המלך נמלט אל החוג הארקטי
שבת, 29/12/2007 שעה 1:05
דמותו הגבוהה והמשופמת של המלך האקון השביעי הייתה לאחת הנערצות ביותר בנורבגיה בימי מלחמת העולם השנייה. המלך, שנולד בכלל כנסיך דני, סירב להיכנע לאולטימטום שהגישו לו הגרמנים, לחתום על הסכם כניעה ולמנות את הפוליטיקאי הפרו-נאצי קוויזלינג לראש ממשלה. במקום זאת, נמלט יחד עם שרי ממשלתו ובמשך שבועות ארוכים נדד בדרכים, מנסה לחמוק מהגרמנים המבקשים ללכדו. בצר להם, ביקשו הגרמנים להחריב כלי את עיירת הנמל בה שהה המלך, אלא שזה האחרון הצליח לעלות על סיירת בריטית ולהימלט בסיועה אל מחוץ לאזור הסכנה. מגמת פניו הראשונה, לפחות, הייתה עיירה קטנה ששכנה הרחק מעבר לחוג הארקטי. הצלחתה של אותה מנוסה איפשרה להאקון לשוב מייד לאחר המלחמה ממקום גלותו בבריטניה אל ארצו ולשקם את הריסותיה.









נמל הדייגים הקטן של מולדה היה אחוז להבות. לשונות האש הענקיות התנשאו אל שמי הלילה הכהים. ממעל עדיין נשמע זמזומם של המטוסים הגרמניים שחגו מעליו והטילו עוד ועוד פצצות מן האוויר. עשן תימר מן הנמל. מצבה של עיירת הדייגים הסמוכה, שספגה אף היא הפצצה כבדה, לא היה טוב יותר.

אחד ממוקדי ההתנגדות העיקריים להפצצה העזה הזו היה סיירת בריטית בשם ''גלאזגו'', שתותחי הנ''מ שלה פלטו אש עזה כל אימת שגל מטוסים חדש חלף מעליה. כל אותה עת המתין מפקד הסיירת בקוצר רוח ובדאגה לבואה של חבורת נורבגים שהוטל עליו להשיטה לחוף מבטחים. מדי פעם שב והציץ אל העמק הגדול היורד אל הים. בעמק זה ניהלו חיילים בריטיים ונורבגיים קרב נואש נגד התקפותיהם הגוברות של הגרמנים.

הבליץ על מולדה. ציור של רולף גרובן המתאר את ההתקפה הגרמנית על העיירה הבוערת, בעוד ה''גלאזגו'' מנסה להתחק מהחוף כשעל סיפונה המלך וחברי ממשלתו (מקור תמונה 1).

בשעה עשר בלילה התגודדה קבוצת אנשים בשולי הנמל הבוער. ביניהם נראה גבר צנום וגבוה, משכמו ומעלה מכל האחרים, קשיש אך זקוף כתורן. לצידו ניצב גבר נמוך וצעיר ממנו, אך כל חזותו אומרת אצילות ושלטון. סביבם עמדו פקידים ואנשי צבא נורבגיים וגבר אנגלי לבן-שיער. הם עמדו מחוץ למעגל האש שחצץ בינם לבין החוף – מהלך מיל אחד משם – וכפעם בפעם תפסו מקלט בהישמע שריקת הפצצות.

לבסוף נחפזה הקבוצה אל שיירת מכוניות. חיילים עמדו על מדרגות המכוניות, נכונים לנתר בכל רגע ולפנות את הדרך מעיי חורבות בוערים. היה חשש שחום הלהבות יפוצץ את מיכלי הדלק של המכוניות, אולם אי אפשר היה להחיש את הנסיעה מחמת שכבת שברי הזכוכית שכיסתה את הכביש. כפעם בפעם סגרו עליהם חומות האש, והנהגים היו מסתערים קדימה, במהירות מטורפת, תוך סיכון הצמיגים.

לאחר נסיעה מסוכנת הגיעה החבורה אל הנמל. המזח בער. מלחים בריטיים עירומים-למחצה לחמו בלהבות בעזרת צינורות הכיבוי של ספינתם. המים הפכו לאדים בגלל החום העז והראות הייתה אפסית. הנורבגים עברו בתוך זרמי המים והגיעו אל הספינה. בעקבותיהם באו חיילים בריטיי שנשאו בידיהם תיבות גדולות וחתומות.

