שובו של הקוד האתי
שבת, 14/04/2007 שעה 19:08
טים או'ריילי, האיש מאחורי ''או'ריילי מדיה'', הגיע גם הוא למסקנה שקוד אתי לבלוגרים הוא צורך השעה. העובדה שדווקא אדם המזוהה עם התמיכה בקוד פתוח ובתרבות רשת חופשית תומך בכך, הביאה גם פעילי רשת בישראל לקחת את דבריו ברצינות. וכך, שנה לאחר שבלוגרית ידועה בישראל שמה קץ לחייה בעקבות דינמיקה עויינת בינה לבין בלוגרים אחרים, עולה הנושא לדיון מחודש גם אצלנו. כזכור, הצעתי פעם נוסח של אמנת בלוגרים. מי שרוצה מוזמן גם היום לבוא ולקחת ממנה רעיונות - או לנסות ולהציע לה עדכונים. הבלוגר אפי פוקס הציע עתה, בעקבות או'ריילי, לנסח קוד אתי. תומכים ומתנגדים יש בשפע. ובין כל אלה כדאי לזכור דבר אחד: העובדה שיש בכלל דיון בנושאים אתיים מהווה, כעלשצמה, ברכה לתרבות הדיון ברשת. היא אינה מגבילה אף כותב, אבל מייצרת אצל כל כותב מודעות שלמה יותר להתנהגות נאותה ולכיבוד האחר.









הקוד האתי חוזר לחיים: טים או'ריילי העלה את הרעיון בארצות הברית. העלאתו על ידי אדם המזוהה דווקא עם תמיכה בתנועות הדוגלות בתוכנה חופשית ובקוד פתוח הייתה כוח מניע להתייחסות רצינית אליו מצד פעילי הרשת בארץ הקודש. ואכן, גל מור דיווח ראשון על האירוע. אפי פוקס החליט לבנות קוד שכזה בבלוג שלו, בשיתוף עם גולשים אחרים. אחרים תומכים ומתנגדים מסיבות שונות והנושא שוב עושה גלים. הנה הזדמנות טובה לשוב ולהזכיר את חשיבותו של הנושא הזה.

ביוני 2006, לאחר התאבדותה של מירב קנר (''רפונזל'') ז''ל, החלטתי לנסות ולבנות קוד כזה ב''אפלטון''. כיום אולי קל לשכוח, אבל בזמנו עוררה ההתאבדות הזו – שהפרולוג אליה לווה בהתנצחויות עזות באינטרנט ולחלק מהמעורבים בה ייחסה קנר אפילו מעשים פליליים – גלי הדף עזים מאוד. העובדה שהיו בלוגרים שהיו מעורבים בהטחת האשמות עזה וחסרת מעצורים שלבסוף הסתיימה בהתאבדותה של אחת מהם, הביאה לסוג של חשבון נפש. הוא לא היה כללי, הוא לא היה מוחלט והוא גם לא היה תמיד חד-משמעי – אבל הוא התקיים. וזה היה, אולי, הדבר החשוב ביותר. ומכאן, כחלק מאותו תהליך (ולא, לא הכרתי את מירב קנר ולא הייתי מעורב בבלגאן הזה ישירות), נולדה ההצעה שלי.

טים או'ריילי. העובדה שדמות נחשבת כמותו, המזוהה עם מאבק למען תוכנה חופשית וקוד מקור פתוח, העלה את רעיון הקוד האתי, תרמה לתזוזה מחשבתית מבורכת אצלנו (מקור תמונה).

כצפוי, היו לא מעט תומכים וגם הרבה מאוד מתנגדים. הבולטים שבין אומרי הלאו לרעיון היו כרמית מזרחי, חיים רביה, שרית פרקול וסבסטיאן. כמעט כל המתנגדים ראו בהצעה הזו ניסיון יומרני של אחד שלא קיבל מינוי מאיש לאכוף על הבלוגוספירה את ערכיו הפרטיים ואת העדפותיו המוסריות. לעתים היה ברור שההתנגדות מתחילה מהבטן ושלא תשתנה גם אם כל טענה תקבל תשובה הולמת הפותרת את הבעיה שאליה התייחסה ההתנגדות, אבל נניח לזה כרגע.

