האגואיסט/ אלי אשד
יום ב', 04/06/2007 שעה 23:12
בשנות השבעים הפך החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב לאחד המקומות המסקרנים ביותר בארץ. מאות צעירים, אנשי רוח וסתם סקרנים נדחקו להרצאותיו של הדוקטור הצעיר משה קרוי. האיש הסוחף, הכריזמטי, המקורי, דיבר איתם על החשיבות שבהישגיות אינדיבידואלית ובמילוי צרכי היחיד ותקף בחריפות כל גישה סוציאליסטית שהיא. הוא שלח אותם לקרוא את כתבי איין ראנד ודיבר על תרומתו של האובייקטיביזם למין האנושי. אבל כוכבו של הפילוסוף הצעיר שקע באותה מהירות שבה עלה, ומספר שנים לאחר מכן עזב את הארץ. לימים החליף תיאוריות וניסה להסביר את המציאות הקיומית באאופנים שונים ומשונים, החל מסיינטלוגיה, עבור דרך אמונות הודיות וכלה במלחמת בני אור בבני חושך. מותו המוזר, בגיל 41 בלבד, מעורר עד ימינו אלה ניחושים והשערות. מאמר אורח של אלי אשד על אדם מוזר ומרתק שטיפח לא מעט טינה כלפי הסובבים אותו









פילוסופים מצטיירים בדמיוננו, בדרך כלל, כאנשים שיושבים במגדלי שן באקדמיה, דנים בתיאוריות מסובכות והשפעתם והשראתם על בני האדם שמסביבם היא לרוב מצומצמת עד אפסית. בישראל הגיעו רק פילוסופים בודדים לרמת השפעה ממשית. הבולטים שבהם הם ישעיהו ליבוביץ, אסא כשר - והמוזר שבכולם, אדם בשם משה קרוי שהשפעתו על החברה הישראלית מורגשת גם בימים אלה.

איין ראנד. פילוסופיית ההישגיות האישית שלה סחפה המוני צעירים בכל העולם. משה קרוי היה אחד מהם (מקור תמונה 1)

קרוי היה צעיר מוכשר ביותר שכבר מילדותו התבלט כ''ילד פלא''. אביו מת כאשר קרוי היה בגיל צעיר ורוב תקופת ילדותו הוא נשלט לחלוטין בידי אימו, מורה ומנהלת מבריקה ודומיננטית. מסיבות שונות פיתח קרוי כלפי אימו האוהבת שנאה עזה, שנאה שכוונה לבסוף אל הרוב הגדול של המין האנושי.

את בתי הספר סיים בהצטיינות. אחר כך הלך ללימודים אקדמיים וסיים בהצטיינות את לימודי הפילוסופיה והפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביו. מרצים שאצלם למד, כמו ד''ר בן עמי שרפשטין התרשמו ממנו עמוקות. הדרך לקריירה כמרצה בפילוסופיה - מוכשר אך לא משהו חריג - נראתה כסלולה. ההנחה הייתה שקרוי, כמו רבים שקדמו לו, יתמקד בניתוח יצירותיהם של פילוסופים ידועים דוגמת עמנואל קאנט (שכלפיו פיתח קרוי שנאה עזה ואף הגדיר אותו – יחד עם אפלטון - כ''משחית הגדול של התרבות המערבית'') וקרל פופר ( שאותו דווקא העריץ).

ואכן, כתביו הראשונים של קרוי נראו כמאשרים הנחה זאת. היו אלה ניתוחים ביקורתיים של דעותיו של קנט, וספרים (שכולם פורסמו באנגלית) שלא היה בהם דבר יוצא דופן. בספריו Moral Competence (פורסם ב-‏1975) ו-Mentalism and Modal Logic (פורסם ב-‏1976), ניסה קרוי להבין את מהות האדם על בסיס ההנחה שהאדם הוא יש חומרי ביסודו, המצוי במציאות חלל־זמן וכפוף לחוקי טבע הקושרים חומר, אנרגיה, מרחב וזמן. קרוי הביע את הרעיון בצורה מעניינת, אבל כתיבתו לא הציגה משהו מהפכני, ויותר מכך - לא משהו שיעורר עניין רב מעבר לחוגי הסטודנטים והמרצים במחלקה לפילוסופיה.

ואז גילה את משנתה של איין ראנד.



חיים על פי השכל


איין ראנד הייתה סופרת ופילוסופית אמריקנית ידועה מאוד ממוצא יהודי (שמה המקורי היה אליס רוזנבאום), שברחה מרוסיה הקומוניסטית לארה''ב. שם החלה לפרסם ספרות יפה שזכתה להצלחה. ספריה תקפו תחילה ישירות את המשטר הקומוניסטי והחיים בו בספרים כמו אנו החיים מ-‏1936 שסיפר על תלאות החיים שבמשטר הקומוניסטי. ולאחריו ברומן המדע הבדיוני הימנון שתיאר את מאבקו של האינדיבידואל בעולם עתידני טוטליטארי שבו אין משמעות למושג ''אני''. לאחר מכן פירסמה ראנד את שני ספריה הידועים ביותר כמעיין המתגבר (1943) על מאבקו של אדריכל אינדיבידואליסט באלה שמנסים לפגוע ביצירתיותו וספרה הגדול והמשפיע ביותר מרד הנפילים (1957), שתיאר את מרד העשירים והיצירתיים בעולם עתידני סוציאליסטי מדכא.

כל הספרים האלה היו מלאים בנאומים אידיאולוגיים מפורטים שביטאו את השקפותיה המיוחדות של ראנד על כך שזכותו של היחיד לא לעשות דבר למען החברה אלא לעבוד למען עצמו בלבד וכי פעילות למענן הזולת היא הרסנית מעצם טבעה, וכי אסור לאף אחד לכפות את דעותיו על הזולת. בעיני ראנד אין אידיאל נשגב יותר מאידיאל הפרט ועליו לפתח את כל הכוחות הטמונים בו ולמען עצמו בלבד ''חובתו הראשונה של האדם היא כלפי עצמו''.

תורה זו קיבלה את השם ''אובייקטיביזם'' והיא זכתה להצלחה גדולה בארה''ב ובמיוחד בקרב בני הנוער. מהר מאוד מצאה את עצמה ראנד כשהיא עומדת בראשות קבוצה (ולמעשה מעין כת) שאותה ניהלה בעריצות אוטוקרטית כשהיא מורה לתלמידיה כיצד בדיוק עליהם לחשוב ולהתנהג.

