מעשה ינאי
יום ג', 27/11/2007 שעה 8:35
היינריך ריינהולד - הנרי בפי האנגלים, יחיאל בפי היהודים - היה נכס אמיתי לאצ''ל. יליד גרמניה, שירת בצבא הבריטי, בעל הכשרה קרנית והתמחות בתחומי החבלה. האיש התקדם יפה באצ''ל ועד מהרה הפך לאחד מאנשי המבצעים המוערכים שלו. הוא אף היה אחד ממובילי המבצע להריסת מלון המלך דויד, בו שכנו אז בכירים רבים במינהל המנדטורי. אלא שלאחר ההתקפה על תחנת הרכבת בירושלים החלו להיערם החשדות נגדו. חיפושים ומעקבים העלו שהאיש חי בסגנון פזרני למדי, החזיק כמה מאהבות ותכופות נזקק לתמיכה כספית. כשניסו לאתרו התברר כי נעלם מהארץ. פסק דין מוות הוצא נגדו. הוא אותר בבריסל, נחטף - ואת השאר כדאי כבר לקרוא בהמשך. מעשה ביהודי ששיטה במחתרת במשך חודשים ארוכים וגרם לה לא מעט אבידות בנפש. דמותו, שהתפוגגה מזכרוננו בערפל הזמן, מן הראוי שתצוץ פעם נוספת.









לפני מספר ימים הרמתי טלפון לחבר קרוב היושב בגרמניה וביקשתי ממנו לבדוק אם ניתן לאתר רישומים על אחד בשם היינריך ריינהולד. אין לי היכרות משמעותית עם המציאות הגרמנית, אבל דומני שמשכיחותם הגבוהה של שני השמות בארץ זו ניתן להקיש שלמצוא את היינריך ריינהולד בתוך עשרות המיליונים שנולדו במדינה זו יהיה קשה הרבה יותר מאשר לאתר יהודי ספציפי בשם משה כהן בישראל. אולי אני טועה, אבל זו, לפחות, התרשמותי נכון לעכשיו.

נזכרתי בהיינריך ריינהולד הספציפי ההוא כשקראתי יחד עם בני את ''הנידונים למוות'', אחד מספרי סדרת ''מנהרת הזמן'' של גלילה רון-פדר. הבכור הביא את היצירה מספריית המוסד החינוכי בו הוא לומד ובמשך כשבועיים קראנו בו מדי ערב, פרק אחר פרק. סיפרתי לו כיצד נלכד איש האצ''ל מאיר פיינשטיין כאשר נמלט מתחנת הרכבת המרכזית בירושלים לאחר שהוא וחבריו ניסו לפוצצה. ואז, רק אז, נזכרתי גם כיצד ומדוע היו הבריטים ערוכים לקראת המבצע הזה.

היינריך ריינהולד. הוא היה האיש שגילה את אוזנם על הפעולה הצפויה.









קשה לכתוב היום על ריינהולד. ככל הנראה, לא דרכו רגליו על אדמת ארץ ישראל מאז 1947. זוהי השערה בלבד, אבל דומה כי כל הנחה אחרת תעיד על ניסיון מצידו להילכד. 1947 היא גם השנה האחרונה בה ידוע עליו משהו. לאחר שהוברח מהארץ נטמע כנרה במדינה אחרת – אולי בריטניה – בזהות חדשה לחלוטין. שיבתו ארצה משמעותה אחת: שמאן דהוא יזהה אותו וינסה לפגוע בו פיסית, כולל לרצחו נפש. במקומו, לא הייתי מהמהר על מדינת ישראל כעל המקום הבטוח ביותר עלי אדמות.

מנחם בגין, בצאתו מהמחתרת ב-‏1948. פסק דין מוות נגד ריינהולד (מקור תמונה 1).

