אגב אורחא/ בנימין גל
יום ה', 18/10/2007 שעה 8:42
פעם, לפני הרבה שנים, נהגו משפחות עירוניות להתמוד עם ההכרח להשגיח על ילדיהם במהלך החופשות באמצעות שיגורם לקרובי משפחה או מכרים שהתגוררו בקיבוץ. הסידור הזה איפשר לילד לנוח מהמשטר ההורי הנהוג בבית מגוריו, ובמקביל סידר גם להורים חופשה נדירה מתעלוליו של השובב. היחידים שלא תמיד נהנו מהסידור הזה היו הקיבוצניקים עצמם, שמצאו עצמם על תקן בית הארחה, להקת בידור והורים תורנים. יתר על כן, בשל שפע הילדים שנהרו אל הקיבוץ מהעיר, נוצרו לעתים בעיות של ממש באיתור מקומות לינה ושאר טרדות דומות ובלתי-נעימות. בנימין גל, הומוריסט מקיבוץ יחיעם, פרסם בשנות הששים את קובץ ההומורסקות שלו, ''בקלחת משותפת'', בו תיאר בשנינות חלק מהמצבים הללו. הספר, כמובן, אינו ניתן להשגה בחנויות רגילות - אבל מומלץ בחום לכל מי שרוצה להיזכר באווירה של אז.










פעם, לפני הרבה שנים, נהגתי לבקר בביתו של חברי מהשכונה בחיפה, יאיר ש., ולבדוק מקרוב את מדפי הספרים בחדרו. שנינו היינו קוראים נלהבים, אבל אצל יאיר מצאתי תמיד אוצרות מיוחדים במינם. ספר אחד שהתחבב עלי במיוחד היה בקלחת משותפת, קובץ הומורסקות מהווי הקיבוץ שכתב בנימין גל. הקיבוץ הוא קיבוץ יחיעם וההומורסקות שעשעו אותי להפליא. לימים, הרבה שנים אחרי שדרכי ודרכו של יאיר נפרדו, מצאתי שוב את הטקסט המצחיק הזה במחסן ספרים ישנים. שילמתי עבורו כמה ששילמתי ויצאתי עם האוצר הביתה.

לעתים קרובות אני כותב על החשיבות שיש לבלוגים בשימור הזיכרון. הקיבוץ שוב איננו מה שהיה פעם וכל שנותר ממנו הוא הזיכרון. בקלחת משותפת הוא כמוסת זמן יעילה מאוד אם מבקשים להתחבר שוב להווי, לז'רגון, להומור ולמושגים ששימשו אז את הקהילה הקולקטיבית שעליה הייתה גאוות המדינה. לא עושים כיום הומור מהסוג הזה, ויש בו משהו מרנין ומשובב נפש כאחד.

כמה מהסיפורים שמביא גל עוסקים במינהג שרווח אז בארץ, בעיקר בקרב בני עדות העירוניים: לשגר בחופשות את ילדיהם לחופשה אצל קרובים/חברים/מכרים בקיבוץ. פתרון נוח, כשחושבים על זה: קהיל קטנה, מוגנת למדי, שקצת קשה להידרס בה או ללכת לאיבוד במרחבי מדשאותיה. האוויר נקי, הילד מבסוט והכי חשוב - לאביו ולאימו יש כמה ימים של שקט.

אלא שבני הקיבוץ לא בהכרח חשו כך. מבחינתם, היה מדובר בסיוט. מאחר ולכל קיבוצניק כמעט היה קרוב או מכר בעיר, מצאו עצמם רוב החברים נאלצים להתמודד עם מכת אורחים שלא זו בלבד שהיו מוותרים על חלקם, אלא אף התלבטו היכן לשכנם, כיצד להעסיקם וכדומה. ''אגב אורח'', למשל, מטפל בדיוק בבעייה הזו. והריהו לפניכם:

 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 










ספרו של בנימין גל, בקלחת משותפת, יצא לאור בשנת 1964 בספרית פועלים. איורים: שמואל כץ.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הסיפור ממש חינני   שיר-דמע   יום ה', 18/10/2007 שעה 9:51   [הצג]   [4 תגובות]
דומה מדי לאפרים קישון   אבי   יום ה', 18/10/2007 שעה 10:17   [הצג]
זה פשוט נפלא.   נתאי   יום ה', 18/10/2007 שעה 12:09   [הצג]
בתור קובוצניק ותיק   חיים   יום ה', 18/10/2007 שעה 16:15   [הצג]
השיא היה בסדר   נדב פרץ   יום ו', 19/10/2007 שעה 0:15   [הצג]
לא דמיינתי שאתקל   גולדי   שבת, 20/10/2007 שעה 19:07   [הצג]
בקלחת משותפת   דב   שבת, 20/10/2007 שעה 22:19   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©