קשת בענן
יום ד', 19/03/2008 שעה 20:47
אי-שם, בסוף המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים, חי ופעל בהולנד סטודנט לרפואה שנזרק מלימודיו. הוא ניסה להתפרנס במגוון דרכים וצורות, אבל לאחר שמת משחפת הותיר אחריו כמה עשרות ציורים. אחד מאלה הוא ''קשת בענן'', קומפוזיציה בצבעי מים שנמצאה בעליית גג קטנה בקנדה, ובמפתיע נשתמרה באיכות סבירה. זוהי היצירה השביעית בלבד של הצייר האנונימי-בשעתו, וילם ואן דן וגטה, שמעולם לראה פרוטה מיצירותיו בחייו. מבקר האמנות ריצ'רד סטייפלטון כתב על הציור הזה: ''...המיוחד הוא ביכולת שלו להלחין קומפוזיציה של גוונים וצללים לכדי סימפוניה של צבעים הנעה בקצב מסחרר, מערבולתי, שכמעט ואינו ניתן לתפיסה בעינו של אדם רגיל''. אנשי בית המכירות הפומביות סות'בי צופים שמחירה יאמיר לגבהים חסרי תקדים. ובכן, אתם צופים עתה בהצגה ראשונה של תצלום התמונה.









וילם קורנליוס ואן דן וגטה היה גאון. כך, לפחות, סברו כל אלה שראו את עבודותיו לאחר מותו. כרבים אחרים, לא הוכרה גאונות זו בחייו, והצייר המוכשר נאלץ להתפרנס מעבודות מוזרות ביותר כדי לרכוש מזון. כשמת, בגיל שלושים ושתיים בלבד, לא הגיעו להלווייתו יותר מארבעה בני אדם: אחיו, דודתו, שכנו וחברו לשתייה.

הוא נולד באוטרכט ב-‏1872. משפחתו התגוררה בבית דל בסימטה צרה, לא הרחק מהקתדרלה המפורסמת של העיר. כישרון הציור שלו נתגלה באקראי. ב-‏1891 בהיותו סטודנט לרפואה באוניברסיטת ליידן, שירבט בהיסח הדעת כמה רישומים על פיסת ניירת בבית קפה בו ישב עם חברים. אחד מהם, שדודו היה בעל גלריה, טען בהתלהבות כי הפרופורציות המושלמות והיכולת לשרטט פרספקטיבה בטכניקה כמעט מינימליסטית, נדירה למדי ועליו לנצלה. ''אתה יכול להיות רופא טוב, וילי'', אמר לידידו, ''אבל כצייר אתה תהיה פשוט עילוי''.

אלא שוואן דן וגטה דבק ברפואה. דודתו סיפרה לו על מכר שלה, צייר שיצא מדעתו ובכעסו אף הטיל בעצמו מום ולימים, אפוף מרה שורה, אף שלח יד בנפשו. עד אז לא הכיר וילי את שמו של וינסנט ואן גוך ואף לא ראה יצירה אחת שלו. אפס, סיפורה של אותה קרובת משפחה השפיע עליו עמוקות ודרבן אותו לסיים את חוק לימודיו.

במהלך אותן שנות לימודים פגש ביוליאנה דה גרייס, נערה ממוצא פלמי שמשפחתה היגרה להולנד. יוליאנה עבדה כזבנית בשכר פרוטות בחנות לדברי סידקית. השניים התאהבו מייד. כמה חודשים מאוחר יותר סיפרה יוליאנה לווילי שהיא הרה ללדת. משפחתה של הנערה עדיין לא ידעה זאת. השניים חיפשו רופא שיבצע בה הפלה, אך חששו להתגלות. אחד מחבריו של וילי, סטודנט לגניקולוגיה, הסכים לבצע את הניתוח. ההפלה עברה בשלום, אך כאשר נתגלה הדבר נזרקו וילי וחברו מהאוניברסיטה. הוריה של יוליאנה, שלהם סיפרה הנערה על העניין רק בדיעבד, אסרו עליה להיפגש עימו - והקשר בין השניים נותק.

וילי ניסה לעבוד במקומות שונים, אך המצב הכלכלי הבעייתי בעיר היקשה עליו למצוא תעסוקה. הוא התפרנס תקופות קצרות מעבודות מגוונות – פועל שחור בבית דפוס, סבל במחסן רהיטים, שומר בבית עלמין ועובד מנהלה במזבלה העירונית. בערבים הארוכים והקרים שבילה בדירת החדר הספרטנית ששכר שב לשרבט רישומים על גבי פיסות נייר שמצא. חבר שפגש באחד הבארים בסביבה הביא לו צבעי מים וכמה בדים והצעיר המרושש פתח באלמוניות, כמעט בחשאי, בקריירת הציור שלו.

בחג המולד של 1904 הזמין אותו שכנו, יופ קלאס, לשתייה כדת וכדין. השניים בילו בבית מרזח קרוב, השתעשעו בחברת נערות מקומיות ולאחר מכן פנו לשוב לביתם. למחרת נאנק וילי מכאבי ראש ומהקאות. הוא סבר שהיה זה האנג-אובר פשוט, אבל טעה. לימים התברר שחיידק השחפת החל לקנן בגופו זמן מה קודם לכן ועתה, בשילוב של שתייה חריפה ושל התקררות עזה, היה הצעיר במצב קשה. ב-‏9 בינואר 1905 עצם את עיניו לנצח.

