מי את, אטה פלייס?
יום ו', 20/07/2007 שעה 19:41
את קיד וקאסידי אין אמריקני שלא מכיר. שני הגברים בעלי הגינונים האדיבים והלבוש המטורזן הנהיגו את ה''וויילד באנץ''' (החבורה הפרועה) המפורסמת, שנחשבה לבעלת הרקורד המוצלח ביותר בביצוע מעשי שוד בבנקים וברכבות. עד כדי כך היו גאים בעבודתם, שאף הצטלמו יחד באחת התמונות המפורסמות ביותר מימי הספר המערבי של אמריקה. אבל החבורה לא הייתה מורכבת רק מגברים קשוחים. היו בה גם כמה נשים, שרובן היו פורעות חוק בעצמן. המסתורית שבהן היא ללא ספק אטה פלייס, מי שהייתה נערתו של סאנדנס קיד ולימים כנראה נטשה את קריירת הפשע, נטמעה בין מיליוני התושבים באמריקה והשתדלה שלא לבלוט יתר על המידה. העובדה שבניגוד לקיד, קאסידי ויתר חברי הכנופייה אטה פלייס שרדה את המרדפים והקרבות הביאה מאות חוקרים לחפש אחריה. היעלמה הוא תעלומה הממתינה עדיין לפתרון.









כששואלים אותי עד היום מי היא, מבחינתי, מודל לאישה יפה, אני תמיד חושב על קתרין רוס. אפשר לחשוב על הרבה שמות, אבל אני לא מכיר אף אחד מלבדי שרוס היא היא הבחירה המועדפת עליו. אולי זה סתם עניין של שכחה או של חוסר היכרות.

קתרין רוס (משמאל), המגלמת הידועה ביותר של אטה פלייס. סרטה המשותף עם רוברט רדפורד (עומד) ופול ניומן (יושב) הוסיף מימד קולנועי למיתוס המתעצם של החבורה (מקור תמונה 1)

את רוס הכרתי לראשונה בסרט טלוויזיה מאמצע שנות השבעים ששודר בזמנו בערוץ היחיד שהיה כאן אז. ההורים שלי אירחו אז חברים בסלון ולא התחשק לי במיוחד להסתובב שם. אחרי שגמרתי בפם השלושים ותשע את ''סיירת ורה קרוז'' הנפלא, פתחתי טלוויזיה וזה מה שהיה שם. אינני זוכר את שמו העברי של הסרט אבל באנגלית הוא נקרא Wanted: The Sundance Woman. אם אני זוכר נכון, הוא נפתח בקטע בו מראים שני גברים יוצאים ביריות מפתחו של בית ומנסים להימלט מצבא שלם של חיילים שצר עליהם. זה לא עובד, כמובן, ובוטץ' קאסידי וסאנדנס קיד מוצאים את מותם בקרב עם אותו כוח צבאי בבוליביה. זו, לפחות, הייתה גירסת הסרט – שנשענה על הסרט באותו שם שביים ג'ורג' רוי היל ב-‏1969. רוס שיחקה את נערתו של אחד מאותם פורעי חוק ובסרט זה היא אף מצטרפת לכוחותיו של המורד המכסיקני פאנצ'ו וייה. רק לאחר מכן יצא לי לראות את ''קיד וקאסידי'' המקורי, בו שיחקה את אותו התפקיד עצמו. אפילו דסטין הופמן, נער מתבגר שדמותו התחבבה על מיליונים ב''הבוגר'', נשא אליה עיניים מעריצות כשגילמה את תפקיד איליין רובינסון הצעירה. ועם כל הכבוד ליפהפיות הקולנוע לדורותיהן, אין שנייה לרוס, מבחינתי.







אטה פלייס וה''וויילד באנץ'''


בוטץ' קאסידי (במקור הארי אלונזו לונגאבו) וסאנדנס קיד (ששמו האמיתי היה רוברט לירוי פארקר) היו שני החברים הבולטים ביותר ב''וויילד באנץ''' המפורסמת שפעלה במערב ארצות הברית בסוף המאה התשע-עשרה. אין טעם להיכנס כאן אל מסכת מעלליה של החבורה. הללו תועדו היטב באינספור ספרים, מחקרים ומאמרים. בקצרה רק נאמר שהחבורה הרוויחה את המוניטין שמפוקפקים שלה בביצוע מעשי שוד של בנקים ורכבות בכל רחבי המערב התיכון ובעיני חלק מהכותבים אף נחשבת לכנופיית שודדי הרכבות המצליחה ביותר בהיסטוריה.

אטה פלייס הייתה נערתו של לונגאבו, אבל שלא כמו בן זוגה, עליה עצמה ידוע מעט מאוד. למעשה, כמעט כל חייה לוטים בערפל כבד של מסתורין. לא ידוע אפילו היכן נולדה וגדלה – ואף לא מה עלה בגורלה לאחר שהחבורה התפרקה ושני ידידיה הטובים עברו לדרום אמריקה. על אף העובדה שדווקא שמם של פארקר ולונגאבו יצא לתהילה (בעיקר בזכות סרט הקולנוע המפורסם בכיכובם של רוברט רדפורד ופול ניומן), הרי שבמאה העשרים עוררה דמותה של אטה פלייס עניין רב לא פחות בקרב חוקרי הכנופיה.

