מה צפוי להיות היחס בין מספר התלמידים למספר המורים?/ אלי שלו
יום ו', 07/09/2007 שעה 7:51
עם פתיחת שנת הלימודים נשמעות, כרגיל, הטענות השונות הקשורות להידרדרות מצבה של מערכת החינוך בשנים האחרונות. אחת הבולטות שבהן היא העומס המוטל על מורים רבים, שמספר התלמידים בכיתותיהם גדול מכדי לאפשר מתן תשומת לב סבירה ולימוד איכותי לכל אחד ואחד. לכאורה, המצב אמור להיות סביר בהרבה בשל יחס תלמידים/מורים של 12:1, כלומר כזה המפקיד בממוצע מורה אחד על לימודם של 12 תלמידים. בפועל, היחס גבוה בהרבה ובמקרים רבים הוא פי שלושה ומעלה. אלי שלו, מורה לפיסיקה ואיש מערכת החינוך הממלכתית מזה 15 שנה, מנסה לפענח כאן את הסתירה שבין שני הנתונים הללו, בין השאר באמצעות מודל המשלב נותנים על תלמידים, מורים ושעות לימוד. מאמר אורח המצביע על מציאות עגומה שאיכשהו אינה נראית כעומדת לפני שיפור.









מערכת החינוך, הדינוזאור הזה שחובר לו במשך עשורים טלאים טלאים, מציבה בפני כל מי שקצת מחטט בקרביה אוסף של חידות. החל מכינויים סתומים לסעיפים תקציביים, עבור דרך הגדרות מעורפלות של עובדים ותפקידים, וכלה בשיטות שונות ומשונות של מימון והעברות כספים - מי שאינו יודע ח''ן לא מוצא את ידיו ואת רגליו. כל שנותר לנו הוא השכל הישר, וניסיונות לתקוף שביבי מידע ממגוון של כיוונים.

כך, למשל, יוצא שתקציב המשרד מקוצץ ומוגדל בו זמנית. האמת, כמובן, היא רק אחת, ועליה ניטש קרב עז: משמנים ותפוקה ירודה, או עובדים מסורים מחוסרי משאבים?

כיתה צפופה בבית ספר. בעיה של חלוקת תשומת לב (מקור תמונה)

הקורא ד''ר אורי אמיתי מצא בפרסומי המשרד עוד סתירה לכאורה, ואף כתב עליה פוסט. ד''ר אמיתי, מן הסתם בהשפעת השיח השולט, הכיר מציאות של ארבעים תלמידים בכיתה. אבל ציפתה לו הפתעה כפולה: בתו החלה את חוק לימודיה בכיתה בת 24 תלמידים בלבד; ובאתר משרד החינוך מצא שעל כ- 1,445,000 תלמידים מופקדים כ- 121,000 עובדי הוראה. יחס של מורה לכל 12 תלמידים. הייתכן? היכן הארבעים?

אורי אמיתי עשה עבודת ניתוח סבירה. אני רוצה להעיר ולהאיר עוד כמה פכים.

למעשה, יש לפנינו מצב שמזמין כשל לוגי בסגנון החידה על התרנגולות והביצים:אם תרנגולת וחצי מטילה ביצה וחצי ביום וחצי, כמה ביצים מטילה תרנגולת אחת ביום אחד?
התשובה אינה ביצה אחת, אלא פחות. החישוב צריך להערך בשלבים, כי מעורבים שלושה גורמים: תרנגולות, ביצים וימים.

נקבֵּעַ את מספר התרנגולות, ונשנה את מספר הימים. במצב זה מספר הביצים שתוטלנה תלוי רק במספר הימים, וישתנה אתו באותו היחס. לכן, תרנגולת וחצי תטיל ביום אחד ביצה אחת.
נקבֵּעַ את מספר הימים, ונשנה את מספר התרנגולות. במצב זה מספר הביצים שתוטלנה תלוי רק במספר התרנגולות, וישתנה אתו באותו היחס. לכן, תרנגולת אחת (שני שליש של תרנגולת וחצי) תטיל ביום אחד רק שני שליש ביצה.

