בוקר טוב, עאטף
יום ב', 03/03/2008 שעה 7:43
אתמול נחת בתיבת הדוא''ל שלי מייל מבחור שהציג עצמו כערבי-ישראלי תושב הצפון. מאחר והבחור הסכים שאצטט את תשובתי אליו אך ביקש שלא אנקוב בשמו, אקרא לו בשם הבדוי עאטף. הייתה לו, לעאטף, ביקורת קשה על צעדיה הצבאיים האחרונים של ישראל ברצועת עזה והוא תהה מדוע אינני מביע את עמדתי נוכח הצעדים הללו. עוד שאל כיצד אינני רואה את הדמיון ההיסטורי בין מצבו של הישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי לבין מצבם של הפלסטינים בשטחים כיום, בפרט אלה מתגוררים ברצועת עזה. יתכן שסבר כי אתמוך בעמדותיו, אבל לצערו (ולצערי) היה עלי לאכזבו. יש דמיון מסוים בנסיבות ההיסטוריות, אבל מנהיגיו של כל עם קיבלו החלטות אחרות. הפלסטינים, שהתמחו בהחמצת הזדמנויות מדיניות נדירות, מעדיפים המשך המלחמה בישראל על פני בנייה ופיתוח ברצועה, ששוב אין בה ולו תושב יהודי אחד.









בוקר טוב עאטף,


כתבת אלי אתמול והתלוננת על כך שאינני משמיע את קולי בעניין הקרבות העזים המתחוללים ברצועת עזה. אתה צודק. לא מצאתי לנכון לכתוב על כך, משום שדעות הדומות לשלי כבר הושמעו ברחבי הרשת לא אחת ולא שתיים ולא ראיתי כל חידוש בכך שתפורסמנה גם אצלי. אבל מכיוון שהתעקשת שלדידך יש בכך חשיבות, אני מפרסם כאן את תשובתי אליך. אני מניח שלא תאהב את הדברים שיש לי לומר, אבל זו טיבה של מחלוקת, שאין הצדדים מסכימים בנושא העומד במרכזה.

בוא ונתחיל, ברשותך, מחלק אחר במכתבך. ערכת השוואה מעניינת בין חתירת היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי להקמת מדינה עצמאית, לקו שבו מנסים הפלסטינים ללכת בעשרות השנים האחרונות. נכון, אני חובב היסטוריה לא קטן. נכון, מפתה מאוד לבצע השוואות היסטוריות ולעתים אני אפילו חוטא בכך בעצמי. אבל השוואות מסוג זה לא יביאו כל תועלת - לא לך, לא לי ולא לאף אחד אחר.

רעולי פנים משגרים רקטות קסאם מתוך הרצועה. בניגוד לדוגמה הישראלית, הפלסטינים מעדיפים להותיר את ריבוי המיליציות על כנו (מקור תמונה).

אני יכול להתפלמס איתך על מי צודק יותר ואפילו לעשות את זה לא רע. אבל למען נפיק גם תובנה מועילה כלשהי מכל זה, אני מבקש ממך להתעלם לרגע מההשוואות הבלתי נמנעות בין עמים הלוחמים לעצמאותם נגד כובשיהם (ובכל מה שנלווה לכך – פיגועים אלימים, מחסומי דרכים, הטלת עוצר וכדומה) ולהתמקד באותם צדדים המקבילים למלחמה הפיסית הזו. ואם נדבר בשפה גלויה יותר – בהתפתחות האזרחית של העם הנכבש במהלך אותו כיבוש.

הנה נקודת דמיון אחת. ב-‏1917 הודיע הלורד בלפור על כוונת ממשלת הוד מלכותו להעניק לעם היהודי בית לאומי בארץ ישראל. שמונים ושש שנים מאוחר יותר הצהיר אריאל שרון בלטרון שישראל רוצה לתת לפלסטינים מה שאף אחד אחר לא הציע להם בעבר: הזדמנות להקים מדינה. בעקבות הצהרת בלפור הידקו היהודים את אחיזתם באדמת הארץ והקימו את התשתיות להקמת ישות ריבונית יהודית העומדת בפני עצמה.

היישוב היהודי בתקופת ''המדינה שבדרך'' (1918-1948) התפתח במהירות, בין השאר בשל הידיעה שבצדק פוליטי או מוסרי לבדו אין די. היהודים רכשו אדמות, שתלו עליהן שדות ופרדסים, סללו כבישים, ייסדו ערים ומושבים וקיבוצים, בנו נמלים, הקימו מוסדות תרבות, יצרו יצירות אמנות, ארגנו איגודים מקצועיים ומיסדו אפילו הווי ספורטיבי מפותח. אני מניח שלמרות המחלוקות בינינו תסכים איתי שכל אלה מקדמים באופן חיובי מאוד את הקמת הישות העצמאית שבדרך.

