מידגם אמצע הקדנציה: כיצד מצביעה הבלוגוספירה?
יום ד', 24/10/2007 שעה 10:04
מהי נטייתם הפוליטית של הבלוגרים ברשת? בכמה בדיקות עלה כי הרוב המכריע של אלה מהם המצהירים בגלוי על הזדהותם הפוליטית תומכים במפלגות הממוקמות שמאלה מהמרכז. אם לוקחים בחשבון את הנתונים הללו ברור כי אין כמעט שום מיתאם בינם לבין ההתפלגות הפוליטית בציבור הרחב (שבה יש לימין אחיזה משמעותית בהרבה). מאחר ותופעה דומה (התחזקות של גורמים פוליטיים שמעמדם במפה הלאומית נחלש דווקא במיתחם האינטרנטי) קיימת בארצות הברית, הדבר מעלה את השאלה האם הדבר קורה משום שהכוחות הפוליטיים המשמעותיים עדין אינם מטילים את מלוא משקלם על הפעילות ברשת או שהרשת עצמה מהווה מקום מיפלט לבעלי עמדות שבציבור הרחב הן בלתי פופולאריות למדי. מכל מקום, העובדה שבשנתיים האחרונות נפתחו בישראל אלפי בלוגים חדשים מצדיקה בהחלט מישאל דומה. ובכן, מהי העדפתכם הפוליטית העכשווית?









מלחמה, ועדת חקירה, פרשיות שחיתות, כלכלה משגשגת. אהוד אולמרט (מקור תמונה 1).

אשתקד, זמן מה לפני הבחירות לכנסת השבעה-עשר, עשה חנן כהן ניסיון לברר האם נטייתם הפוליטית של הבלוגרים הישראליים תואמת, פחות או יותר, את דימויים הנפוץ כמי שהעדפתם שמאלה מהמרכז. המתודולוגיה שלו הייתה פשוטה: דגימת עשרים הכותבים שלהם מספר רב ביותר של פרסומים באתר פוליטינט (שנחשב כאינו מזוהה פוליטית וככזה שמאפשר פרסום של מאמרים בקשת דעות רחבה למדי). לאחר מכן עבר בלוג בלוג ובדק את התבטאויות הכותב במגוון נושאים שעל סדר היום. את התוצאות קיטלג לארבע קטגוריות (שמאל קיצוני, שמאל מתון, ימין מתון, בלתי מזדהים. אני מרשה לעצמי להניח שלו מצא בין הבלוגרים הנדגמים כאלה שניתן לקטלגם כימין קיצוני היה פותח גם קטגוריה כזו). לבסוף, שיקלל את הציונים ופרסמם את ממצאיו בטבלה (משום מה פורסמו 19 בלוגים מתוך העשרים). התוצאות היו מעניינות: 11 מהנדגמים הוגדרו על ידי חנן כשמאלה מהמרכז. שבעה נוספים הוגדרו כבלתי מזדהים ורק אחד הוגדר כמשתייך לימין. כלומר, על פניו הוכחה הסברה שבקרב הבלוגרים שמפרסמים בתדירות גבוהה יחסית מאמרים פוליטיים קיים רוב משמעותי למזדהים עם מפלגות השמאל.

הבדיקה שביצע חנן סבלה מכמה בעיות. ראשית, היא הסתמכה על ההנחה שבלוגר פוליטי מעוניין לעשות נפשות לעמדותיו ולכן לא יסתפק בפרסום מאמריו בבלוגו האישי אלא יעשה זאת גם באתרים נוספים. יתכן בהחלט שקיימים בלוגרים שלתפיסתם עדיף, למשל, לפרסם את הגיגיהם ברשת החברתית בה הם פועלים. שנית, המדגם שלה היה מצומצם מאוד. אינני בקיא בסטטיסטיקה אבל אני זוכר במעורפל מהלימודים שמדגם בן שלושים פרטים נחשב כמינימאלי לצורך בדיקה של ממש. כלומר, בהחלט יתכן שהרחבה המדגם הייתה משנה מהותית את ההתפלגות. שלישית, בדיעבד התברר כי חלק מהבלוגרים שהוגדרו כ''בלתי מזדהים'' לא היו בדיוק כאלה. דבורית שרגל, למשל, הזדהתה בטוקבקים לאותו מאמר כמשתייכת לשמאל הפוליטי ואילו עמדותיו המוצהרות של עופר לנדא מושרשות היטב בימין.

מתודית, הבדיקה של חנן כהן אולי לא ענתה על הדרישות המקצועיות שהיה מציב בפניה סטטיסטיקאי מוסמך, אבל בהחלט הצביעה על כיוון ברור. בדיקה זו פורסמה ב-‏19 בפברואר 2006. להזכירכם, מדובר היה במעט יותר מחודש לפני הבחירות לכנסת השבע עשרה.