קשה גם למצוא פרטים ביוגרפיים על ריינהולד. האנשים שהכירוהו טוב מכולם היו חברי באצ''ל ומפעיליו במודיעין הבריטי. הפרטים הכמעט יחידים על חייו כלולים בטקסטים שנכתבו על ידי בוגרי האצ''ל. מטבע הדברים, דעתם עליו אינה חיובית במיוחד; נהפוך הוא. מעין בנדיקט ארנולד בגירסה ארצישראלית: מפקד בכיר המוכן להפנות עורף לחבריו ואף להביא למותם מידי הבריטים. וזה עוד במצב טוב. מנחם בגין, למשל, מתעלם לחלוטין מריינהולד כאשר הוא מתאר את פיצוץ מלון המלך דויד בספרו המונומנטאלי ''המרד''.

היינריך ריינהולד, כך מספר פרופסור יהודה לפידות, נולד בגרמניה בשנת 1916 ובגיל 17 עלה ארצה בגפו. בשנת 1939 הצטרף למשטרת היישובים ושירת תחת פיקודו של הקצין מקס שינדלר, אף הוא יליד גרמניה. ב-‏1943 , בזמן מלחמת העולם-השנייה, התגייס לצבא הבריטי ושירת בדרגת סמל ביחידת קומנדו, בה שירת גם איש האצ''ל דב כהן (''שמשון''), והתמחה בחבלה. לאחר השחרור מן הצבא, חזר שמשון לפעילת באצ''ל והמליץ על גיוסו של ריינהולד. באותו זמן נפגש ריינהולד בחיפה עם יצחק פינקלשטין, חברו מילדות, וסיפר לו כי לאחר שראה את אשר קרה ליהדות אירופה, הגיע למסקנה כי הדרך היחידה לפתור את הבעיה היהודית היא גירוש הבריטים מן הארץ והקמת מדינה יהודית לאלתר. פינקלשטין, שהיה חבר אצ''ל, סיפר זאת לממונים עליו וריינהולד הוזמן לראיון. בראיון חזר על דבריו לפינקלשטין, וכדי להסיר כל ספק מכוונותיו, אף סיפר על יחסיו הקרובים עם ידידו מקס שינדלר, ששימש אותו זמן קצין בבולשת ועסק בהסגרת לוחמי אצ''ל.

ריינהולד, ''ינאי'' בשמו המחתרתי, התקבל לארגון בחיפה והדריך בקורסים לחבלה. במשך הזמן גבר האמון בינאי, ובמרס 1946, השתתף בניסיון להטביע את אחת מאניות הצי הבריטי. לשם ביצוע הפעולה הוחלט להחדיר חביות נפץ לשטח הנמל באמצעות מכונית של הצי הבריטי, וינאי נבחר לנסוע במכונית זו בגלל מראהו החיצוני שהתאים לחייל בריטי. בגלל תקלה בוטלה הפעולה ומשתתפיה התפזרו כל אחד לדרכו. לאחר כשלון הפעולה, ביקש ינאי להעבירו מחיפה לתל-אביב ובאפריל 1946 הוא הועבר לירושלים. עיקר תפקידו בירושלים היה בפעולות הדרכה. הוא הדריך בקורסי מפקדים ולימד את חניכיו כיצד מרכיבים מטענים ומהו מנגנון ההפעלה שלהם. כן הדריך את חניכיו באימוני שדה, שלא היו מקובלים כל כך עד אז.

ההיסטוריוגרפיה של אצ''ל, בה במידה שאינה מתעלמת מתפקידו וממעמדו של ריינהולד בארגון, עושה מאמץ רב להפחית מחשיבותו. ''כזכור'', כותב לפידות, ''שותף ינאי גם בהתקפה על מלון המלך דוד בירושלים, אולם למרות שנתמנה סגן מפקד הפעולה, לא השתתף בהכנות לפעולה ופרטי התכנון נודעו לו רק ביום ההתקפה. שיתופו של ינאי בפיצוץ מלון המלך דוד נבע מהיותו מומחה לחבלה''. דומני שלפידות ממעיט משהו מערכו של אותו ''מומחה לחבלה''. את מומחיותו, כמו גם ידע חשוב אחר בתחומי פעילות הקומנדו, רכש ריינהולד במהלך שירותו בצבא הבריטי. מיומנות זו לא הייתה נחלתם של רבים בארגון, כך שיש להעריך מחדש את דברי הכותב.

