נהר המוות
יום ד', 26/12/2007 שעה 0:30
יבשת גדולה, אמריקה. אפילו לאמריקנים עצמם לקח זמן רב מאוד לגלות אותה. בראשית המאה התשע-עשרה רכשה ארצות הברית שטחים נרחבים מידי צרפת ומאז, במשך עשרות שנים, עסקו משלחות גיאוגרפיות ומדעיות שונות בסריקת השטחים הללו, במדידתם, במיפוים ובתיעודם. אחת הקבוצות היותר מסקרנות שיצאו לשטחים אלה הייתה משלחת פאואל מ-‏1869, שנטלה על עצמה לרדת אל מעמקי קניון לודור שבוואיומינג ולנסות לבדוק עד היכן הוא מגיע, מה מקור מימיו והאם נכונת השמועות המספרות כי המים הזורמים בו נבלעים במעבה האדמה ושבמהלכו נופלים אשדות שגובהם אינו נופל מאלה של מפלי הניאגרה האימתניים. המשלחת יצאה אל מה שכונה באותם ימים ''נהר המוות''. מסעה, שבמהלכו עברו על חבריה לא מעט רגעים של סבל וחרדה (ושגם מוות היה בו) הוא אחד היותר מרתקים מאלה שנערכו אז.










רק בני אדם מעטים מתגוררים באיזור הדליל והצחיח של צפון-מערב מדינת קולורדו. את הטריטוריה המדברית חורצים קניונים עמוקים שבתחתיתם התלולה זורמים נהרות שגילם מיליוני שנים. אנטילופות קטנות וארנבי בור רועים להנאתם בעשב הנמוך ולטאות ונחשים מפלסים להם דרך בן רגבי העפר החוליים. בסביבה זו, לא הרחק מגבולה של קולורדו עם מדינת יוטה, שוכן גם קניון לודור. קירותיו המסולעים של הקניון נופלים מגובה רב בזווית תלולה אל הנהר הזורם ביניהם.

מייג'ור פאואל, מנהיג המשפחת. היד הקטועה לא בלמה את ייצר ההרפתקנות ואת שאיפות המחקר שלו (מקור תמונה 1).

ביום חם אחד של שנת 1869 עשה את דרכו במעלה הצוקים הללו גבר גידם ומזוקן. את ידו האחת איבד במהלך קרב במלחמת האזרחים בו לחם לצד מדינות האיחוד. בידו האחרת עשה, כך נהגו רבים לומר, שימוש טוב יותר משעשו אחרים בשתי ידיהם גם יחד. מהנקודה הגבוהה שאליה הגיע, מתנשם ומזיע, השקיף אל התהום העמוקה ואל נהר גרין שזרם בתחתיתה, שש מאות מטרים מתחתיו. סרט המים הדקיק שבמעמקים נצץ בשלל נגוהות כשהשתברו בו קרני השמש העזה. הוא הרהר בסיפורים הרבים ששמע על המקום המסוים הזה. האינדיאנים בני אומת היוט קראו לו ''נהר המוות''. הם כמעט ולא העזו להתקרב אל גדותיו. ''צוקים גבוהים מאוד'', נהגו היוטים לומר על המקום, ''מים שוצפים מאוד. מי שהולך אל נהר המוות אינו חוזר עוד. המים לוכדים אותו''.

הוא תהה אם יש אמת באזהרות האינדיאנים. האם במורד הנהר אכן נשפכים אשדות אימתניים, גבוהים אף ממפלי הניאגרה? והאם אכן קיימים מקומות בהם נעלמים המים בבולענים תת-קרקעיים? איש לא ידע להשיב על כך במדויק, משום ששום אדם לבן לא סייר באזור זה קודם לכן. כלומר, עד עתה. האיש חד-הזרוע, יחד עם תשעה נוספים, החליט לרדת במורד הנהר ולמצוא פתרונות לתעלומות אלה.

שמו היה ג'ון וסלי פאואל. הוא הספיק הרבה בחייו, ובין השאר הספיק לשמש כחייל, גיאולוג, מורה וסייר. אותה תאונה זעירה מהמלחמה שעלתה לו באובדן ידו האחת לא עצרה בעדו מלארגן ולהוביל את אחת ממשלחות המחקר המסעירות ביותר שידעה ארצות הברית מעודה. הוא ואנשיו הפליגו במורד הנהר גרין, לאורך מסלול שנמשך מדרום מדינת ואיומינג ועד לקצהו המרוחק של הגראנד קניון. הם ידעו היטב כי במידה וייצאו מההרפתקה הזו בחיים, יזכו לספר חוויה בלתי נשכחת. ואם לא...ובכן, היה זה בפשטות סיכון שהם היו מוכנים לקחת על עצמם.

