טיסת היחיד של הגנרל פורטר
יום ה', 06/12/2007 שעה 18:31
במאתיים ומשהו השנים האחרונות הפך האדם את הכדור הפורח למכשיר רב מעללים. לאחר שהטיסות הראשונות בכלי מוזר זה הוכחו כמוצלחות בצרפת, חצה הכדור הפורח את האוקיאנוס והפך לנחלת הציבור האמריקני. לימים החלו לעשות בו שימוש מודיעיני וצבאי, אך בעיקר כשהוא מעוגן לקרקע, במטרה למנוע אובדן של הציוד היקר ושל התצפיתנים ששהו בו. אבל יום אחד, בעיצומה של מלחמת האזרחים, התחוללה דראמה אווירית של ממש: כדור פורח שבו שהה גנרל מצבא הצפון ניתק מן הכבלים שחיברו אותו אל הקרקע והתעופף אל על. ולא זו בלבד, אלא שאף חצה את הקווים ועבר אל הטריטוריה שנשלטה על ידי צבא הדום. עשרות אלפי עיניים עקבו בהשתאות אחר המטס המקרי הזה - שחולל, כך מסתבר, היסטוריה בפני עצמה. לימים כתב ז'ול ורן סיפור שחלק מפרטיו מזכירים באופן מפתיע את הדראמה הזו.









המחזה היה מדהים. אלפי בני אדם עמדו, דוממים, נושאים עיניהם לשמיים. כמה אלפים מהם הלבשו מדים כחולים. האחרים – מדים אפורים. החיץ הקרקעי הרחב שהפריד ביניהם לא הפריע להם לשאת עיניים אל נקודה שריחפה מעליהם. רובם, כפריים ותושבי עיירות זעירות מהפריפריה החלקאית של אמריקה, לא ראו מימיהם כדור פורח. אבל זה בדיוק העצם שריחף עתה מעליהם, בגובה של כמה מאות מטרים. בצדם של הכחולים ידעו דבר אחד שבמחנה האפור היה בגדר נעלם: מי היה האיש שהטיס את הכדור הפורח הענק ושהתאמץ כל כך להגיע אל חבל אחד מסוים בו.

היה זה הגנרל פיץ ג'ון פורטר.

תדיאוס לואו בסל הבלון העגון לפיד פייר אוקס ב-‏1862. לואו היה אחד הבולטים ביותר מבין חלוצי הטיס בארצות הברית שהבינו את חשיבות הכדור גם בהקשר המודיעיני-צבאי (מקור תמונה 1).

טיסת היחיד של פורטר הייתה אמנם נועזת וחריגה למדי לזמנה אבל בודאי לא הייתה הראשונה מסוגה. כבר ב-‏1784 הציע בנג'מין פרנקלין, ששהה בצרפת והתפעל מההתפתחות בתחום הבלונים, שימוש בחילות מוטסים כחלק מתבנית צבאית קבועה. יום אחד לאחר מכן, ב-‏17 בינואר 1784, המריא פיטר קארנס בכדור עגון בבאלטימור, מרילנד. בנובמבר אותה שנה המריא הרופא האמריקני ד''ר ג'ון ג'פריס בכדור פורח בחברת הטייס הצרפתי ז'אן פייר בלנשאר. ב-‏7 בינואר 1785 חצו השנים את תעלת למאנש במסע הרפתקני ראשון מסוגו באוויר. ב-‏1793 ביצע אותו חלוץ צרפתי, בלנשאר, את הטיסה הראשונה בבלון על אדמת אמריקה, כשעשה את כל הדרך מעיר הבירה פילדלפיה ועד לוודבורי שבניו ג'רסי. בספטמבר 1837 הפגין ג'ון וויז לראשונה בארצות הברית את השימוש שניתן לעשות במצנח, כאשר הצניח בעזרתו בעלי חיים מכדור פורח בפילדלפיה. אותו וויז עלה שנה מאוחר יותר לבלון שהטיס בעצמו ונחת בשלום באיסטון שבפנסילבניה.

