תעלומת וואראתה
יום ב', 20/08/2007 שעה 23:13
זוהי אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה של הספנות. מעשה בספינה גדולה ומשוכללת שהפליגה במזג אוויר נאה מיבשת רחוקה אחת לאחרת, עברה כמה סופות קשות ונקלעה לתיפקוד בעייתי נוכח הגלים. לימים, דווקא כשנראה היה שמצבה הולך ומשתפר, גרמה שורת תקריות ובכללן חלום מסוייט במיוחד לאחד מנוסעיה ללרדת ממנה בנמל הגדול הראשון שנקרה על דרכו. מאז לא נשמע אות חיים מאותה ספינה. למרות הדמיון המסוים בנסיבות, אין מדובר ב''טיטאניק'' דווקא, אלא אם כן מסכימים שהאנייה האוסטרלית ''וואראתה'' היא מעין גריסה מוקדמת לטרגדיה הידועה מכולן. ויש עוד בהבדל חשוב אחד: את ה''טיטאניק'' גילה רוברט באלארד כבר לפני עשרים שנה; ה''וואראתה'', לעומת זאת, לא אותרה מעולם. אפילו החוקר הנלהב ביותר שלה כבר התייאש מנסיונותיו לפענח את המסתורין. האם נבלעה על ידי גל בגובה של יותר מעשרים מטרים? ואולי נסחפה אל הקוטב הדרומי? או שמא היא שוכנת תחת שכבת מתאן עבה?









ב-‏7 ביולי 1909 השלימה האנייה האוסטרלית החדשה ''וואראתה'' את מחציתה הראשונה של הפלגתה השנייה. בעליה היו מרוצים. האנייה, שבנייתה נשלמה שנה אחת בלבד קודם לכן, נועדה להעברת משא ונוסעים גם יחד. היא הייתה בעלת נפח של קרוב ל-‏17 אלף טון ונחשבה לאחת החדישות ביותר בזמנה. רק מכשירי אלחוט לא היו בה, משום שאותה עת היה כל נושא הקשר האלחוטי בחיתוליו. קברניטה של ''וואראתה'', קפטן אילברי, שהיה בעל ותק של ארבעים שנה על הים, נהג לומר כי כלי השיט הזה הוא הראוי ביותר לשמש כאניית הדגל של חברת הספנות ''העוגן הכחול''.

האנייה יצאה מנמל אדלייד שבאוסטרליה לאנגליה, דרך כף התקווה הטובה שבדרום אפריקה. קברניטה היה גאה ואף בטח בה ובביצועיה, אבל 288 הנוסעים שעליה חשו אחרת. לאחר שתמה ארוחת הצהריים החלו הגלים לזעוף ולגבוה והאנייה החלה להתנודד מצד לצד.

בשעות אחר הצהריים עלה פרקליט אוסטרלי קשיש בשם אבסוורת' אל הסיפון, לשאוף אוויר צח. בצעירותו היה אבסוורת' יורד-ים, כך שהסערה לא הדאיגה אותו במיוחד. על הסיפון נמצאו אנשים מעטים בלבד, וביניהם גבר צנום שפניו חיוורות ודרוכות. אבסוורת' הכיר אותו בשם קלוד סוייר, צעיר מאנגליה שעימו נהג לגלגל לעתים שיחות חולין בטרקלין האנייה. למראה אבסוורת', כמו ניעור סוייר מחלום בלהות. הוא ניגש אל האוסטרלי ואמר לו כי שנתו נודדת בלילות וכי הוא מודאג מאוד.
- ''הרי אתה בעצמך היית ימאי'', אמר סוייר, ''אבל זוהי הפלגתי הראשונה ואני עצבני מאוד. האם אנייה אמורה להתנועע ככה על פני הגלים?''
- ''אל תדאג'', השיב אבסוורת' בשלווה, ''הים סוער והרוח עזה, ולכן חזקה על הספינה שתתנועע''.

אבל כעבור זמן מה החלו התנודות המחריפות והולכות לערער גם את בטחונו של אבסוורת' והוא הודה בפני ידידו שהן חריפות מן הרגיל.