מייג'ור פאואל היה נחוש בדעתו לגלות את האמת על הנהר וקניוניו. הוא היה חייב להבין מדוע חורץ הנהר את דרכו כסכין ומפלח את ההרים, במקום לעקוף אותם ולזרום סביבם. הוא היה חייב לגלות היכן בדיוק פוגש הגראנד קניון את הנהר גרין ושני הנהרות המאוחדים הופכים לנהר הקולורדו האימתני.

בבוקר המחרת, לאחר ארוחה קצרה שכללה צנימים וקותלי חזיר, יצאו העשרה אל קניון לודור. הם הפליגו על פני הנהר בארבע סירות עץ, שהיו כבדות בהרבה מהרפסודות הקלות המוכרות נו והמשמשות כיום לצורך שיט הרפתקאות. בסירות היה מלאי של מזון, נשק, ציוד להקמת אוהלים ולשהייה ממושכת תחת כיפת השמיים וכן מכשירי מדידה שנועדו לצרכים מדעיים. סירתו של פאואל, ''אמה דין'', נטלה את ההובלה. שלוש הסירות האחרות הפליגו בעקבותיה. במשך שעות אחדות הייתה ההפלגה שקטה. מי הנהר היו שלווים ורגועים.

ואז, מעבר לאחד העיקולים, הופיעו האשדות. לא מפלי ענק, אלא אשדות מהירים מלאי קצף מהסוג שהאמריקנים מכנים white rapids. פאואל כיוון את סירתו אל הגדה ובידו האחת סימן לאחרים לבוא בעקבותיו. הוא לא רצה לקחת סיכון מיותר. תוכניתו המקורית הייתה שבמקרה מעין זה ינסה לנוע על גבי הגדה ולבדוק אם ניתן לעבור דרך האשדות הנמוכים. אם הם מובילים לקטע מסוכן יותר של הנהר, יהיה על הגברים לעמול קשה במיוחד: למשוך את הסירות בחבלים במורד הערוץ או לשאתן על כתפיהם לאורך הגדה.

הסירה השניה, ''קיטי קלייד'ס סיסטר'', עשתה אף היא את דרכה בביטחה אל הגדה. אחריה נחתה בשלום ה''מייד אוף דה קניון''. ואז, דקה אחת בלבד לאחר נחיתת ה''מייד'', שמע פאואל קול זעקה. הוא סבב במהירות על עקביו והספיק להבחין בנוסעיה המבועתים של הסירה רביעית, ''נו ניים'', ובסירה עצמה, הנבלעת בין פרצי הקצף הלבנים של האשדות שמהן הצליחו שלוש הסירות הראשונות להימנע. ככל הנראה החמיצו שייטי ה''נו ניים'' את האיתות שלו – או שהבחינו בה מאוחר מדי, אחרי שהסירה כבר החלה להיסחף במהירות אל עבר האשדות. מכל מקום, היה ברור כי ה''נו ניים'' לא יכלה עוד לשלוט בתנועתה ונסחפה קדימה, במהירות רבה, אל תוך האשדות.

יושבי שלוש הסירות האחרות פתחו בריצה לאורך הגדה, כדי להיטיב ולראות את המתרחש. אבל לא היה בידיהם לעשות דבר. הם צפו, חסרי אונים, בסירה הגולשת במורד אשד בגובה של כשלושה מטרים ונופלת מטה מטה, אל הסלעים המשוננים והרצחניים שתחתיו.

משלחת פאואל בנהר גרין . מסע קשה, מסוכן ורצוף סצינות מצמררות (מקור תמונה 2).

