מוריד הגשם
יום ו', 10/08/2007 שעה 10:04
בראשית המאה העשרים הופיע בקליפורניה אדם שהתפרנס מהורדת גשם. הוא נהג להקים מגדלים על ראשי הרים גבוהים, להציב עליהם מערכת משונה של צינורות עץ ולירות מתוכם מטחי כימיקלים משונים אל השמיים. האיש, צ'ארלס מלורי האטפילד, סיפר שבמהלך שירותו הצבאי הבחין שלאחר קרב תותחים כבד מיתמרים ענני עשן לשמיים ובמקומות בהם קיימת אותה התאבכות יורד עד מהרה גשם עז. הוא הבין שריכוז הגזים המשתחרר מביא באופן כלשהו להתקבצות ענני גשם והחליט לפתח שיטה דומה. עד מהרה החלה שיטתו לשאת פרי והוא הוזמן, פעם אחר פעם, לחולל גשמים באזורים חקלאיים שאותם פקדה בצורת קשה. באחת מאותן פעמים הוזמן לסיים שנתיים שחונות לחלוטין שפקדו את העיר הקליפורנית סאן דייגו ואת הפריפריה החקלאית שלה. שם, ככל הנראה, הוא הצליח הרבה מעבר לחלומותיו הגרועים ביותר.










במשך שנתיים הצליחה העיר סאן דייגו שבקליפורניה לזכות בתיר ''העיר היבשה ביותר באמריקה''. בשתי שנים איומות אלו לא ראו תושביה אפילו טיפה אחת של גשם. בינואר 1916 כבר הגיע המצב לכך שכל מאגרי המים עמדו בפני סכנת התייבשות. מומחים שנקראו למקום קבעו חד-משמעית שאם בתוך שלושה חודשים לא יירדו גשמים באזור, יאזלו לחלוטין כל מקורות המים. התושבים, שלא יוכלו לצרוך מים באזור, ייאלצו לעזוב למקומות אחרים.

האטפילד בפעולה. גילה שהפצת כימיקלים מסוימים באוויר משנה את האיזון בו ומביאה להתקבצות ענני גשם.

ודווקא באותם ימים הונחה בפני מועצת העיר הצעה אחת לפתרון משבר. הייתה זו הצעה שהגיש אדם בשם צ'ארלס מלורי האטפילד, סוכן מכירות של מכונות תפירה, שעזב את מקצועו כדי להפוך ל''מוריד גשם'' מקצועי. במכתב ששיגר למועצה ציין האטפילד כי במהלך שירותו הצבאי נחשף לתופעה מוזרה במיוחד. ''כמעט תמיד אחרי קרב תותחים אכזרי ראיתי שמאי-שם מתקבצים עננים כבדים ויורדים גשמים עזים'', כתב, ''הבחנתי גם שבמקום הקרבות הללו מתרוממים עמודי עשן לשמיים. דבר זה הוכיח לי כי עשן של אבק שריפה שרוף משבש את האיזון שבאוויר וברגע שמשתבש איזון זה קורה שמתקבצים העננים ויורדים גשמים חזקים מאוד...''.

האטפילד נטש את עבודתו כסוכן מכירות, חזר להתגורר בחוותו של אביו והחל בביצוע סדרת ניסיונות. הוא הזמין צינורות עץ דקים וארוכים והתקין אותם בראש מגדלים או הרים. במקביל, פיתח תערובת של עשרים ושלושה כימיקלים שונים שאותה ראה כאופטימאלית לצורך הגברת הלחות באוויר ויצירת ענני גשם. באמצעות צינורות אלה הזרים לעבר השמיים ענני כימיקלים. במקרים רבים הצלחתו הייתה מלאה והגשם לא בושש לבוא, ובכמויות נכבדות. בעלי החוות בסביבה, שנזקקו לשרותיו כ''מוריד גשם'' לצורך גידול יבוליהם וטיפוח והאכלת עדרי הבקר שלהם, שילמו לו בעין יפה. בעלי החוות בעמק סאן ג'ואקין שילמו לו עשרת אלפים דולר לשנה כדי שיוריד גשמים במרחב החקלאי שלהם. שמעו התפשט והגיע אף אל מחוזות נידחים במיוחד. כורי הזהב של דאוסון סיטי שביוקון שילמו לו 21 אלף דולר כדי שיוריד גשם אל רשת התעלות שלהם. ואכן, תוך עשרה ימים סיפק להם האטפילד לא פחות ממאה מילימטרים גשם.