- ''אספר לך משהו'', אמר סוייר, ''אין לי מושג באיזו שעה התעוררת הבוקר, אבל אני עצמי כבר הייתי בשעה מוקדמת למדי על הסיפון. האנייה נטתה על צידה, אבסווורת'. אני נשבע לך. היא נטתה בשיעור של ארבעים וחמש מעלות''. והוא היטה את זרועו אלכסונית כדי להמחיש את זווית נטייתה המסוכנת של ''וואראתה''.
- ''אני רוצה לראות את זה בעצמי'', אמר אבסוורת', ''אני מתקשה להאמין שבאנייה מודרנית ומושקעת כל כך דבר כזה יכול לקרות. אני עולה לסיפון לבדוק את זה''.
- ''אצטרף אליך'', נענה סוייר.

ה''וואראתה'' בימי זוהרה. הספינה גילתה חוסר יציבות בולט במהלך הפלגתה, על אף שנבנתה לפי מיטב הטכנולוגיה של תקופתה (מקור תמונה 1).

השניים ניגשו אל חרטום האנייה. אבסוורת' נעץ מביט מהיר בגלים, הסיט את מבטו הלוך ושוב אל גוף האנייה ואל קוויה החיצוניים, מהחרטום ומטה, ונד בראשו לחיוב.

- ''אתה צודק'', אמר בקדרות, ''ה'וואראתה' מגושמת מאוד בתנועותיה. גוף האנייה לא חוצה כל גל אלא כל גל שני בלבד. הגלים הזוגיים מציפים את הסיפון התחתון שלה''.
- ''מה נעשה?'' שאל סוייר.
- ''ניגש לקברניט'', חרץ המבוגר שביניהם.

הם קבעו להיפגש עם רב החובל בשעות הערב בטרקלין האנייה. הם הגיעו לשם לפניו. הדייל, ניקי, התלונן בפניהם שמרבית הנוסעים מרותקים למיטותיהם בשל הסערה והוא והדיילים האחרים נאלצים להגיש את הקפה, התה והעוגות לכל תא בנפרד. הוא נפרד מהם לשלום והלך לעבודתו.

- ''אני חושש שהקברניט ילעג לנו'', אמר סוייר לידידו, עוקב בעיניו אחר הדייל המתרחק, ''ויאמר שחששותינו מרחיקי לכת ואינם אלא חרדה מובנת של עכברי יבשה''.
- ''הוא לא יעשה כן'' השיב אבסוורת' בביטחה, ''אינני מאמין שיתעלם מכך?''
- ''וכי מה יכול הוא לעשות נגד תנודות האנייה?'' הקשה הצעיר.
- ''הרבה'', השיב הפרקליט, ''הוא יכול לבדוק את האנייה ולוודא אם הקער שלה אינו עומד בלחץ גדול מדי. הוא יכול לסדר מחדש את המטען באופן שיאזן את השפעת משקלו על גוף האנייה. הוא יכול גם לכוון את מיכלי הכובד שנושאת איתה ה'ואראתה', כמו כל אנייה אחרת, כך שיאזנו טוב יותר את יציבותה. כל אחד מהאמצעים הללו עשוי להפחית את התנודות''.

אחת הנוסעות קרבה אליהם. הם זיהו אותה מייד. היא נהגה להתפאר באוזני שאר הנוסעים שהיא ''כמעט ימאית מלידה''. מאחוריה היו עשר שנות הפלגות באוקיאנוס. הם קידמו אותה בלבביות וניהלו עימה שיחה קצרה.

- ''פניך אינם טובים, מר סוייר'', אמרה פתאום, ''האם אתה חולה במחלת ים?''
- ''לא'', השיב סוייר בחוסר נוחות, ''אני חולה מעצבנות. שנינו, מר אבסוורת' ואני, מודאגים מתנודות האנייה הזו וממתינים לשיחה עם רב החובל. בוודאי תחשבי שאני מדבר שטויות, אבל לבי מנבא לי רעות בעניין זה כמעט מאז ראשית ההפלגה''.
- ''אל תדאג, מר סוייר'', חייכה האישה, ''ה'וואראתה' היא אנייה חדשה וטובה, ושום חברת ספנות אינה מניחה לאנייה שלה לטבוע בטרם כוסו כל הוצאותיה''.