הצלחת הטיסות המאוישות הראשונות הביאה לשכלול הבלונים ולהפניית המרץ לרתימתם לשימושים נוספים. בספטמבר 1840 דחק הקולונל ג'ון שרבורן בשר הלחמה האמריקני להשתמש בבלונים כדי לגלות בלילה את מקום מסתורם של בני שבט הסמינול. באוקטובר 1843 העלה ג'ון וויז רעיון לעשות שימוש להטיס חיילים בכדורים אירו סטאטיים כדי להציץ ולחכבוש את העיר המכסיקנית ורה קרוז. שלוש שנים מאוחר יותר הציע רופוס פורטר להקים קו אווירי מניו יורק לקליפורניה במטרה להוביל מחפשי זהב בספינת אוויר מונעת במנוע קיטור, תמורת מאה דולר לנוסע. ביולי 1859 שב וויז וחזר תודעה כשקבע שיא עולמי בטיסה בכדורים פורחים חופשיים, כשעבר בחברת שלושה נוסעים נוספים את 809 המילין שהפרידו בין סנט לואיס לבין העיירה הנדרסון שבמדינת ניו יורק. חודש וחצי מאוחר יותר המריא וויז מלאפאייט שבאינדיאנה בבלון שבו הועבר לראשונה מטען דואר, ונחת בשלום בקראפורדסוויל שבאותה המדינה. באוגוסט 1860הציע קפטן א.ב. האנט מחיל ההנדסה לבצע איות טלגרפ מבלונים עגוני קרקע. באוקטובר אותה שנה ביצע לראשונה ויליאם בלייק צילומים מהאוויר בכדור פרוח שהטיס בבוסטון. ב-‏10 ביוני 1861 ביצע ג'יימס אלן, איש המיליציה הראשונה של רוד איילנד, טיסה תבאית בבלון מעל וושינגטון. שבוע לאחר מכן הפגין אדם בשם תדיאוס לואו שימוש בהעברת ידיעה בטלגרף מבלון עגון קרקע. על לואו זה, טיפוס מעניין בפני עצמו, כדאי להרחיב מעט.

תדיאוס סובייסקי קונסטנטין לואו, מי שעתיד היה להתפרסם כאוויראי בצבא הצפון, היה גבה קומה וזקוף גב, משופם ובעל עצמות לחי בולטות. בעיניו האפורות שכן מבט חד ונוקב. הוא היה תושב ניו-אינגלנד ושפע מרץ בלתי פוסק. בשנים שקדמו למלחמת האזרחים הופיע בהצלחה בטיסות ראווה בכדור פורח. בשנת 1859 בנה בלון גדול, ''גרייט ווסטרן'' שמו, והודיע על כוונתו לחצות בעזרתו את הקואינוס האטלנטי, מרחק של שלושת אלפים מילין. ככל הנראה קיבל השראה למבצע זה ממבצעו המוצלח של לה-מונטאן, שהמריא בשעתו מסנט לואיס, שט מזרחה ונחת אי-שם בין עצי החורש של קנדה. לואו ניפח בגז את ה''גרייט ווסטרן'' בניו יורק ובפילדלפיה, ודאג שמדי יום ביומו יופיעו ידיעות ומאמרים על מסעו המיועד. כמה הרפתקנים שנרשמו לטיסה תפסו את מקומותיהם בסל הבלון (שצורתו הייתה כשל דוגית), בעוד קהל צופים רב מצטופף במגרש המגודר שנקבע כאתר ההמראה, תמורת דמי כניסה בגובה חמישים סנט. אולם ''פרט לדוגית מוזרה שלא הייתה מסוגלת להחזיק מעמד ברוח בינונית שהייתה מנשבת על פני בריכת אווזים, וכמות של כבלי-גרר, עוגנים, חבלים ומכשירים אחרים – לא הראה 'פרופסור' לואו כל כוונה שהיא לעזוב את היבשת המערבית. הוא האמין בקיום זרמי אוויר מסוימים, אבל ידיעותיו בנדון היו מוגבלות, ומעולם לא יכולתי לקבוע כי אכן התכוון להיעזר בהן'', סיפר כעבור שנים עיתונאי שבילה במחנהו של לואו כשלושה חודשים בשנת 1862. בגלל דחיית ההמראה, היה לואו ללעג ולקלס ובכמה עיתונים אף הופיעו פזמוני לצון על חשבונו. באחד הימים נשבה רוח חזקה במיוחד והבלון נעקר מחבליו. שמו של לואו נעלם מהציבור עד לתחילת מלחמת האזרחים, כאשר הופיע מחדש כאוויראי וכמארגן מופעי טיסה.









בתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית נהגו החיילים ששירתו ביחידת הבלונים (שהייתה כפופה לחיל הקשר) של צבא האיחוד, למלא בשדה את הכדורים במימן, אשר לאחר שנתקבל כגז על ידי שפיכת חומצה גופרתית על גרוטאות ברזל, היה מועבר בצינורות מן המיכלים אל תוך הכדורים. הכדורים, שהתרוממו בנושאם תצפיתן הניצב בסל, מצויד במשקפת טלסקופית ומאותת בדגלים, מילאו תפקיד נכבד באיסוף ידיעות בעלות ערך צבאי. הידיעות שנאספו בדרך זו הועברו לאחר מכן באיתות טלגרפי מן השדה אל מטה הפיקוד, ולעתים ישירות בטלגרף מעמדת התצפית באוויר. הבלון הראשון הוכנס לשירות צבא האיחוד כבר ביוני 1861, בעקבות היענותו של הנשיא לינקולן להצעה שהעלה בפניו לא אחר מאותו תדיאוס לואו, להשתמש בכדור הפורח שלו לביצוע תצפיות מן האוויר על קווי האויב.

הבלון הצבאי הראשון של ארצות הברית היה כדורו של לואו, ''האמיץ''. את טיסת הבכורה הצבאית שלו ערך הבלון מעל שדה הקרב של בול ראן. הוא גילה את עמדות גדודי הקונפדרציה והעביר את המידע באמצעות איתות הליו (איתות באמצעות מראה שהשמש משתקפת בה). ב-‏4 במאי 1862 הוא גילה, בהשקיפו ממרומי הכדור, כי צבא הדרום בפיקודו של הגנרל מגרודר, נטש את עמדותיו במשך הלילה. לאחר מכן המשיך לואו בתצפיותיו על קווי החזית שליד העיר ריצ'מונד.

לואו, שפיקד על היחידה, היה בעצמו משקיף פעיל ביותר, שהירבה להמריא יחידי בסל, ליד העיר וושינגטון. הוא גם היה הראשון שנשא עימו מכשיר טלגרף לאיתות ממרום. למרות אש תותחים כבדה, המריא מספר פעמים, ושהה בסל במשך שעות והעביר בטלגרף דוחות מתצפיותיו, בעוד כוחות ''צבא הפוטומאק'' של האיחוד ממתינים להשלמת הקמתו-מחדש של גשר, שנועד לאפשר קשר מסילת-ברזל בין שני מחנות הצבא שלהם, שהתרכזו להתקפה על ריצ'מונד (30 במאי 18629 בפיקודו של גנרל מקללן. כן שימש לו הבלון לתצפיות נרחבות במשך הקרב שהתנהל שם בפאר אוקס (יוני 1862). לואו שירת בדרגת קולונל אך קיבל תשלום ונהנה מתנאי שירות כמו של בריגדיר-גנרל. לשרותו עמדו שני בלונים, עם מכשירים ניידים להפקת מימן ולניפוחם והחזקתם תמוכים בחבלים. ה''רכבת'' שלו הייתה מורכבת מכארבעים סוסים ועשר עגלות. בדרך כלל נוהג היה למקם את מחנהו בעורף הצבא, כדי להימצא מחוץ לטווחי האויב.

בעזרת כדורי התצפית ביצע צבא האיחוד את התצלומים הראשונים בתולדות השירות הצבאי בעולם שנתקבלו מן האוויר. עשרות תצלומים, בחלקם חופפים זה את זה, כיסו שטחי פנורמה גדולים מאדמת האויב.

הגנרל פורטר, גיבור הדראמה האווירית שהתחוללה לאחר שהכדור הפורח בו שהה ניתק מכבליו ונסחף אל מעבר לקווי האויב (מקור תמונה 2).

לעתים נוצלו הבלונים של צבא הצפון, בהם נהגו להמריא כשהן מוחזקים בחבלים לקרקע, גם לשם הדרכת כיוון אש תותחי שדה. הדבר בוצע באמצעות איתות הליו על ידי תצפיתן שנמצא בסל הבלון.