לפי מזכר שנכתב על ידי סוכנות החקירות המפורסמת של פינקרטון ב-‏29 ביולי 1902, מוצאה של אטה פלייס הוא בטקסאס. במזכר מ-‏1906 נאמר כי היא בת 27 או 28, כלומר נולדה בערך ב-‏1878. דוח של בית חולים בדנוור שבו אושפזה ב-‏1902 קובע כי היא בת 23 או 24 (ולפיכך, שוב, ילידת 1878). אפס, יתכן בהחלט כי מקורם של שני הדיווחים הוא במסמך שנכתב בבית החולים (ושאולי צוטט מאוחר יותר על ידי פינקרטון).

אפילו שמה האמיתי נותר עד היום בגדר מסתורין. היו שטענו כי אטה הוא קיצור לשמות את'ל או אווה. פלייס היה שם נעוריה של אימו של לונגאבו (אנני פלייס) ואילו אטה נהגה להציג עצמה, לעתים מזומנות בשמות גב' הארי לונגאבו, גב' הארי. א. פלייס וגב' אתל פלייס. אין כל עדות לכך שעסקה בהוראה. סביר יותר להניח שדרכה הצטלבה עם זו של פארקר ו/או לונגאבו בבית בושת כלשהו בטקסאס, כנראה בעיר פורט וורת', בו עבדה זמן מה; או בבית הבושת הידוע של מאדאם פאני פורטר בסן אנטוניו, שבו נהגו לבקר חברי ה''וויילד באנץ''' לעתים מזומנות. ביקורים אלה הסתיימו לעתים תכופות ברקימת קשרים רומנטיים של ממש ובהצטרפותן של חלק מהבנות לחברי הכנופיה במסעותיהם ובמבצעיהם. כך פגש השודד קיד קארי את היצאנית דלה מור; כך החל ויל קארבר את יחסיו עם עובדת אחרת של פורטר, לילי דייוויס; וכך הכירה אותם גם לורה בוליון, עובדת אחרת באותו מוסד, שלימים נטשה אותו והלכה עם בני החבורה.

מארוול לי מרדוק, בתו של חבר ה''וויילד באנץ''', אלזי ליי, פלייס החלה בכלל את דרכה עם החבורה כנערתו של קאסידי וכזו הייתה כל ימי שהותה במסתור של רוברס רוסט באותו חורף של 1896-1897. מרדוק עצמה עדיין לא נולדה באותן שנים, סיפרה את הדברים עשרות שנים לאחר מכן. אחותו של קאסידי, לולה פארקר בטנסון, סתרה את את הגירסה הזו באומרה שאפילו אימה של מרדוק, מוד דייוויס, לא הייתה בטוחה שהאישה ששהתה איתם באותו חורף הייתה אטה פלייס ושמכל מקום היא הייתה נערתו של סאנדנס ולא של בוטץ'.

בואו נניח בצד את עלילות הכנופיה בשנים המפוארות שלה. לשם כך הרי יידרש מאמר נפרד ואנו רוצים להתמקד כאן באטה פלייס דווקא. ידוע כי בפברואר 1901 נסעו פלייס ולונגאבו לניו יורק. לא ברור אם היו נשואים אז, אבל הם ביקרו בחנות ''טיפאני'ס'', רכשו שם שעון יקר וסיכה נאה ואף הצטלמו בסטודיו ביוניון סקוור שבברודוויי למה שלימים יתפרסם כ''תצלום דה-יאנג'' – אחת משתי התמונות היחידות שלה הידועות לנו כיום. ב-‏20 בפברואר עלו השניים, יחד עם פארקר, על הספינה הבריטית ''הרמיניוס'', והפליגו עליה לבואנוס איירס. עבור לונגאבו (שאותו הציגה פלייס כאחיה, ג'יימס ראיין) וחברו פארקר הייתה זו תחילתה של תקופה חדשה. רשויות החוק בארצות הברית היו להוטות מדי להניח את ידיהם על הצמד הנועז, ולאלה הצטרפו בלשי פינקרטון, שנשכרו על ידי ראשי תעשיית הרכבות. פורעי החוק החליטו לעקור למדינה אחרת, לפחות עד יעבור זעם.

השלושה רכשו חווה חקלאית ליד העיירה צ'ולילה, שבמחוז צ'ובוט הנידח בדרום-מרכז ארגנטינה. בית המגורים שלהם היה, למעשה, בקתת עץ ובה ארבעה חדרי שינה שניצבה על גדתו המזרחית של הריו בלאנקו. בהתאם לחוק מ-‏1884 שנועד לעודד את ההתיישבות החקלאית באזורים אלה של המדינה, הוענקו להם 61 אלף דונם (כלומר 61 קילומטרים מרובעים) לצורך עיבוד ופיתוח חקלאי. חלקה של אטה פלייס בחווה עמד יותר מעשרת אלפי דונמים. למעשה, הייתה לבעלות זו משמעות היסטורית בפני עצמה: האמריקנית הצעירה הייתה האישה הראשונה בארגנטינה שבבעלותה הייתה אדמה על פי החוק החדש. קודם לכן היו כמעט כל האדמות בבעלות גברים.