השלושה צחקו לשמע ההלצה.

באותו רגע עצמו הופיע הקברניט אילברי בטרקלין, לבוש במדי השרד שלו.

- ''אני מציע שנשתה משהו'', אמר בחיוך לשלושה, '' על חשבון הבית, כמובן''.
- ''במה אוכל לעזור לכם?'', שאל לאחר שהתארגנו הארבעה עם משקאותיהם והסבו לדלפק.
- ''הספינה מתנודדת באופן בלתי הגיוני'', אמר אבסוורת', ''משהו לא בסדר כאן. סוייר ואני חזרנו לפני זמן מה מהחרטום וראינו שהאנייה אינה מצליחה לפלח את הגלים. כל גל שני מציף את הסיפון התחתון. דומני כי יש לערוך בדיקה יסודית מאוד לאנייה הזו, אדוני''.
- ''ליבו של מר סוייר מנבא לו רעות מאז תחילת ההפלגה'', התערבה הנוסעת בשיחה, ''הוא חש כי משהו נורא עומד לקרות''.

רב החובל העיף מבט תמה בסוייר הצעיר, שישב ושתק. הוא היה אמנם ימאי ותיק, אך זה כבר למד שלכל תופעה יש הסבר הגיוני. לדידו, לפחות, ''נבואת לב קודרת לא יכלה להוות סיבה מספקת לנקיטת פעולה של ממש. אבל הוא היה מנומס מכדי לומר זאת לנוסעיו, ועל כן העדיף להשיב לו באמצעות התייחסות ישירה אל נושא השיחה.

- ''עלי להודות שיש משהו בדבריך, מר אבסוורת''', אמר מהורהר, ''''ה'וואראתה' אינה יציבה כפי שהייתה האנייה שעליה פיקדתי לפניה. אינני יודע מדוע זה המצב, משום ששתי אניות אלה זהות לחלוטין. מר סוייר'' – הוא הפנה את עיניו אל הצעיר – ''עליך לדעת כי לכל אנייה, כמו לכל אדם, יש הרגלים משל עצמה. אחת יציבה כסלע, האחרת מתנועעת כשיכורה. עם הזמן, מתרגלים לכל דבר. מכל מקום, אינני מאמין כי יש סיבה של ממש לדאגה. עשיתי הכול כדי לתקן את המצב ולמיטב ידיעתי והערכתי לא נשקפת כל סכנה לאנייה''.

הם שוחחו עוד מספר דקות ואז נפרד מהם רב החובל ועלה לתאו. ניקי הדייל, שהשקיף ממרחק מה על ההתקהלות המצומצמת, קרב אליהם.

- ''לא יכולתי שלא לשמוע על מה שוחחתם'', אמר בפנים מרצינות, ''אולי כדאי שתדעו שגם אני הצוות מודאגים. עם כל תנועה נע הסיפון כולו, חי נפשי, הברגים המחברים את לוחות הסיפון נשברו עד מחציתם. אחד מהם נפל היום על ראשו של האופה. אני מקווה שלא אפתח את פי לשטן אם אומר שאנייה זו כמוה כארון-מתים צף''.

סוייר התקשה אותו לילה להירדם. דברי הדייל שבו וצפו במוחו. הוא ניסה להחליט אם הלה דיבר אמת או שמא הגזים כדי למצוא חן בעיניהם.

אבל דאגתו התפוגגה במהירות למחרת בבוקר.האנייה עברה בשלום את איזור הסערה והים היה רוגע לחלוטין. כך היה המצב כל היום כולו, וכך גם בימים שלאחריו. האנייה שטה במהירות של 13 קשר בשעה ורב החובל אילברי שב ואמר כי הוא רוחש לה אמון מלא.