הגיעה השעה לשרש את הנחת היסוד השגויה ביותר. הטעות הנפוצה ביותר ביחס לקוד אתי היא המילה ''אכיפה'' (או, לחילופין, ''הסדרה''). כמעט כל מי שמותח ביקורת על הרעיון שבניסוח קוד כזה עושה את הטעות הזו. אז הנה זה שוב: קוד אתי הוא אישי והוא וולונטרי. הוא אינו מחייב אפילו את מנסחו שלו (אם כי, ברמה המוסרית קצת קשה להבין כיצד אדם מנסח קוד אתי שיהיה רלוונטי לבלוג שלו אבל אינו מוכן לפעול על פיו) במובן זה שאיש אינו יכול לאכוף עליו לקיים את התחייבותו הפרטית. אחרי הכל, זה אינו חוזה מחייב. אין שום מימסד אפל ונכלולי שאורב בסתר ומבקש לשלוח את זרועותיו הארוכות כדי לעצור, לדכא ולהשליך לקלבוש בלוגר שלא מתחשק לו להיות מחויב לאתיקה כלשהי. בעברית עוד יותר פשוטה: מי שלא יכתוב טקסט כזה באתר שלו יכול להרגע: שום שוטרים נעולי מגפיים מסומרים לא יהלמו באישון לילה על דלת ביתו. איש לא יכפות אותו לכיסא ויכוון כלפיו זרקור מסנוור באיזה מרתף נסתר כדי לחקור אותו על ביצוע העבירה הזאת. לא יהיה מעצר מנהלי ולא מעצר ביטחוני. כל מתנגד לקוד אתי בבלוג שלו שרואה את עצמו כמרטיר הלוחם בהתארגנות החשוכה הזו יכול לשתות כוס מים ולהירגע: הוא לא מרטין לותר קינג, גם לא טלי פחימה.

למה קוד כזה כן חשוב? כי פרסומו יוצר אמת מידה מסוימת, הצהרתית לפחות, שממנה יהיה קשה למנסח הקוד להתעלם ובניגוד לה יהיה בעייתי מאוד מצידו לפעול. באופן תיאורטי יתכן שבהחלט שלכל בלוגר יהיה קוד אתי אינדיבידואלי, שינוסח אחרת וייבנה אחרת בהתאם לצרכיו ולאמונותיו. גם זה בסדר. כל מה שרציתי הוא ליצור את השלד האתי הפרטי שלי. אם מישהו רוצה לעשות קופי פייסט לטקסט הזה אל תוך הבלוג שלו – אהלן וסהלן. אני מתחייב מראש שלא אנקוט שום צעדים ביחס לזכויות היוצרים שלו נגד אף אחד שיצטט אותו אצלו (אשמח אם יהיה קרדיט - אבל גם זה לא חובה).

חלפה שנה (כמעט). היו לזה תוצאות. קודם כל אצלי. חלק מהדברים שאותם אני רואה בחיוב היו קיימים גם קודם לכן, אבל כיום אני רואה את קיומם באופן שאינו מעיד רק על העדפותי הפרטיות אלא גם על הרצוי ברשת כולה, לטעמי. לפוסט שכותרתו ''אמנת הבלוגרים'' אני מתייחס כקוד אתי של ''אפלטון'' וכטקסט המחייב אותי אישית. ולכן, ב''אפלטון'' אין גידופים והשמצות. ניסיונות למתוח גבולות בכיוון זה היו גם היו – ונגדעו לאלתר (כן, כולל תגובות שנמחקו). תרבות הדיון מתונה והגיונית. אין מחיקת תגובות אלא במקרים של פוגענות אישית או הפצת ספאם (כולל במקרה של תגובות אוהדות, אם המקור שלהן מזוהה כאתר מסחרי המבקש למכור מוצר כלשהו לכל דכפין). שגיאות מתוקנות מייד לאחר שמאן שדהוא מעיר עליהן. אני מציין בטקסטים שלי את מקורם גם כאשר לא ניתן לקשר למקור אינפורמטיבי ברשת (ספר כלשהו, עיתון בלתי מקוון וכדומה). אין תמונה שמופיעה מאז ב''אפלטון'' ושמקורה אינו מצוין במפורש, בין במלים (כשהיא נסרקת מתוך מקור בלתי מקוון) ובין בקישור ישיר. אני מעודד (אם כי לא מחייב) הזדהות אישית בטוקבקים. אין פרסום מטעה המוציא דברים מהקשרם במכוון. אני חש שהדיון בנושאים האתיים שיפר את המודעות שלי לכל אלה.