לאחר שהכול היו מוכנים להפלגה, הופיע בשחקים מטוס גרמני חדש שערך התקפה מכוונת על ה''גלאזגו''. הסיירת ירתה בכל תותחיה ומקלעיה. בתום ההתקפה, הפליגה הסיירת לדרכה, מערבה. הגרמנים איבדו שת שללם החשוב ביותר בנורבגיה: המלך האקון והנסיך אולאף נמלטו מן האויב שפלש לארצם שלושה שבועות קודם לכן וכבש אותה במהירות.

מאמצי הגרמנים ללכוד את המלך הנורבגי ואת חברי ממשלתו היו חלק מאותה תוכנית פלישה שאותה החלו להוציא אל הפועל ב-‏9 באפריל 1940. באותו בוקר נכנסו ספינות מלחמה גרמניות אל נמלה הציורי של אוסלו. באותה שעה עצמה נחתו מטוסים גרמניים בשדות התעופה הסמוכים וחיילים נורבגיים נתקלו בגדודים גרמניים לאורך הגבולות. גל ההתקפה הראשון נהדף הודות לערנותו של הצבא הנורבגי ולאומץ-ליבם של כמה אזרחים.









וכך אירע הדבר. בשעה 04:30 בבוקר ה-‏9 באפריל, שעתיים לאחר שחיילים גרמניים החלו נוחתים בסתר בנקודות שונות לאורך חופה הדרומי של הארץ, דרש קורט ברוייר, דיפלומט גרמני שהיה מוצב בנורבגיה, להיפגש עם המלך. בפגישתם הבהיר להאקון שלהיטלר אין כל רצון להדיח אותו מכיסאו, ודרש שכתנאי להישארותו כמלך נורבגיה הוא יורה על כניעת צבא נורבגיה עש השעה תשע בבוקר וימנה את מנהיג הנאציונל סמלינג (המפלגה הנאצית הנורבגית), וידקון קוויזלינג, לראש ממשלת נורבגיה. ברוייר איים כי ההשלכות לנורבגיה יהיו קשות אם יסרב המלך להצעתו. האקון הודיע לו שהוא צריך להעלות את ההצעה בפני ממשלתו.

בפגישה עם הקבינט הנורבגי לא התערב האקון בהחלטה, אולם הבהיר את דעתו שאין לקבל את תנאי הגרמנים, ואם הממשלה תמצא לנכון לקבל אותם הוא לא יראה את עצמו כשיר עוד לשמש כמלך נורבגיה ויגיש את התפטרותו. הקבינט החליט פה אחד נגד קבלת התנאים הגרמניים, ובשידור רדיו קרא המלך לעם הנורבגי להמשיך בהתנגדותו לפולשים הגרמנים. הנורבגים דחו את האיום והחליטו להעביר את ממשלתם לעיר הקטנה האמאר, השוכנת כמאה קילומטרים צפונית לאוסלו.

בשעה שבע בבוקר יצאה רכבת מיוחדת מן התחנה המרכזית של אוסלו. על הרכבת שהו המלך, הנסיך וחברי הממשלה. ברם, בשעה זו כבר התקדמו הגרמנים, כשתוכניתם היא לכבוש את אוסלו עד שעה ארבע לפנות בוקר. אולם כאשר כוחותיהם – שכללו ספינות מלחמה, סיירות וספינות סיוע – נכנסו לאיטם למפרץ אוסלו, הסתער עליהם קומץ שולות מוקשים נורבגיות. ספינות קטנות אלה נהדפו, כמובן, אולם התקפה זו גרמה לגרמנים לאיבוד זמן יקר ובינתיים הספיק המלך הנורבגי להתרחק מהם. רק בשעה חמש לפנות בוקר נכנסה לנמל אוסלו הספינה הגרמנית ''בליקר'', שהובילה פקידים גרמניים, קציני גסטאפו ומפקדים גבוהים שנועדו לנהל את שטח הכיבוש.
המגנים הנורבגיים המתינו עד שהספינה הגדולה תקרב אליהם, ופתחו באש נמרצת מתותחיהם המיושנים. סיפונה של ה''בליקר'' נהרס ומהירותה הואטה. שתי פצצות טורפדו פגעו בה והיא עלתה הלהבות כשבבטנה כל המינהל הגרמני, שלפי התוכנית המקורית היה אמור לקחת בשבי את המלך האקון ואת חברי ממשלתו. בסיבוב הראשון הייתה יד הגרמנים על התחתונה.

הוורמאכט נכנס לאוסלו. הספינות הקלות שהתמקמו בנמל אוסלו הרוויחו זמן בהתמודדותם חסרת הסיכוי מול הגרמנים - ואיפשרו למלך להתרחק אל הפריפריה (מקור תמונה 2).