לראנד הייתה השפעה גדולה מאוד על סופרי מדע בדיוני כמו רוברט היינליין ובהשראתה הוקמה המפלגה הליברטריאנית, שבין היתר חברים בה סופרי מדע בדיוני רבים. לימים זעמה ראנד על חלקם בשל הבדלים אידיאולוגיים מסוימים, תקפה אותם בסגנון שלא היה רחוק ממקארתיזם וכינתה אותם ''קומוניסטים מוסווים''.

בשלב מסוים ניהלה ראנד הנשואה רומן אהבה עם חסידה המבריק ביותר, נת'ניאל בראנדן (בעלה הכנוע נאלץ לדעת על כך ולקבל זאת באהבה כדרישת אשתו). אך כאשר גילתה שזה, מצידו, מנהל רומן עם אישה אחרת, השתוללה מכעס, פתחה נגדו במסע הכפשות וסילקה אותו מקבוצתה. הקבוצה לא התאוששה יותר מפעולה זאת ומרבות אחרות שגילו את פרצופה האמיתי: עוד פריקית של שליטה שלא הייתה שונה בהרבה משנואי נפשה, הדיקטטורים הטוטליטאריים.

משה קרוי גילה את ראנד לראשונה בגיל 16. אבל רק בגיל 24, לאחר שכבר קנה לו שם בעולם הפילוסופיה, גילה אותה מחדש בהשראת אשתו גאולה. והפעם נשבה לחלוטין בקסמה של הפילוסופית האמריקנית. הוא ראה במשנתה את ''המהפכה האינטלקטואלית הגדולה ביותר בתולדות האנושות''.

בתחום הפילוסופיה נחשבה ראנד לשטחית וכפילוסופית ממדרגה שלישית לכל היותר, אך קרוי לא התחשב בדעה הכללית והחל להעביר קורסים עליה ועל תורתה – צעד שלא נשמע כמוהו עד אז במחלקה השמרנית לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב. הוא החל לפתח תורה שבבסיסה עמדה תורתה של ראנד אך הרחיב ופיתח את התפיסה זאת, וניסח אותה בצורה טובה והגיונית לעין ערוך ממה שראנד עצמה עשתה.

קרוי ראה את עצמו כעת כהתגלמות הרציונאליות וטען שכל מי שמקבל את הרציונליות (כפי שהוא הבין אותה) יכול לפתור ללא קושי את התהיות הפילוסופיות הישנות. המציאות, קבע, נתונה לאדם ואין מקום לתפיסות הרואות בעולם כמשהו החורג מיכולת ההבנה האנושית. אין הבדל בין הנפש והגוף הן חלק מישות אחת בלתי ניתנת להפרדה. האדם פועל לקראת מטרה רציונאלית; הוא מבקש להגשים שאיפות שונות ומכלכל את צעדיו לקראת מטרה מסוימת. מטרתו של האדם, קבע קרוי, היא לחיות כפי שמציעה איין ראנד - רק בהתאם למה שעושה לו טוב ועולה בקנה אחד עם הטבע של קיומו. האידיאל שלו היה אדם אגואיסט ורציונאלי שדואג רק לטובתו שלו, ''אדם שאינו לוקח לעצמו מה שאינו מגיע לו ואינו נותן לאחרים מה שלא מגיע להם''. הוא יצא כנגד רגשות האשמה של העולם היהודי הנוצרי והעלה על נס את היוונים הקדומים שלא היה רדופים, לשיטתו, על ידי רגשות אשמה כאלה. הוא תקף בארסיות את אפלטון את קאנט ואת פרויד שיצרו, לדעתו, את האדם האלטרואיסטי ואת תדמיתו ''כמין קלחת של יצרים ותשוקות'' שבו נאבק כעת בתקיפות.

משה קרוי. מבריק, אקסצנטרי, כריזמטי, מבולבל, רדוף, מר נפש. (מקור תמונה 2).

קרוי החל להשמיע את תורתו החדשה הזאת בתוכניות טלוויזיה ובמגזינים אינטלקטואליים כמו ''מחשבות'' ועד מהרה גילה שיש לו מאזינים קשובים רבים. בשנות השבעים קצה נפשם של ישראלים רבים בסוציאליזם ובמחויבות המוסרית לעזרה הדדית ורבים החלו לחוש את הצורך לעבוד למען טובתם שלהם בלבד ולהפסיק לתמוך ולדאוג לאחרים משכבות נמוכות יותר. קרוי נתן להם כעת את מה שנראה כצידוק אינטלקטואלי מושלם לכך. לתורתו של קרוי נמצאו אוהדים מושבעים כמו העבריין וסוכן המוסד לשעבר מרדכי קידר (שלימים נכלא בסודיות במתקן כליאה ברמלה ונודע רק בכינוי ''האסיר איקס'') והסופר דן בן אמוץ. זה האחרון הוציא לאור עבור קרוי את ספרו הראשון בעברית החיים על פי השכל (1975) ספר שזכה להצלחה מרובה מעל ומעבר לכל ספר פילוסופיה אחר מסוגו.

בספר זה הירצה קרוי בפירוט את עיקרי תורתו האגואיסטית. בין השאר, הקפיד להבדיל בין האדם הרציונליסטי האגואיסטי יוצר הכל ובין ''הזומבי'' שהוא האדם הנורמלי הרגיל ''זה החי לפי ציפיותיהם של אחרים המקבל תביעות שליטיו כנתון אחרון ומובן מאליו של המציאות''. הזומבי, קבע קרוי, אינו מרגיש דבר, פועל כרובוט וחייו הם חיים ללא תכנון, ללא בחירה, ללא שיפוט וללא רגש. הוא קיים כמערכת פיזיולוגית בלבד. מצבו חמור יותר ממצבו של חולה נפש אחר משום שהוא אינו ניתן לריפוי. הזומבי הוא מת-חי: מת נפשית וחי פיסית. הוא אינו חי למען עצמו אלא משמש כתא צייתני בתוך האורגניזם הקולקטיבי. מבחינת האובייקטיביסט יש נוסחת פלא כל יכולה: אין לו כל צורך להתחשב בצרכי הסובבים אותו.ואם אלה ירצו להיהנות מפרי עמלו – יתכבדו נא וישלמו.