במאי 1948 פינו הבריטים את ארץ ישראל ודוד בן גוריון הכריז על עצמאותה של מדינת היהודים. מייד לאחר מכן הורה על פירוק המחתרות ומסירת נשקן לצבא ההגנה לישראל. היה עליו להתמודד עם זעם ומרירות מכל הגופים שאותם פירק. אנשי הפלמ''ח לא שכחו לו את פירוק ארגונם ונטרו לו טינה עזה במשך למעלה משנות דור. כשסירב האצ''ל להתפרק מנשקו ולמסור את המטען החמוש של ''אלטלנה'' לידי צה''ל לא נרתע בן גוריון מעימות אלים מולו. וכשרצחו אנשי לח''י את הרוזן ברנדוט במהלך שליחות התיווך שלו הורה לעוצרם לאלתר ובכך חתם את ההיסטוריה של ארגון זה. בספטמבר 1948, ארעה חודשים בלבד לאחר הכרזת העצמאות, לא היו עוד מחתרות חמושות בישראל.

בוא נעבור אל הפלסטינים, ברשותך. באוגוסט 2005, שנתיים לאחר הצהרת לטרון ואחרי קרוב לארבעה עשורים של נוכחות, פינתה ישראל את כוחותיה ואת אזרחיה מרצועת עזה. הפלסטינים תפסו פיקוד על הטריטוריה אבל לא עשו דבר כדי לקדם את הפיכת עזה לעיר מודרנית ולהעלות את רמת החיים של תושביה. מושחתי הפתח ובעלי בריתם חמסו את כספי הסיוע הבינלאומי שזרמו לרצועה. קנאי החמאס יצאו נגדם למלחמת חורמה, ביצעו הפיכה מזוינת והשליטו משטר דתי אלים ששואב את השראתו מהמודל החומייניסטי באיראן. כמעט מייד החלו אנשי החמאס, הג'יהאד האסלאמי ושאר כנופיות מזוינות לירות רקטות קסאם לעבר יישובים יהודיים סמוכים. זו הייתה העדיפות: התקפה על האויב לפני התבססות כלכלית וחברתית של הרצועה ותושביה.

לכאורה, הייתה הנסיגה הישראלית פתח להקמתה של ישות משגשגת בדרום מערב מישור החוף. בפועל, העדיפו מנהיגי הפלסטינים באותו אזור לתעל את עיקר מרצם ומשאביהם של נתיניהם לעימות אלים נגד ישראל. מבחינתם, הנסיגה הישראלית מעזה אינה אלא מבוא להמשך אותו ג'יהאד מתמשך נגד הישות הציונית. במובן זה אנשי החמאס והג'יהאד האיסלאמי אינם אלא ממשיכיו של קו שאותו ייצג גם יאסר ערפאת, מנהיגה ההיסטורי של התנועה הלאומית הפלסטינהת. ערפאת שלהב המונים כשדיבר על מיליון שאהידים שיצעדו לירושלים והודיע לכל מי שרצה לשמוע שמי שזה לא מוצא חן בעיניו יכול לשתות מהים של עזה (הגירסה הערפאתית ל''ללכת לעזאזל'' או ל''תחפשו אותי בסיבוב''). אותו ערפאת השווה כבר ב-‏1994 בין הסכמי אוסלו לבין ההסכם שחתם הנביא מוחמד עם בני שבט קורייש. בשנת 628 לספירה השיג הנביא מוחמד הסכם שהרשה לו להתפלל במכה לתקופה שלל 10 שנים. שנתיים לאחר מכן, ללא כל התגרות מצד הקוריישים, וכשצבא הנביא כבר היה חזק דיו, הפר האחרון את ההסכם, שחט את בני שבט קורייש וכבש את מכה. אחד ההסברים שניתנו להפרה זו הייתה שממילא היו אנשי השבט עובדי אלילים שטימאו את הכעבה, ולא היו ראויים לכיבוד ההסכם עמם.