בעל הבית שלו, שסרק את דירתו לאחר שנקבר, מצא כמה עשרות ציורים. הוא הציע לגלריה מקומית לקנות אותם וזו עשתה כן במחיר שהיה שווה אז לארבעים וחמישה דולרים אמריקאיים. פטר הוברט, שהיה אז אוצר התערוכות באותה גלריה, קיטלג שלושים ושבעה ציורים. בשנתיים הבאות נמצאו שישה עשר נוספים, שככל הנראה חילק ואן דן וגטה לכמה מחבריו. ''רשימת הוברט'' כוללת, אפוא, חמישים ושלושה פריטים. כמה מהם נמכרו למוזיאונים קטנים ואילו האחרים, למעלה מארבעים במספר, אוחסנו במחסן קטן בתנאים גרועים למדי.

במלחמת העולם השנייה העלו הגרמנים את המחסן באש. כמה מעובדי המוזיאון הצליחו להציל חלק מהיצירות, אך מאז תום המלחמה הופיעו רק שש מהן בציבור. כולן נרכשו בשנים האחרונות בסכומים דמיוניים, כאשר את הידועה שבהן, ''דיוקן של גברת ביום חתונתה'', רכש אספן אמנות יפאני במחיר העולה על שבעים מיליון דולר.

וזהו, גבירותי ורבותי, הציור השביעי שנמצא מאז המלחמה. הוא התגלה כשהוא מתפורר בקצותיו בעליית גג של פליט שניצל ממחנה ראוונסברוק והיגר לקנדה. נכדו, שערך לאחרונה חיפוש בחפצי סבו, גילה שם קופסת קרטון שמשום מה הייתה מכוסה בעיתונים ישנים שהסב שמר כמזכרת. באותה קופסה התגלה הציור הבא, ''קשת בענן'' שמו. אתם צופים כאן בתצלום הראשון שלו. סקופ בינלאומי, לא פחות.


 
 



מבקר האמנות הבריטי ריצ'רד סטייפלטון, שהיה הראשון שזיהה את התמונה על פי רשימת הוברט, כתב על כך במאמר שפרסם בכתב-עת ידוע: ''גדולתה של 'קשת בענן' אינה בבחירת נושא התמונה או בטכניקה המיוחדת בה צוירה. המיוחד הוא ביכולת שלו להלחין קומפוזיציה של גוונים וצללים לכדי סימפוניה של צבעים הנעה בקצב מסחרר, מערבולתי, שכמעט ואינו ניתן לתפיסה בעינו של אדם רגיל. ריקוד הגוונים נראה כאילו צייר את הקשת בענן מתוך תוכה, תוך שהוא משקיף ממנה, בעד לחלון שקוף כלשהו, אל האדמה שעימה היא מתמזגת בהרמוניה מושלמת''. החרה-החזיק אחריו הצרפתי ברנאר מרסייה שבהתקף התפעלות כתב: ''היצירה האבודה של ואן דן וגטה מעוררת בקרב הצופים בה התעלות חושים בלתי מצויה. ללא ספק זהו הצייר ההולנדי המוכשר ביותר בדור שלאחר ואן גוך''.










האמת היא שזו אינה אלא מהתלה קטנה לכבוד פורים. הסיפור כשלעצמו נחמד, אני מניח, אבל הוא כולו פרי הדמיון. דמיוני שלי. האמת היא שהאמן העומד מאחורי היצירה הזו אינו אלא אמנית צעירה, סַהַר קציר שמה, שימים ספורים לאחר השלמת היצירה בחרה ללכת לגן כשהיא מחופשת כשלגיה.


 
 



והנה יצירה נוספת, פרי מכחולה, הקרויה ''הדס בקשת בענן''. היצירה מוקדשת באהבה לאחת החברות הטובות הלומדות עם הציירת באותו הגן.


 
 





פורים שמח, קטנטונת שלי.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אתה גדול   רן   יום ד', 19/03/2008 שעה 21:45   [הצג]   [5 תגובות]
ענק,ענק,ענק!!!   אורחת לרגע   יום ד', 19/03/2008 שעה 22:08   [הצג]
גאוני   אבי   יום ד', 19/03/2008 שעה 22:43   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   שיר-דמע   יום ה', 20/03/2008 שעה 9:02   [הצג]   [4 תגובות]
עשה לי את היום   טל   יום ה', 20/03/2008 שעה 13:28   [הצג]   [2 תגובות]
היה שווה כל רגע   חוות החיות   יום ה', 20/03/2008 שעה 14:43   [הצג]
כן, אבל...   דוד קסירר   יום ו', 21/03/2008 שעה 13:10   [הצג]   [13 תגובות]
קשקוש מרוח   הקטור זולטן   שבת, 22/03/2008 שעה 14:47   [הצג]
מצפה לאחד באפריל.   שי   יום א', 23/03/2008 שעה 13:02   [הצג]   [2 תגובות]
מותק   אורן   יום ב', 31/03/2008 שעה 19:13   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©