אחרי קריאת הפיסקה הזו הלכתי אל ספרו של איתן לבני, ''ה'מעמד' – מבצעים ומתחרת'', בו הוא סוקר בהרחבה את פעילות המחתרת בה היה אחד הבכירים. בסוף הספר מופיע נספח ובו רשימת הפעולות המתוארות בספר. אין מדובר בכל פעולות האצ''ל, אבל מטבע הדברים אלה הן רוב הפעולות בהן היה מעורב לבני עצמו. כסגני מפקדים בפעולות השונות הוא מציין שם אנשי מבצעים בכירים כעמיחי פאגלין, ישראל לוי, דב כהן, יהושע זטלר, אליהו טמלר ומנחם שיף. במלים אחרות, ריינהולד לא היה בדיוק הזוטר שבאנשי המבצעים של הארגון – קל וחומר ששימש כסגן במבצע הזכור ביותר של האצ''ל בכל ימי המנדט – פיצוץ מלון המלך דויד בירושלים. תפקידו הקביל, למשל, לזה שמילא אל''מ מתן וילנאי במבצע יונתן ב-‏1976.

העובדה שהבריטים לא הצליחו למנוע את פיצוץ מלון המלך דויד הייתה כישלון מודיעיני מובהק. הדבר מוזר מאוד, בעיקר נוכח העובדה שהסוכן הבכיר שלהם באצ''ל היה ממפקדי הפעולה הזו וידע עליה כל פרט ופרט. אחת ההנחות היא שריינהולד לא הצליח להעביר בזמן למפעיליו את ההודעה על יעד הפעולה.









יוסף עברון מביא באתרו את הסיפור הבא. באותו בוקר, 22 ביולי 1946, בא מפקד המחוז של האצ''ל בירשלים, יצחק אבינועם, אל ינאי, והורה לו לבוא עימו. מאז יום אתמול נצטווה ינאי שלא לעזוב את חדרו, ומהמעט שהצליח לקלוט בחושיו המחודדים, הסיק שככל הנראה מלון המלך דוד הוא היעד הנבחר שמצוי על הכוונת.

מלון המלך דויד בירושלים לאחר הפיצוץ. הסוכן לא הצליח להעביר את המסר המזהיר בזמן (מקור תמונה 2).

- ''יוצאים לפעולה ?'' שאל כלאחר-יד.
- ''עוד מעט ותדע.'' הייתה התשובה היבשה. ינאי משך בכתפיו:
- ''יש לי כמה מסמכים'', אמר ינאי, ''הייתי רוצה להסתירם אצל ידידה''.

אבינועם הנהן בהסכמה והצביע לעבר המונית. לאחר כמה דקות הורה ריינהולד לעבר אחד המבנים: ''זהו הבית.''
אבינועם הציץ על שעונו: ''רק עשה זאת מהר.''
ינאי דילג במרוצה על פני המדרגות ולחץ בעצבנות על פעמון הדירה. האישה שפתחה את הדלת, ככל הנראה אחת מאהובותיו, נעצה בו עיניים נדהמות:
- ''מה… ?''
הוא הפסיקה בתנועת יד:
- ''אנא, אני חייב להתקשר מיד… !''
-
המסר הטלפוני היה קצר ומעורפל; הוא מסר את שניחש: ''יוצאים לפעולה. כנראה, למלון המלך דוד … צפו להודעה שנייה.'' הייתה זו ההתראה היחידה, שהצליח להעביר באותו יום.