ב-‏3 במרץ 1902 הפליגו פלייס ולונגאבו מבואנוס איירס לניו יורק בספינה ''סולדג'ר פרינס'', כנראה כדי לבקר את משפחתו וחבריו בארצות הברית. ב-‏2 באפריל התאכסנו במלון דירות ניו יורקי. הם טיילו בקוני איילנד וביקרו את משפחתו של לונגאבו שהתגוררה אז באטלנטיק סיטי שבניו ג'רזי. יתכן גם שנסעו למרפאת הנכים של ד''ר פירס בעיר בפאלו כדי לקבל טיול למחלה כלשהי שפרטיה אינם ידועים. לאחר מכן נסעו מערבה, לדנוור, ככל הנראה במטרה לקבל גם שם טיפול רפואי כלשהו. ב-‏10 ביולי הפליגו על גבי ספינת הקיטור ''הונוריוס'' ושבו לבואנוס איירס. ב-‏9 באוגוסט נרשמו השניים במלון אירופה בבואנוס איירס וב-‏15 לאותו חודש הפליגו לחוות מגוריהם על גבי ספינת בקיטור ''צ'ובוט''.

ה''ווילד באנץ''' בתצלום הידוע ביותר של החבורה., שנעשה בפורט וורת' , טקסאס. יושבים, משמאל לימין: הארי לונגאבו (סאנדנס קיד), בן קילפטריק, לירוי פארקר (בוטץ' קאסידי). עומדים, משמאל לימין: ויל קארבר והארי לוגאן (קיד קארי). (מקור תמונה 2)

בקיץ 1904 ביקרו פלייס ולונגאבו פעם נוספת במולדתם. הפעם לא עבר הביקור בצורה חלקה כקודמו ובלשי פינקרטון עלו על עקבותיהם, תחילה בפורט וורת' ולאחר מכן ביריד העולמי בסנט לואיס. אפס, הפינקרטונים לא הצליחו לבצע מעצר של השניים טרם שאלה יצאו שוב מגבולות המדינה ושבו לארגנטינה. מתברר גם שבערך באותה תקופה נמאס לחבורה לעסוק בחקלאות. הם מכרו את החווה בצ'ולילה ועד מהרה הסתבכו שוב בסדרה של מעשי שוד נועזים. בינתיים, פעלו הפינקרטונים באמריקה ללכידתם. למעשה, הללו ידעו כבר מספר חודשים היכן התגוררו פורעי החוק, אבל עונת הגשמים הקשה מנעה מאיש הסוכנות בארגנטינה, פראנק דימאיו, לנסוע בעקבותיהם ולעצור אותם. לבקשת דימאיו הוציא מושל הפרובינציה, חוליו לזאנה, צו מעצר נגד השלושה. אפס, הפקודה הגיעה גם לידיעתו של שריף בשם אדוארד האמפריז (ארגנטיני ממוצא ולשי שהתיידד עם בוטץ' וסאנדנס וככל הנראה גם היה מאוהב באטה), שהיה ידידם הקרוב של הנמלטים. הוא הזהיר אותם מפני הרודפים והם נמלטו צפונה. החבורה נסעה לסן קארלוס דה בארילוצ'ה, עלתה על ספינת הקיטור ''קונדור'', חצתה עימה את אגם נאהואל הופאי והגיעה לתחומי צ'ילה.

בסוף אותה שנה שבה החבורה לארגנטינה. ב-‏19 בדצמבר 1904 השתתפה פלייס, יחד עם פארק, לונגאבו וגבר נוסף, בשוד ''באנקו דה לה נאסיון'' בעיר וילה מרסדס, 650 קילומטרים מערבה לבואנוס איירס. החבורה נמלטה מהשוטרים, חצתה את ערבות הפמפס ואת רכס הרי האנדים והצליחה להגיע שוב לחוף המבטחים הצ'יליאני.

אמנם ההרפתקה עברה בשלום, אבל על אטה פלייס כל העניין כבר די נמאס. היא עייפה מהחיים בדרכים ומהמנוסות התכופות ואף התחרטה על החלטתם למכור את החווה. כל שרצתה היה לשוב לארצות הברית ולחיות בה בשקט ובאלמוניות, הרחק מעין התקשורת וממעקב הבלשים. קאסידי וסאנדנס הבינו לרעה, ומכל מקום הם לא רצו להתווכח עימה. ב-‏1 במאי 1905 עלתה פלייס, יחד עם לונגאבו, על ספינה בנמל הצ'יליאני ואלפאראיסו והשניים הפליגו בה לסן פרנסיסקו. לונגאבו חזר לדרום אמריקה והותיר את הבחורה בקליפורניה. למרות ששמועות רבות טוענות אחרת, אין כל ראייה לכך שהשניים נפגשו לאחר מכן.