מספר ימים לפני אותן בחירות קיבצתי, בעזרתו האדיבה של חנן, מבחר העדפות פוליטיות של בלוגרים שהצהירו בגלוי על הצבעתם. חלק מאותם מזדהים נחשבים למובילי דעה ברשת, או לפחות לכאלה שאתריהם האישיים נקראים על ידי קבוצה גדולה או בעלת השפעה. ייאמר מייד שגם כאן לא היה מדובר במבחן מדעי במיוחד. היתרון העיקרי שלו, מלבד גודלו (שגם אותו אני לא תפוס כמשמעותי במיוחד), היה ביטול הצורך לבצע הערכה סובייקטיבית של עמדת הבלוגרים הללו, משום שהם עצמם ביטאו את עמדותיהם במפורש. אחד החסרונות שלו הוא בכך שהמשאל לא הגיע כנראה לריכוזים של בלוגרי ימין, כמו אתר ''כיפה'' או אתר ערוץ שבע.

התוצאות היו חד-משמעיות. בטבלה שבה היו 68 הצבעות נכללו, בין היתר, 30 הצבעות למפלגת העבודה, 7 לחד''ש, 5 למרצ, 4 לירוקים, 3 לתפנית, 2 לעלה ירוק ו-‏1 לבל''ד. במלים אחרות, המפלגות שעמדותיהן המדיניות והחברתיות מצויות מהמרכז ושמאלה זכו יחד ליותר מ-‏73 אחוזים מהקולות. אם מתרגמים את המספרים הללו (גושית בלבד, שכן ''תפנית'', ''עלה ירוק'' ואחרות לא עברו את אחוז החסימה) למונחים פרלמנטריים מדובר ב-‏88 מנדטים, רוב גושי מוחץ שדומה כי לא היה בכנסת למפלגת שלטון כלשהי מאז ומעולם - קל וחומר לא מאז המהפך של 1977, בו הוגדרה סופית החלוקה הדו-גושית הצמודה. לשם השוואה, בבחירות עצמן קיבלו מפלגות אלה (לא כולל רשימות שמאל נוספות שהתמודדו אך לא עברו את אחוז החסימה) פחות מ-‏28 אחוזים מהקולות. מפלגות המרכז (קדימה, הגימלאים ושינוי) צברו תשעה קולות בלבד, ואילו הימין (איחוד לאומי/מפד''ל, הליכוד וישראל ביתנו) – שבעה קולות בלבד. גם כאן – נתון נמוך בהרבה מכפי שזכו לו בבחירות לכנסת השבעה-עשר.

מכאן, שנטיית הבלוגרים המזדהים להצביע עבור מפלגת העבודה ושמאלה ממנה מובהקת הרבה יותר מאשר נטיית הציבור הכללי. בהתאמה – אחיזת המרכז והימין בבלוגוספירה רופפת למדי. יתר על כן, דווקא במדגם גדול פי כמה מזה שביצע חנן כהן בפברואר 2066 וכשהפילוח אינו מבוסס על חלוקה גולמית אלא על העדפה מפלגתית קונקרטית, מתברר עד כמה הייתה נכונה מסקנתו הראשונית של חנן ועד כמה רחב הפער שבין שמאל מוצהר וימין מוצהר בבלוגוספירה.

קדנציה בעייתית בעבר. הבטיח לפרוש אחרי וינוגרד. אהוד ברק (מקור תמונה 2).

לא ברור אם הבלוגוספירה משנה, הלכה למעשה, את כל תפיסת המציאות ברשת. הקונסנזוס בבלוגוספירה הישראלית הוא שמאלה מהמרכז. המרכז והימין הם החריגים. מי שמבטא עמדות ימין בבלוג האישי שלו ברשת אולי מצוי במסגרת הקונסזוס החוץ-אינטרנטי אבל ברשת עצמה הוא במיעוט. מי שמבטא עמדות מרכז במדגמי הבלוגרים שנבדקו עד כה אולי נחשב ידי הרוב כאיש הקונסנזוס, משום שההשוואה המיידית היא להתפלגות האלקטוראלית הארצית – אבל מבחינה מתמטית גרידא הוא כמעט יסוד זניח.

לא ברור גם אם העובדה שהבלוגוספירה אינה משקפת את ההתפלגות הפוליטית בציבור הרחב חריגה כשלעצמה. הווארד דין, דמוקרט מוורמונט שאיש לא העניק לו סיכוי משמעותי לזכות במועמדות מפלגתו לנשיאות, הוכיח כבר ב-‏2004 כי גם מועמד אנונימי יכול לגייס מערך תמיכה אינטרנטי גדול. יובל דרור מספר בגלוב כי הפוליטיקאי הליברטריאני רון פול (שסיכוייו להיבחר לנשיאות ארצות הברית דומים לסיכוייה של בריטני ספירס להיבחר כאפיפיור הבא) מקבל תמיכה אינטרנטית אדירה בהשוואה לכל מועמד אחר במרוץ הנשיאותי של 2008. האם המועמדים הפופולאריים יותר עדיין אינם סבורים שהם זקוקים לבסיס תמיכה אינטרנטי רחב משום שהתמיכה הרחבה לה הם זוכים מפצה על כך? ואולי הרשת הפכה להיות מפלטם של אלה שאינם חשים שדעותיהם זוכות לביטוי יומיומי רחב בתקשורת הממוסדת ומסיבה זו הם מהווים בה אחוז ניכר, כמעין ''מדינת מהגרים'' פוליטית-וירטואלית? שתי האפשרויות הגיוניות.