בליל ה-‏23 ביולי שרר באנייה שקט מלא. פרט לחריקת מבנה העץ ולשאונו העמום של המנוע – קולו שכיחים בכל אנייה שהיא – לא נשמע כל קול. מחוגי השעון תקתקו באיטיות.

ואז נשמעה הצרחה.

זו הייתה צרחה רמה, חדה, נוקבת. היא עלתה מתוך תאי המגורים, חצתה את המסדרון, נישאה במעלה המדרגות ופילחה את האפלה. אבסוורת', שבילה את זמנו בקריאה, שמט את ספרו ופרץ אל המסדרון. אורות הועלו בחדרים. מפה לשם נשמע בליל של קולות תמהים. פנים נפחדות הביטו מבעד לדלתות פתוחות למחצה. החדרן במשמרת הלילה עבר בין המעטים שיצאו מחדריהם וניסה לבדוק אם ידוע להם מי השמיע את הקול הנורא ומדוע.

תצלום מטושטש של צוות ה''וואראתה''. למעלה משמאל - רב החובל אילברי; למעלה מימין - הקצין הראשון אואן; למטה - שאר חברי הצוות. נעלמו כאילו בלע אותם הים (מקור תמונה 2).

החדרן דפק על דלת תאו של סוייר וקרא בשמו. לא נשמעה כל תשובה. הוא פתח את הדלת והעלה את האור. המראה הדהים אותו. סוייר היה מצונף בפינת התא, מכווץ כולו, פיו ממלמל דברים בלתי ברורים. הוא לטש עיניו בנכנס אך לא הגיב לשום פנייה שלו. החדרן קרא לכמה אנשי צוות אחרים. הם נטלו בעדינות את הנוסע הנפחד, השכיבו אותו במיטה ובדקו אותו. אפס, שום סימני פגיעה לא נראו בגופו.

את מה שעבר עליו באותו לילה סיפר סוייר הנסער רק למחרת. עורך הדין אבסוורת' סר לבקרו בשעות הבוקר ושאלו מה התרחש בתאו בלילה שחלף.

- ''זה היה חלום בלהות'', סיפר הצעיר, ''עצבי היו מרוטים מאז עליתי על האנייה, אבל הדברים נראו לי כל כך מוחשיים...בפינת תאי ראיתי איש מוקף הילה קורנת. ביד ימינו החזיק חרב ארוכה. שלחתי יד אל כפתור החשמל, אך הוא החל להתקרב אלי, וכשעמד צעד אחד ממיטתי ראיתי בידו השמאלית מטלית מגואלת בדם. הוא לא השמיע הגה, אבל נראה היה כאילו ביקש להזהיר אותי ממשהו. ואז פרצתי בצעקה...''.
- ''אין זה אלא חלום'', ניסה אבסוורת' להרגיעו, ''בסך הכול חלום רע. הלילה תרגיש טוב יותר''.
- ''לא, אבסוורת''', הצעיר נד בראשו לשלילה, ''אני לא יכול לסבול את זה יותר...כשנגיע לנמל דרבן ארד מהאנייה הזאת. אני מציע לך לרדת איתי. ברור לי שמשהו רע יתרחש כאן. אבסוורת', שמע לי: אם תישאר באנייה הזאת לא תזכה עוד לראות את לונדון''.

אבסוורת' סירב להצעת ידידו. הוא לא האמין בנבואות מסוג זה, ועל אף שעדיין חש שלא בנוח על אנייה בלתי-יציבה זו, הניח שעלה בידה להתגבר על כל המכשולים שהניח האוקיאנוס בפניה. הוא סירב בנימוס והודיע שיישאר על ה''וואראתה''.







סוייר קיים את דברו ובדרבן ירד מהאנייה. ב-‏25 ביולי הפליגה ה''וואראתה'' לקייפטאון. סוייר בילה יומיים בבית מלון בדרבן. לאחר שהתאושש מהמסע המפרך, ניגש לחברת הנסיעות ''יוניון קאסל'' והזמין כרטיס הפלגה לאנגליה. ,אני עצבני מאוד בים'', אמר למנהל המשרד, ''לפיכך, אנא שריין לי מקום באנייה ותיקה ויציבה. לרוע מזלי באתי מאוסטרליה באנייה גרועה מאוד''.

