נהג וג'נטלמן/ אלכסנדר מאן
יום ד', 14/03/2007 שעה 15:52
כמה תאונות דרכים מזעזעות שהתרחשו לאחרונה הסבו שוב את תשומת הלב הציבורית אל הקטל בכבישים. מהן הסיבות השונות לריבוי תאונות הדרכים המתרחשות בארץ? אלימות בנסיעה? עייפות? חוסר ריכוז? האם ניתן להשוות את תרבות הנהיגה בישראל לתרבות הנהיגה במקומות אחרים? דומה כי התשובות לשאלות אלו ולשאלות הנוספות הנגזרות מהן אינן פשוטות, ובכל זאת: מבט אפור ומכליל על נושא התחבורה בישראל, בהשוואה למתרחש בגרמניה בתחום. אלכסנדר מאן, במאמר אורח רלוונטי יותר מתמיד, מנתח בעזרת ידיד את מעללי ההגה של הנהג הישראלי, עומד על תפקידו של צה''ל כגורם מעצב בתחום זה ומציע ללמוד ממודל שמיושם בהצלחה רבה בגרמניה ולנסות להפעיל אותו גם אצלנו










- ''נו, ואיך חוויית הנהיגה בישראל''? שאלתי סתם כך ידיד ישראלי בשיחה טלפונית.

קולו, שהיה משועשע עד לנקודה זו, לפתע הרצין.

- ''הרבה אלימות על הכביש. נסיעה פרועה. אני יכול להיזכר לפחות בשלושה מצבים שחשבתי שעכשיו תהיה תאונה מול עיניי'', ענה לאחר שהות קלה.

תשובתו זו עטפה אותי בשתיקה; האמנם נהגים הישראלים פרועים מאשר נהגים אחרים בעולם המערבי?

- ''בביקור הבא שלך בארץ, לא בטוח שכדאי לך לשכור רכב'', סיכם את תחושתו הכללית, לאחר שציין שהנהג הישראלי הוא נהג גרוע מכל בחינה שהיא. ''זה לא המכוניות שיש על הכבישים'', הוסיף, ''הן חדישות כמו אצלכם. זו גם לא הטמפרטורה בתוך המכונית, שכן כל המכוניות ממוזגות פה. זה גם לא המהירות המצחיקה של 110 קמ''ש, שכן אצלכם אין הגבלת מהירות ובכל זאת יש בגרמניה פחות תאונות דרכים באופן יחסי; ואלה גם לא הכבישים, שיחסית סבירים. הבעיה נובעת אך ורק מהאלימות על הכביש, בתוספת נופך של התנהגות ילדותית''. הוא הרהר לרגע ואזהוסיף'' ''אתה בטח מבין למה אני מתכוון''.

- ''אני מבין למה אתה מתכוון, אבל לא בטוח שאני מסכים איתך בניתוח הזה'', עניתי לאחר כמה שניות של הרהור. ''הבעייה לא נראית לי כבעיה של אלימות, לפחות ממה שאני זוכר בנסיעותיי האחרונות בארץ. הבעיה נראית לי אולי כפי שתיארת כ'נופך של ילדותיות', אבל הדבר שהכי הרבה זכור לי מניסיון של נהיגה פעילה וסבילה בכבישי ישראל, היא ההרגשה של חוסר ריכוז, פשוט חוסר ריכוז של הנהג הישראלי הממוצע, שגובלת ברשלנות מחרידה. הנהג הישראלי נוסע, עוקף או פונה ימינה או שמאלה ללא כל ריכוז. הראש נמצא כנראה במקום אחר''.

- ''ומה לגבי ההתנהגות בכביש עצמה?'' שאל הידיד בנימה מעט לגלגנית, ''אתה נותן לנהג הישראלי הרבה יותר מדיי קרדיט על ידי כך שאתה מכנה את התנהגותו כמשהו 'לא מרוכז'. זה הרבה יותר חמור מזה. זו התנהגות אלימה על הכביש''.