תוצאות קיימות גם ברשת כולה. מבלי להיכנס לשמות ולפרטים, חלק מהבלוגים שבהם סערו דיונים קשים במיוחד מיתנו מאוד את רמת ההתבטאות בהם. ככל שאני יכול לשפוט ממאות הבלוגים הפועלים כיום ברשת, הרי שממוצע הפוגענות של הטקסטים בהם ירד משמעותית. יותר מבקרים בבלוגים אוזרים אומץ להעיר על התנהגות מעליבה. וכל זה עוד לפני שמישהו בכלל פרסם אצלו קוד אתי. אם יש מתוק מסוים שיצא מהעז של אותה התאבדות הוא מתבטא, לפחות לעת עתה, בשיפור האווירה ברשת.

לרעיון של אפי פוקס, שהוא טוב ונכון כשלעצמו, לא חסרים מתנגדים גם עתה. כרמל וייסמן, למשל, מעדיפה להאריך את פרק הזמן שבין המפץ הגדול לבין התקררות קרום הבלוגוספירה. ''יש לי בעיה עם זה שלא נותנים לעולם חדש להיווצר מעצמו ורצים לעשות בו סדר, קידוד'', כתבה, ''מציעים לאנשים דברים לאמץ. אני חשה שיש צורך בעוד קצת זמן כאוטי, עוד כמה פערים של אי וודאות כדי לאפשר למשהו באמת חדש להיווצר מתוך החלל הריק''. אני חולק עליה וסבור שזוהי רומנטיזציה של מציאות בעייתית, אבל זו עמדה לגיטימית לגמרי. יתר על כן, חשוב עוד יותר שהיא עולה לדיון בקונטקסט הזה. בואו ונגדיר זאת כך: יש יותר סיכוי שמישהו שדן באתיקה יפעל בהתאם לדפוסים אתיים כלשהם מאשר שמי שסבור שאתיקה בלוגרית אינה עניין ראוי לעסוק בו יעשה זאת – גם אם המתדיין אינו מסכים לחלק מהנחות היסוד של הקוד הזה.

כפי שאמרתי, ''אמנת הבלוגרים'' היא הקוד האתי של ''אפלטון''. אם יצליח אפי לנסח קוד אתי עדכני יותר, זה יהיה צעד בכיוון הנכון משום שעוד בלוגר חשוב ימצא עצמו מחויב לסטנדרטים התנהגותיים מדידים וחשופים לביקורת (וכשלעצמי, אשמח ללמוד ממנו ואם יתיר לי - גם לשאול ממנו רעיון או שניים). אולי זה יעודד בלוגרים נוספים לבצע צעד דומה. מכל מקום, שיהיה לו בהצלחה.








ולמי שרוצה לחזור אל הדיון בעניין זה אשתקד - הנה, שוב, ''אמנת הבלוגרים''.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
שילובה של טלי פחימה   סטיבי   שבת, 14/04/2007 שעה 21:38   [הצג]   [3 תגובות]
שתי הערות   ולדי   יום א', 15/04/2007 שעה 1:22   [הצג]   [2 תגובות]
אתי נמצאת?   הצועד בנעליו   יום ג', 17/04/2007 שעה 6:10   [הצג]   [4 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©