בשאלה שהעלה אורי אמיתי משחקים שלושה גורמים – מורים, תלמידים, ושעות לימוד. משרת מורה אינה חופפת למספר שעות הלימוד של תלמיד, וקיימת, בנוסף (ואולי בעיקר), גם תעלומת גודל הכיתה.

אז ראשית חכמה, ננסה להעריך את מספר משרות ההוראה. מורים יהיו כמובן יותר, משום שיש כאלו העובדים בחלקיות משרה.

מאחר ואין בידי נתונים מדויקים, אתבסס על הנחות סבירות וידע כללי. זו שיטה לא רעה כשהחישוב מרובה שלבים. אתה טועה פעם למעלה ופעם למטה והטעויות נוטות להתקזז. במרבית המקרים, אם לא פספסת איזה גורם רב חשיבות, חישובים כאלו נוטים לתת את סדר הגודל הנכון, ולשמש אינדיקציה לתוצאה שאמורה להתקבל מחישובים יותר מדויקים ומסובכים.

ובכן:

משרה מלאה של מורה ביסודי – 30 שעות שבועיות.
משרה מלאה של מורה בעל יסודי (יש יוצאי דופן, אבל נעזוב אותם לרגע) – 24 שעות שבועיות.
מספר מורי היסודי שווה, בערך, למספר מורי העל יסודי. לפיכך משרת מורה ממוצעת מונה 27 שעות שבועיות.

הראיתי שהתקורה של בתי הספר היא כשליש מסל השעות. תקורה זו מתחלקת בין הוצאות שוטפות (ניקיון, חשבונות, כוח אדם פקידותי וטכני) ובין בעלי תפקידים שהם עובדי הוראה ועליהם מוטלת האדמיניסטרציה הקשורה בהפעלה (מנהלים, סגנים, רכזים, מחנכים וכו'). חישוב, שלא אלאה אתכם בו, מראה שהחלוקה בערך שווה. משמע, שישית ממשרות ההוראה מוקדשות לאדמיניסטרציה ולא באות לידי ביטוי בכיתה. לכן יש בממוצע 22.5 שעות הוראה למשרה.

לכמה שעות הוראה בפועל זקוקה המערכת? זה תלוי כמובן בגודל הכיתה הממוצעת. מספר השעות השבועיות שלומד תלמיד נע בין כשלושים בכיתות הנמוכות של היסודי לקרוב לארבעים בכיתות הגבוהות של התיכון. נאמץ לצורך החישוב את המספר שלושים וחמש. יוצא שעל המערכת להעניק כחמישים מיליון שיעורים פרטניים בשבוע (מכפלת מספר התלמידים במספר השעות הממוצע).

אם גודלה הממוצע של כיתה הוא ארבעים תלמידים, אזי חלוקה מראה שזקוקים לשם כך לכ- 1,260,000 שעות מורים. מאחר ומשרה מכילה 22.5 שעות בכיתה, חלוקה נוספת נותנת את התוצאה המבוקשת: כ- 56,000 משרות הוראה מלאות. הרבה פחות ממאה ועשרים אלף עובדי ההוראה המדווחים.

אבל, אם גודלה הממוצע של כיתה הוא עשרים תלמידים, יש לנו כבר 112,000 משרות.

ישנם כל מיני גורמים נוספים (משרות אם מקוצצות, משרות מוקטנות למורים מבוגרים, גמולי הגשה לבגרות שפירושם שעות ללא נוכחות בכיתה), אבל משקלם אינו גדול מאוד. הנתונים מאפשרים לנו לבצע, לפחות באופן איכותי, הנדסה לאחור, ולהסיק על גודלה המשוער של כיתה ממוצעת בישראל.

והיא, כנראה, קטנה משמעותית מארבעים תלמידים.

אם הכיתה הממוצעת הייתה מונה עשרים וארבעה תלמידים, ולומדת ארבעים וחמש שעות שבועיות, היה צורך במאה ועשרים אלף משרות הוראה מלאות. בדיוק כמו המספרים של משרד החינוך. אבל לא לומדים ארבעים וחמש שעות, ולא כל המורים מועסקים במשרות מלאות. סביר, אם כך, שהשעות החסרות מתקזזות בחלקי משרות. כך או כך, התכנסנו לסביבת הנתונים הגלויים, ושאר המלאכה היא עידונים שעבורם דרושים עוד נתונים.