כל אלה תיאורים של ניסיונות שהתבצעו סמוך למועד הבחירות. אלא ששני תהליכים מעניינים התרחשו מאז. מדובר, אמנם, בפרק זמן לא גדול, אבל במונחים אינטרנטיים כמות השינויים העשויה להתחולל בו היא משמעותית מאוד.

התהליך הראשון קשור בעיקרו בזמן שחלף מאז התקיימו אותן בחירות. אהוד אולמרט החליף את אריאל שרון והקים ממשלה חדשה בשיתוף העבודה, ישראל ביתנו, ש''ס והגמלאים. חודשים ספורים לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון השנייה, שהשלכותיה הן כנראה הרבה מעבר לדיון הציבורי הנרחב שהתחולל בעקבותיה. צה''ל לא הצליח לשתק את ירי הטילים של החיזבאללה וישראל שילמה מחיר של עשרות הרוגים, הרס עצום ופגיעה קשה בהרתעה הביטחונית ובחוסן העורפי. עזה נכבשה באש ובחרב על ידי החמאס, מה שהביא להקמת משטר תיאוקרטי, לפירוק ממשלת איסמעיל הנייה על ידי אבו מאזן, להגברת ירי הקסאמים על היישובים הישראליים הסמוכים לרצועה ולהידוק המצור הישראלי עליה, כלכלית וצבאית כאחד. ראש הממשלה הסתבך בכמה וכמה פרשיות שריח שחיתות נודף מהן והפופולאריות שלו שקעה לשפל חסר תקדים. שר האוצר, אברהם הירשזון, התפטר לאחר שנפתחה נגדו חקירת משטרה בחשד לגניבת כספים מהסתדרות העובדים הלאומית. הנשיא משה קצב הורשע בעבירות מין בעסקת טיעון והוחלף בשמעון פרס. חיים רמון הורשע בעבירת מין וממשיך בקריירה הפוליטית שלו כמשנה לראש הממשלה. מטוסי חיל האוויר הפציצו מתקן גרעיני סורי בקרבת דיר א-זור והותירו את הרושם שמלחמה נגד סוריה היא יותר מאשר אפשרית ושפעולה נגד מערך הגרעין האיראני היא רק עניין של זמן. הכלכלה, כמעט אדישה לכל אלה, הוסיפה לשגשג. ישראל התקרבה לארגון ה-OECD יותר מאי-פעם, הבורסה הוסיפה לעלות ודירוג האשראי הבינלאומי השתפר. מערכת החינוך עדיין נראית רע מאוד, האלימות בבתי הספר משתוללת, הפשיעה האלימה בעלייה והקיצוצים פוגעים בחלקים נוספים ממוסדות הרווחה. במלים אחרות, כמו בכל קדנציה ממשלתית, הציבור אינו יכול להתעלם מהמתרחש בבואו להעריך מחדש את עמדותיו הפוליטיות. והבלוגוספירה, רוצים או לא, היא ציבור. מספרית, לפחות.

התהליך השני קשור, בעצם, בהפיכת הבלוגוספירה מקומץ אנשים המבקשים לבטא את טעמם האישי בכתיבה לציבור של ממש, שהשפעתו על דעת הקהל אמנם אינה ניכרת עדיין אך להערכתי תגדל בעתיד. ב-‏2006, וגם ב-‏2007, הוסיפו הבלוגים לצוץ בקצב מסחרר. הרבה מהם, כידוע, הם אמצעי ביטוי של בני תשחורת בבעיותיהם היומיומיות ואינם נוגעים כלל בנושאים פוליטיים. אבל קיימים גם לא מעטים המבטאים סדר יום אישי-ציבורי משולב של בעליהם, כמו גם פעילות פוליטית ישירה, שלא לומר ענפה. אגרגטורי ה-RSS הגדולים, כמו Grapes של אביעד קדרון, Blogish של עופר מוסטגמן ודומיהם, מביאים את תכניהם של מאות בלוגים, שבמידה זו או אחרת מסוננים על ידי מנהליהם ואמורים לעמוד ברף איכות מסוים. אין משמעות הדבר שלכל המאות הללו יש עמדות פוליטיות מוצקות ומוצהרות, אבל ברור שהקהל הגדול הזה יכול להפיק מתוכו מדגם משמעותי יותר מאלה שנעשו בעבר.









קדנציה בעייתית בעבר. נתפס כאחראי להליכת הליכוד לאופוזיציה. בנימין נתניהו (מקור תמונה 3).