דעותיו אלה של קרוי עוררו עניין עצום. חסידיו רצו לצאת מאותו מצב שהגדיר כ''זומביות'' ולהיהפך לאגואיסטים רציונאליים בהתאם למשנתו. קבוצה של תומכים התכנסה לפגישות, שבהן ניתנו הרצאות על תורת קרוי. אותה קבוצה של אובייקטיביסטים הוציאה לאור מגזין בשם הקולע ''אנוכי''. משה קרוי שימש כמעין גורו של חברי הקבוצה.

קרוי עצמו נתן דוגמה ומופת (שרבים ראו צורך לחקות אותה) לתורתו החדשה, כאשר בתור החל לדרוש מאורחים תשלום כספי עבור המים והתה שקיבלו בביתו. מהר מאוד הפסיקו להגיע אורחים לביתו. בנוסף, בהתאם לעקרונות האגואיזם הרציונאלי, סילק את אימו מביתו ואיפשר לה להציץ בתצלומי נכדתה רק תמורת תשלום. כששלח לה את התצלומים, גם צירף חשבונית על המחיר.



האיש מאטלנטיס


קרוי האמין שבאמצעות תורתו יוכל להשפיע על חיי המדינה ומשם על העולם כולו. לאכזבתו, תקווה זו לא התגשמה. על אף תשומת הלב הרבה כלפיו באמצעי התקשורת, הוא נשאר לא יותר מקוריוז מעניין בעיני רוב הציבור. הדבר הרגיז אותו מאוד והוא החל להאמין יותר ויותר ששלטונות המדינה רודפים אותו ומבקשים לבטל את תורתו.

תסביך הרדיפה האקוטי שלו התחזק עוד יותר כתוצאה מפרשה מוזרה שהיה מעורב בה. ב-‏1973 פנה אליו תושב נתניה וסיפר לו שהוא חבר באירגון סתרים עולמי בשם אטלנטיס. את אטלנטיס, סיפר הפונה, מנהלים אנשי עסקים עתירי ממון כמו הווארד יוז וג'ון רוקפלר וקבוצה של מדענים, כלכלנים, סופרים והוגים. תוכניתם של אלה היא להקים חברה אנושית בשם ''אטלנטיס החדשה'' (על פי תורתה של איין ראנד כמובן) במקום נסתר כלשהו בדרום אמריקה ועל חורבות התרבות המושחתת הקיימת. ארגון אטלנטיס, הסביר האיש, הוא גוף ותיק ביותר, בעל נציגים בכל העולם ומי שהשפיע רבות על אירועי ההיסטוריה (כך, למשל, הוא יזם את המהפכה הבולשביקית ועמד מאחורי עלייתו לשלטון של אדולף היטלר) ויכולותיו ומרחב הפעולה שלו כמעט בלתי מוגבלים .

האיש דיווח לקרוי שהוא מועמד לחברות באירגון כ''פילוסוף הבית'' והוצע לו לנסוע לדרום אמריקה אך בתנאי שינטוש את בני משפחתו בארץ ולמעשה ''יעלם''. קרוי, רציונאליסט דגול ביני עצמו ובעיני מאות חסידיו, קיבל מיד את דברי האיש ללא חקירה ודרישה. המחשבה שאולי המדובר במטורף או בסתם נציג של ארגון קיקיוני כלשהו (וכאלה יש אלפים ברחבי העולם) לא עלתה כלל בדעתו. הוא התלבט. מצד אחד לא רצה לנתק את הקשר עם בני משפחתו; מצד שני, מטרות הארגון נראו לו קרובות מאוד לעמדותיו וראויות לקידום. לבסוף הודיע לאיש שהוא מעדיף להמשיך לקדם את מטרות אטלנטיס מרחוק, כלומר מבלי שיסע לדרום אמריקה. בניגוד לדרישת האדם המסתורי לשמור על סודיות מוחלטת הוא סיפר על העניין לחבריו דן בן אמוץ וצבי ינאי (ששימש אז כעורך ''מחשבות''). אחר כך גילה לאיש מאטלנטיס שחשף את הסוד בפני חבריו. הלה ביטל בו במקום את ההצעה ואף איים על קרוי בנקמת הארגון.

קרוי חיפש בקדחתנות את סימני הנקמה. מסקנתו הייתה כי מגיפת זחל טוואי התהלוכה, שתקפה באותה עת את עצי האורן במדינה (וכתוצאה ממנה עצים רבים מתו בצורה מסתורית ושיבושים קשים שהתחוללו בתחנות כוח במדינה הם, למעשה, נקמתה של אטלנטיס בו ובמדינת ישראל כולה. ''איש הקשר'' הלך לעולמו בדרך שרק הגבירה אצל קרוי את התחושה לפיה הוא נמצא במעקב מתמיד ומהווה מטרה לנקמה מתוכמת. זמן קצר לאחר מכן חש איש הקשר ברע שעה שהתהלך ברחוב. הוא קרס ולאחר שפונה לבית חולים מת. בנתיחה שלאחר המוות לא נמצא כל פגם בליבו. קרוי היה משוכנע שהאיש נרצח בידי אטלנטיס כנקמה על כך שלא שמר על זהירות מספקת במגעיו עימו. הוא האמין שהוא עצמו נמצא עתה על כוונת הארגון. שנים לאחר מכן לאחר מותו של קרוי נפוצה שמועה (שיתכן מאוד שהוא עצמו היה האחראי לה) לפיה אנשי הארגון היו רדפו אותו והזריקו לו סמים שהביאו לשיגעונו ולבסוף למותו - כנקמה על חשיפת סודם.

(תוך כדי הכנת כתבה זאת ביצעתי חקירה קטנה כדי לברר אם היה איזשהו ממש בטענותיו של האיש מארגון אטלנטיס. כפי שסיפר עליהם קרוי לידידו צבי ינאי. בדיקה עם מומחים לנושאי קונספירציות בארץ ובעולם הראתה שהם לא שמעו לפחות על הקונספירציה הספציפית הזאת - אם כי שמו של המיליונר האקסצנטרי הווארד יוז נקשר כמעט בכל קונספירציה אפשרית אחרת. מכל מקום, בדיקה באינטרנט גילתה פרויקט מעניין מאוד של בניית מדינה חדשה על פי מיטב עקרונות האובייקטיביזם באיזור אוקיאניה, לא רחוק מניו זילנד. גם אם לא היה זה אותו פרויקט שעליו דיבר קרוי, הוא התבסס, ככל הנראה, על הנחות דומות – והדמיון בהחלט מפתיע.)