ב-‏24 במאי 1862 יכול היה גנרל סטאונמן לכוון את אש תותחי השדה שלו בעזרת תצפית מבלון. יחידת הבלונים של חיל הקשר, שאורגנה על ידי לואו ופעלה בפיקודו, הפכה לאמצעי מהיר להעברת ידיעות חשובות בקשר לתנועותיו הטקטיות של האויב, והיא שגילתה לראשונה את ספינות צי הקונפדרציה שהתרכזו בנהר ג'יימס.

בצבא הקונפדרציה רצו לחקות את הצלחת צבא הצפון בכל הנוגע להפעלת בלונים. תכופות הביטו מפקדי הדרום בקנאה אל עבר חמשת הבלונים של צבא האיחוד שהתנשאו מעלה מעלה, קשורים בחבלים וביתדות לקרקע, מחוץ לטווח היעיל של אש תותחי הדרום. ביאושו, מיהר הדרום להכריז על גיוס בד-משי משמלותיהן של גבירות הדרום, במטרה להרכיב מהחלקים כדור פורח לשירות צבאותיו. דא עקא, שלא עבר זמן רב ו''בלון הטלאים'', שנשלח לאורך נהר ג'יימס כדי שימלאוהו בגז, נפל שלל בידי כוחות הצפון מייד לאחר שהתרומם באוויר בפעם הראשונה...

אותו חיל של כוחות הצפון פורק ב-‏1863, בעקבות מחלתו של המארגן וראש השירות, תדיאוס לואו, וכן בגלל חיכוכים אישיים – לאחר שירות חשוב ביותר שמילא באמצעות שלושת אלפים המראות שבוצעו.









אבל כאמור, האיש הראשון שביצע – אמנם בעל כורחו – טיסת סולו בכדור פורח מעל אדמת האויב היה הגנרל האמריקני פיץ ג'ון פורטר. ולא זו בלבד, אלא שפורטר אף הצליח לחזור עימו בשלום לבסיסו.

היה זה באפריל 1862. המאורע תואר בידי כתב ה''בלנדרבאס'' מניו יורק, שנשלח מטעם העיתון והגיע, לאחר נדודים רבים, אל מחנהו של תדיאוס לואו ואף התרועע עימו - וכן על ידי כתב ה''בוסטון באדג'ט''. לואו הסביר לגנרל ג'ון פורטר, מפקד אחד מגייסות הצפון, שחנה ליד העיירה המבוצרת יורקטאון שבווירג'יניה, כיצד פועלת מערכת החבלים של בלון תצפית. לאחר כמה המראות משותפות, הפציר הגנרל כי יינתן לו לבצע המראות תצפית בגפו, כאשר יתפנה לכך. באותה תקופה לא נחשבה המראה בכדור פורח מעין זה למסוכנת במיוחד (פרט לרוחות חזקות ולהיווצרות גלידי קרח), מאחר ואותם הכדורים, בהימצאם באוויר, היו תמיד עגונים ביטחה, חבליהם מוחזקים בידי אנשי הצוות וקשורים אל יתדות התקועים בקרקע, ונמצאו בגובה ובטווח שהיו מעבר לטווח אש רובאי הקונפדרציה או תותחי השדה של צבאה.

יום אחד תבע פורטר להכין מייד בלון להמראה. הוא רצה לאתר בעצמו את מקומן של סוללות ארטילריה מסוימות של גדודי הדרום. הגנרל נכנס אל תוך הסל הקשור לטבעת רשת הכדור, מצויד בטלסקופ ארוך, והורה להרפות מהחבלים. אולם בחפזונם הרב שכחו אנשי צוות הבלון כי החבל הראשי – האמצעי היחידי המסוגל למנוע את היסחפות הכדור הפורח ברוח – ספג לאחרונה כמה כוויות של חומצה גופריתנית והיה, לפיכך, רופף ביותר.

גנרל פורטר כבר התרומם לגובה 15 מטרים, כאשר לפתע נקרע החבל. הבלון, שניטלטל עתה כנוצה ברוח, בעוד שארית החבל נשרכת תלויה מתחת לסל, הוסיף לנסוק מעלה במהירות, מבלי שיהיה קשור לקרקע אפילו בחוט. פורטר ניסה להגיע לחבל המפעיל את שסתום הגז (לשחרור מימן), אולם לשווא – קצה החבל היה גבוה מדי, והבלון הוסיף לנסוק, מיטלטל ברוח הגוברת.