האטפילד נולד בקנזאס ב-‏1875. מספר שנים לאחר מכן עברה משפחתו לקליפורניה. בשנת 1904, לאחר שפיתח את נוסחת הורדת הגשם שלו, החל לפרסם את עצמו. כמה חוואים מאזור לוס אנג'לס ענו למודעה שפרסם באחד העיתונים ושכרו אותו תמורת חמישים דולר. האטפילד ואחיו פול טיפסו על הר לואי, בנו בראשו מגדל עץ והפריחו מראשו את תערובת הכימיקלים שלהם לאוויר. כעבור זמן קצר ירדו גשמי ברכה באזור. החקלאים הכפילו את שכרם של האחים ושילמו להם מאה דולר.

כמה מחזאי מזג האוויר באותו אזור דיווחו כי הגשמים שירדו באזור בו פעל האטפילד היו הסתעפות קטנה של סופה שעברה לא הרחק משם. האטפילד דחה את ההשערות הללו.

הזמנות לביצוע הורדות גשם נוספות החלו להגיע בזו אחר זו. הוא התחייב להוריד בלוס אנג'לס 460 מילימטרים גשם, בנה מגדל עץ באלטדינה, הפריח את הכימיקלים שלו לאוויר, עמד בהבטחתו להוריד גשם בכמות הנדרשת וקיבל תשלום של אלף דולר.

ב-‏1906 הוזמן האטפילד להוריד גשם באלסקה תמורת עשרת אלפים דולר. דווקא ניסיון זה לא עלה יפה והאטפילד הסתפק בגביית 1100 דולר לכיסוי הוצאותיו. לימים, כאמור, חזר לאלסקה והפעם הוריד שם גשם ביתר הצלחה.







בשעה בה דנה מועצת העיר סאן דייגו בהצעתו של האטפילד כבר נחשב האחרון לבעל מוניטין של ממש בתחומו המיוחד. באותו יום גם נודע לחברי המועצה כי האטפילד הוריד 360 מילימטרים גשם באזור שחון בצפון קליפורניה. אחד מחברי המועצה הנדהמים הגיב על הנתון הזה באומרו שסאן דייגו והאזור שעליו היא חולשת יינצלו אף אם יצליח האטפילד להוריד רק מחצית הכמות הזו. מצד שני, רבים מחברי המועצה עדיין חששו שהתקשרות עימו תספוג ביקורת ציבורית משום שבוחריהם יאמינו שהמועצה מבזבזת כספי ציבור על התקשרות עם מאחז עיניים ותו לא. ''מה יש לנו להפסיד?'', אמר יו''ר המועצה ''אם ייכשל האטפילד, נהיה צמאים מעט יותר...''.

המגדל שבנה האטפילד סמוך לאגם מורנה. כשהגיע לשם היה האגם לא יותר מביצה רדודה ומעופשת.

פה אחד הוחלט להזמין את מוריד הגשם לעבוד בסאן דייגו.

מקור המים העיקרי של העיר היה אגם מורנה – אגם מלאכותי במרחק כמאה קילומטרים מסאן דייגו, שאפילו בשנים הגשומות ביותר לא היה מלא מים. התושבים הסתפקו בשליש הכמות שיכול הסכר להכיל וראו בכך שנה ברוכה. כאשר הגיע האטפילד למקום, בראשית פברואר 1916, לא היה אגם מורנה יותר מביצה רדודה ומעלת צחנה. הוא בחן את המקום בקפידה ולאחר מכן הגיש לפרנסי העיר הצעה: אלף דולר תמורת כל אינץ' גשם, או עשרת אלפים דולר בעבור מילוי אגם מורנה עד גדותיו – מצב שתושבי סאן דייגו לא הכירו מעולם. מדובר היה ב-‏18 מיליארד גאלונים, או, אם תרצו, בקרוב ל-‏70 מיליארד ליטר מים. כמות זו תספיק לכל תושבי העיר למשך שנתיים נוספות גם אם לא תרד בתקופה זו אפילו טיפת גשם אחת נוספת.

חברי המועצה, שהסכום נראה להם גדול מדי, ניסו להרוויח זמן. הם עיכבו את תשובתם להאטפילד בתקווה שבימים הקרובים יירד גשם בעירם. אבל תוחלתם נכזבה. הם הבינו כי אין להם ברירה ובתום ארבעה ימי התלבטויות שחונים במיוחד נכנעו והסכימו להצעה.