ב-‏1975 החליט קרוי לעזוב את ישראל. הוא נטל עימו את אשתו וביתו והיגר לאוסטרליה. בסוף ספרו ''החיים על פי השכל'' כתב: ''ספר זה הוא 'ברכת הפרידה' שלי ממדינת ישראל. ישנם מעט מקומות בעולם שתושביהם סבלו עד כדי כך בשל משטר המגלם את כל העקרונות נגדם לחמה איין ראנד''. הוא קיווה גם שבאוסטרליה ייהפך לאדם מפורסם אף יותר מאשר בישראל הקטנה ויוכל להפיץ משם ביתר קלות את משנתו ברחבי העולם. בדיעבד, התחרט על כך.

הדמייה של פרויקט אוקיאניה, ניסיון (שננטש בינתיים) לבנות חברה אוטופית. האם זו הייתה אמורה להיות המושבה אטלנטיס? (מקור תמונה 3)



אלוהים הוא סופר מדע בדיוני


זמן קצר לאחר שהגיע לאוסטרליה גילה קרוי סתירות פנימיות בתורתה הרציונאליסטית של איין ראנד. הוא החל להשתכנע יותר ויותר בממשותה של הפאראפסיכולוגיה ובקיומו של עולם רוחני עליון כלשהוא. הדבר עמד בסתירה לאובייקטיביזם של ראנד, שהתייחס לכך כאל הבלים ושללה לחלוטין את קיומו של עולם רוחני הקיים כערך נפרד מעולמנו החומרי. קרוי מצא שיש סתירות בין מהותם הרוחנית של גיבורי ראנד והמטפיסיקה החומרית שעליה בנתה את הפילוסופיה שלה. את הפיתרון לשאלות מציקות אלה מצא קרוי בסיינטולוגיה.

הסיינטולוגיה היא דת שנוסדה על ידי סופר המדע הבדיוני ל. רון האבארד. במהותה היא טוענת שבראשית היו ישויות כל יכולות שלהן קורא האבארד ה''תיטאנים''. אלה עסקו בבריאת והשמדת יקומים כרצונם, אך לבסוף גילו שהקיום הוא משעמם מאוד כאשר אתה כל יכול. לפיכך, הגבילו את עצמם במכוון כיצורים חומריים ובכלל זה בני אדם ושכחו שהם למעשה ישויות כל יכולות. מטרתה של הסיינטולוגיה היא לעוררת מחדש את התיטאן החבוי באדם בעזרת שורה אינסופית של קורסים, שתוצאותיהם לגבי המשתתפים בהם לא תמיד ברורות - אם כי הם ללא ספק מכניסים כסף רב למארגניהם (ככל הידוע, התיטאן היחיד שנוצר כתוצאה מכל הקורסים והשיטות האלה הוא נכון להיום האבארד עצמו).

קרוי הפך עתה לסיינטולוג נלהב, ממש כפי שהיה בעבר ראנדיסט נלהב. הוא עבר את הקורסים הממושכים והיקרים של הסיינטולוגים והחל להעביר אותם בעצמו. ביתו הפך למרכז סיינטולוגי באוסטרליה. אם בעבר כאשר בא אדם להיוועץ בו בקשר לבעייה מסוימת היה עונה לו ''זאת הבעיה שלך'', כלומר בהתאם לחשיבה הראנדיסטית – עתה היה שולח אותם מיד לטיפול סיינטולוגי כאפשרות היחידה לעזור להם.

את דעותיו הסיינטולוגיות החדשות ביטא בספר חדש בעברית שעורר תדהמה עצומה בקרב מעריציו בארץ, הוכחות לקיומה של הנשמה (1981). ספר זה בנוי כדיאלוגים בין סוקרטס, שמייצג את דעותיו החדשות של קרוי, ובין דמות ''אוביקטיביסטית'' מספריה של ראנד, פרנסיסקו ד'אנקוניה, שמייצג את דיעותיו הישנות. בספר זה קבע קרוי שלקיום החומרי יש בסיס. בסיס זה הוא הנשמה (או התודעה), שהיא נצחית ומחליפה גופות. זאת, בניגוד לתיאוריה שפיתח ב''חיים על פי השכל'', שם קבע שהגוף והנפש הם שני היבטים של ישות אחת. בראשית, קבע קרוי (כפי שקבע האבארד לפניו), סבבו ביקום ישויות נצחיות בעלי כוחות בלתי מוגבלים. כדי להגביר את האתגר שבפניהן הגבילו את עצמן ויצרו את עצמן מחדש כיצורים חומריים מוגבלים ביקום חומרי מוגבל - הכול בהתאם לחוקי משחק שנקבעו מראש. הישויות האלה הן כעת אנחנו ופוטנציאלית כל הידע שלהן טמון בנו ובשיטות הנכונות (שיטותיו של האבארד, מן הסתם) אפשר להוציאו מחדש. קרוי היה משוכנע כי כעת עלה בידו להוציא את מרצע הנשמה (או התטאן במינוח הסיינטולוגי) מחביונה בתוך ''האני'' באופן שכל אדם הנאמן לתבונתו לא יוכל שלא לקבל את דעתו.

אין ספק שספר זה הוא הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם מנקודת השקפה סיינטולוגית והוא עולה לעין ערוך מבחינה פילוסופית ומחשבתית על ספריו של האבארד עצמו. אך בישראל עורר ספר זה ויכוחים רבים וחסידיו האובייקטיביסטים של קרוי, שמבחינתם עניין הזהות בין הגוף והנפש היה כה חשוב, נטשו אותו כ''מי שירד מהפסים''.

ב-‏1979 עזב קרוי גם את הסיינטולוגיה. הוא בא לכלל למסקנה שהאבארד סטה מהמסלול הנכון מאחר שהגביל את התעלות הנשמה לשמונה דינמיקות בלבד. כמו כן ,טען שהעולם אינו יכול להיות בריאה מוסכמת של הרבה נשמות תיטאניות שהרי בריאה כזאת מחייבת תקשורת וכיצד תיתכן תקשורת בין כל הישויות האלוהיות האלה שתביא להסכמה כזאת?