במשך כמה דקות הוסיף הכדור הפורח להגביה, בקו כמעט אנכי מעל למקום בו החלה הטיסה הבלתי צפויה., כשהניצבים על הקרקע מצפים, כמעט חסרי-ישע, להתפתחות הטראגית העתידה להתרחש. אולם זרמי האוויר העיליים הצילו אותו. תחילה ראו חיילי צבא האיחוד כיצד מתקדם הכדור בכיוון דרום-מזרח, איזור שמצוי היה עדיין בתחומי שליטתם. אולם אז השתנו זרמי הרוח באיזור וזרם חדש, חזק מקודמיו, הטיס אותו היישר לעבר קווי צבא הקונפדרציה, שחנה בעיירה יורקטאון.

תרועות אזעקה של חצוצרה נשמעו מקווי האויב, ובחלוף הכדור הפורח בכיוון מערב, מעל לעמדות הקדמיות ביותר של צבא האיחוד, נשמעו יריות רובים באוויר. הגנרל פורטר המשיך בטיסת הסולו שלו עד שלפתע נעצר הבלון ו''עמד'' באוויר. אלא שהכדור בחר ''לעמוד'' ממש מעל לביצורים שהקים צבא הקונפדרציה סביב יורקטאון. אש הרובים פסקה. שני הצבאות, שמנו יחדיו כמאה אלף איש, נעצו מבטים נדהמים בדראמה שהתחוללה מעל לראשיהם ממש.

עטית המהדורה המקורית ש ''אי התעלומות'' מאת ז'ול ורן. האם שאב ורן את השראתו לבריחת הניצולים מפרשת פורטר? (מקור תמונה 3).

מבעדלעדשות הטלסקופים שכוונו אל הבלון הבודד, ניתן היה לראות איך מנסה הגנרל להוציא מתוק מעז: הוא שלף את משקפת השדה שלו והחל לערוך תצפיות מדוקדקות על ביצורי צבא הדרום, תוך שהוא רושם את הפרטים ביומנו.

לרגע קצר החל הכדור לשקוע. נדמה היה כי גורלו נחרץ. חיילי הקונפדרציה ציפו לשלל העתיד ליפול לידם – כלומר, הבלון על טייסו – אך לא העלו על דעתם כי הטייס אינו אלא מפקד הכוח הגדול שניצב ערוך מולם.

ברם, בטרם נסתיימה הדראמה המתחולל באוויר, החלה לפתע רוח נגדית לנשב. הרוח החזקה נשאה את פורטר חזרה, במהירות גדולה מזו שבה נישא מערבה מעל לקווי האויב. הבלון וטייסו חלפו עתה שוב מעל לעמדות הקיצוניות של צבא הקונפדרציה, אבל הפעם – מעל אדמה בטוחה. עתה החליט, כנראה, פורטר לקחת את גורלו בידיו ולא לסמוך עוד על נסים. הוא טיפס אל תחתית הרשת במטרה למשוך את החבל הפותח את שסתום הגז. הפעם עלה הדבר בידו, ועד מהרה החל הבלון לאבד גובה וצנח כלפי הקרקע, כציפור שנפגעה בכנפה.

מזלו של פורטר שיחק לו גם הפעם. במקום התרסקות רעשנית וקטלנית רוככה הנפילה בעזרת עזר בלתי צפוי. היה זה אחד מאוהלי החיילים. הסל פגע בקצה האוהל, וכך נחלש כוח החבטה הצפוי לו בקרקע. הגנרל חילץ את עצמו מסבך הבד והרשת ויצא שלם בגופו מהבלון, פחות ממאה מטרים ממפקדתו.