בעשורים שחלפו מאז המהפך הפוליטי ההיסטורי של 1977 החזיקה מפלגת העבודה על גלגוליה השונים (''המערך'', ''ישראל אחת'') בשלטון ללא שותף שווה-מעמד (כמו הליכוד או קדימה) פחות שש שנים. ארבע שנות ממשלת רבין-פרס ועשרים חודשי שלטונו של אהוד ברק. זהו זה. התקופות האחרות היו תקופות שלטונן של הליכוד, קדימה או ממשלות אחדות לאומית על הרכביהן השונים. אפשר להתווכח על השאלה אם סדר היום של מפלגות הימין כיום חופף לאידיאות שהגדירו אותן כימין ב-‏1977 (למשל, התביעה לשמור על ארץ ישראל כיחידה אחת שלמה בשליטת ישראל) או לציין את העובדה שמרבית ראשי הממשלה מהימין (למעט יצחק שמיר) אימצו תפיסות פרגמאטיות בהרבה לאחר עלייתם לשלטון, אבל עובדתית הציבור מעדיף להישלט על ידי ראשי ממשלה הממוקמים ימינה מהמרכז (בעיקר כאלה שמקורותיהם האידיאולוגיים בימין ובמשך השנים עברו תהליכי פרגמאטיזציה והתמרכזות). במלים אחרות, בכל השנים האלה הקונסנזוס הפוליטי בישראל הוא מהמרכז וימינה.

אבל נחזור, ברשותכם, לביצה הפוליטית דהיום. בניגוד לתחזיות המוקדמות שליוו את הקמתה, ההערכה המקובלת כיום היא כי יש ביכולתה של ממשלת אולמרט להחזיק מעמד עד שנת 2009. המציאות הפוליטית הבלתי-יציבה הפכה כהונה רציפה של ממשלה אחת במשך שלוש שנים לכמעט בלתי אפשרית. ברם, אם לוקחים בחשבון שאנו מצויים כעת באמצעה של אותה כהונה חזויה ושמינה צמח לא תתפנה בקרוב לערוך מדגם הצבעה של בלוגרים, אולי הגיעה השעה לעשות משהו בנושא זה.

ובכן, אני מזמין כל בלוגר שחפץ בכך להודיע כאן ועכשיו על הזדהותו הפוליטית הנוכחית. הנתונים הבסיסיים ידועים: נתניהו אולמרט וברק יעמדו, בהתאמה, בראשות הליכוד, קדימה והעבודה. כל זמן שאין שינוי בהנהגת המפלגות האחרות, ההנחה היא שהיו''ר שלהן עתה יהיה גם מנהיגן בבחירות הקרובות לכנסת. ברשותכם, בלי התניות ובלי אמירות חסרות כל משמעות מעשית (דוגמאות למעוניינים: ''אני מצביע עבור מפלגת העבודה, אבל רק אם יעיפו משם בבעיטה את אהוד ברק'', או ''אני שמה פתק של חד''ש, אבל רק אם הם מתאחדים עם הירוקים וקוראים לגוז'נסקי לחזור מהפנסיה''). הנתונים ירוכזו, כבעבר, בטבלה שגם תקשר אל בלוגיהם של המזדהים. עמדות יכולות להשתנות, כמובן, ולכן הטבלה שתיבנה כאן אינה משקפת יותר מאשר נטייה בנקודת זמן נתונה, אבל היא יכולה ללמד אותנו משהו.