לימים יגדיר קרוי את הסיינטולגיה כארגון שניסה בתחילת דרכו לחשוף את האמת ואכן נותן את התמונה המדויקת ביותר עד כה למה שקורה ב''עולם הבא'' אבל בתוך זמן קצר נכבש בידי ''כוחות החושך''. את ספרו על הנשמה תיאר כספר ''טריוואלי'' שעוסק בדברים לא חשובים. קרוי החל עתה בחיפוש אחר מודל תיאורטי חדש שיסביר את המציאות ביקום בו אנו חיים.



אלוהים הוא הודי


קרוי הקים מכון לחשיבה חדשה, בו הרצה על פילוסופיה. תשומלת ליבו הופנתה עתה אל העולם הרוחני של המזרח הרחוק. הוא החל להתעניין בכתביו של הגורואים ההודיים שאנקארה ושרי אורובינדו ועוד יותר בגורו סאי באבא. האחרון טען כי הוא עצמו התגלמות האלוהות עלי אדמות והכריז כי ביכולתו לבצע נסים כמו החייאת מתים ויצירת דברים יש מאין.

קרוי השתכנע מטענותיו והצטרף לכת שלו למשך זמן מה. בתקופה זאת הגיע למסקנה שהעולם נוצר מתודעה אינסופית שהיא אנרגיה וכוח אינסופיים. בתוך אינסוף זה יש אינסוף של מהויות. הביטוי האולטימטיבי של המהות האבסולוטית הזאת היה, לדעת קרוי, הסאי באבא. את דעותיו החדשות ביטא בספרו מעבר ליש ולאין: הרציונליות שבמיסטיקה (1987).

בספר זה החריב קרוי את כל מה שבנה ב''חיים על פי השכל'' והראה כי לאמיתו של דבר איננו יכולים להכיר ולהבין את המציאות דרך החושים ובאמצעות עיון רציונאלי. העולם כולו אינו אלא אשליה, כפי שטענו ההוגים ההודיים מאז ומעולם, והתודעה היא המהות האמיתית המסתתרת מאחורי המסכים האשליתיים של מרחב, זמן וחומר. ומכיוון שאיננו יכולים להסתמך יותר על החשיבה הרציונאלית, עלינו להציב בניין ידע חדש לגביו, בניין שיתבסס על היגדים ודאיים בלבד. והיגדים אלה אפשר להשיג לא באמצעות מחשבה אלא (כפי שמלמד הסאי באבא) על ידי סדרת תרגילים. קרוי מעביר לקורא בספרו זה שורה של תרגילים שאמורים לגרום לו לחוות את עצמו, ומן הסתם להבין אגב אורחא שהאל התגלם בימינו בדמות האנוש הספציפית של הסאי באבא. כל שנותר מהאובייקטיביזם של ''החיים על פי השכל'' הוא האמונה ברצון חופשי. וגם אמונה זו תיעלם בגלגול הבא שאותו יעבור קרוי.

באי באבא. קרוי גרס כי הוא ביטוי אולטימטיבי של מהות אבסולוטית (מקור תמונה 4).



אלוהים הוא השטן


לבסוף נטש קרוי גם את הסאי באבא. הוא הגדיר את דבריו כשקרים מתועבים והסביר שהצלחתו נובעת מכך שכוחות החושך מסייעים לו. ב-‏1984 נסע לארה''ב ושם עסק בסיאנסים ובגירוש שדים מאנשים הסובלים ממחלות שונות. באוניברסיטת ברקלי העביר סדנאות של טרנספורמציה תודעתית לחיסול מתחים פסיכופיסיים והגדלת עוצמתם האישית של המטופלים. ואז החל להתעניין בתורה חדשה: הגנוסטיקה.

הגנוסטיקה היא תורה קדומה שתחילתה, לכל המאוחר, במאה הראשונה לספירה ושורשיה הם כנראה יהודיים ופרסיים. היא קובעת שכל ההיסטוריה אינה אלא מאבק נצחי בין כוחות האור והחושך, שעולמנו נשלט בידי כוחות החושך שמתבטאים באל התנכי (שהוא התגלמות הרשע) ושאל זה יובס לבסוף על ידי אדון האור שהוא נעלה עליו.

פגישה של קרוי עם אדם בשם צ'פלון שהחזיק בתורות גנוסטיות שיכנעה אותו שכאן יש לבסוף את האמת האמיתית והעליונה. הוא האמין שצ'פלון זה (שהחזיק בתורה מיסטית סטנדרטית לחלוטין מהסוג שאפשר למצוא בכל ספר בפרוטה) מגלה את המסר בדיוק ''שאין כמוהו''. קרוי הפך לגנוסטי ולחברת בכת של צ'פלון הדבר גרם לסכסוך בינו ובין אשתו שפחדה מהכת המוזרה ומסיבות טובות מאוד. לימים, נרצחה בידי חתנה, גם הוא חבר בכת, בנסיבות שנשארו בלתי ברורות עד היום.

קרוי מצא שבאוסטרליה איש אינו מגלה בו ובתורותיו המוזרות עניין רב. הוא החליט לשוב לישראל, בתקווה להשיב לעצמו את מעמדו משנות השבעים כגורו רוחני. ברם, להוותו גילה כי גם שם כבר לא נשארו לו חסידים רבים.

את דעותיו החדשות כתב בספר בשם מלחמת בני אור בבני חושך, שנעלם לאחר מותו. את כתב היד של ספר זה עלה בידי למצוא רק לאחר חיפושים רבים. מי שמחזיקה בו היא גילה בויום יו''ר האגודה למודעות, שהייתה בין האנשים הבודדים שהיו קרובים לקרוי בימיו האחרונים. כאן מובא התיאור הראשון של דעותיו הגנוסטיות של קרוי e-mago.co.il/e-magazine/kroy2.html" target="_blank">כפי שבוטאו בספר שכתב.