באותה שעה נעו המלך ואנשיו צפונה לאורך העמק הגדול. בצפון שרר שקט, ורק מעטים ידעו על המתרחש לאורך הגבולות. הפרלמנט התכנס לישיבות חירום. הדיון נמשך עד שעות הערב. פתע נכנס אחד מעובדי הבניין ובידו פתק לנשיא הפרלמנט. הלה פתח את המכתב ופניו הרצינו עוד יותר. בפתק נאמר כי האויב מתקרב העירה במטרה ברורה ללכוד את המלך ואת הממשלה. רכבת מיוחדת הועמדה לרשות הממשלה והיא תצא מזרחה בעוד חמש דקות בלבד.









במשך שלושה שבועות נדדו המלך וממשלתו על פני נורבגיה, כשהגרמנים דולקים בעקבותיהם. הגרמנים עלו במספרם על הנורבגים והיה בידם נשק רב וחדיש יותר. הם שלטו באוויר ובים, אולם הנורבגים גמרו אומר להילחם עד הסוף. לפולשים היה ברור כי לכידת המלך האקון תקל עליהם להשיג את כניעת המדינה.

בריחת הממשלה נמשכה, הפעם במרחק עשרים מילין בלבד מן הגרמנים. באחד הבקרים הבחין שר, שנמצא בעיירה סמוכה למקום משכנו של המלך, במטוסים גרמניים הטסים מזרחה. הוא טילפן מייד למקום מושבה של הממשלה, פרץ החוצה מתא הטלפון הציבורי ובמו ידיו הפעיל את צופרי האזעקה.
האזעקה נשמעה ממש ברגע האחרון. רגעים ספורים לאחר שנמלטו המלך ואנשיו מבית הספר בו התשכן הפרלמנט ותפסו מחסה ביער הסמוך לעיירה, הגיעו המפציצים הגרמניים לעיירה והרסו בפצצותיהם את בניין בית הספר. פצצות תבערה העלו את העיירה כולה באש, והמטוסים השלימו את המלאכה כשחגו מעל המקום ושטפו אותו באש מכונות ירייה. גל שני של מפציצים וידא שההרס הושלם. אולם המשפחה מלכותית והממשלה הנורבגית ניצלו הודות לערנותו של אותו שר.

באותם ימים סבלה צמרת השלטון הנורבגי מדיווחים גרועים שסופקו על ידי שירות מודיעין בלתי-יעיל. הדבר הקל על פעילותם של סוכנים גרמניים שפעלו בקרב האוכלוסייה המקומית. באחת מאותן בריחות של הממשלה מפני האויב, עצר אותם נורבגי על אם הדרך ואמר כי הגנרל הנורבגי המפקד על האזור ממליץ להם לפנות לאחור, משום שבגבול השוודי יש כוחות גרמניים. לאחר מכן הוברר כי הדברים לא היו אלא מלכודת שטמנו הגרמנים, במטרה למנוע את בריחת המלך האקון לשוודיה.

לבסוף מצא המלך מקלט ביער הררי, סמוך לגבול השוודי. אנשיו הקימו מערכת תצפית כדי שניתן יהיה להזהיר אותו ואת שרי ממשלתו מפני כוחות גרמניים מתקרבים או מפני מטוסים המשוטטים בסביבה. פעמים רבות חלפו טייסים גרמניים מעל ליער זה, מבלי שיידעו כי מתחתם מסתתר הנכס המבוקש ביותר בנורבגיה כולה.

הידיעות שהגיעו אל המלך וממשלתו היו מבלבלות ביותר. הגרמנים הצליחו לזרוע תוהו ובוהו במדינה. הם כבשו את אוסלו ואת תחנת הרדיו שבה וכוחותיהם ניסו לבתר את נורבגיה לשניים באמצעות תנועת מלקחיים נמרצת. הנורבגים נלחמו באומץ רב, אולם הגרמנים הצניחו כוחות בנקודות רבות על פני הארץ, והמגנים נאלצו לפזר את כוחותיהם בהתאם. באוסלו הוקמה ממשלת בובות בראשותו של וידקון קוויזלינג, אדם שלימים הפך שמו למזוהה עם מושג הבגידה. ממשלה זו הביאה למעצרם של שרי ממשלה נורבגיים על ידי חיילים נורבגיים, ואחד מהם כמעט נהרג על ידי אזרח שחדש בו כי הוא גרמני התחפושת. שר אחר שוטט בין הכפרים כשעל גבו תרמיל ובו חלק ניכר מאוצר המדינה – שמונה מיליון זהובים.