שיקומה ופיתוחה של עזה מעניינים את ראשי הציבור בטריטוריה הזו כשלג דאשתקד. מטרתם העיקרית היא לאחד את אותם מאות אלפי עניים תחת דגל של מלחמה נגד ישראל. הם אפילו לא טורחים להסתיר זאת. זו הסיבה לכך שמעולם לא נלחמו באמת בטרור הפועל בתוכם ומאיים על חייהם שלהם. זו הסיבה לכך שיותר חשוב להם להביא פעילים של אל-קאעידה מאשר לבנות מתקנים להתפלת מים. זו הסיבה לכך שבספרי הלימוד שמהם לומדים מיליוני ילדים פלסטיניים מתוארים היהודים כשודדים וכבוזזים ואילו במסגדים מכנים אותם המטיפים ''בני קופים וחזירים''. חברה השקועה בשנאת האחר ומתעלמת מצרכיה שלה אינה רוצה בעצמאות. נהפוך הוא. היא רוצה להשתעבד לדמגוגים כריזמטיים שיסבירו לה שכל צרותיה מקורן בקונספירציות הנרקמות נגדה.

אתה יכול להסביר לי שכל זה בכלל לא קשור לכך שהצבא הישראלי מחסל חפים מפשע ברצועת עזה. ודאי שזה קשור, ואתה יודע זאת היטב. לולא העדיפו מנהיגי החמאס והג'יהאד האיסלאמי לנסות ולפגוע באוכלוסיה ישראלית חפה מפשע באמצעות ירי רקטות הייתה ישראל שומרת מרחק מעזה. היא לא צריכה את קן הצרעות הזה; ברק, אולמרט ושרון אמרו זאת שוב ושוב. מסיבה זו גם קיפלה את התנחלויותיה וחייליה משם כבר לפני שלוש שנים. אבל מבחינת ישראל היה זה צעד שנועד לאפשר לפלסטינים לשלוט על עצמם ולבנות עימנו יחסים טובים יותר. ואילו מבחינת הפלסטינים היה זה שלב ראשון בתוכנית השלבים. אם סילקנו אותם מעזה, אמרו לעצמם, נוכל לסלק אותם גם מהרצועה שמסביב לעזה. ומזו שאחריה. ואחריה. עד שיתקפלו לגמרי.

ובכן, כאשר מתקיפים ישוב ישראלי בירי ללא הבחנה, מן הדין שמדינתו תגן עליו. אם אתה מצדיק את ירי הרקטות המתוכנן, המוצהר והאקראי על חפים מפשע בשדרות ובסביבותיה אינך יכול להתכחש לזכותה של ממשלת ישראל לצאת למלחמה נגד היורים. ואם אינך מצדיק את הירי הזה – ובכן, דומה כי גם אז לא תוכל להתכחש לזכותה של המדינה להגן על עצמה.

פעם היה כאן מדינאי חכם בשם אבא אבן. הוא אמר על הפלסטינים שהם ''מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות''. האבחנה השנונה הזו מצוטטת כבר עשרות שנים, ובצדק גמור. אם אחרי ההחמצות של 1947, 1967, 1977, 1993 ו-‏2005 כל מה שרוצים מנהיגי הפלסטינים ברצועת עזה הוא להוסיף ולירות רקטות, לשלח מתאבדים ולחטוף חיילים, אות וסימן הוא כי הם מבקשים להוסיף ולהחמיץ. הבעיה היא שאת החומץ הזה נאלצים לבלוע מאות אלפי תושבים שלהם מגיע עתיד טוב יותר.

והנה ההבדל בין ההזדמנויות ההיסטוריות שניקרו על דרך שני העמים. היהודים ניצלו את ההזדמנות הראשונה שנקרתה על דרכם ובנו מדינה מתקדמת למדי; הפלסטינים בעזה מעדיפים - גם כיום - מלחמות ונקמות על פני בניה ופיתוח. דומה שאפילו הזדהותך עם בני עמך לא תוכל למנוע מההכרה בנכונות הקביעה הזו לחלחל אל תודעתך.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
חשיבה מתנשאת   יגאל לביב   יום ב', 03/03/2008 שעה 8:37   [הצג]   [5 תגובות]
(ללא כותרת)   עוברת אורח   יום ב', 03/03/2008 שעה 20:44   [הצג]   [5 תגובות]
יפה כתבת אורי   שי שלוש   יום ג', 04/03/2008 שעה 0:02   [הצג]
אותיות של קידוש לבנה   דובי   יום ג', 04/03/2008 שעה 15:32   [הצג]
(ללא כותרת)   benny   יום ג', 04/03/2008 שעה 21:59   [הצג]   [6 תגובות]
התמונה הגדולה   רן   יום ד', 05/03/2008 שעה 3:31   [הצג]   [5 תגובות]
כל הכבוד   תמיר   יום ה', 06/03/2008 שעה 19:34   [הצג]
(ללא כותרת)   ויליאם גאן   יום ו', 07/03/2008 שעה 23:56   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©