הסופר צ'ארלס קלי, מחברו של הספר Butch Cassidy and the Wild Bunch, מספר גירסה השונה בפרטים מסוימים - אבל מהותיים - ממה שידוע לנו עדה כה על חייה החבורה בדרום אמריקה. לדברי רישומים שאיתר בארגנטינה, רק ב-‏1906 נפטרו השלושה מהחווה החקלאית ונמלטו מהפינקרטונים שדלקו אחריהם ברחבי היבשת. בסוף 1907, טוען קלי, הגיעו השלושה לעיירה הארגנטינית ריו גאלייגוס והתאכסנו במלון הטוב ביותר בעיר כשלונגאבו ופלייס מכנים עצמם מר וגברת לואיס נלסון ואילו פארקר נרשם בשם הנרי תומפסון. הם הגיעו רכובים על גבי סוסי פוני פטגוניים הציגו עצמם כחוואים אמידים ועד מהרה קנו להם שם טוב בזכות נימוסיהם הטובים ומצב רוחם העליז. ב-‏7 בדצמבר אותה שנה שדדו שני הגברים את הבנק המקומי, נמלטו עם רבבת דולרים, צירפו אליהם את אטה פלייס (שהמתינה להם כמה מילין מחוץ לעיירה) ונעלמו אל תוך המרחבים. קלי מייחס לשלושה שוד נוסף, ב-‏27 בדצמבר 1910. השלושה פרצו אז, לטענתו, לחנות גדולה בעירה ארויו פסקאדו, הרגו את המנהל, שדדו את הכספת, אילצו את עובדי החנות לצייד מחדש את סוסיהם במזון ובמצרכים נוספים – ונמלטו. כל האירועים הללו עומדים, כמובן, בסתירה להנחה שפלייס מעולם לא שבה לדרום אמריקה אחרי 1905, מה גם שהם מניחים שפארקר ולונגאבו הוסיפו לפעול ב-‏1910 – זמן רב לאחר מותם המשוער בבוליביה.

על חייה של אטה פלייס יש יותר שמועות ואגדות מאשר עובדות של ממש. אמרו שנישאה למורה בבית ספר כלשהו ושנטשה אותו ואת שני ילדיהם למען לונגאבו. לפי הידוע, פלייס הייתה בת מעט יותר מעשרים שנה כאשר פגשה בלונגאבו לראשונה (אם כי בהמשך נראה שגם על כך אין הסכמה), מה שמפחית מעט את הסיכוי שהספיקה להינשא וללדת שני תינוקות עד גיל כה מוקדם בחייה. על פי גירסה אחרת היא עצמה עסקה בהוראה, אבל גם לכך לא נמצאו סימוכין. הסביר ביותר הוא שפגשה את חברי ה''וויילד באנץ''' שעה שעבדה כיצאנית בבית בושת בטקסאס. לפי סיפור אחר, שכבר התייחסתי אליו קודם לכן, היא הייתה תחילה המאהבת של פארקר דווקא ורק לאחר מכן עברה ללונגאבו. טענות אלה נשמעות סבירות למדי, משום שחברי הכנופיה נהגו לעתים תכופות להחליף בנות זוג. אבל השאלה המסקרנת ביותר איננה דווקא הרקע המוקדם של אטה פלייס אלה חייה המאוחרים יותר. וביתר דיוק – להיכן הלכה ומה עשתה לאחר מותם של פארקר ולונגאבו בדרום אמריקה.

אחת המחלוקות הנטושות בעניין זה נוגעת לשאלה מתי הסתיימו יחסיה עם לונגאבו. לפי טענה אחת היא נפרדה ביוזמתה מלונגאבו וחזרה לארצות הברית זמן קצר לפני שמאהבה מצא את מותו. לפי טענה אחרת המשיכו השניים לקיים מערכת יחסים ואילו היא עצמה שבה לאמריקה משום שמאסה בחיי הנדודים וההימלטויות התכופות שעברו עליה בדרום אמריקה. אבל כאמור, אין כל ראייה לכך שהשניים התראו בין פרידתם בסן פרנסיסקו ב-‏1905 לבין מותו של לונגאבו בקרב יריות בבוליביה ב-‏1908. ידוע כי ככל הנראה עדיין התגוררה בסן פרנסיסקו ב-‏1907.

לאחר אותה תקרית אלימה נפוצו על פלייס לא מעט שמועות. יש הטוענים שחזרה לניו יורק. אחרים סבורים ששבה לטקסאס ופתחה שם בחיים חדשים. דו''ח של סוכנות פינקרטון מתאר אישה המתאימה לתיאורה של פלייס שנהרגה בקרב יריות שפרץ בעקבות סכסוך עם גבר בשם מתיאו גבהארט בצ'ובוט, ארגנטינה, במרץ 1922. מדו''ח אחר עולה כי פלייס שלחה יד בנפשה בארגנטינה ב-‏1924. דו''ח שלישי מייחס לה מוות טבעי בשנת 1966.