ידעתי שאני הולך להסתבך איתו בויכוח עקר ושכדאי לשנות נושא שיחה, אך משום מה בכל זאת עניתי. ''אמנם לא נהגתי בשנים האחרונות בארץ, אך אני ממשיך לא להסכים איתך, היות וההגדרה של אלימות היא כללית מדיי לטעמי, וניתן להבין מאחוריה כל דבר. גם אני יכול לטעון שהנהג הממוצע בגרמניה נוהג 'באופן אלים' למדיי באוטובאן הגרמני, וראה זה פלא: אין שם תאונות מהסוג הישראלי. אני מסכים לכך שהנהג הישראלי לא מפרגן, אבל לא זו הבעיה המרכזית: נראה לי שהוא פשוט לא מרוכז בנהיגה, וכתוצאה מכך נכנס למצבים רבים שבהם הוא חייב לאלתר משהו מיידי כדי לצאת מתוך משהו שנראה כמו שגיאה קטלנית. אני מסכים שהוא נדחף, אולי כפיצוי על כך שאינו מרוכז בנהיגה, או אולי בגלל שהוא סתם עייף''.

- ''אני דווקא חושב שהנהג הישראלי מזכיר את האיטלקי במידת הפראות וחוסר הנימוס שלו'', התריס לפתע הידיד;

- ''לא מדוייק'', עניתי. ''האיטלקי אמנם נהג יצרי, חם מזג, ומוכן ללהטוטים בכל רגע, אבל הוא נהג שמרוכז בנסיעה; ועוד איך. ועוד דבר: יש לו איזה Fair Play של התנהגות אלמנטרית מתחום ההתמודדות הספורטיבית. הוא מסוגל להיות ג'נטלמן – אמנם ג'נטלמן איטלקי – אבל בכל זאת ג'נטלמן. בישראל זה מקרה אחר, למרות הדמיון במזג האוויר ובמנטליות, לכאורה''.

- ''עוד פעם: מה זה 'לא מרוכז' בהגדרה שלך?'' חקר הידיד בנימה גוברת של חוסר שביעות רצון ולגלגנות מתגברת.

הבנתי שהשיחה צריכה להגיע לסיומה, לפחות מבחינתי; ''מה זה 'לא מרוכז'? ובכן, שוכח הרבה דברים; שוכח לאותת, שוכח לסגור את המהבהב. אחרי שהתחיל לאותת. שוכח לתת זכות קדימה, שוכח שהוא צריך להסתכל כל הזמן קדימה תוך כדי נסיעה. שוכח מה זה פס לבן, שוכח שיש עוד מכוניות על הכביש.... אה, כן, ועוד דבר: לפעמים אתה מקבל את הרושם שהנהג הישראלי פשוט מותש או עייף; הוא לא נוהג באופן ספורטיבי. הוא רק רוצה להגיע הביתה כמה שיותר מהר, ולא כל כך איכפת לו מהאחרים שנמצאים מסביבו''.

עייפות, חשבתי לעצמי, מעין עייפות-חומר, ומיד נזכרתי בכל אותן ידיעות לאקוניות מישראל על מכונית שנסעה בכביש דו-מסלולי, ולפתע סטתה מסיבות בלתי מובנות אל הצד הנגדי וגרמה לתאונה קטלנית. ''ככל הנראה הנהג נרדם על ההגה'', נכתב לעיתים לעיתון, אולם מדוע נרדמים נהגים על ההגה בתדירות כל כך גבוהה? מה גורם למכונית שנוסעת בקוו ישר לסטות לפתע הצידה? מדוע בכל שנות שהותי בחו''ל לא ממש זכורות לי תאונות דרכים בגרמניה שעליהן נכתב כי נגרמו מהרדמות על ההגה? מדי פעם ניתן לקרוא כאן על אנשים ששתו יותר מדיי ונכנסו לתוך איזה עץ, אבל היו תחת השפעת אלכוהול קשה.

כנ''ל גם לגבי ההתהפכויות. מדוע מתהפכות כל כך הרבה מכוניות בישראל? האם הסיבובים בכבישים לא בנויים בזווית נכונה? או שמא המדובר פעם נוספת בחוסר ריכוז שגורם להערכה מוטעית בזווית הסיבוב? מדוע נדיר לקרוא על מכוניות שהתהפכו תוך כדי נסיעה בגרמניה ובצרפת?

