, הטיפוסים האלה צריכים לשבת שנים ארוכות בקלבוש. הדבר נכון גם לגבי אותה אם לשמונה מירושלים שגרמה לילדיה כוויות קשות וביצעה בהם – יחד עם אדם נוסף – שלל התעללויות מכאיבות (כולל הצמדתו של ילד בן שלוש וקצת לתנור בוער כדי להכאיב לו במידה מכסימלית) שבגינן אחד מהם אף איבד את הכרתו.

אבל ברשותכם, אני רוצה לחזור לסיפור האישה מבית שמש, משום שיש לי תחושה עמומה שאחד ההיבטים שלו לא יכוסה על ידי התקשורת עד תומו. כתב מעריב, עמי בן-דוד, פרסם כי ''ילד נוסף, בן 17, סיפר כי דיווח בעבר לרבני הישיבה על האלימות ויחסי המין, אולם הם הנחו אותו לשמור את הדבר בסוד''. לא הבחנתי שהדיווח הזה חזר על עצמו בכלי תקשורת אחרים, כך שאני מתייחס כאן לידיעה שהופיעה במעריב בלבד.

דיווח על ההתעללות בבית שמש. מעריב, 26.3.2008.









בקהילות חרדיות מסוימות – ולא מעטות מהן – הרב הוא הכול. הוא יועץ אישי, הוא פסיכולוג, הוא שולט על כל תחומי החים של בני הקהילה. הוא שאומר להם אם והיכן לעבוד ובאילו חנויות מותר להם לקנות ואילו מוצרי מזון לצרוך וכיצד להלביש את עולליהם ואיך לדבר ומה לשאול. קל וחומר שהדבר נכון כשמדובר בקהילה כה מתבדלת ומסתגרת, כפי שמתואר הדבר בפרסומים בתקשורת. שרי מקובר-בליקוב תיארה לפני כחודשיים את הקהילה הזו בכתבת מגזין מפורטת שהתרכזה במנהגן של נשותיה להסתיר כל סנטימטר בגופן, כולל הלטה מלאה של פניהן ברעלה. אם תרצו, אולי היה זה סימפטום שהעיד עד כמה מסמל המנהג הזה את ניתוקן של נשות אותה קהילה מהמציאות היומיומית. הרב שולט בקהילה כזו שלטון בלי מצרים. ברצותו יפסוק כך וברצותו יחליט אחרת. וברמה כזו של אדיקות וקנאות לא יימצא כמעט אדם שיעז להמרות את פיו – ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בבן-עשרה אומלל שהרב הוא מבחינתו נציגו של אלוהים עלי אדמות.

לו אפשר היה לשאול את פי רבני הקהילה, אולי אף היו תומכים בבעילת קטינים וקטינות. על פי ההלכה יחסי מין (בלשון חכמים ''ביאה'') מוגדרים כאשר הם מבוצעים עם זכר מעל גיל תשע שנים ונקבה מעל גיל שלוש שנים, מתחת לגילאים אלה אין זה נחשב ומוגדר כ''ביאה'' (לא בהקשר הקינייני ולא בהקשר קיום יחסי מין אסורים).

וכך נאמר במשנה: ''בת שלוש שנים ויום אחד מתקדשת (קניין האישה) בביאה...בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה - מומתין עליה והיא פטורה. פחות מכן (מתחת לגיל שלוש) - כנותן אצבע בעין'' (נידה פרק ה', פסוק ד'). חכמי התלמוד מסבירים את המטפאורה ''כנותן אצבע בעין'', הכתובה במשנה, כך: כשם שעין, אם נכנסת בה אצבע, היא מוציאה דימעה וחוזרת ודומעת, כך גם המכניס את איבר מינו בילדה קטנה פחות מגיל שלוש, בתוליה נקרעים וחוזרים ומתאחים, ולכן אין זה נחשב ''ביאה'' לא לעניין איסור ולא לשם קניין.

וכך פוסק הרמב''ם (הלכות איסורי ביאה, פ''א, הלכה י''ג- י''ד): המקיים יחסי מין עם ילדה, הקטנה מגיל שלוש, פטור מעונש אפילו אם עשה זאת עם בתו , וכן המקיימת יחסי מין עם זכר פחות מגיל תשע פטורה מן העונש אפילו עשתה זאת עם בנה, וכן משכבי זכר (הומוסקסואליות) עם קטין, פחות מגיל תשע, פטור מעונש הכתוב בתורה: ''וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם'' (ויקרא, פרק כ', פסוק 13).