אז ארבעים תלמידים זה הבלוף הגדול? הייתכן?

כך אני מאמין. בממוצע. הבעייה, אני מנחש, נמצאת בחוסר שוויון והתפלגות רחבה של גדלי כיתות.

גם בבתי הספר המפוצצים מתקיימים שיעורים בכיתות קטנות. שיעורי בחירה, שיעורי אומנות, שיעורי תגבור, שיעורי מעבדה.ישנם מקצועות שזוכים להגנה, ונפתחים (לבגרות) אפילו בקבוצות של בודדים. ערבית למשל, או מקצועות יוקרתיים כפיסיקה ומתמטיקה, אפילו אם לא זכו לביקושים. ישנם המוני בתי ספר קטנים, שעובדים בכיתות חסרות המונות הרבה פחות מארבעים. ויש את החינוך הממלכתי-דתי, שמפריד בין בנות לבנים ומפריד ולא ממלא כיתות, כי אין מספיק משני הסוגים. ויש את ישובי הפריפריה, היותר מדולדלים.

ולקינוח, עשיתי בדיקה. לא מדגמית, אבל שקל היה לעשותה. בבית ספרי, תיכון נחשב, היחס הוא כשמונה וחצי תלמידים לכל מורה. הרבה מורים עובדים חלקי משרה. בבית ספר יסודי, שמנהלת חברה, היחס הוא מורה לכל תשעה עשר תלמידים. עשו ממוצע, ושוב תקבלו, בערך, את המספר שהעלה אצל אורי אמיתי סימן שאלה.









לסיכום:

הוראה היא תחום עתיר עבודה, ולכן גם בעל שכר זעום.

כמות המורים הגדולה, והיחס הנמוך והמפתיע בין מספר המורים למספר התלמידים נובעים משלוש סיבות – כיתות שגודלן הממוצע כנראה הרבה מתחת לארבעים, עם שונות רבה מאוד בין הזרמים; עובדי הוראה שמועסקים בחלקיות משרה; אי התאמה בין משרת המורה ל''משרת התלמיד'' – שעות הלימוד שלו בכיתה.

איני יכול גם להתאפק מלהוסיף, שלמעט רפורמת דברת הקבורה, כל ההצעות האחרות שבסביבה עלולות להרע עוד יותר את יחס המספרים, וכתוצאה להעמיק את הפגיעה במעמד המורה.
בצורה פשטנית להחריד, אפשר ''למדוד'' את תפוקת כוח האדם בהוראה במספר התלמידים העולים כיתה (עלה כיתה - משמע עמד בחובות הכיתה הקודמת - משמע רכש את תלמודו). במשקפיים אלו ה''תפוקות'' עלובות למדי. תריסר תלמידים למורה. הגדלת מספר המורים (תוצאה הכרחית מהקטנת מספר התלמידים בכיתה בלי הגדלת שעות המשרה) תקטין עוד יותר את התפוקה, ותקרב את המורים עוד יותר למעמד של עובדי מתפרות וסדנאות זיעה.

אם תשאלו אותי, נחוצה רפורמה מבנית עמוקה עמוקה. בלעדיה אין סיכוי לשינוי אמיתי.









אלי שלו הוא מורה לפיסיקה ואיש חינוך. המאמר פורסם במקור בבלוג שלו ''חדר חוסר הנחת, רעש החינוך''.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הוספות ותיקונים   ד''ר אוֹרי אמיתי   יום ו', 07/09/2007 שעה 11:26   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   חזי   יום ו', 07/09/2007 שעה 13:06   [הצג]   [3 תגובות]
מה לגבי שיטת השוברים?   שמאלני   יום ו', 07/09/2007 שעה 15:35   [הצג]   [3 תגובות]
אולי היחס צריך להיות תלוי מטרה   משה   יום ד', 12/09/2007 שעה 22:03   [הצג]
30 תלמידים בכיתה, 25 ילדים בגן   אריה קיזל   יום ה', 27/09/2007 שעה 13:19   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©