נזכרתי בסיפור שקרה לי בישראל לפני כמה שנים, עת ביקרתי עם משלחת רשמית בדרום הארץ. הרכב והנהג שאורגן לנו היה שייך לכולל מירושלים, והסיבה שחברה זו נשכרה היתה כנראה הרצון לחסוך בהוצאות, כיוון שהנהג לא דיבר מילה אנגלית.
נהיגתו היתה פזיזה והוא לא אחז במפה של כבישי דרום הארץ; מדי פעם נאלצתי להראות לו קטע כביש מהמפה שלי שסחבתי מחו''ל. עקרונית היה נהג טוב לב ואף גילה הומור, אך לא הבנתי כיצד הוכשר להיות נהג, ועוד נהג המסיע נוסעים רבים. הנ''ל גילה חוסר ריכוז לכל אורך הדרך שהיה לפעמים מסוכן. כך לדוגמה, ביציאה מקיבוץ בדרום הארץ בשעות הלילה לכיוון תל אביב, התבלבל כתוצאה מחוסר ריכוז והגיע לגדר המערכת ברצועת עזה. חוסר הריכוז גם התבטא בשכחה לכבות את המהבהב, ודברים נוספים מסוג זה.

ככל הנראה ישנם בישראל נהגים מקצועיים לא מעטים שכלל לא כשירים לקבל רשיון, אולם זוהי היכולת היחידה שלהם להתפרנס ממשהו. נהגים כאלה מצליחים בכל זאת לקבל רשיון כי הסטנדרט בישראל לבדיקת היכולת לכושר נהיגה ברכב יחסית נמוך, בהשוואה למבחנים האירופאים. בהקשר זה עלה בזכרוני סיפורו של נהג משאית מישראל שהיגר לגרמניה, ורצה גם כאן להמשיך במקצוע; הנהג נשלח אליי ממשרד התחבורה הגרמני כדי שאברר ואבדוק שניירותיו בסדר, והם אכן היו ללא דופי – אלא שלא הבנתי כיצד קיבל רשיון נהיגה על רכב כבד: הנהג נראה והתנהג כאדם פזיז וקל דעת, והתקשיתי להאמין שהתנהגותו על הכביש אחרת.

לאחר כמה חודשים התקשר אליי וסיפר לי כי נפסל בבחינה המעשית, היות ולדעת הבוחנים לא עמד בסטנדרט לקבלת רשיון גרמני על רכב כבד. הנ''ל רתח ואמר שיתבע בחינה נוספת, מאחר ולטענתו 'נדפק' כי הוא זר. אינני יודע מה עלה בגורלו, שכן לא יצר עימי קשר נוסף, אך אינני מאמין שאף עורך דין היה יכול לעזור לו בתחום, לפחות לא בגרמניה. ייתכן שהיה מצליח להוציא רשיון נהיגה ללא בעיות במדינה מזרח אירופאית, אולם זוהי כבר ספקולציה. בישראל, מכל מקום, עבד עם משאית כבדה במשך שנים, לפחות לטענתו, וגם נהג ברכב צבאי כבד.

האם יש להעלות את רף הכשירות לנהיגה בארץ? מי בכלל קובע את רף הכשירות למעשה? משרד התחבורה? משרד העבודה? הצבא?

הרהרתי בסיפור אחר, שהכרתי גם כן; סטודנט ישראלי בגרמניה שעבר את כל בחינות הנהיגה במקום למופת, חזר בהמשך לישראל ורצה לקבל שם רשיון על סמך ההכרה ברשיונו הגרמני. בנקודה זו החלו הבעיות, היות ובזמנו לא שירת בצה''ל מסיבות נפשיות, ועל כן לא היה ברור אם יוכל בכל זאת לקבל רשיון נהיגה ישראלי. גם במקרה זה אינני יודע מה עלה בגורלו, שכן אין לי קשר עימו, אולם זכור לי שהרים לי פעם טלפון מישראל וסיפר לי כי הוא צריך ללכת לפסיכולוג על מנת שיוכל לקבל את הרשיון הנכסף. חד וחלק.