ב-‏31 ביולי 1909 פנתה אישה צעירה אל פראנק מילר, סגן הקונסול האמריקני בעיר אנטופאגאסטה שבצ'ילה, בבקשה לפנות לצירות האמריקנית בלה פאז שבבוליביה כדי שזו תנסה להשיג עבורה את תעודת הפטירה של האזרח האמריקני הארי לונגאבו. זאת, במטרה להסדיר את ענייני עזבונו בעקבות מותו בתקרית ירי עם כוח צבאי בסן ויסנטה, בוליביה, ב-‏6 בנובמבר 1908. לאחר מכן לא נשמע עליה דבר. כיום סבורים חוקרים רבים כי האישה לא הייתה אלא אטה פלייס בכבודה ובעצמה.



פלייס = באסט?


במשך השנים הועלו לא מעט תיאוריות באשר לזהותה האמיתית של אטה פלייס. היו שטענו שהייתה, למעשה, דודניתו של לונגאבו (ומכאן שם המשפחה פלייס), אך לא הובאה שום הוכחה לקשר משפחתי זה. החוקרת דוריס קארן ברטון קבעה שמדובר בשודדת בקר בשם אן באסט (שמתה ב-‏1956) שהכירה את ה''וויילד באנץ''' ופעלה בשיתוף פעולה עם חבריה בראשית המאה העשרים. בחיבור שלה,Queen Ann Bassett Alias Etta Place, טענה ברטון שבאסט חמקה לדרום אמריקה יחד עם סאנדנס קיד ב-‏1901 ושבה משם בגפה ב-‏1903. ברטון ביססה את גרסתה על דמיון פיסי בולט שהיה קיים, לדבריה, בין שתי הנשים ועל אותה היעדרות של סאבט מארצות הברית בראשית המאה העשרים. ברם, סברה זו, לפחות, אינה מתיישבת עם סדר הזמנים. באסט הייתה אמנם נערת ספר ובתקופה מסוימת אף הייתה חברתו של בוטץ' קאסידי, אבל קיימות מספר תעודות המראות כי שהתה בוויומינג באותה תקופה בה התגוררה אטה פלייס בדרום אמריקה. למעשה, באסט נעצרה בחשד לשוד בקר ואף נישאה לאיש באותה תקופה בה היתה פלייס בארגנטינה ובצ'ילה בחברת פארקר ולונגאבו. שתיהן, פלייס ובאסט, היו נשים נאות מאוד, מושכות, בעלות מאפייני קלסתר דומים, גזרת גוף דומה, צבע שיער דומה – ושתיהן נולדו, ככל הנראה, ב-‏1878. אבל בנקודות אלה מסתיים הדמיון ומתחילות ההשערות. העדות החותכת ביותר לכך שאין מדובר באותה אישה היא שבשנים 1902-1904 אטה פלייס הייתה בוודאות בדרום אמריקה. ב-‏1903, במהלך אותה תקופה עצמה, נעצרה באסט ואף ריצתה עונש מאסר בכלא ביוטה. ומכל מקום, באסט עצמה מעולם לא טענה שהיא אטה פלייס.

הסופר קארל וו. ברייהן טען כי ראיין את באסט ושמע ממנה שאטה פלייס בכבודה ובעצמה ערכה אצלה ביקור בשנות החמישים. ברטון אמרה שייתכן שהייתה יותר מאטה פלייס אחת, אבל התעקשה שהבחורה המצולמת כאטה פלייס עם סאנדנס קיד בניו יורק אינה אלא אן באסט.

העובדה היחידה שידוע בוודאות כי יש לה סימוכין היסטוריים היא שפלייס הייתה נערתו של לונגאבו. לעומת זאת, חייה של באסט מתועדים היטב. כשמשווים את תצלומיהן של פלייס (כאמור, נותרו רק שניים אכלה) עם אלה של באסט, ניכר דמיון רב ביניהן, אבל ללא כל ספק הן אינן אותו אדם. אן באסט ואחותה, ג'וזי באסט, הכירו ללא ספק את אטה פלייס. השלוש שהו חלק ניכר מזמנן באותן שנים ב''רוברס רוסט'' (''מקלט השודדים''), מחבוא הררי מוגן היטב בדרום יוטה ששימש תקופה ארוכה כבסיסה של ה''וויילד באנץ''' – ופעמים רבות הסתתרו שם יחד.