שם הבלוגר/ית שם הבלוג הבחירה, בכמה מילים
מרק קפלון מסעותיו של מרק בשבילי החיים ליכוד
''מאחר שנראה שהבחירות הקודמות היוו גזר דין מוות על כל סימן של ליברליות בפוליטיקה הישראלית והשאירו בכנסת בעיקר את הפופוליסטים וחדלי האישים, ובהנחה שאותו הרכב מפלגתי ואנושי יעמוד לבחירה, אני אסתכן בחרם משפחתי ואצביע ליכוד''.
Efyska משפחה ישראלית נחתה בהולנד מרצ
''כי זהבה גלאון שם, כי זו המפלגה היחידה שפועלת כל הזמן לקידום מעמד הנשים ולסוציאליזם הומני''.
איתי אשר עבודה שחורה חד''ש
''אני אמשיך להיות חבר מפלגה במפלגת העבודה, כדי לקדם את הראויים ו'לחסל' את המושחתים. לכנסת אצביע חד''ש כדי לדאוג שדב חנין שוב ייכנס לכנסת''.
ולדי דבוייריס רייטינג רמזורים שינוי
''ברמת העיקרון, אמשיך להצביע ל'שינוי', בהיעדר אלטרנטיבה ליברלית ראויה''.
יוחאי עילם שטויות בשתי שפות - Things and stuff חד''ש
''אצביע לחד''ש בזכות דב חנין שעושה עבודה מעולה בכל התחומים. לצערי, ההשפעה קטנה מאוד מספסלי האופיזיציה. הלוואי ויכולתי להצביע שוב עבודה, אבל אני נחוש להעניש אותם''.
הראל לייבוביץ הקבינט של לייבו עבודה
''רק מפלגת העבודה. כי לה המצע הנכון ביותר בתחום המדיני, בטחוני וחברתי''.
אבי אהרן אובייקטיביזם ליכוד
''הכי קרובים למפלגה קפיטליסטית, גם אם יש להם עוד המון עבודה לעשות''.
נינה פוטנציאל מבוזבז ירוקים
''כי הם היחידים שנראה שבאמת אכפת להם ממה שיהיה פה בעתיד. כי הם היחידים שעדיין לא הצליחו לאכזב אותי (בעיקר בגלל שהם עדיין לא עברו את אחוז החסימה). כי הם היחידים שאני לא חוטפת בחילה כשאני מחזיקה את פתק ההצבעה שלהם''.
אביעד קדרון גרייפס - תוכן גולשים בעברית מרצ
''בכל מע' בחירות אני מתלבט בין העבודה ומרצ ובכל פעם קורה משהו שמטה את הצבעתי למרצ. בפעם הקודמת זו הייתה רשימת המועמדים של מרצ. הפעם זה היה ההפסד של אופיר פינס. ולכן, כרגע, אצביע למרצ''.
אלכסנדר מאן הבלוג של אלכסנדר מאן קדימה
''במצב העניינים הנוכחי אני ממשיך ובוחר במפלגת קדימה, ובמיוחד אם העומד בראשה הוא אהוד אולמרט, שכן האיש הנו נכס ישראלי רציני בפוליטיקה בינלאומית וניחן בתכונות טרומיות חשובות של פילפול והבנת המציאות האפורה מסביבו. לשון אחר: המדובר בשחקן לא-רע שהלך והשתפר בשנה וחצי האחרונות. הוא אינו גנראל ואינו גואל-ישראל, אינו צדיק ואינו קדוש, וגם אינו פילוסוף גדול. האיש ניחן בכוח עמידה בלחצים ועצם הרעיון שמוכן להיות ''לא פופולארי'' מוצא חן בעיניי עד למאוד. בחו''ל, אגב – ובמיוחד באירופה – הופעותיו ללא דופי והוא משדר פיקחות והבנת המציאות על כל צבעיה וצביעותה''.
אפי פוקס קודח ושות' קדימה
''אני בהחלט שותף לדעתו של אלכסנדר מאן. קדימה, ולא בשל הנימוקים על אולמרט (שאני שותף לרובם, ומתנגד לחלקם), אלא כי רוב חברי הכנסת שיושבים מטעמה של קדימה היום על כיסא המחוקקים, ניראה לי כאנשים ראויים, כך גם סגל השרים, ושאר נושאי התפקידים''.
הגר שקד עין לציון צופיה חד''ש
''נכון לעכשיו חד''ש נראית לי המפלגה שחשוב לחזק''.
אורי דורי Ecce Iudaeus יהדות התורה
''משך שנים הצבעתי למפלגת העבודה. מעט מאד מפלגות בקשת הפוליטית מקיימות את הבטחותיהן לבוחר בכל הקשור לסדר היום החברתי. אף שאני יהודי חילוני, אני בוחר להצביע למפלגה שסדר העדיפויות שלה חף מכל שיקול מדיני''.
יובל יובלוג עבודה
''לא בהתלהבות גדולה ולא מאהבת ברק, אבל בגלל היעדר אופציה רצינית אחרת משמאל לקדימה. בעבר הצבעתי למרצ, אבל כשיוסי שריד ואילן גילאון לא שם - אין סיבה אמיתית. עוד יכול להשתנות עד הבחירות''.
נתי יפת מחשבות פוליטיות פתק לבן
''בבחירות האחרונות הצבעתי עבודה בגלל האג'נדה החברתית של פרץ. כרגע, אני לא רואה את עצמי מצביע לברק, נתניהו ואולמרט, שכולם בעיני גרועים, אופורטוניסטים ומשת''פים של ההון בדיוק באותה מידה, למרות שהייתי רוצה להכניס את שלי יחימוביץ' לכנסת. גם עם חד''ש מאוד קשה לי, לא אוהב את הסגנון של ברכה, למרות ההערכה הגדולה לחנין...כרגע, אם אני צריך לבחור...זה מן הסתם יהיה פתק לבן. גם זה סוג של אמירה''.
דורון גרינשטיין ינשופה של מינרווה עבודה
''הואיל וכולנו מבינים כי המשחק הפוליטי בישראל הוא בגדר ברירת מחדל,הרי שעלינו לפעול למען ביסוס האתוס הסוציאליסטי של המפלגה ולא להפקירה לגחמות האולטרה-קפיטליסטיות של העומד בראשה. כל מי שטוען כי 'יחימוביץ' היא צדקת יחידה' ובאותה נשימה מצהיר שיצביע לחד''ש, משרת באופן חד משמעי את התחזקותם של ביבי וברק מחד, ומחליש בהכרח את הקול הסוציאליסטי האמיתי במפלגה מאידך. אדרבא, פרגמנטציה של העבודה, לא רק שלא תוביל למימוש אג'נדה סוציאליסטית שלמה נוסח חד''ש...אלא גם תפלס לברק את הדרך לממשלה בראשות ביבי''.