דבריו של הצעיר העצבני עוררו את סקרנותו של מנהל סוכנות הנסיעות והוא ביקש לשמוע פרטים נוספים. סוייר סיפר לו על סיוטי מסעו ב''וואראתה''. כשסיים, אמר: ''זהו מסעה האחרון. אינני מאמין שהיא תגיע לקייפטאון''.

- ''ואתה מאמין בסיוטים?'' שאל המנהל בספקנות. בדל חינוך התגנב אל שפתיו, אך הוא העלים אותו מייד. ברם, סוייר הבחין בנימת הלגלוג.
- ''זה אינו סיוט'', אמר, ''תוכל להגדיר זאת כנבואת אסון. ואם הייתה זו נבואה יחידה, ניחא. אבל אתמול בבית המלון פקד אותי שוב חלום מזעזע. בחלומי ראיתי את ה'וואראתה' מפליגה בים סוער. גל גדול הציף את סיפונה והיא התהפכה על גבה ולא נראתה עוד''.







שיחה זו התנהלה ב-‏27 ביולי 1909. באותו תאריך נרשמו ביומן הקשר של ספינת המשא הקטנה והחזקה ''קלאן מקינטייר'' השורות הבאות: ''עברה על פנינו אנייה גדולה ומהירה. התקשרנו עימה ונמסר לנו כי שמה 'וואראתה' וכי יעדה הוא לונדון. החלפנו ברכות וניתקנו את הקשר'' (הכוונה לקשר איתות בפנסים מעל גשר הפיקוד ולא לקשר אלחוטי).

הקשר של ''קלאן מקינטייר'' היה, ככל הנראה האיש האחרון שראה את ''וואראתה''. מכאן ואילך כאילו התאיידה האנייה ולא נודע עוד מה עלה בגורלה. כעבור ימים אחדים, כאשר לא הגיעה לקייפטאון, נפתחו ברירורים לגבי גורלה. אניות שעשו מסלול דומה נשאלו על כך וכולן מסרו כי לא ראו דבר: לא סירות הצלה, לא איתות אזעקה, גם לא שרידים אחרים של אניה טובעת כגון כסאות מרגוע או תיבות עץ. כלום.

ככל הנראה נצפתה ה''וואראתה'' על ידי אדם אחד נוסף טרם היעלמה. היא הפליגה חזרה בכיוון העיר דרבן כאשר הבחין בה שוטר שפיטרל לאורך חוף טקראנסקיי על גבי סוסו. כששב לתחנת המשטרה, רשם על כך דיווח קצר ביומן. לימים סיפר על כך לאחיינו, אדם בשם נואל סטייפלס מרטין. אלא שהן הדוד והן האחיין הלכו זה מכבר לעולמם, ולמעט עדות בעל פה של מרטין על ששמע מדודו אין על כך פרטים נוספים.

כך נרשמה אחת מתעלומות הים הגדולות של כל הזמנים. שלוש אניות מלחמה – ''פנדורה'', ''פורטה'' ו''הרמס'' - סרקו את השטח בו נעלמה, לפי הסברה, ה''וואראתה''. חברת הספנות ''העוגן הכחול'', שבבעלותה הייתה ה''וואראתה'', שלחה לאיזור אנייה מהירה משלה, ''סאבין'' שמה, ששוטטה בשטח 48 יום. אולם גם לאחר שאנייה זו גמאה 14 אלף מילין בשיוט שתי וערב, לא עלה בידה לגלות דבר. כל דיווח של אנייה חולפת על גוויות במים או על איתות בלתי-ברור, נבדק בקפידה. אבל בדיקות אלה העלו חרס. אף אחת מהתופעות הללו לא הייתה קשורה ב''וואראתה''.