ברם, כל מאמציו להעביר את המידע המלא למפעיליו, שציפו בדריכות לקריאתו - עלו בתוהו. ניסיונותיו לחמוק מאולם בית הספר ''בית אהרון'', נקודת האיסוף של משתתפי הפעולה - כשלו בזה אחר זה. אלימלך שפיגל, אחד ממשתתפי אותה פעולה, סיפר כי בעוד עמיחי פאגלין (''גידי'') מפרט את תוכנית הפעולה באחת הכיתות, הבחין הוא עצמו שינאי אינו מרוכז כלל. ''עיניו התרוצצו לצדדים, וכל כולו נראה מתוח כקפיץ. מפעם לפעם היה מתרומם ממקומו, ניגש לאבינועם, מחליף עמו כמה מלים ושב נרגז ורוטן. עד כמה שזכור לי, ביקש לאפשר לו לטלפן לחברתו, אולם גידי סירב בתוקף לאפשר לו לצאת. הבחנתי בשינוי מדהים, שחל בו: הסמיק, התחיל להזיע, גילה סימני עצבנות; היה מאזין דקות אחדות ושב ופונה לעבר אבינועם....ורק כעבור חודשים, כשנודע דבר בגידתו, התבררה לי משמעות התנהגותו''. משלא צלחה משימתו להעביר מסר טלפוני למפעיליו – ניסה לחבל בפעולה על ידי העלמת הנפצים. ''נראה שהם אבדו לי, שעה שסייעתי בפירוק הכדים מהטנדר...'' גמגם.

יהושע גל, שעמד בקרבת מקום, התרתח: ''שנינו סורקים כל סנטימטר בשטח עד שנמצא אותם'', משך אחריו את ינאי. הנפצים נמצאו מושלכים בפתח הכניסה למרתף.

ינאי היה על סף הייאוש. משאפסה תקוותו לקשר טלפוני עם שולחיו ונכשל ניסיונו לחבל בפעולה - פרץ לפתע בקריאות רמות: ''גילו אותנו! אנגלים מתקרבים!'' מפקד הפעולה, גדעון, עצר לרגע ממלאכתו וניגש לכניסה שעליה הצביע סגנו. עד כמה שאימץ את עיניו לא הבחין בשום תנועה של חיילים. ''הישאר צמוד אלי,'' אמר לינאי, ''ולא יאונה לך כל רע.''

באותו בוקר דרמטי, בתום התדרוך היומי לקציני המטה, המתין המפקד הכללי של הכוחות הבריטיים בארץ-ישראל, הגנרל ברקר, להודעה מוסמכת מסוכנם הנאמן, וכשזו בוששה לבוא – הסיק ששום דבר רציני אינו עומד על הפרק וניתן להמשיך בסדר היום הרגיל. האזהרות הטלפוניות על פצצות במלון המלך דוד התקבלו בהסתייגות מופגנת ובאי-אמון. הם המתינו לצלצול השני – אבל צלצול זה לא הגיע מעולם. היה זה כשלון מודיעיני מהחמורים ביותר, שידע הממשל המנדטורי בארץ - כשל, שעלה בחייהם של 92 איש ואישה.

''פרשת ינאי מהווה אחד המקרים הבודדים של סוכן זר, שהצליח לחדור לשורותינו'', העיר בצער עמיחי פאגלין, ''חשוב לציין, שתקופת הישרדותו של ינאי בארגון נמשכה פחות מחמישה חודשים, לפני שעלינו על עקבותיו'', הדגיש, ''ובעקבות בגידתו - הוצא עליו גזר-דין מוות''.