גוף העץ של הסירה הוטח אל סלע גדול וניתז ממנו כשחרטומה כלפי מעלה. חלק ממנה נתקע בין שני סלעים שבלטו מתוך הנהר ונתקע ביניהם. שלושת השייטים ניטלטלו במים הגועשים, חסרי אונים כזבובים. איכשהו, הצליחו להיחלץ מהמערבולות ולהגיע אל הסירה, שהייתה כבר מלאה למחצה במים מקציפים. הם חילצו אותה מבין הסלעים, טיפסו עליה וניסו להגיע בבטחה אל הגדה. ושוב, גם כאשר נסחפה הסירה הפעם אל אמצע האפיק ובאוזני השייטים – וחבריהם שעל הגדה – הגיע שוב קול הרעם שנישא מהאשדות הבאים. תוך שניות הטלטלה הסירה ככפיס עץ עלוב. נשמע קול נפץ עז, צליל שבירה והתבקעות וגוף עץ האלון נקרע לשניים כאילו היה קיסם שיניים. פעם נוספת הועפו השלושה אל תוך המערבולת הגועשת. הפעם נראה היה כי אפסו הסיכויים, כי אבד כל סיכוי לשרוד. או שיטבעו מייד בזרם הגועש או שיוטחו אל אחד הסלעים המשוננים ויימחצו למוות.

אבל גם הפעל צצה אלת המזל, כאילו מן האין, והרעיפה עליהם מעט מטוב ליבה. שניים מהגברים נסחפו אל אי סלעי קטן שבצבץ מתוך המים. השלישי, שבמאמץ עליון הצליח להחזיק את ראשו מעל לפני המים, שחה בשארית כוחותיו אל סלע סמוך. השניים שעל האי מצאו את אחד המשוטים והצליחו בעזרתו להעביר את השלישי אל האי הזעיר.

לעת עתה, לפחות, היו חיי השלושה בטוחים. אבל היה ברור כי לא יוכלו להישאר על האי לאורך זמן. מישהו היה חייב להצילם. מייג'ור פאואל, המנהיג הגידם, לא היה יכול לעשות זאת. לפיכך, שיגר אחד מאנשיו ב''אמה דין'' והלה חתר נמרצות אל האי. פאואל עקב אחר נתיב הסירה, ממוגנט כולו. זו היטלטלה בין האשדים הרותחים זמן מה, אך לבסוף עלה בידי השייט להביאה אל קצה האי. השלושה טיפסו עליה ויצאו חזרה אל הגדה הבטוחה.

כשהצליחה ''אמה דין'' להגיע בשלום לגדת הנהר, נשמו כולם לרווחה. בגדיהם וחפציהם היו אמנם ספוגי מים ורטובים כהלכה וגופם היה תשוש וחבול, אבל הם נותרו בחיים. לאחר שנמוגה השמחה הראשונית על הצלתם, התאוששה החבורה מהאירוע והחלה להבין את גודל הצרה שאליה נקלעה. אובדנה של ה''נו ניים'' גרם להם לנזק חמור. כמעט שליש ממזונם ומציודם היו עליה וככל הנראה שקעו במים או נסחפו במורד הזרם. חמור לא פחות היה אובדן הברומטרים שהביא עימו פאואל למסע. שפופרות הזכוכית טעונות הכספית היו הפריטים היקרים ביותר ברשימת המלאי שלהם. ללא מכשירים אלה לא הייתה להם כל אפשרות למדוד את עומק המים בקניונים שאותם התעתדו לחצות. עבודה מדעית רבה תרד, אפוא, לטמיון.

בבוקר המחרת צעדו פאואל ואנשיו לאורך הגדה. בעיניהם תרו ללא הרף אחר שרידי ציוד מה''נו ניים''. כעבור זמן קצר, עלה בידם להבחין במחציתה החבולה והמרוסקת של הסירה. הזרם העז הצמיד אותה בכוח אל כמה סלעים שבלטו מפני המים במרכז הנהר. שניים מהגברים נכנסו אל ה''אמה דין'' וחתרו בה אל עבר השבר. כעבור דקות אחדות, שהגיעו אליו, יכלו אנשי החבורה שנותרו על החוץ להבחין בהם כשהם מנופפים בידיהם וצועקים משהו בהתרגשות. השמונה שעל הגדה לא יכלו בתחילה להבין את הנאמר, משום שהמים השוצפים החרישו את הקולות האנושיים. אבל אחרי זמן קצר תפסו הכול: השניים גילו את הברומטרים האבודים. הללו היו עדיין שמורים באריזותיהם המקוריות, ובדרך נס נותרו שלמים לחלוטין.