ב-‏10 באוגוסט 1909 התקבל באוסטרליה מברק מדרום אפריקה שעורר כמה תקוות. נאמר בו שכלי שייט של חברת ''העוגן הכחול'' נצפה כשהוא משייט באיטיות לעבר דרבן ויתכן שזוהי ה''וואראתה''. לפי אחד הסיפורים התקבל העתק של המברק בפרלמנט האוסטרלי ויושב ראש הבית אף עצר במיוחד את מהלך הדיונים כדי לקרוא אותו לצירים. אבל זמן קצר לאחר מכן התברר כי אין זו ה''וואראתה'' והייאוש שב לכרסם בלבבות.

היחיד ששרד מנוסעי ה''וואראתה'' היה קלוד סוייר, שירד ממנה בעוד מועד בנמל דרבן. עדותו נראתה מוזרה למדי ומכל מקום, אותו חלק בה ששכנע אותו סופית בצורך לעזוב את האנייה נראה דמיוני ובלתי מתקבל על הדעת. היו שסברו שסיוט הלילה שלו הושפע מאגדת ההולנדי המעופף , אותו קברניט הולנדי מרושע מהמאה ה-‏17 שנגזר עליו לשוטט על פני הימים לנצח נצחים ולהטיל מורא בלב הספנים. סוייר עצמו, שהיה בדרך כלל אדם נבון ושקול ולא האמין בתופעות על-טבעיות, אמר כי רק לאחר האסון עלה בידו לקרוא סוף סוף ספר בו סופרה אגדת ההולנדי המעופף. הוא זיהה בו מוטיבים שהיו קיימים בדמות שראה בחלומו. אם מצרפים לכך את הפרשנות המקובלת למיתוס ההולנדי המעופף לפיו נעלמה ספינתו של קברניט אגדי זה מול חופי כף התקווה הטובה, מקבלים מיתוס בהתהוות.

בשנת 1910 שכרו כמה מקרובי משפחתם של הנוסעים את הספינה ''וייקפילד'' כדי למצוא רמזים לגורל ה''וואראתה''. ה''ווייקפילד'' חיפשה באזור המשוער של האסון וברדיוס מסוים מסביבו במשך שלושה חודשים תמימים, אך לשווא. בדצמבר אותה שנה נערכה בלונדון חקירה רשמית בנושא. קלוד סוייר העיד בפני צוות החקירה.

בשנת 1925 דיווח סגן די. ג'יי. רוס, טייס בחיל האוויר של דרום אפריקה, על ספינה טבועה שאת שלדה ראה סמוך לחוף טראנסקיי. הוא היה סבור כי זוהי ה''וואראתה'', אך לא הצליח להוכיח את הדבר.

ב-‏1977 התגלתה ספינה טבועה סמוך לשפך נהר קסורה. כמה משלחות יצאו לבדוק את האתר, ודעת רובן הייתה שמדובר בספינה שטובעה על ידי ספינה גרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה. מכל מקום, היה קשה גם לתת הסבר הגיוני להימצאותה של ה''וואראתה'' במרחק רב כל כך צפונית למיקומה המשוער. ניסיונות נוספים לאתר את הספינה התבצעו בשנים 1991, 1995 ו-‏1997 – אך כולם נחלו כישלון.

בשנת 1999 פורסמו דיווחים לפיהם אותרה ה''וואראתה'' הטבועה במרחק של כעשרה קילומטרים מחופה המזרחי של דרום אפריקה, סמוך לעיר אדליי. אמלין בראון, שהוביל כמה משלחות לחיפוש שלד הספינה, סרק את אתר הטביעה בעזרת סונאר והעריך שקווי המיתאר שלה מזכירים במידה רבה את אלה של ה''וואראתה''. ואולם, בדיקה מדוקדקת יותר שנערכה ב-‏2001 הראתה כי קיימים כמה הבדלים חשובים בין ה''וואראתה'' והספינה הטבועה. כיום סבורים כי שלד הספינה שנמצא בים הוא של ה''ניילסי מדואו'', ספינה שהוטבעה אף היא במהלך מלחמת העולם השנייה.

צוות של אנשי NUMA (הסוכנות הלאומית לחקר המעמקים) בודק שלד ספינה טרופה שנחשב בתחילה לשריד של ה''וואראתה''. לימים הוברר כי מדובר בספינה שטובעה במלחמת העולם השנייה (מקור תמונה 3).