במהלך התקפת האצ''ל על תחנת הרכבת המרכזית בירושלים נפתחה אש על הכוח הקטן ולאחר מרדף ממונע שבמהלכו נפצעו כמעט כל המשתתפים, לכדו הבריטים את הלוחם הפצוע מאיר פיינשטיין. ידו של פיינשטיין רוסקה מפגיעת כדור במהלך המירדף, נקטעה במהלך הטיפול הרפואי בו ולאחר מכן הוא הועבר לבית הסוהר, הועמד לדין ונדון למוות בתלייה. באצ''ל התעורר חשד כי בשורות הארגון פועל מודיע של המשטרה הבריטית. החשד נפל על ינאי, שמשום מה לא הגיע לפגישה שקדמה ליציאה לפעולה. יהושע אופיר, איש מחלקת הידיעות של הארגון, נשלח לערוך חיפוש בחדרו של ינאי. בין חפציו מצא אופיר מכתבים וצילומים שהעידו כי ינאי חי חיי מותרות ומאחר שהמשכורת של הארגון לא הספיקה למלא את כל צרכיו, מילא את החסר בהלוואות שלקח מאנשים שונים.

סגנון חיים פזרני ביחס לאמצעים הזמינים הוא מקור לחשד מיידי בכל שירות מודיעין המכבד את עצמו. מי שחי בצורה זו נזקק תדיר לכסף רב על מנת לממן את אורח החיים הזה. דבורה שוקן, אשת חבר מהבריגדה היהודית שעימה ניהל מערכת יחסים רומנטית, סיפרה כי הלוותה לו סכומים קטנים. היא לא ידעה היכן שהה באותה נקודת זמן. לפידות מספר שבאצ''ל הטילו על יעקב עמרמי (''יואל''), ששימש מפקד שירות הידיעות של האצ''ל (''הדלק''), לחקור בעניין. ''יואל נסע לחיפה'', כותב לפידות, ''שם נפגש עם פינקלשטין, שהיה ידיד משפחתו של ינאי והכירו מילדות. פינקלשטין נדהם מסיפורו של יואל ונרתם כדי לעזור בחקירה. הוא נסע בלוויית שמואל תמיר לכפר חסידים, שם התגוררו אמו של ינאי ואחותו, והשניים ניסו לעלות על עקבותיו בעזרתן. אולם, כמצופה, הם לא זכה לשיתוף פעולה. פינקלשטין ותמיר נסו פעם נוספת לכפר חסידים, ובהעדר האחות מן הבית, הצליחו לשים ידם על חבילת מכתבים שמצאו בבית. מאחד המכתבים התברר כי ינאי יצא את הארץ ונמצא באירופה. כן מצאו פינקלשטין ותמיר התכתבות ענפה בין ינאי לבין הקצין מכס שינדלר, שעבד בבולשת בחיפה ועסק באיתורם של חברי המחתרת ושליחתם למאסר. את כל המידע הזה מסרו לעמרמי, אשר הביא את ממצאיו לישיבת המפקדה. בריחתו של ינאי מן הארץ והקשר הקבוע שלו עם שינדלר השלימו את יתר הממצאים שהיו קשורים במארב ששמו הבריטים למשתתפי הפעולה בתחנת הרכבת בירושלים וכן לחיפושים שנעשו באותם מקומות שהיו ידועים לינאי. לאחר דיון ממצה, נפסק לינאי פסק-דין מוות והביצוע הוטל על המטה בפריז''.

תחנת הרכבת ההרוסה בירושלים. ריינהולד לא הגיעה לפגישה שקדמה לפעולה. הוא עצמו הודיע עליה לבריטים (מקור תמונה 3).

ינאי אותר בבריסל. חברי האצ''ל החליטו לערוך בעיר ערב לזכרו של שלמה בן יוסף. ינאי הגיע אל האירוע וזוהה מייד על ידי מרדכי (''שאול'') שני, מי ששימש אז כמפקד האצ''ל בבלגיה. עם תום האירוע הסיעו אותו הפעילים לפגישה עם אחד מבכירי הארגון במדינה, ובדרך הממו אותו במכת אלה. המכונית בה הוחזק ניסתה להימלט למקום מבטחים, אך עד מהרה הבינו נוסעיה שהם תחת מעקב. ''המשכנו בנסיעה ותוך כדי ניסיון להתחמק מן המעקב, נכנסנו לרחוב ללא מוצא'', תיאר שני את המירדף הדרמטי, ''כשירדנו מן המכונית, קפצו לקראתנו שוטרים חמושים באקדחים ועצרונו''.שָני וחבריו הובאו לתחנת המשטרה ונחקרו ארוכות. ב-‏7 בספטמבר 1947, הועמדו למשפט בבלגיה ונשפטו לשלוש וחצי שנות מאסר. הם שוחררו מן המאסר שנה לאחר קום מדינת ישראל. ינאי, שנעצר יחד אתם, לא הובא למשפט. הוא הוטס לאנגליה, לפי דרישת המשלחת הצבאית הבריטית בבריסל.