בספר מציין קרוי ברוגזה ש''כל מי שחושב שהספר הזה הוא (רק) עוד שלב בחיפושי ויש בו עניין ל''חוקרי קרוי'' (בלבד) הוא אידיוט''. ''ספר זה כתוב עבור בני אור. בני החושך ילמדו את האמיתות הפילוסופיות שבו בדרך הקשה''. בספר קובע קרוי שלא אנחנו (דהיינו הישויות התטאניות שבתוכנו ) יצרנו את המציאות שבה אנו חיים, שהרי אין היגיון בבריאת עולם המבוסס על כאב סבל ומוות. מאידך גיסא, העולם פרי המקרה וגם אינו אינו פרי בריאתו של אל אוהב. זהו עולם של סבל, מוות, מחסור, צורך וריקנות. זהו פרי בריאתו של ''סדיסט קוסמי נתעב'', ''מפלצת שטנית''; זהו ''בורא בראשית'', או בלשונו, ''הקוסמוקראטור''. ובורא זה, כשלעצמו, היה תוצר של ניסוי שלא עלה יפה בעולם האור העליון.

תוצאתו של הניסוי הייתה הופעה לראשונה של תודעה שלילית פעילה, ''תודעה שמהותה היא חושך ולא אור שנאה ולא אהבה ומרדנות כנגד האלוהי''. היצור המתועב הזה שינה את כל התנאים היסודיים בקיום במגזר הזה של המציאות ואת ''ילדי האור '' שנלכדו במגזר לכד בגופים חומריים שכפו עליהם מוות, מחסור, צורך, כאב, תלות ומגוון אדיר של רגשות, יצרים ומחשבות הזרים למהותם האורית. וכדי לבצר את המלכודת יצר גם תודעות מסוג אחר לגמרי באותם גופים את ילדיו שלו ילדי החושך.

''ילדי החושך'' מתחלקים לשני סוגים: לרובוטים (או זומבים) שהם תודעות אוטומטיות המתוכננות כדי להתאים למערכת העולם הזה. הרובוטים הם אלה ש''טוב להם'' ממה שנעשה מסביבם. קרוי העריך שהרובוטים כוללים כ-‏65% מהאוכלוסיה האנושית. הסוג השני הוא השדים, אלה שעצם מהותם היא שנאה לבני האור, ולכל מה שהוא יצירתי ואותנטי והם מרעים במזיד ובכוונה. אלה הם בדרך כלל אישים חשובים, מנהיגי מדינות, ראשי מוסדות וכדומה. הם השולטים בפלנטה, והם מביימים ביניהם מלחמות שכל מטרתן היא ללכוד את בני האור משני הצדדים הנלחמים. הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת בתיאור השדים לסוג מיוחד ומרושע באופן יוצא דופן של השדים הללו, הפילוסופים האקדמיים, שתפקידם הוא לכסות את חוסר המשמעות הברור של הקיום בפטפוטים חסרי שחר ולתכנת מחדש את בני האור שנופלים ברשתם. קרוי העריך שהשדים מהווים כ-‏12% מכלל האוכלוסייה האנושית. כל שאר האוכלוסייה הם בני אור, אנשים שמוּנָעים מתוך עצמם ואינם זקוקים לאחרים. עם זאת, הוא מודה שרובם ''מכרו את נשמתם לחושך. העולם הזה, קבע קרוי, נוצר במיוחד כמחנה ריכוז מזוויע לבני האור, והכל בו מיועד לכבות את אורם ו''למצוץ אותו אל החושך''. בני החושך אינם יכולים לשאת את קיומם של בני האור משום שהוא מזכיר להם שעצם קיומם שלהם הוא פרזיטי. מטרתם בחיים היא להרוס ולהרעיל את בני האור. בני החושך מטמאים את בני האור בעצם קיומם.

קרוי קובע שיש לאהוב את בני האור ולשנוא את בני החושך. האתיקה האלטרואיסטית הדורשת אהבת הזולת כציווי היא ביטוי של החושך. בני אור אוהבים זה את זה ספונטאנית, ואין להם כל חוויה של הקרבה עצמית בסיוע זה לזה. עם זאת, גם האנוכיות (שהוא היה פעם תומכה הנלהב) היא מהחושך. האתיקה האמיתית היא ''ואהבת את אחיך בן האור כפי שאתה אוהב את עצמך''... ''ותיעבת ודחית ונלחמת בבני החושך ובמערכת שלהם בכל ישותך עד חורמה וללא מגבלות''. לאהוב בן חושך פירושו להביא אסון. יש להגביל ככל האפשר את המגע בין בני אור ובני חושך, ובכלל זה מגע מיני ביניהם, שעלול להיות הרסני.

קרוי החליט שיש מיעוט קטן של יצירות ספרות שמקורן באור ובהן ''שר הטבעות'' של טולקין, ספרי נארניה של סי. אס. לואיס - וכמובן ספריה של איין ראנד. לדעתו, ראנד בספריה תיארה למעשה את המאבק בין בני אור ובני חושך מבלי שתהיה מודעת לכך כלל. היא טעתה, אך טעותה כללה גם מסרים חיוביים וזאת הייתה הסיבה שנרדפה על ידי המימסד. ראנד, מן הסתם, הייתה מזדעזעת אם הייתה שומעת את התיאור הזה של יצירתה בידי קרוי.

ידיעה על מותו המסתורי של קרוי. האם נרצח או התאבד? (מקור תמונה 5)

בין שאר ה''פנינים'' ביצירתו זו של קרוי הוא מדווח שידידו צ'פלון בדק ומצא שהעולם מוקף בשדה אלקטרו-מגנטי המונע מהתודעות השונות לצאת ולהיכנס. שדה זה מצוי במרחק ארבע מאות אלף קילומטר מפני הפלנטה והו אינו מאפשר שום יציאת כלי רכב מאויש ארצי מכדור הארץ. ''כל המידע על נסיונות מוצלחים לשגר אנשים מחוץ לעולם הזה הם שקרים'', כתב. אבל יום יבוא ובקרוב מאוד שיהיה יום הדין של בני החושך ובו יחזרו בני האור לאינסופיותם ולמהותם ובני החושך יושמדו בידי כוחות האור. קרוי סיים את ספרו בקביעה ש''כל זמן שיש חלקיק אחד של רוע במרחבי הקיום, האלוהות כולה עדיין בסכנה''. ולכן עצם קיומו של האינסוף תובע השמדה מוחלטת של הרוע בכל גילוייו והיבטיו. אין שום מקום ל''דו קיום בשלום'' בין אור וחושך ובין טוב ורע. המלחמה היא מלחמת חורמה. ותוצאתה של המלחמה הזאת ברורה מראש: השמדה מוחלטת של הרוע. קרוי ראה את עצמו כחבר באותה קבוצה נבחרת של אנשי האור, ולמעשה הציג עצמו כשליחם לעולם. בראיון העריך שמתוך כמה אלפי אנשים שהכיר במימי חייו אולי עשרים או שלושים היו אנשי אור (ובכלל זה, כנראה, לא כלל את בני משפחתו).