סאנדנס קיד ואטה פלייס ב''תצלום דה-יאנג'', שנעשה בניו-יורק, זמן קצר לפני הפלגתם לדרום אמריקה. זוהי התמונה הידועה ביותר של פלייס (מקור תמונה 3)

עדי ראייה סיפרו לימים כי אטה פלייס הייתה אחת מחמש נשים בלבד שלהן התירה החבורה להיכנס ל''רוברס רוסט''. הארבע האחרות היו ג'וזי באסט, נערתו של ויל קארברס (שבזמן מן הזמנים ניהלה גם יחסים רומנטיים עם פארקר); אחותה של ג'וזי, אן, שהייתה תקופה ארוכה נערתו של פארקר; מוד דייוויס, חברתו של אלזי לייס; ולורה בוליון, שנחשבה כחברת ה''וויילד באנץ''' לכל דבר ועניין. פלייס נחשבה לבחורה יפה במיוחד, בעלת חיוך ממגנט, הופעה מטופחת – ובעלת כישורי צליפה מצוינים ברובה. היו לה, כנראה, גינונים מהוגנים ביותר, והיא נהגה להדגיש כי מוצאה בחוף המזרחי, על אף שמעולם לא סיפרה מהיכן בדיוק.
בנוסף לסיפורים שהוזכרו עד עתה לגבי חייה לאחר מותו של לונגאבו נטען גם ששבה אל מקצועה הקודם כמורה בבית ספר ובילתה את שארית ימיה בדנוור, קולוראדו . גירסה אחרת אומרת שהתגוררה דווקא במאריון, אורגון. לאף אחת מטענות אלה אין כל תימוכין עובדתיים. היו גם שטענו שחזרה לעסוק בזנות, שהתגוררה עד סוף ימיה בטקסאס או בניו יורק או בקליפורניה. ושוב, לטענות אלה לא נמצאה מעולם הוכחה כלשהי.



רוברט לונגאבו עולה על הבמה


שנים לאחר מותו של הארי לונגאבו בבוליביה טען אדם שהציג עצמו כרוברט הארווי לונגאבו כי הוא בנו של פורע החוק המפורסם. האיש סיפר גם כי אטה פלייס הייתה, למעשה, הייזל טיירון, אחותה-למחצה של אימו הביולוגית, אנני מארי ת'איין. רוברט לונגאבו טען כל ימי חייו כי אימו, ת'איין, ניהלה יחסים רומנטיים עם הארי לונגאבו ואף אמר כי הטענות שלפיהן הייתה אטה פלייס מורה במקצועה אינן אלא תערובת של אישיותה של פלייס עם מקצועה של אימו שלו, שאכן הייתה מורה בבית ספר כאשר הכירה את לונגאבו והתאהבה בו. אימו של רוברט לונגאבו לימדה בבית ספר בעיר מאריון שבאורגון, ומכאן השתלבותה של זו בחרושת השמועות. רוברט לונגאבו סיפר כי לונגאבו ואטה פלייס החלו לנהל מערכת יחסים משל עצמם לאחר שאימו הודיעה ללונגאבו כי היא הרה ממנו.

מכל מקום, טענותיו של לרוברט לונגאבו אינן מתיישבות תמיד גם עם הביוגרפיה שלו עצמו. הוא בילה חלק מחייו בישיבה בכלא בפרזנו, קליפורניה, ושם גם פרסם לראשונה את טענתו על היותו צאצא לשודד המפורסם ולמאהבת המסתורית. פעם גם טען שהיה אחד מנושאי הארון בלווייתו של פארקר/קאסידי ושהלה לא נהרג בבוליביה כפי שהאמינו כולם אלא שב בסתר לארצות הברית ומת ונקבר בספוקיין שבמדינת וושינגטון.

היסטוריונים שבדקו את טענותיו לא הצליחו לאמתן. נמצאו כמה ראיות שאימו אכן עסקה בהוראה, אבל גם שהייתה פרוצה. לא נמצאה גם כל הוכחה התומכת בטענתו שהייתה לה אחות למחצה בשם הייזל טיירון ושאותה אחות למחצה היא היא אטה פלייס. החוקרת דונה ארנסט קבעה שככל הנראה יש קשר משפחתי בין הארי לונגאבו לרוברט לונגאבו אבל שללה את האפשרות שמדובר באב ובנו ואף יותר מכך את האפשרות שהאחרון יודע בכלל משהו על אטה פלייס.

מחקרים העלו גם שיתכן שאימו של רוברט לונגאבו סיפרה לו כי אטה פלייס הייתה אחותה-למחצה וששמה האמיתי הוא הייזל טיירון. יתרת סיפורו היא, ככל הנראה, פרי דמיונו בלבד. אין גם כל ראייה שהארי לונגאבו היה בכלל באורגון באותה תקופה שבה טען רוברט לונגאבו כי ניהל רומן עם אימו. דיווחים ששרדו על פעילותה של ה''וויילד באנץ''' אינם כוללים כל איזכור לאנני ת'איין. בלשי פינקרטון, שמבחינה היסטורית דיווחיהם מהווים את המקור האיכותי ביותר לתנועותיהם של חברי הכנופיה, לא כללו בדיווחיהם שום התייחסות לאישה אחרת שעימה ניהל לונגאבו מערכת יחסים רומנטית אחרי 1899.

רוברט לונגאבו נספה בדליקה במיזולה, מונטנה, ב-‏18 בדצמבר 1972. בתעודת הפטירה שלו נרשם שאביו הוא הארי לונגאבו ואימו היא אנני מארי ת'איין. תעודת הלידה שלו לא נמצאה מעולם. מלבד טענותיו שלו, לא נמצאה אף פעם ראייה כלשהי הקושרת אותו להארי לונגאבו או לאטה פלייס.