התיאור הזה מעניין למדי ומשום מה לא טורח לפידות להתעכב עליו. ברור שהושם מעקב על מכוניתם של החוטפים. האם ידעו הבריטים שסוכנם מצוי תחת מעקב רצוף של אנשי האצ''ל בבלגיה? יתכן מאוד שכן. אם קיים ריינהולד קשר שוטף עם גורמי מודיעין בריטיים במדינה זו, סביר להניח שהללו הזהירו אותו הזהר היטב מפני התוצאות של הגעה לאירוע שקיים האצ''ל לזכר בן יוסף. מכל מקום, ברור כי שמרו עליו מכל משמר. האם קיוו כי יוליך אותם אל פעילים אחרים בארגון ויאפשר להם ללוכדם? אולי.

לפידות מצא בארכיון ההגנה מסמך של הבולשת הבריטית (CID), בו נאמר כי ריינהולד, שהיה ידוע לבריטים כמי שהוביל את ההתקפה על מלון המלך דויד, אותר בחיפה. הוא נלכד באוקטובר 1946, נחקר – ולבסוף אף הסכים לחתום על הסכם למסירת מידע על חבריו לשעבר. ככל הנראה מסר כמעט את כל מה שידע: שמות, כינויים, מקומות מפגש, יעדי התקפה. הכול. לפידות אינו מאמין שריינהולד החל את שירותו למען הבריטים באוקטובר 1946 וסבר שעשה זאת במועד מוקדם יותר, למעשה מאז יומו הראשון בארגון. מפעילו היה מקס שינדלר, אותו יהודי יליד גרמניה שהכיר בשנות השלושים ושלימים עבד כקצין מודיעין בשירות הבריטים. גם את שינדלר ניסה האצ''ל לחסל, אולם פעולה זו נכשלה. מטען צד שהופעל נגד המכונית בה נסע חיסל את נהגו של שינדלר. הוא עצמו נפצע קשות מהפיצוץ, ולאחר שהחלים מפציעתו – עזב את הארץ.









מה עלה בגורלו של ריינהולד? אין איש יודע. באחד המקומות נאמר כי בשנת 1948 אותר בלונדון והושם עליו מעקב, אך מנחם בגין הורה שלא לגעת בו. מאז נעלם הערפל הזמן ושוב אין דמותו מאותם ימים מופיעה על דפי ההיסטוריה. אפילו את תמונתו לא עלה בידי למצוא. אם הוא עדיין מהלך על פני האדמה, הרי חלף זה מכבר על פני גיל התשעים. אולי יום אחד יצוץ מי מצאצאיו ויחשוף את גורלו העלום של הסוכן הזה, שהצליח איכשהו להיחלץ בשלום מכל התוכניות לחסלו – אך הותיר אחריו שביל של גופות שאחריותו לגורלן המר אינה מוטלת בספק.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ריינהולד בספרות   איש   יום ג', 27/11/2007 שעה 11:19   [הצג]
תחקיר יפה   אבי   יום ג', 27/11/2007 שעה 11:21   [הצג]
מאמר מעניין   אלדד   יום ה', 29/11/2007 שעה 11:04   [הצג]   [2 תגובות]
דוד שחר ביסס את סיפרו על דמותו של היינריך ריינהולד:   ויליאם גאן   יום ו', 07/12/2007 שעה 16:45   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©