ההספד/ דן בן אמוץ
יום א', 11/11/2007 שעה 8:55
פעם, לפני הרבה שנים, נמנה אדם בשם דן בן אמוץ על אחד ממעצביו של ההומור הצברי. יחד עם חיים חפר ואחרים יצר בן אמוץ ערבי הומור, תוכניות רדיו ורשימות סאטיריות שכולן צברו פופולאריות מרשימה. שמו של בן אמוץ כמעט ונשכח היום, בין השאר בשל הביוגרפיה השערורייתית שפרסם עליו אמנון דנקנר, ביוגרפיה שבין השאר יחסה לו קיום מגע מיני בכפייה עם קטינות. לאחר מכן הורדו ספריו מן המדפים, מערכוניו לא שומעו עוד ואלמלא איזכור מזדמן בתוכנית דוקומנטרית על הומור ישראלי, דומה היה כי יצירתו פשוט התפוגגה ונעלמה. אפס, דומה כי לפחות חלק ממנה עודנו רלוונטי - גם אם שפתו שוב אינה תמיד עדכנית. ברשותכם, אני מביא כאן את ''ההספד'', אולי אחד ממערכוניו המוכרים ביותר - וכן את ''חליפת מכתבים'', סאטירה הקשורה למערכון הראשון והמתארת את תגובתה של נגריה ירושלמית לידיעה זו.









רבותי, ההיסטוריה חוזרת. ההומור והבידור הישראליים שכיכבו כאן בארבעים שנות המדינה הראשונות שבים ומופיעים טיפין טיפין מן העבר ומנסים לתפוס את משבצת הכבוד הראויה. נחום היימן עושה עבודה מצוינת בהעלאת תקליטים ישנים על גבי פורמט דיגיטאלי. מודי בר-און וענת זלצר הוציאו תחת ידם את סדרת התעודה ''במדינת היהודים'', המתארת את תולדות ההומור הישראלי עד ימינו. שירילי דשא ביימה את ''פשה'', סדרה בת שלושה פרקים העוסקת באביה, האמרגן המיתולוגי אברהם דשא (פשנל) ומביאה קטעי הומור ושירה שבהפקתם היה מעורב. מישהו צריך לשלוף מהבוידם את ''סוף עונת התפוזים'', התיעוד המוין שעשה יואב קוטנר להיסטוריה של מוסיקת הרוק בארץ. יום אחד אולי יקים מאן דהוא את היכל התהילה של הבידור הישראלי, בו יושמעו קטעי אריכון נדירים ויוצגו דמויותיהם של שחקנים, מלחינים, פזמונאים, משוררים ושאר כישרונות שתרמו לחיי התרבות בארץ. עד אז אנו נדונים לבצע את כל הפעולות הללו בעצמנו.

הפעם הגיע תורו של דן בן אמוץ. האיש המוכשר הזה, שהלך לעולמו ב-‏1989, כמעט ונשכח לחלוטין בתודעה התרבותית שלנו. אפשר לחשוב על לא מעט סיבות הקשורות לכך, אבל דומני כי יש שתיים עיקריות. האחת, הביוגרפיה השערורייתית שפורסמה עליו לאחר מותו (שאותה כתב אמנון דנקנר) ושבה נטען כי היה מעורב בשורה של פעילויות מפוקפקות שחלקן כללו גם מגע מיני בכפייה עם קטינות; והאחרת, הנטייה הקבוע הקיימת כאן למזער את העבר ולהלל את ההווה - נטייה הכרוכה בחוסר-כבוד בסיסי כלפי כל מה שאינו אופנתי עוד.

אחר ממערכוניו הזכורים ביותר של דן בן אמוץ היה ''ההספד''. זהו מונולוג סאטירי אותו נושא, כביכול, חברו הקרוב של בן אמוץ על קברו של הכותב. את החבר שיחק בן אמוץ בכבודו ובעצמו. יש בו, בטקסט הזה (שהושמע לראשונה בתוכנית הרדיו ''שלושה בסירה אחת''), את אותה ממזריות שאפיינה את בן אמוץ - שילוב של עברית צברית, הומור פלמ''חניקי, כמה ביטויים בערבית, אי-אלו קללות עסיסיות ואפילו ציטוט או שניים מהמקורות. בכלל, בן אמוץ לא כתב רק הספד לעצמו אלא שעל ערש מותו אף ארגן לעצמו מסיבת פרידה מחברים, אותה ערך במועדון החמאם ביפו. מכל מקום, הספד זה היה אחד ממערכוניו המושמעים ביותר במשך עשרות שנים. לימים נכלל בספרו של בן אמוץ איך לעשות מה, ספר שכיום ניתן לאתרו אך ורק בחנויות לספרים משומשים.

לא רבים זוכרים זאת, אבל היה למערכון זה גם המשך - אמנם מושמע פחות וידוע פחות. המדובר בחליפת מכתבים פיקטיבית בה מתאר בן אמוץ את תגובתה הרצינית עד אימה של נגריה ירושלמית לאותו ''הספד'': בעל הנגריה פשוט משגר לאלמנת בן אמוץ ארון מתים נאה כדי לתרום במשהו להבאת הנפטר לקבורה.









 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 









מקור הטקסט הוא בספר איך לעשות מה, מאת דן בן אמוץ. הספר יצא לאור בשנת 1962. הביא לדפוס: עמיקם גורביץ.



-----

[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
המאייר   עידו קינן   יום ב', 12/11/2007 שעה 23:33   [הצג]   [2 תגובות]
גדול!   אמיר   יום ה', 06/12/2007 שעה 12:58   [הצג]
(ללא כותרת)   אלמוני   יום ג', 14/10/2008 שעה 16:15   [הצג]
[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©