אלעד הן יסו''ד - ישראל סוציאל-דמוקרטית עבודה
''כי היא המפלגה שבתוכה יש סיכוי להאבק על דמות הסוציאל דמוקרטיה הישראלית''.
נדב פרץ הרהורים של אבא עבודה
''כי היא המפלגה שבתוכה יש סיכוי להאבק על דמות הסוציאל דמוקרטיה הישראלית''.
דני בלוך נ.ב. - אתר התגובות האקטואליות של דניאל בלוך עבודה
''אני נוטה כברירת מחדל להצביע עבודה בגלל כמה מחברי הכנסת שלה - אופיר פינס, שלי יחימוביץ', קולט אביטל וכמה מן השרים''.
הצועד בנעליו הסטוריון מצעד המחץ חד''ש
''אם תקום מפלגת מושמטים אצביע בעדה, אבל בינתיים חד''ש היתה ונשארה, כמו שכתבתי, המסמר הקטן היחיד שמנקב מעט את ערימת הרוב המגוייס אוטומטית להצעות ההולכות והופכות את המדינה למקום שפחות ופחות אפשרי לחיות בו לאזרח הקטן בעיקר אם הוא לא יוצא צבא וחבר במועדונים הציוניים ה'נכונים'''.
יהונתן קלינגר Intellect or Insanity עבודה
''למרות כל האכזבות. למרות הכל, למרות שאין במפלגה מועמד אחד שראוי באמת לכבוד למעט שלי יחימוביץ', אני אריץ אותה בפריימריס''.
אביגיל בכלר הֲגִיגַיִּל קדימה
''בדיוק כל מה שאלכסנדר מאן אמר, ובנוסף לדבריו גם העדר מועמדים ראויים מאולמרט''.
נמרוד אבישר ישראלי, יהודי, שמאלני, ציוני מרצ
''בהיעדרה של מפלגת העבודה מחד ושל אלטרנטיבה ליברלית ראויה, נראה לי ראוי לחזק את מרצ''.
יהל זמיר חברה עכשיו עבודה
''מתוך הסיכוי לפתח אלטרנטיבה סוציאל-דמוקרטית, ובשביל לחזק את שלי יחימוביץ'''.
מקס הזועם סאטירה, דמגוגיה זולה, העלבת עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ציניות... פתק לבן
''הפוליטיקאים הבינו שהם יכולים להיות גרועים במידה בלתי נסבלת כי אנחנו אחראים מספיק כדי להעדיף אותם על האופציה הקצת יותר גרועה, ''הרע במיעוטו''. הטריק הזה חייב להפסיק לעבוד להם. אני מסרב לשתף אתם פעולה בזה, ולכן אשים פתק לבן''.
אודי מנור למה ומדוע סוציאל-דמוקרטיה היא השאלה ומדינת רווחה היא התשובה עבודה
ללא נימוק.
יהושע בן משה בן משה ברשת עבודה
''ההצבעה של הבלוגרים לא חשובה כלל. פעילות ישירה בכל התחומים, רק היא יכולה להשפיע''.
יואב לוי פסוקו של ג'ואב עבודה
''אם היום יש בחירות, קשה לי לדעת במי אבחר. היות ואין אני מאמין בפתק לבן, אני בוחר שוב בעבודה, אך עם פזילה לכיוונה של מרצ''.
אורית לביא משפחתובלוגיה מרצ
''בבחירות האחרונות הצבעתי, לראשונה בחיי, לעבודה. אך שוב התגלה שכל קשר בין מצע המפלגה לבין מעשייה הוא מקרי בהחלט - החל מה''אין עם מי לדבר'' של ברק ומהעמקת אחיזת המתנחלים בגדה תחת אחריותו, וכלה בזניחת המצע החברתי והעמקת הקיצוצים לטובת העשירונים העליונים (הפעם גם דו''ח בנק ישראל מהשבוע מאשר זאת). לפיכך אצביע שוב למרצ, גם אם ללא שמץ חדווה''.
יואב איתמר ממנטו מורי - חלומות וסיוטים 2 פתק לבן
''אחת הסיבות שהצטנן הלהט שלי לכתוב הוא שאין יותר במי לבחור, אין למי להצביע, אין אמת יותר. לכו תעשו כסף, לכו תשקיעו את הזמן בהישרדות, בהנאה, בחיים''.
ירדן אגם ירוק חד''ש
''כדי שחנין יהיה בכנסת ובגלל שלדעתי חד''ש היא היום המפלגה היחידה שפועלת כדי לשנות באמת. כל שנותר לי הוא לתת לה את הכוח הפרלמנטרי לכך''.
איתי חיים המניפסט החילוני לאומי ליכוד
''אם לא 'התקווה', אז תוכל לשבץ אותי כמצביע 'הליכוד'''.
נרדי גרין בְּ ל וֹ גְ נָ רְ דִ י מרצ
''למה שלא יצביעו המורים למרצ כאיש אחד? מי היו שרי החינוך הטובים ביותר למערכת החינוך? שולמית אלוני ויוסי שריד...סיבה שניה להצביע מרצ: באנאפוליס מגשימים את חזונה של מרצ מיום הקמתה - 'שתי מדינות לשני עמים'. אם מרצ הייתה בקואליציה, מפלגה גדולה וחזקה, אולמרט לא היה נזקק לחסדי המפלגות הפשיסטיות החילוניות והחרד''ל השס''י''.
כרמל ויסמן Absolut Carmel ירוקים
''בגלל מה שנינה אמרה ובגלל הדס, המזכ''לית המקסימה שלהם, שהיא אדם טוב ואמיתי שיכניס קצת אור לכנסת''.
מתי שמואלוף המבוקש בל''ד
''1. בשל הרדיפה הלא דמוקרטית את ח''כ לשעבר עזמי בשארה. 2. בשל האיתגור הרעיוני, הלאומי, האזרחי, הדמוקרטי בשאלות ערכיות שמפלגת בל''ד מעלה בפעילותה בכנסת. 3. בשל ניסיון לשבור את ''ייהוד'' הכנסת ולנסח שיתוף פעולה יהודי וערבי בשאלות חברתיות מהותיות''.