כאשר ילד בן 17 מספר לרבנים שהוריו מנהיגים בבית משטר של טרור, שבני משפחתו סופגים מכות רצח, שאחיו נזרקים החוצה אל הקור המקפיא, שאחיו ואחיותיו מקיימים אלה עם אלו יחסי מין (הגדרה מעודנת ביותר לאונס), הוא מצפה מהם לעזור לו. הרבנים, כסמכות רוחנית עליונה בקהילה, אמורים להיות קרן האור היחידה והסופית שלו. אלא שאותם רבנים פוקדים עליו לשתוק. הם יודעים היטב שאם הילד יפתח את פיו, המשטרה תתערב, הקהילה תתפרק וכולם יפצו את פיהם. זה לא יסתיים רק בפגיעה בשמה הטוב של הקהילה אלא גם בפגיעה בסמכותם של הרבנים ואולי אף בפתיחת הליכים פליליים נגדם. הרבנים הללו הקריבו תריסר ילדים (לפחות) כדי לשמור על שקט תעשייתי. אלה אינם רבנים. אלה פושעים. ומקומם של פושעים – בכלא. ואם אפשר, גם לשנים ארוכות.









אני מניח שאפשר למצוא לא מעט סיבות להגיש כתב אישום פלילי נגד הרבנים הללו (ושוב – בנוסף על זה שצריך להגיש נגד בני הזוג, אם יתאמתו החשדות נגדם) ולא מעט עבירות שהם חשודים בהן. אבל בחרתי להתעכב דווקא על כזו שהתביעה אולי תראה בה עניין שולי, אבל מבחינתי הוא העיקר משום שבבסיסו עומד ציווי מוסרי גדול.

יואילו נא הרבנים הנכבדים ויפתחו את ספר ויקרא. צו יש בו, הקובע הלכה מוסרית גדולה: ''לא תעמוד על דם רעך אני ה''' (ויקרא י''ט ט''ז). אחר כך הם מתבקשים לסור אל הגמרא ולדפדף עד שיגיע אל מסכת סנהדרין. ''מנין לרואה את חברו טובע בנהר או חיה גוררתו, או ליסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: 'לא תעמוד על דם רעך'''. יתר על כן: בתלמוד שם למדים מפסוק זה שעל האדם להציל את חברו גם אם הדבר כרוך בטרחה רבה ובהוצאות כספיות מצידו, וכך נפסק להלכה ברמב''ם ב''יד החזקה'' בהלכות רוצח ושמירת נפש (פרק א', הלכה י''ד). לא זו בלבד שהלכתית ומוסרית אסור היה לטיפוסים האלו להתעלם מתחנוני הילד אלא שאף היה עליו לעשות מאמץ אקטיבי כדי להציל את אחיו ואחיותיו מהמציאות הסדומאית בה חיו.

מדינת ישראל הלכה ב-‏1998 בעקבות כמה מדינות אחרות וחוקקה את ''חוק לא תעמוד על דם רעך'', או, בשפה מקובלת יותר, ''חוק השומרוני הטוב'' (אם לשאול את המקבילה הנוצרית שלו). החוק (שאותו יזם עוד ב-‏1992 ח''כ חנן פורת) הוא קצרצר, תמציתי וברור מאוד, ומבלי למנות את כל העבירות קובע סעיף 1 בו כך: ''חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו''. פשוט ולעניין.

אלא שבאותו חוק עצמו ניתן למצוא את סעיף 4, הקובע את הסנקציה על ביצוע העבירה. וכך נאמר בו: ''העובר על הוראות סעיף 1 לחוק זה, דינו – קנס''.

זה הכול. יוציאו צ'ק, ירשמו סכום ויוכל לשוב אל קהילתם בשלום. ולהשומע יערב. ובא לציון גואל.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נבלים ברשות התורה.   מיכאל אוישי   יום ד', 26/03/2008 שעה 20:51   [הצג]   [3 תגובות]
צודק   אבי   יום ד', 26/03/2008 שעה 23:45   [הצג]   [5 תגובות]
כמו הרבה פעמים, אינך יודע לקרוא טקסטים דתיים   גרשון   יום ה', 27/03/2008 שעה 21:29   [הצג]
אין לי את ההפניה   אייל   שבת, 29/03/2008 שעה 17:21   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©