עד מהרה התברר כי הנורבגים לבדם לא יוכלו להחזיק מעמד זמן רב. היה צורך בפעולה מהירה להצלת המלך וממשלתו משבי או ממוות. בינתיים קיבל המלך ידיעה מעודדת, לפיה שיגרו הבריטים כוחות סיוע לארצו. המלך העביר בקשה מפורשת שמעורבותם של חיילים בריטיים בנעשה על אדמת נורבגיה תישמר בסוד כדי שאם תיכשלנה לא תיפול רוחו של העם הנורבגי.

בהתאם לתוכנית בריטית שנשמרה בסוד עברו המלך ופמלייתו לנמל הדייגים הקטן מולדה. האזור היה מוגן ברפיון על ידי מטוסים בריטיים, שנאלצו לפעול מעל סיפונן של נושאות מטוסים, ופעם אחת אף מעל למשטח של אגם קפוא.

המלך האקון וחברי ממשלתו מפונים מהעיירה מולדה באפריל 1940., יחד עם תיבות עמוסות זהב. עמידתו העיקשת מול הגרמנים זכתה לאהדה רבה בקרב בני עמו (מקור תמונה 3).

אבל עד מהרה נודע לגרמנים על תכונה רבה באזור נמל מולדה והם פתחו בהתקפה עזה עליו. במשך אותם ימי ציפייה לגיבוש תכניות הבריחה היה המלך האקון נוהג לסעוד את ליבו בנחת כל יום עם שחר, ואחרי הארוחה היה עובר עם אנשיו אל מקלט ביער הסמוך לעיירה. הגרמנים הפציצו את העיירה בעיקר בשעות היום, ולכן היה המלך חוזר לעת ערב לבניין ששימש לו כמקום מגורים ארעי. כשנהרס בניין זה, עקר לבניין אחר. ''לא אניח להיטלר לשבש את סדר יומי'', היה אומר בשלווה.

הגרמנים החליטו לחסל את מולדה, אם לא יעלה בידם לכבוש אותה במהרה. ב-‏28 באפריל היה ברור כי הגרמנים החליטו למחות את המקום מעל פני האדמה. התקפותיהם נעשו שיטתיות וקטלניות. למחרת נודע למלך, כי הבריטים נאלצים לפנות את האזור. היה עליו לפעול במהירות. סיירת בריטית הועמדה לרשות הפמליה בשעה עשר של יום המחרת. לא הייתה כל ברירה אלא לחמוק מפני הגרמנים המתקרבים אל הכפר. וכך עלו על סיפונה של ה''גלאזגו'' המלך האקון, בנו אולאף וכל חברי ממשלתו, ועימם תיבות הזהב של ממשלת נורבגיה, שגם בהם חשקו הגרמנים מאוד.

הספינה הפליגה צפונה, כשהיא חומקת בהצלחה מן המטוסים הגרמניים. יומיים נמשך המסע, עד שב-‏1 במאי נמצאה הסיירת בפתח הנמל טרומסו, יותר ממאה מילין בתוך חוג הקוטב הצפוני. מן הנמל יצאה ספינת הקיטור עתיקת היומין ''היימדאל'', ששלושים וחמש שנים קודם לכן הביאה את המלך האקון לנורבגיה, לאחר שהוכתר. עתה חזר המלך, עלה על סיפונה של ''היימדאל'' והיא הביאתהו לנמל טרומסו. כאן, בערבות הצפון, היה המלך בטוח משבי ומהתקפה אווירית. הוא ובנו השתכנו בצריף עץ, בשולי היער הצפוני, והפכו את הצריף לבניין הממשלה הנורבגית שניהלה את השטחים הבלתי כבושים של מדינתה.

בסוף החודש נאלצו הבריטים לפנות את טרומסו. ב-‏7 ביוני, בשוטה בין ערפילים לחים, קרבה הספינה הבריטית ''דבונשייר'' אל נמל טרומסו. על סיפונה עלו המלך, הנסיך ופמלייתם – והפליגו לאנגליה.

ב-‏7 ביוני 1945, בדיוק חמש שנים לאחר בריחתו מטרומסו, חזר המלך האקון לארצו המשוחררת. העובדה שהצליח להימלט בשלום סייעה לנורבגיה לחזור לחיים נורמליים ושלווים מייד עם כניעתה של גרמניה לבעלות הברית.








חלקים גדולים במאמר זה מקורם בספרו של אריה חשביה, עלילות בלתי נשכחות: בריחות נועזות. הספר יצא לאור בשנת 1959 בהוצאת לדורי.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
השוואות   דוד קסירר   יום א', 30/12/2007 שעה 12:11   [הצג]   [4 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©