סיכום


דומה כי אין כל ויכוח על כך שבניגוד לימי טרום-הבחירות עצמם, בנקודת הזמן הנוכחית מעט מאוד בלוגרים הודיעו על העדפתם הפוליטית. ניתן להניח כי יכולות להיות לכך שתי סיבות מרכזיות: האחת, אדישות גרידא; השנייה, ייאוש מפני האלטרנטיבות הפוליטיות הקיימות. יתכן שייאוש זה מקורו בעודף ציפיות ממפלגה שנתפסת עתה כמרכזבת או בקושי להתמודד עם המחסום הפסיכולוגי הכרוך בהעתקת הנאמנות האישית למפלגה אחרת. יתכן בהחלט גם שחלק מהם לא היו מודעים לקיומו של הפוסט הזה. חוסר הרצון להצביע בולט עוד יותר על רקע העובדה שמתוך 68 המצביעים שרוכזו בטבלה בבחירות 2006 רק ארבעה או חמישה הודיעו על העדפתם גם הפעם.

קשה לייצר ניתוח של ממש נוכח מיעוט יחסי של המצביעים. ובכל זאת, בולטת שוב העובדה שבלוגרים המצביעים מהעבודה ושמאלה נוטים להזדהות במידגמים כאלה הרבה יותר ממצביעי קדימה וימינה. יתכן שזה מייצג רוב של ממש בבלוגוספירה, אבל לשם קביעה מסוג זה יהיה צורך במידגם גדול יותר. המצביעים עצמם מבטאים בהעדפותיהם קשת של עמדות, החל מרצון לשמר רמה גבוהה של קפיטליזם במשק (ליכוד), עבור דרך פרגמאטיזם ומוכנות להעניק הזדמנות נוספת לאהוד אולמרט (קדימה), שאיפה לעצב חברה בעלת מאפיינים סוציאל-דמוקרטיים (עבודה) ולקדם ליברליזם וזכויות אדם (מרצ) וכלה בהצבעה לחד''ש, שבחלקה היא הצבעת מחאה נגד העבודה ובחלקה רצון לשמר את מקומות של ח''כ דב חנין - ח''כ מצטיין בפני עצמו - בכנסת. חנין אינו הח''כ היחיד משמאל שזוכה לאהדה ולהערכה; שותפה למעמד זה גם שלי יחימוביץ', פרלמנטרית שקדנית המהווה לא פעם אופוזיציה לחוגים רחבים במפלגתה שלה. גם פתק לבן - עוד ביטוי של אכזבה או ייאוש - הוא אופציה רלוונטית עבור חלק מהמצביעים.