בארץ החל קרוי להפיץ את דעותיו במאמרים בעיתונות. הוא קבע שהעולם יגיע לקיצו עד סוף המאה העשרים ועורר בוז ולגלוג כללי. הוא השתתף בתוכנית טלוויזיה שבה ביטא את תורותיו הגנוסטיות והותיר רושם של אדם שאינו שפוי בדעתו. זמן קצר לאחר הקרנת התוכנית נמצאה גופתו בדירת מגוריו. לאחר מותו נמצאו בחדרו ספריה של איין ראנד, שעדיין הייתה להם השפעה חזקה מאוד עליו. במכתב פרידה שהותיר אחריו הצהיר שמותו יביא לאפוקליפסה הבלתי נמנעת ולניצחון בני האור. משה קרוי, הסטודנט המבריק לפילוסופיה, ראה עצמו כמשיח.



רצח או התאבדות?


חנה מוסינזון ובעלה, הסופר והממציא יגאל מוסינזון (הידוע, בין השאר, כמחבר ספרי חסמבה) חיו בדירה שמתחת לדירתו של קרוי והיו, יחד עם גילה בויום, בין הבודדים ששמרו על קשרים כלשהם עם קרוי בימיו האחרונים. הגברת מוסינזון מסרה לי שהיא ובעלה שמו לב להתנהגותו המוזרה של קרוי, שנעשתה קיצונית יותר ויותר. כשנעלם קרוי למספר ימים שכרה אימו המודאגת בלש פרטי והלה, יחד עם מוסינזון, פרץ את הדלת לדירתו של קרוי. שם מצאו השניים את גופתו של קרוי. על ראשו היה מורכב זוג אוזניות. ברגעיו האחרונים האזין הפילוסוף האקסצנטרי הזה לקלטת של שירי ארץ ישראל. יגאל מוסינזון לא היה מופתע כלל וכלל מהתנהגותו של קרוי. הוא אף אמר כי ציפה לאירוע מעין זה.

לאמיתו של דבר אינני יודע אם קרוי התאבד או נרצח. אינני קרוב לפרטי החקירה. האנשים הקרובים ביותר לקרוי בימיו האחרונים היו שכניו, בני משפחת מוסינזון, גילה בויום ואמו, סוניה. חנה מוסינזון טוענת, כאמור, שהיא ובעלה לא הופתעו כאשר נמצאה גופתו שכן כל התנהגותו הראתה שהוא הולך בכיוון זה. גילה בויום, מאידך, לא ראתה כל סימנים שהוא עומד להתאבד. לדבריה, קרוי קבע עימה מועדים שונים להרצאות בפני חברי האגודה למודעות. לדבריה, הוא היה אדם אחראי ולא היה נעדר מההרצאות סתם כך. ייתכן שזה מחזק את הטענה שלא הייתה כאן התאבדות. התרשמתי מדבריה שאם קרוי היה מתכנן התאבדות היה דואג קודם לבטל מראש את ההרצאות שהיה אמור לתת. סוניה קרוי טענה במפורש שלא הייתה זו התאבדות אלא רצח. היא טענה שבנה נרדף בידי גורמים שמהם הביע פעמים רבות חשש רב. היא נמנעה מלציין במפורש מי היו, לדעתה, גורמים אלה. אפשרות אחת : קרוי היה קשור עם כתות מיסטיות שונות לאורך השנים והקים לעצמו אויבים לא מעטים. כאלה צצו במיוחד בשנתו האחרונה באוסטרליה, אותה שנה בה נרצחה אשתו על ידי חתנו; אחת השמועות גרסה שקרוי עצמו היה מעורב בתכנון הרצח. הייתכן שמישהו מאוסטרליה או מישראל בא לחסל חשבון עם קרוי בעקבות התפקיד שמילא, לפי אותן שמועות בפרשת מות אישתו? אפשרות שנייה: קרוי נרצח בידי שליחי ארגון אטלנטיס שכעסו עליו על חשיפת סודם בפני אנשים שונים ובראיון עיתונאי ב''העולם הזה''. בינינו, לא נראה סביר שארגון קונספירטיבי כלל עולמי יטריח את עצמו עבור פילוסוף תימהוני שרבים כבר הטילו ספק בשפיותו בשלב זה. אבל מי יודע - אולי אני מעניק יותר מדי קרדיט לאינטליגנציה של אנשי ארגון אטלנטיס.

מסקנת החקירה המשפטית הייתה ברורה: האיש התאבד. החוקרים קבעו כי קרוי היה אדם בלתי יציב מבחינה נפשית ושם קץ לחייו. טענה הזאת מתחזקת בעקבות העובדה שקרוי הכין מכתב פרידה מיוחד שפורסם בעיתון ''חדשות'' לאחר מותו ושממנו ברור שהוא ציפה למות ואף קיבל זאת בברכה במחשבה שמותו יהיה הגורם להתלקחות מלחמתם הנכספת של בני אור בבני חושך. אפשר להבין מכתב כזה רק אם מניחים שקרוי הכין מראש התאבדות.