בשובם אל גדת הנהר הביאו עימם השניים, מלבד הברומטרים, גם מדי חום שמצאו שם, וכן ארגז ויסקי. מאידך, לא עלה בידם להציל משהו מהמזון או מהבגדים. ובפני המשלחת עמד עדיין מסע שלמאות מילין אל תוך טריטוריה בלתי ממופה בארץ לא נודעת. האם יצאו ממסע זה בחיים? מה ממתין להם הלאה, בהמשך הקניון? איש לא ידע לענות על שאלות אלה. ההרפתקה מסמרת השיער שלהם בנהרות הגרין והקולורדו אך זה החלה.



המסלול שעברה משלחת פאואל במשך שלושה חודשי מסעה. הלא-נודע מופה סוף סוף (מקור תמונה 3).







שלושה חודשים לאחר מכן הגיעו פאואל וחמישה מאנשיו למקום יישוב. כיבוש הנהר עלה להם במחיר כבד. הם גילו שמי הנהר אינם נבלעים באדמה, כפי ששמעו טרם צאתם למסע ושאין בו מפלים הגבוהים כמפלי הניאגרה שבמדינת ניו יורק. במהלך אותו מסע רצוף קשיים עברו עליהם לא מעט רגעים מצמיתי לב. פעם נמלטו בעור שיניהם מדליקה שפרצה בין העצים של גדת הנהר עליה התנהלו. פאואל עצמו כמעט שנשמט פעמיים לתהום האדירה שעה שסייר על גבי הצוקים. (האשדות הסוערים בהם נסחפה ה''נו ניים'' זכו לכינוי ''מפלי דיזאסטר'', כלומר ''מפלי האסון'').

הנהר לא היה אויבם היחיד. לקראת סוף המסע אזל מזונם כמעט לחלוטין, קותלי החזיר שברשותם נרקבו והיה עליהם להתקיים על תפוחים צרובי שמש ומעט קמח. שלושה מבין אנשי החבורה סירבו להמשיך במסע. הם עזבו את הקבוצה, טיפסו על קירות הקניון ויצאו ממנו. מזלם של הנותרים שיחק להם: כבר למחרת הגיעו לאזור בו היו המים רגועים יותר. הם חצו את הנתיב המסוכן ונותרו בחיים. לשלושת הפורשים לא שיחק המזל עד כדי כך: לאחר שטיפסו את כל הנתיב התלול עד אל מחוץ לחומותיו התלולות של קניון לודור, נרצחו על ידי אינדיאנים שבהם נתקלו.

פאואל למד כמה וכמה דברים במהלך המסע. הוא גילה, למשל, שההרים לא נוצרו בהכרח לפני הנהרות. היו שם נהרות שתאריך היווצרותם קדם לצמית קמרי ההרים. הגרין-קולורדו היה אחד מהם. לפני מיליוני שנים, הרבה לפני שבקעו ההרים מן האדמה, כבר חרצו מי הנהר את פני המישורים. כאשר התרוממו פני הארץ, חצב הנהר את דרכואל תוך האדמה. למעשה, חתך הנהר את ההרים לשניים והתחתר כה עמוק בקרקע עד שיצר את מה שאנו מכירים כיום כגראנד קניון. פאואל גילה את המקום בו חברו יחד הנהרות גרין וגראנד ויצרו את נהר הקולורדו הגדול. נהר גראנד שוב אינו קיים על גבי המפה. שמו שונה לנהר הקולורדו העילי. מקורותיו מבעבעים עדיין בגראנד לייק שבפארק הלאומי רוקי מאונטיין.

כיום נהר הקולורדו הוא אחד הנהרות החשובים ביותר בארצות הברית. באזור דרום-מערב המדינה, הצחיח והמדברי, ערכם של מימיו שקול לזהב טהור. הנהר מקיים את חייהם של מיליוני תושבים המתגוררים במדינות בהן הוא עובר. אינספור סכרים ניבנו כדי לאגור את מימיו הקוצפים. איכרים משתמשים במים הלו כדי להשקות את יבוליהם. ערים שלמות מרוות בהם את צימאונן. חלק אחר של המים משמש לייצור חשמל בכמויות גדולות, חשמל המאיר בתים ומניע מפעלים. נהר המוות הפך לנהר של חיים.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הפרשה צולמה לסרט   נעמה   יום ד', 26/12/2007 שעה 9:02   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©