המסתורין של יוניס גריי


אשר לאטה פלייס עצמה, רבים סבורים שהיא עטתה על עצמה את זהותה של אישה בשם יוניס גריי, שבמשך שנים רבות ניהלה בית בושת בעיר פורט וורת', טקסאס, ולאחר מכן גם את ''מלון וייקו'' באותה עיר עצמה. כמה ראיות, רובן נסיבתיות, תומכות בהנחה שגריי היא היא אכן אטה פלייס.
העיתונאי דלברט ויליס מה''פורט וורת' פרס'' ראיין את גריי. ''אני מתגוררת בפורט וורת' מאז שנת 1901, חוץ מאותה תקופה שבה נאלצתי להימלט מהעיר'', סיפרה לו, ''נסעתי לכמה שנים לדרום אמריקה...עד שהעניינים הסתדרו''. ואולם, ויליס הדגיש בכתבתו כי על אף שגריי עצמה לא טענה מעולם כי היא אטה פלייס, הרי שלא ניתן להתעלם מהדמיון בגילן של השתיים ובתקופות החופפות בהן שהו בדרום אמריקה. גריי תוארה כמי שבצעירותה נחשבה ליפהפייה מבוקשת, אך לא נמצאו כל תמונות שלה מימי עלומיה ורק תצלום אחד שרד מהתקופה בה פעלה גם אטה פלייס. ויליס עצמו דיווח שהשתיים דמו זו לזו באופן חריג, אך אין כל דרך לאמת את השערתו שמדובר באותה אישה בשתי זהויות שונות.

גריי תוארה על ידי ויליס כמי שהייתה יפהפייה מסחררת, אמידה למדי, רהוטה בדיבורה, אינטליגנטית, בעלת גינוני נימוס מעולים, לבושה בטעם רב לכל אירוע וככל הנראה בעלת רקע חינוכי טוב מאוד. פלייס תוארה בדיווחים רבים כבעלת מאפיינים דומים מאוד, אך הדבר יכול להיות נכון גם לגבי כל אישה אחרת שחיה ופעלה באותה תקופה. ודמיון אינו בדיוק הוכחה חותכת לזהות.

הסופר ריצ'ארד זלצר חקר במשך עשר שנים את הל'ז האף אייקר (''שני הדונמים של הגהינום'', בתרגום חופשי), הרובע בפורט וורת' בו היה ממוקם בית הבושת של יוניס גריי. אפס, לא עלה בידו להוכיח מעל לכל ספק שגריי ופלייס היו שתי שמותיהן של אותה אישה. הסופר ריצ'ארד לואלין, מחברו של רב המכר הנודע ''מה יפית עמק נווי'', סיפר כי כששהה בארגנטינה מצא עדויות לכך שלאחר מות לונגאבו פלייס עברה פלייס לפרגוואי השכנה ונישאה לאחד מעשירי המדינה. היו גם שמועות שלפיהן אטה פלייס הייתה בכלל אדית' מיי, אשתו של אמרגן האיגרוף הממולח טקס ריקארד, שפרש לגמלאות בחווה בפרגוואי זמן קצר לאחר הקרב ההיסטורי בין ג'ק ג'ונסון לג'ק ג'פריס שהוא עצמו ארגן ב-‏1910.

הסופר והחוקר לארי פוינטר, שעד שנות השבעים המאוחרות היה האדם שהקדיש זמן יותר מכל אחד אחר לחיפוש עדויות על חייה של אטה פלייס, כתב כי ''זוהי אחת החידות המרתקות ביותר בהיסטוריה'' אך הודה כי הרמזים באשר לגורלה של אטה פלייס הם עמומים ודו-משמעיים. את כל העדויות שאסף פרסם ב-‏1977 בספר ''The Identity of Harry Longabaugh's Mysterious Lover''. במציאות, אפוא, אין כל עובדות של ממש על הקורות אתה לאחר מותו של לונגאבו. אטה פלייס כנראה שינתה את שמה ונעלמה מבמת ההיסטוריה.

קטע עיתון העוסק בדמותה המסתורית של אטה פלייס. אישיותה וגורלה מוסיפים לעורר לא מעט שאלות גם בימינו (מקור תמונה 4)

סוכנות החקירות פינקרטון פרסמה שני תיאורים רשמיים של אטה פלייס. שני התיאורים זהים כמעט לחלוטין, למעט הגיל – משום שפורסמו בהפרש של ארבע שנים זה מזה. התיאור האחרון, שפורסם ב-‏1906, תיאר אותה כ''בעלת יפי תואר קלאסי, גיל 27 או 28, גובה 1.63 או 1.65 מטר, משקל 50-52 קילוגרם, מבנה גוף בינוני ושיער חום''.