האם הצבא מהווה קריטריון של יכולת וכשירות לנהוג ברכב? כמה נהגים צבאיים בישראל מעורבים בתאונות דרכים? מה הקשר בין היכולת לשרת בצבא לבין היכולת לנסוע ברכב? האם אדם שמסוגל לשעוט עם קומנדקר בשטח הררי הוא גם אדם שבנוי אוטומטית לרשיון אזרחי? ואולי לא?


ואולי אי היכולת להוציא רשיון נהיגה עם פרופיל נפשי אינה אלא 'עונש' של המערכת שמתנכרת למי שאינו מעוניין לשרת אותה על מדים, ללא שום קשר ליכולתו לנהוג רכב או לא?

כך או כך, עם 'נהיגה אלימה ומכוונת' אינני מקשר את הנהג הישראלי, ובטח לא עם המשפט הגורס כי הנהג הישראלי נוהג באלימות היות ומורגל באלימות על ידי 'שליטה של כובש בעם אחר', או משום היותו מורגל במלחמות וכ'. אינני קונה זאת, היות והמדובר בטיעון פולמי ולא-רציני מבחינתי. חוסר ריכוז ורשלנות, לצד אילתור בלתי פוסק נראים לי כסיבה מהותית לריבוי תאונות דרכים בישראל. לאו דווקא אלימות על הכביש.









מה בדיוק ניתן לעשות בנדון, שפירושו מה ניתן לבצע על מנת לצמצם את כמות התאונות הקטלניות?

התשובה היחידה האפשרית בתחום זה היא חינוך, חינוך, ועוד פעם חינוך – לצד פרקטיקה של ממש בנדון. בגרמניה, לדוגמה, נושא ההתנהגות על הכביש הוא חלק ממערך הלימודים החל מגן חובה, דרך בית הספר היסודי, וכלה בגימנסיה. התלמידים נדרשים לענות על מבחנים של זיהוי תמרורים ובעיות של מצב בשטח, שבו הם אמורים למצוא את התשובה הנכונה, ולא רק במבחן אמריקאי של אחת מתוך ארבע תשובות אפשריות. בהמשך יוצאים התלמידים עם מורים, שוטרים ואנשי משרד התחבורה בכל מדינת-מחוז אל השטח, ולומדים בעצמם באופן פרקטי את ההתנהגות הנכונה על הכביש, לדוגמה כרוכבי אופניים: התלמידים מגיעים למשטח אימונים גדול שמסודר כולו עם תמרורים, רמזורים ופסי תנועה, ושם עליהם לעבור סדרה של מבחנים שונים.

לא רק קטינים נהנים מהעשרות שונות בתחום התחבורה; גם שיעורי הנהיגה בגרמניה עבור בוגרים כוללים תוספות רבות, כגון נסיעה בכביש המהיר, נסיעה בכבישים קטנים וכפריים ועוד. כל נהג שלא מרגיש בטוח מאיזה סיבה שהיא בשליטתו בכלי הרכב שמצוי ברשותו – וכלל לא חשוב אם הדבר קורה מספר שנים לאחר שהוציא רשיון נהיגה – יכול לגשת באנונימיות ובחינם אל מרכזים שונים המפוזרים ברחבי המדינה, שם הוא יכול להתאמן עד אין סוף בחנייה מתוך שיפועים שונים, בנסיעה בכביש רטוב שהורטב במיוחד לצורך האימון, בנסיעה מהירה, זינוקים בעלייה, סיבובים חדים, בלימת חירום, נסיעה עם מטען ועוד, כל זאת לצד מדריכים מקצועיים שמלווים אותו לאורך היום שבחר.

הדגש המקצועי שמועבר לנהג הוא רעיון השליטה ברכב, השליטה בכל מחיר, והכרת גבולותיו ומגבלותיו של כלי הרכב שבו הוא נוהג. משמעת עצמית היא הדבר המרכזי הנדרש מכל נהג ונהג, שכן רק כך ניתן לקיים יחסי גומלין במהירויות גבוהות. אין שום פנייה לאילתור או אף מחשבה של הגעה למצב בו אמור נהג לאלתר. יותר מכך: נהיגה 'ספורטיבית' נתפשת בהקשר זה כשליטה עודפת ברכב, שפירושה משמעת עצמית קפדנית עליונה ויכולת מוטורית טובה של תגובה נכונה במקום ובזמן נתון.