האטפילד גייס קבוצת מתנדבים צעירים שסייעו לו ולאחיו ג'ואל להרכיב את צינורות העץ ולהציבם במקומות הגבוהים ביותר באזור. רבים מהתושבים עקבו אחריו בסקרנות מהולה בלגלוג ושאלו בהרמת גבה ובצקצוק לשון אם בצינורות אלה מתכוון האטפילד להושיעם. אחרי שהחל להפריח באוויר את ענני העשן עמוסי הכימיקלים שפיתח עיקמו את אפם וטענו שלא זו בלבד שהם גווים בצמא אלא שהאטפילד אף מתכוון לחסלם בגזים...

אבל תוך עשרים וארבע שעות הפכו הערות הזלזול והלגלוג לביטויי התפעלות ותדהמה. בשמיים התקבצו עננים כבדים ולפתע, כאילו במטה קסמים, החלו לרדת טיפות גדולות של גשם. האזור כולו נשטף בגשם חזק, סוחף ומרענן. קריאות שמחה ואנחות רווחה נשמעו בבתי העיר ובחוות הכפריות כאחד. המונים נהרו אל אגם מורנה כדי לראותו מתמלא והולך בנחלי מים שוצפים וללחוץ את ידו של האטפילד המושיע.

ההמשך היה הרבה פחות עליז. הגשם ירד וירד, ונראה היה כי אין לו סוף. פלגים שוצפים זרמו על פני הכבישים וחרצו את דרכי העפר. שלוליות גדולות ניקוו בשדות ובמטעים. פני המים עלו ועלו ואשדות גדולים נשפכו אל תוך אגם מורנה. תוך שעות אחדות הוצפו לחלוטין מגרשי הירידים ומסלולי המירוצים של טיה-חואנה, שעליהם הייתה גאוותם של תושבי העיר. למחרת הוצפה רחבת בית העירייה והמים נאגרו בה לגובה כה רב, ששישה-עשר כלבים טבעו שם. חוטי טלפון נקרעו. עמוד טלגרף נפגעו. גשרוני הרכבת נסחפו לאורך קילומטרים תמימים. שני סכרים, האחד באוטיי והשני בסוויטווטר, עלו על גדותיהם ומימיהם נשפכו בקול גדול אל העמק. בתים הוצפו. שדות שלמים נעלמו מתחת למים. חוות ספגו נזקים קשים. חמישים איש נסחפו בזרם ונעלמו.

חיילי המשמר הלאומי הוזעקו למקום לפעולות חילוץ והצלה. המצב החמיר עוד יותר כאשר אגם מורנה התמלא עד גדותיו, לראשונה בתולדותיו (כפי שניבא האטפילד) והמים החלו להציף את רחובות העיר. האזור הוכרז כאזור חרום. הסיפור שהתהלך ברחבי העיר היה שאנשי העירייה חייגו בקדחתנות להאטפילד בבקשם להזעיקו לצורך מלחמה במבול – אך לשווא. כבלי הטלפון המנותקים לא איפשרו לשיחות להגיע ליעדן.

גלי הזעם והאיבה הגיעו לבסוף גם אל האחים האטפילד. הם נסעו חזרה לסאן דייגו. רק בהיות בדרך התחוורה להם המשמעות ההרסנית של המבול שסייעו להוריד משמיים. כשעצרו במקומות שונים הזדהו בשם בנסון, ולא בכדי; רגשות הזעם של התושבים על ההאטפילדים היו עזים מדי, והאחים לא רצו לקחת סיכון מיותר.

כל אלה שפקפקו ביכולותיו של האטפילד להוריד גשם בעזרת מתקניו המשונים דרש עתה שלא לשלם לו את השכר המובטח. התובע העירוני, טרנס קוסגרוב, אמר מייד עם תחילת הגשמים שגם אם בסופו של דבר יתמלא אגם מורנה עד קצה גדותיו, אין לשלם להאטפילד עד שיוכח שהגשם הוא תוצאה ישירה של עבודתו. לאחר שהוברר שמדובר בסערה המחוללת נזקים עצומים הודיע קוסגרוב כי העירייה לא תשלם להאטפילד את שכרו משום שאז תאשר, הלכה למעשה, את אחריותה למתרחש והדבר עלול לעורר נגדה מבול של תביעות נזיקין. ההחלטה לא שינתה דבר: החוואים ותושבי העיירות תבעו מהעירייה לשלהם להם פיצויים בסכום עתק – נכון לאותם זמנים – של שלושה מיליון דולרים וחצי.

הרחוב ה-‏13 בסאן דייגו בימי המבול. פרנסי העיר טענו שהאטפילד אחראי לאסון ולכן אין לשלם לו את שכרו.