בשנת 2004 הודיע אמלין בראון, שהקדיש עשרים ושתיים שנים מחייו לחיפושים אחר ה''וואראתה'' כי נואש ממציאתה. ''השתמשתי בכל האפשרויות שעמדו לרשותי'', אמר אז, ''אין לי שום מושג היכון עוד עלי לחפש''.







ה''וואראתה'', כאמור, לא אותרה מעולם. מאז נעלמה הועלו עשרות תיאוריות באשר לגורלה, לגורמים לאובדנה ולמקום טביעתה. אחת הנפוצות שבהן מייחסת את הטבעת האנייה לגל ענק, לא הרחק מחופיה של דרום אפריקה. גלי ענק הם תופעה ידועה באוקיאנוגרפיה ובשנת 1973 אף טען מלומד מאוניברסיטת קייפטאון כי במקטע החוף שבין ריצ'ארדס ביי ולכף אגולאס שבדרום אפריקה נצפו בעבר גלים בגובה של למעלה מעשרים מטרים. גלים בסדר גודל כזה מסוגלים לטבע גם ספינות גדולות וחזקות – וכאמור, ה''וואראתה'' לא הייתה יציבה במיוחד טרם טביעתה.

תיאוריה אחרת, הקשורה גם היא לגלי הענק הפוקדים לעתים את האזור, מניחה שהספינה לא טובעה על ידי הגל אלא נגרפה על ידו, איבדה את אמצעי ההיגוי שלה ובהיעדר כל יכולת ליצור קשר עם היבשה או עם ספינות אחרות באזור השיוט שלה, נסחפה דרומה דרומה, בכיוון אנטארקטיקה – ולאחר מכן טבעה בים הפתוח או שאף נסחפה עד לחופי הקוטב הדרומי עצמו.

וכמובן שנמצאו גם השערות בעלות גוון בדיוני או על-טבעי. אלה נשענו בעיקר על סיפורו של קלוד סוייר ועל סיוט הלילה שלו. סוייר סיפר שהסיוט פקד אותו שלוש פעמים, אך כפי שכבר ציינתי קודם לכן, הוא עצמו דווקא לא היה מתומכי התיאוריות העל-טבעיות. סר ארתור קונן דויל, בוראו של הבלש האגדי שרלוק הולמס, ניסה לברר את גורלה של האנייה באמצעות סיאנסים שערך. דייוויד וילרס, מחברו ''החיפוש אחר ה'וואראתה''', סבר שהספינה נסחפה לכיוון ארץ האש שבקצה הדרומי ביותר של יבשת אמריקה.

בשנים האחרונות הבחינו חוקרים בתופעה של זרימת מתאן מקרקעית הים. תצפיות הראו כי עצמים כבדים בעלי יכולת ציפה יכולים לשקוע בקלות במים שצפיפותם דוללה על ידי מעין בועה של גז מתאן. מתאן נוצר במהלך התפרקות של חומר. בקרקעית הים, בטמפרטורות נמוכות ובלחץ גבוה, המתאן יוצר תרכובת עם המים ויוצר שכבה דמויית שעווה. שכבה זו מונעת את בריחת המתאן ומאפשרת לו להצטבר. אירועים גיאולוגיים תת-ימיים יכולים לפרוץ את שכבת השעווה הזו ולאפשר לגז לבעבע כלפי מעלה. באופן זה התגלה, למשל, מרבץ נפט עשיר במי ברית המועצות לשעבר, ששים רגל מתחת לפני הקרקע. אם הצטברות כזו של תרכובת דמוית שעווה אכן נבנתה במשך השנים מעל שלדה הטבוע של ה''וואראתה'', הדבר עשוי להבהיר מדוע לו נתגלה לו סימן וזכר במשך קרוב למאה שנה.








חלק מהמאמר מקורו בספר עלילות בלתי נשכחות בלב ים, מאת אביאל רן, שיצא בשנת 1960 בהוצאת לדורי בתל אביב.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©