בשנת 1875, שלוש עשרה שנים בלבד לאחר אותם אירועים, פרסם סופר המדע הבדיוני ז'ול ורן את ספרו הידוע ''אי התעלומות''. הספר מספר על חמישה אנשים ממדינות הצפון, הלכודים בעיר הבירה הנצורה של מדינות הדרום, ריצ'מונד, מבלי שיוכלו להיחלץ ממנה. בעיר עצמה, ניתן לאזרחי מדינות האיחוד לנוע בחירות מפתיעה לגבי מדינות אויבות. חמישה מהם מגלים כי בכיכר מרכזית של העיר, ניצב במצב הכן כדור פורח, המיועד להעביר מידע על מצב הלחימה בעיר למפקדה של צבאות ''הדרום'', הגנרל לי, הנמצא רחוק מהעיר. בלילה סוער, ב-‏20 מרץ 1865, לא חשים המופקדים על הכדור פורח באורחים הבלתי קרואים המתקרבים ל''סל'' שבבסיס. ה''אורחים'', חמשת האנשים וכלב, ממריאים בתקווה למצוא אתר נחיתה במקום תרבותי בטוח, בו יוכלו להמשיך בחייהם. הכדור עובר 6,000 מיל מעל האוקיינוס השקט אך הצוות אינו מצליח לאתר מקום לנחות בו. לבסוף, הם מגלים אי קטן ובתרגיל מבריק הם מנחיתים את הכדור לעבר האי, כדי שלא ליפול בים, ונוחתים במדויק בנקודה בים ממנה הם יכולים להגיע בביטחה אל החוף. הכדור מתרסק אך הם יוצאים בריאים ושלמים. החמישה קוראים לאי בשמו של נשיאם אברהם לינקולן. לאחר מכן הם נקלעים בו להרפתקאות מרתקות, הכוללות בין השאר מפגש עם פושע מלחמה שננטש על האי, קרב עם שודדי ים אכזריים וגם היתקלויות חוזרות ונשנות בתופעות מוזרות, שלכולן אחראי גורם נסתר אחד הצופה במעשיהם בעניין רב – קפטן נמו המסתורי.

אינני ורנולוג מומחה, אבל מאחר וידוע כי הסופר הצרפתי המהולל נהג לאגור חדשות פוליטיות וצבאיות, כמו גם ידיעות על התפתחויות טכנולוגיות וממצאים מדעיים, דומני כי הטיסה ההיא של פורטר הייתה מקור ההשראה העיקרי שלו. מלבד הדמיון הנסיבתי (הרקע ההיסטורי של מלחמת האזרחים, ההיסחפות הבלתי מתוכננת עד להגעה לחוף מבטחים וכן הלאה) אין לי כל הוכחות לכך. יתכן, כמובן, שוורן שאב השראה מן המקרה גם לספרו המוקדם בהרבה, ''חמישה שבועות בכדור פורח'' (שפורסם כבר ב-‏1863), אבל איכשהו אינני נוטה להאמין לכך, בין משום שהוא מדבר על פרק זמן ארוך בהרבה שמבלים הנוסעים בכדור, ובין מפני שזירת האירועים היא יבשת אפריקה, על מאפייניה הפראיים והרומנטיים (לפחות כפי שהצטיירו בדמיונו של ורן) והעלילה מדברת על ניסיון לחבר את ההישגים ממסעם של סר ריצ'רד ברטון וג'ון האנינג ספיק במזרח אפריקה, עם הישגי מסעו של היינריך ברט בסהרה ובצ'אד.

שני עשורים לאחר מכן, ב-‏1894, פרסם מארק טוויין את ''תום סוייר בשחקים'', שלו, פרודיה משעשעת על ''חמישה שבועות בכדור פורח''. סויר, יחד עם הקלברי פין והעבד ג'ים, המריאו מעיירת מגוריהם במיזורי ויצאו בכדור הפורח שלהם לטיול באפריקה. במושגים הספרותיים שלי זה נראה כמעט כמו סגירת מעגל עם הגנרל פורטר.








מרבית העובדות הנכללות במאמר זה מקורן בספרו על עמנואל בן גוריון תולדות התעופה בעולם, כרך א'. הספר יצא לאור בשנת 1959 בהוצאת מסדה.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מעניין   חזי   יום ו', 07/12/2007 שעה 1:34   [הצג]
חידושים   דב   שבת, 08/12/2007 שעה 10:00   [הצג]   [1417 תגובות]
אי התעלומות   שיר-דמע   יום א', 09/12/2007 שעה 15:29   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©