נהגים מקצועיים מחויבים לעבור מבחנים נוספים, שכוללים מבחנים פסיכולוגיים שונים, מבחני שליטה ברכב במצבי לחץ, ועוד. בכלל, אדם, המבקש להסיע נוסעים אחרים, חייב להוכיח שנים רבות של נהיגה ברכב כבד קודם לכן, ואף הרשיון למונית נחשב כמורכב למדיי.אדם שלא עומד במבחנים שכאלה אינו יכול לשמש כנהג מקצועי, גם אם שימש בתפקיד זה במדינות אחרות, וגם אם אוחז ברשיון לרכב רגיל.

האם ניתן להעתיק מודל זה אל ישראל?

אין שום סיבה שלא, לפחות בתחום החינוך והפרקטיקה. ניתן לצמצם את רמת האלתור ולהעלות את רמת הריכוז על ידי אמצעים יחסית פשוטים, וכמובן על ידי אי מתן רשיון לנהגים שאינם בנויים לכך, קרי שאינם שולטים במעשיהם – גם אם הם לכאורה אמורים למצוא את משלוח ידם בנהיגה, וזאת משום שלא מתאימים לתפקידים אחרים.

ונקודה אחרונה: צבא ההגנה לישראל אינו יכול ואינו צריך, בשום מידה שהיא, להוות רף מדידה משום סוג שהוא לרשיון, גם אם המדובר במקצוע צבאי שעוזר לכאורה לכל מיני חיילים 'להשתלב' במערכת בכל זאת. הצבא זקוק לנהגים אחראים ושקולים, ממש כמו באזרחות, אשר מסוגלים לתפקד תחת מצבים רגילים ומצבי לחץ ללא כל איבוד שליטה וריכוז, לא כל שכן היעדרות משמעת עצמית.

זהו הצעד הראשון והיחידי האפשרי במלחמה בתאונות הדרכים בישראל, שגובים מספר הרוגים בלתי נסבל ובלתי נסלח. שום סרט ירוק כביטוי של סובלנות לא יעזור לנהג הישראלי להתרכז יותר בנסיעה. במילים אחרות: דרוש חינוך עמוק בנושא, ולא איזו גחמה בצורת גימיק מזדמן.







המאמר פורסם במקור ביולי 2005 בבלוג של אלכסנדר מאן. מאן - בלוגר, מתרגם, היסטוריון והוגה דעות - מתגורר מזה שני עשורים בגרמניה. מקור התמונות - הבלוג של אביגיל בכלר.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
צודק, אין מה לומר   אודיסאוס   יום ד', 14/03/2007 שעה 15:57   [הצג]
הכל חפיף....   עדו   יום ד', 14/03/2007 שעה 21:07   [הצג]   [3 תגובות]
תרבות   שי   יום ה', 15/03/2007 שעה 20:02   [הצג]
אין קשר לשירות צבאי   עופר לנדא   יום ו', 16/03/2007 שעה 11:43   [הצג]   [6 תגובות]
נהגים צבאים במיל'   easy   יום א', 18/03/2007 שעה 18:07   [הצג]   [2 תגובות]
אחוז בזה וגם מזה אל תנח   ליאור גולגר   יום ג', 20/03/2007 שעה 11:40   [הצג]   [2 תגובות]
תרבות נהיגה, וקשר לפרופיל צבאי   צבי גיל   שבת, 24/03/2007 שעה 23:39   [הצג]   [2 תגובות]
מאמר מאוד מעניין   נינה   יום ב', 26/03/2007 שעה 8:17   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   אליעזר   יום ב', 26/03/2007 שעה 14:17   [הצג]
בשולי החדשות   אלכסנדר מאן   יום ג', 08/05/2007 שעה 10:31   [הצג]
ובשולי החדשות פעם נוספת   אלכסנדר מאן   יום ו', 25/05/2007 שעה 13:01   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©