האטפילד לא ויתר. ב-‏4 בפברואר אמר לכתבים כי הוא אינו נושא באחריות לנזקים שגרמה הסופה. ''התקשרתי בחוזה עם העיר ועליה היה לקחת בחשבון את ההשלכות הנובעות מכך'', אמר. הוא הגיש תביעה לבית המשפט לקבל את מלוא הסכום שהובטח לו. בהמשך הסכים להתפשר אף על סכום של 4000 דולר. קוסגרוב אמר בתגובה כי העיירה תשלם את שכרו של האטפילד אם ישא הלה בתביעות הנזיקין שהוגשו נגד העירייה על שחתמה עימו על הסכם הורדת הגשם מלכתחילה. למרות דרישתו של האטפילד, התעלמה ממנה העירייה לחלוטין והעניין נסחב עוד למעלה מעשרים שנה. עדים טענו כי האטפילד הוא ''שרלטן מסוכן, נוכל שכל עניינו בצע כסף'', שמפעיל שיטה חסרת ערך שאין לה כל בסיס מדעי. בשני משפטים שהתנהלו במהלך אותן שנים ניתנו פסקי דין שקבעו כי המבול היה בכלל בגדר כוח עליון ובכל מקרה לא מעשה ידיו של מוריד הגשם. ''אלה הם תהליכים טבעיים שממילא היו מתרחשים – עם האטפילד או בלעדיו'', פסקו השופטים. ב-‏1938 נדחתה תביעתו סופית.

האטפילד הוסיף להתפרנס מהורדת גשם גם אחרי ההתתסות העגומה שלו בסאן דייגו. בין היתר, הובא ב-‏1929 להונדורס כדי להוריד שם גשם במטרה להילחם בדליקה שפרצה ביערות. הוא נשכר כדי למלא את אגם ביג בר הגווע שבקליפורניה. הוא טען שהצליח להוריד גשם כחמש מאות פעמים. מבקריו השיבו שכאשר עלה בידו להוריד גשם לא היה זה בשל כישוריו הכימיים אלא משום שניחן ביכולת טובה לחזות את תהפוכות מזג האוויר ולמעשה העמיד פנים שיכול היה לשנותו אבל בפועל בחר לפעול בתקופות ובמקומות שבהם הייתה ממילא הסתברות גבוהה לירידת גשמים קרובה. אחד מהם - נשיא אוניברסיטת סטנפורד, ד''ר דייוויד סטאר ג'ורדן – טען במאמר לכתב העת ''סיינס'' שפורסם ב-‏1925 כי האטפילד ידע תמיד שסיכוייו להוריד גשם במקומות מסוימים ובזמנים מסוימים נעו בין טובים למצוינים ועל כן יכול היה להתחייב חוזית על ביצוע עבודות אלה.

ההזמנות נקטעו כמעט לגמרי בימי השפל הכלכלי הגדול של שנות השלושים, שעה שמחירי היבולים צנחו באופן דרמטי והקטינו עד למינימום את כדאיות העיסוק בחקלאות בכלל. האטפילד נאלץ לנטוש את מקצועו המקורי ושב לעסוק במכירת מכונות תפירה. המצב הכלכלי גם השפיע לרעה על חייו האישיים. הכנסתו צנחה, נישואיו התפרקו והוא נאבק על קיומו בחוותו שבקליפורניה.

ב-‏12 בינואר 1958 הלך צ'ארלס האטפילד לעולמו. את נוסחת הכימיקלים שלו לא גילה מעולם לאיש. עוד לפני מותו זכה לראות מדענים בעלי שם עולמי מאמצים את שיטתו ומזינים עננים ביודיד הכסף כדי להוריד גשם באופן מלאכותי. זה, מבחינתו, היה נצחונו הגדול ביותר.








מקור כל התמונות במאמר הוא באתר ''ג'ורנל אוף סאן דייגו היסטורי''.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
משהו קצת קשור   חנן כהן   יום ו', 10/08/2007 שעה 14:49   [הצג]   [5 תגובות]
הביאו את מוריד הגשם! הביאוהו לכאן !   בועז כהן   שבת, 11/08/2007 שעה 10:09   [הצג]   [6 תגובות]
גם כשקיסר אתיופיה היילה סלאסי ירד מכבש המטוס באזור שחון,   שרה שורצשילד   יום ב', 13/08/2007 שעה 3:41   [הצג]
לפוצץ עננים   אביבה   שבת, 25/08/2007 שעה 14:41   [הצג]   [2 תגובות]
הגברת גשם   רון דרורי   יום ג', 11/09/2007 שעה 9:49   [הצג]
פוסט מעולה   לאון   יום ב', 11/10/2010 שעה 16:35   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©