בינואר 1962 פרצה דליקה במלון וייקו בפורט וורת', אותו מלון שהיה בבעלותה של יוניס גריי ושנוהל על ידה. יוניס גריי עצמה נספתה בשריפה. מסמכים שנתגלו בין שרידי הבניין הראו כי הייתה בת 77 במותה, כלומר נולדה ב-‏1885. בהתחשב בעובדה שפלייס הייתה אמורה, לפי כל ההערכות, להיות בת 84 באותה שנה, נוצר פער של שבע שנים בין גילאי השתיים. אם גריי הייתה אכן פלייס ותאריך הלידה שתועד במסמכיה אכן מדויק, הרי שהייתה בת 14 בלבד כאשר הכירה את לונגאבו והחלה להתראות עימו, אי-שם ב-‏1899. באותה תקופה מעריכים ההיסטוריונים שפלייס עבדה כיצאנית בבית הבושת של פאני פורטר בסן אנטוניו. ברם, לא היה זה נדיר שנערות בנות 14 עבדו אז בתעשיית המין, מה גם שחברי ה''וויילד באנץ''' לא בדיוק נמנעו מחברת נערות בגילאים אלה. כך שגם הפרש שבע השנים אינו מוציא לחלוטין מכלל אפשרות שיוניס גריי הייתה גלגולה המאוחר של אטה פלייס.

שווי רכושה של גריי שעלה בלהבות הוערך בתשעים אלף דולר. ניסיון לחפש תעודות או מסמכים כלשהם המספרים היכן נולדה, מי היו הוריה, איפה גדלה ופרטים ביוגרפיים נוספים – לא העלה דבר. אין כל תיעוד של את חייה של גריי עד 1909 ואף לא תמונות שלה מאותה תקופה.

רק שתי נשים מה''וויילד באנץ''' האריכו ימים דיין כדי להכיר את יוניס גריי לאחר שזו נחשפה על ידי ויליס בעיתונו. האחת, לורה בוליון, הלכה לעולמה בטנסי ב-‏1961. שנתיים לאחר מכן מתה ביוטה ג'וזי באסט, השריד החי האחרון לימי ה''וויילד באנץ''' העליזים. אף אחת מהן לא נפגשה עם גריי ולא יכלה להעיד האם היא אכן פלייס אם לאו.

טענה מוזרה אחרת לגבי זהותה של אטה פלייס הועלתה על ידי אישה בשם ג'יין פיש. פיש שיגרה ביולי 1990 מכתב למערכת המגזין True West ובו טענה כי פלייס הייתה נערה שמוצאה במחוז דור שבוויסקונסין. מאוחר יותר סיפרה כי אביה, אדם בשם מאורי שנולד ב-‏1877, היה דודנה של אטה פלייס. ''הוא נהג לדבר עליה כל הזמן'', סיפרה, ''ופעם אחת אמר שהתחברה עם אנשים שליליים''. היא ציינה גם שבשנת 1894 נרצח דודה, אח-אביה, ככל הנראה על ידי סאנדנס קיד בכבודו ובעצמו, בחווה בווינטקה שבאילינוי. דודן אחר של פיש, צ'אן האריס, דחה את הסיפור הזה מכל וכל.

טענה דומה סופרה על ידי אישה מסיאטל בשם פלורנס לינד. לדבריה, כשהייתה היא עצמה בת ארבע או חמש שנים, נלוותה אל סבתה במסע לטאקומה שבמדינת וושינגטון. בעיר זו פגשו השניים אישה שלינד משוכנעת כי היא אטה פלייס. סבתה העבירה לאותה אישה סכום כסף כלשהו והזהירה אותה לבל תעביר אותו לגבר מסוים. לינד משוכנעת כי הדבר בו מדובר לא היה אלא סאנדנס קיד.

דמותו עטופת הערפל של אטה פלייס מוסיפה לרתק את ההיסטוריונים של המערב האמריקני גם עכשיו, כמאה שנה לאחר ששבה לאמריקה והפכה לאישה אנונימית הנטמעת היטב בקהל המיליונים של מדינת הענק הזו. לו היה ניתן לאתרה, הייתה פלייס יכולה להוות את מקור המידע החשוב ביותר לגבי עלילותיהם וגורלם של פורעי החוק הנועזים הללו, שהפכו זה כבר למיתוס אמריקני ולחלק בלתי נפרד מההיסטוריה הקולנועית. פלייס גם יכולה הייתה אולי לשפוך אור על תעלומה אחרת הקשורה בחבורה הזו: האם נותרו פארקר או לונגאבו בחיים גם לאחר אותן תקריות אלימות בדרום אמריקה, האם שבו לארצות הברית ואולי גם מה עלה בגורלם אם אכן שבו. גופותיהם של קיד וקאסידי לא אותרו מעולם, כך שללא עדותה של אטה פלייס, לא זו בלבד שתעלומות אלה לא פוענחו אלא שהילת המסתורין האופפת אותם אף הולכת ומתעבה עם השנים.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
תודה   דוד   יום ב', 12/11/2012 שעה 10:37   [הצג]
מעולה   מלון ישרוטל ים המלח   יום ב', 07/01/2013 שעה 13:53   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©