רבים מהמצביעים נוטים לנמק את הצבעתם ברצון לתגמל ח''כים ספציפיים. בין הבולטים שבהם: כאמור, דב חנין; וכן שלי יחימוביץ', אופיר פינס, זהבה גלאון וקולט אביטל. הערכה אישית ניתנה גם לראש הממשלה אולמרט ולחברי הכנסת של קדימה. לעומת זאת, אין כמעט שום התייחסות לרצון לתגמל מפלגה שלמה על פועלה בקדנציה האחרונה.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ליכוד   מרק ק.   שבת, 20/10/2007 שעה 10:09   [הצג]
היי, אתה אוהב את הארי פוטר, נכון?   :)   שבת, 20/10/2007 שעה 14:06   [הצג]
מר''צ   efyska   שבת, 20/10/2007 שעה 17:47   [הצג]
כיצד אצביע   איתי   שבת, 20/10/2007 שעה 18:09   [הצג]
החלוקה המקובלת ל''ימין'' ו''שׂמאל'' היא חסרת ערך   ד''ר אוֹרי אמיתי   שבת, 20/10/2007 שעה 20:42   [הצג]
אני מניח שאני לא אפתיע אף אחד   ולדי   שבת, 20/10/2007 שעה 22:57   [הצג]
אני חבר עבודה אצביע חדש   איתי   שבת, 20/10/2007 שעה 23:05   [הצג]   [2 תגובות]
הצבעתי עבודה,. אם יהיו בחירות עכשיו, אצביע לחד''ש   יוחאי   שבת, 20/10/2007 שעה 23:37   [הצג]
עבודה   הראל לייבוביץ   יום א', 21/10/2007 שעה 6:16   [הצג]   [2 תגובות]
הליכוד   אבי   יום א', 21/10/2007 שעה 10:15   [הצג]
(ללא כותרת)   שולמית   יום א', 21/10/2007 שעה 10:48   [הצג]   [2 תגובות]
אני אצביע   נינה   יום א', 21/10/2007 שעה 11:09   [הצג]
מר''צ   אביעד ק   יום א', 21/10/2007 שעה 11:57   [הצג]
קדימה   אלכסנדר מאן   יום א', 21/10/2007 שעה 12:54   [הצג]   [7 תגובות]
בלוגרים אנא הצביעו גם בפתק לבן   איתי   יום א', 21/10/2007 שעה 13:51   [הצג]   [2 תגובות]
חד''ש   הגר שקד   יום א', 21/10/2007 שעה 13:53   [הצג]
אגודת ישראל   אורי   יום א', 21/10/2007 שעה 14:11   [הצג]
העבודה   יובלוג   יום א', 21/10/2007 שעה 14:56   [הצג]
אין לי אף אחד   יואב איתמר   יום א', 21/10/2007 שעה 15:20   [הצג]   [5 תגובות]
קשה   נתי יפת   יום א', 21/10/2007 שעה 15:40   [הצג]
(ללא כותרת)   עמית גל   יום א', 21/10/2007 שעה 19:00   [הצג]
כמה תובנות ראשונות   אורי קציר   יום א', 21/10/2007 שעה 19:40   [הצג]   [3 תגובות]
רק עבודה   דורון גרינשטיין   יום א', 21/10/2007 שעה 20:00   [הצג]   [3 תגובות]
עבודה   אלעד הן   יום א', 21/10/2007 שעה 20:30   [הצג]   [3 תגובות]
למפלגת אופוזיציה מהשמאל   שושי שמר   יום א', 21/10/2007 שעה 20:31   [הצג]   [3 תגובות]
עבודה, כנראה   דני בלוך   יום ב', 22/10/2007 שעה 9:05   [הצג]
האם רק אני חשוב שהשאלה אינה השאלה הנכונה?   ד''ר אוֹרי אמיתי   יום ב', 22/10/2007 שעה 9:43   [הצג]   [4 תגובות]
לא הייתי משנה, חד''ש   הצועד בנעליו   יום ב', 22/10/2007 שעה 10:09   [הצג]
החזון והמועד   שפי   יום ב', 22/10/2007 שעה 10:59   [הצג]
עבודה   יהונתן קלינגר   יום ב', 22/10/2007 שעה 13:33   [הצג]
קדימה   אביגיל בכלר   יום ב', 22/10/2007 שעה 13:48   [הצג]   [2 תגובות]
עוד קצת   אורי קציר   יום ב', 22/10/2007 שעה 17:09   [הצג]
מרצ   נמרוד אבישר   יום ג', 23/10/2007 שעה 0:25   [הצג]
עבודה   יהל זמיר   יום ג', 23/10/2007 שעה 15:20   [הצג]
למרצ וכועס על ההשמצות עליה   שמאלני   יום ג', 23/10/2007 שעה 23:13   [הצג]   [2 תגובות]
פתק לבן.   מקס הזועם.   יום ד', 24/10/2007 שעה 2:38   [הצג]
עבודה   אודי מנור   יום ד', 24/10/2007 שעה 6:56   [הצג]
עבודה   יהושע בן משה   יום ד', 24/10/2007 שעה 8:39   [הצג]   [2 תגובות]
מפלגת העבודה   הפרולטר   יום ד', 24/10/2007 שעה 11:08   [הצג]   [2 תגובות]
קשה קשה   יואב לוי   יום ד', 24/10/2007 שעה 23:06   [הצג]   [2 תגובות]
מר''צ   אורית   יום ה', 25/10/2007 שעה 9:36   [הצג]
תהיות   איתי()   יום ה', 25/10/2007 שעה 15:21   [הצג]   [2 תגובות]
האשלייה האופטית שממחזרת את עצמה בכל פעם מחדש   ויליאם גאן   שבת, 27/10/2007 שעה 0:42   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   ירדן   שבת, 27/10/2007 שעה 13:14   [הצג]
מתאים לניתוח של עוז אלמוג   אורית   שבת, 27/10/2007 שעה 18:40   [הצג]   [2 תגובות]
הציצו ונפגעו (שלא נאמר קיצצו בנטיעות)   אלעד הן   יום א', 28/10/2007 שעה 16:56   [הצג]   [3 תגובות]
אם מפלגת ''התקווה'' תרוץ   איתי חיים   יום ה', 01/11/2007 שעה 22:42   [הצג]   [3 תגובות]
מפלגת ההומואים והלסביות   עמית   יום א', 11/11/2007 שעה 9:51   [הצג]
בלוגנרדי מרצ   נרדי   יום ה', 29/11/2007 שעה 8:32   [הצג]   [2 תגובות]
שאלה מצוינת, כרגע אין לי תשובה   שיר-דמע   יום ד', 05/12/2007 שעה 12:30   [הצג]   [5 תגובות]
עוד קול לירוקים   כרמל   יום ד', 12/12/2007 שעה 18:12   [הצג]
אצביע בל''ד   מתי שמואלוף   יום ב', 28/01/2008 שעה 23:20   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©