האמונה הקרויאנית


לאחר מותו של קרוי פרסם העיתונאי אורי אבנרי במגזין ''העולם הזה'' מעין פנטזיה שבה הדת הגנוסטית של קרוי הופכת לדת עולמית והוא מוכתר כמעין משיח. בדומה לכמה דמויות אחרות בהיסטוריה, נפוצו שמועות שהוא כלל לא מת, שגופו אמנם ניקבר אבל נשמתו הצטרפה אל כוחות האור בחלל החיצון. היא נמצאת בכל קרן של שמש החודרת אל עולמנו החשוך הנמצא בשליטת האל הסאדיסטי. התיל הדוקרני של אושוויץ הופך לסמל הדת החדשה, שכן אושוויץ מסמל את הרשעות הפרוורטית של האל הרע. לכת הזאת מתחילים להצטרף חסידי כתות אחרות וכן חוזרים בתשובה. הממסד היהודי רודף את אנשי ''שליח כוחות האור'', אבל ככל שהרדיפה מתחזקת מספרם רק הולך וגודל ושליחיהם מגיעים לקצווי תבל ועושים נפשות בכל מקום ששם אנשים אינטליגנטיים התייאשו מכוח המדע להטיב עם העולם ומבקשים למחות נגד שלטון הרשע והטמטום. אלה מצטרפים בהמוניהם לפולחן החדש והאסור. לבסוף, פורצת מהפכה חדשה והדת של קרוי הופכת לדת מדינה בארץ אחת ומתפשטת בעולם כולו. ואז, במשך אלפיים השנים הבאות מתפללות הבריות לקרוי תוך שהן הורגות שורפות ומחשמלות את בני החושך.

עם כל מוזרותם דומה שתורותיו של קרוי השאירו את חותמם גם בעולם הפוליטיקה הישראלי היום. ההוגה אוהד קמין, פעיל מרכזי בתנועת מנהיגות יהודית מיסודו של משה פייגלין, מעיד כי תורותיו של קרוי השפיעו עליו מאוד. ביו היתר קרא קמין לפני מספר שנים לפגוע במנהיג הליכוד וראש הממשלה אריאל שרון והכריז עליו כ''אויב פנימי מסוכן ביותר לעם היהודי''. באתר התנועה ניתן למצוא מאמר של קרוי על ''מבחר עקרונות למלחמתה של מדינה צודקת''. נראה שאפשר לקבוע שדעותיו של קרוי משמשות כאחד ממקורות ההשראה ואולי אף כבסיס רעיוני של מנהיגות יהודית, תנועה שנחשבת לקיצונית ביותר בתוך מפלגת הליכוד.



סיכומו של דבר


מה עוד אפשר לומר על האיש הזה, שדומה ששינה את דעותיו באורח הרדיקלי ביותר האפשרי? היו שהעלו זאת על נס כדוגמה לנאמנות הקיצונית של קרוי לאמת כפי שהבין אותה ברגע נתון. למעשה, ניתן להשוות את קרוי למלכה בסיפורו של לואיס קרול ''עליסה בארץ המראה'' שרצה ממקום למקום רק כדי להישאר בנקודת ההתחלה.

דעותיו של קרוי, שלכאורה עברו שינוי מוחלט מרציונליות מוחלטת למיסטיקה עמוקה, נשארו עקביות בדבר אחד לכל אורך הדרך: בשנאה העמוקה והאובססיבית למרבית בני האדם. אלה מכונים בכתביו זומבים או רובוטים. קרוי החשיב את עצמו כל הזמן כחלק ממיעוט קטן ונבחר ומעין ''אדם עליון''. עמדותיו בשאלה מה יש לעשות עם הרוב השנוא עליו רק הלכו והקצינו כל הזמן, עד שהגיעו לשיא הקיצוניות בספרו האחרון, בו קרא להשמדת מרבית המין האנושי, קיצוניות שאליה היגיעו רק כמה נאצים עד אז.

משה קרוי, אדם שהשפיע על מספר רב כל כך של אנשים בשנות השבעים – אנשים שהאמינו כי הוא מביא איתו בשורה לעולם חדש וטוב יותר שבו אדם יחיה רק למען עצמו - היה אדם שבתורותיו השונות ובהתנהגותו הרס כמעט כל מי שהיה במחיצתו ולבסוף את עצמו. ניתן לתמוה אם התאבדותו לאחר שסיים את ספרו נבעה דווקא מהעובדה שאולי בסופו של דבר חדר למוחו החשד כי הוא עצמו הוא חלק בלתי נפרד מכוחות החושך שאותם הרבה כל כך לתקוף.

את הפירות הבאושים של תורת האנוכיות של קרוי אנו אוכלים היום. את התוצאות המפחידות אנו יכולים לראות היטב היום באנוכיותן של שכבות נרחבות באוכלוסיה. אם תהיה אפוקליפסה בחברה הישראלית כי אז משה קרוי, גאון פסיכוטי, בהחלט תרם לה את תרומתו.







תודה לגילה בויום, יו''ר האגודה למודעות, על העזרה בהכנת הכתבה.






המאמר פורסם במקור באתר האייל הקורא, ולאחר מכן גם באתר e-mago. אלי אשד, בעליו ומפעילו של הבלוג היקום של אלי אשד, הוא בלש תרבות וחוקר של תנ''ך, תרבות וספרות פופולארית.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מרתק! מופלא! תודה רבה   בועז   יום ב', 04/06/2007 שעה 23:17   [הצג]   [2 תגובות]
סיפור מרתק, תודה   כרמל   יום ג', 05/06/2007 שעה 0:50   [הצג]   [5860 תגובות]
הדיון המקורי   אבי   יום ג', 05/06/2007 שעה 6:40   [הצג]   [253 תגובות]
סתם שאלה   קרוייסט   יום ג', 05/06/2007 שעה 13:34   [הצג]   [2 תגובות]
''פירות הבאושים'' הם במידה רבה   הצועד בנעליו   יום ג', 05/06/2007 שעה 23:52   [הצג]   [2 תגובות]
בקשה,הפניה והמלצה   של ברמן   יום ד', 06/06/2007 שעה 14:53   [הצג]   [4 תגובות]
לדעתי,   Cat   יום ד', 06/06/2007 שעה 22:46   [הצג]
ילדים?   אמא לשלם   שבת, 09/06/2007 שעה 1:04   [הצג]   [4 תגובות]
של, קטע הוידיאו מדהים!!!   כרמל   יום ג', 19/06/2007 שעה 0:25   [הצג]
האשה בשחור   מיכאל שרון   יום ו', 29/06/2007 שעה 2:01   [הצג]   [245 תגובות]
אנוכי   אנכי   יום ו', 04/07/2008 שעה 11:42   [הצג]
האגואיסט   שרון רובינשטיין   יום ג', 28/10/2008 שעה 3:02   [הצג]
שישים שנות הסיינטולוגיה   מספר 666   יום ה', 12/08/2010 שעה 6:54   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©