בזכות מ'
יום ב', 25/12/2006 שעה 19:21
ידיעות באמצעי התקשורת בישרו הבוקר על הרשעתו של הח''כ לשעבר, עופר חוגי (ש''ס). חוגי, אם לצטט את Ynet, הורשע בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ובשימוש במסמכים כוזבים. בהכרעת הדין נקבע שכדי להגדיל את תקציב ההסעות לבתי הספר של רשת מעיין החינוך התורני הוא זייף את רשימות התלמידים, וכך קיבל במרמה 2 מיליון שקלים ממשרד החינוך. לחשיפת פרשיית התרמית הזאת - עוד לבנה במגדל השחיתות שבונה ש''ס - אחראי מ'. האיש, שהיה אז עובד מן המניין במחלקה שפיקחה על העברת הכספים למוסדות החינוך שבראשם עמד עופר חוגי, לא יכול היה להשלים עם ההנחיות שקיבל, שמשמעותן הייתה השלמה בשתיקה עם מעשה חמס שביצעו פוליטיקאים ומקורביהם בכספי ציבור. הלוואי עלינו עוד הרבה מ''מים כאלה





ידיעות באמצעי התקשורת בישרו הבוקר על הרשעתו של הח''כ לשעבר, עופר חוגי (ש''ס). חוגי הורשע בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ובשימוש במסמכים כוזבים. בהכרעת הדין נקבע שכדי להגדיל את תקציב ההסעות לבתי הספר של רשת מעיין החינוך התורני הוא זייף את רשימות התלמידים, וכך קיבל במרמה 2 מיליון שקלים ממשרד החינוך. הפרקליטות, כך דווח שם, תדרוש עונש מאסר ממושך בפועל.

העיתונות מדווחת היום על הרשעת חוגי בכותרות בינוניות ומטה. זה היה הרבה יותר מעניין כשהפרשה נחשפה, מעט פחות כשכתב האישום הוגש ואף פחות מכך בהרשעה. בחדשות הערב בקושי טרחו להתייחס לכך. זו דרכו של מדיום תובעני ששבו ודורש סיפוקים מהירים ומואס בהם שניות לאחר שזכה לקבלם.

אגב, נוכח העובדה שחברי הכנסת טורחים להגן על חבריהם-שותפיהם לאותה גילדה יוקרתית ומונעים בשיניים את הסרת חסינותם לצרכי העמדה לדין, עולות מחשבות נוגות לגבי השאלה מה היה קורה בעניין זה לו היה עופר חוגי עדיין מכהן כחבר כנסת. סביר להניח שהעמדתו לדין לא הייתה מתאפשרת באופן שכזה ושכבר היו נמצאים צדיקים שמסבירים לנו שמדובר ב''קמט תודעתי'' או במשובת טירונים כלשהי.

ניסיון לחמוס את קופת המדינה. עופר חוגי (מקור תמונה 1)

וכאן צריך לתת את הקרדיט למ'. אם לא על העמדת עופר חוגי לדין, לפחות על חשיפת הפרשה שבה הוא מעורב, שכן גם ללא מערובתו האישית של חוגי בה, היא חושפת פגמים חמורים בהתנהלות של משרד ממשלתי.





באביב 1999 היה מ', אז בן 33, עובד זוטר במשרד העבודה והרווחה. בדיונים שנערכו באגף בו עבד מ' במשרד העבודה הוחלט להקים בתי ספר טכנולוגי לבנים ולבנות מהקהילה החרדית. בתי הספר הללו היו אמורים ליישם מטרה ראויה, לכל הדעות: להעניק לבני נוער, שבדרך כלל נחשפים בעיקר ללימודי קודש, גם הכשרה טכנולוגית מעשית. בתי ספר חרדיים שמבקשים להעניק לתלמידיהם גם כלים להתמודד עם העולם שלאחר סיום חוק לימודיהם ולהתפרנס בכבוד היו אז יצור נדיר למדי.

מי שהתנדבה להקים את בתי הספר החדשים הייתה עמותת ''אור החיים'', שבראשה עמד אז ח''כ עופר חוגי. חוגי, חשוב לציין, נחשב אז לאישיות קרובה במיוחד לשר העבודה והרווחה דאז, שלמה בניזרי (שבעצמו עומד בימים אלה לדין באשמת קבלת שוחד, קבלה דבר במירמה והפרת אמונים). שניהם נמנו על הזרם בש''ס המזוהה עם הרב ראובן אלבז, זרם שהוא עצמאי וחזק דיו כדי שהרב עובדיה יוסף ושלוחו דאז בהנהגת ש''ס, אריה דרעי, יהיו חייבים להתחשב בו ולשמור לו מקום של כבוד בהנהגת ש''ס ובחלוקת התיקים המיניסטריאליים. זמן מה לאחר מכן הצהירו אנשי ''אור החיים'' שהקימו את בתי הספר ואף העבירו דיווחים על המקום בו התמקמו המוסדות, מספר כיתות הלימוד שבהם (שלוש כיתות בבית הספר לבנים, שתיים בבית הספר לבנות) וכן את שמות התלמידים, סגל המורים והמנהל. בתי הספר החדשים ביקשו, כמובן, תמיכה ממשרד העבודה והרווחה. וכך התגלגלו העניינים לפתחו של מ'.

מ' היה אחראי על חישוב תשלומי תמיכה לתשעה בתי ספר. כל חודש קיבל מ' דיווחים על נוכחות התלמידים בשיעורים בכל בית ספר בנפרד, ועל סמך נוסחה מסויימת חישב מה סכום התמיכה שמגיע להם. לאחר מכן נהג להעביר את התחשיב הלאה, ובהינתן האישור המתאים המממונים עליו, היה המשרד מעביר את התמיכות למוסדות החינוך הללו. שניים מתוך תשעת בתי הספר שעל התשלומים להם היה אחראי מ' היו התיכונים הטכנולוגיים של ''אור החיים''.

שנת 1999 לא הייתה שנה קלה. ראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו, ומחליפו, אהוד ברק, כפו סידרה של קיצוצים על משרדי הממשלה. משרד העבודה והרווחה לא יצא מכלל זה. ההחלטה הייתה לקצץ תמיכות משני בתי ספר מתוך התשעה שבאחריות מ'.

מ' עשה בדיקת רוחב של כל בתי הספר הללו. הוא נוכח לדעת שמוסדות ''אור החיים'' הם הבעייתיים ביותר מביניהם. מפקחי המשרד בדקו פעם אחר פעם ומצאו שבתי הספר הללו אינם עומדים בשום אמת מידה מקובלת, אם נתנסח לרגע בעדינות. מפקחים שהגיעו לכתובות בהם היו רשומים בתי הספר לא מצאו שם שום עדות לקיומו של מוסד חינוכי בכלל. המפקחים דיווחו על כך לממונים עליהם. מ' בדק מכתבים כאלה ובאחד מהם נכתב שאין בית ספר, אין תלמידים, אין מחשבים, אין כלום. פעם אחר פעם, ביקורת אחר ביקורת, אושרו המימצאים המשונים הללו.

ביולי 1999 בחן מ' בעיון את הבקשות שהיו מונחות על שולחנו. אחת מהן סיפרה על תיכון טכנולוגי לבנות שבו לומדות 63 תלמידות; השנייה, על בית ספר לבנים המונה 90 תלמידים. לבתי הספר הללו התקבלו, על פי החומר שבידיו, רק נערים שהגיעו לכיתה ט' לפחות, וזה היה אמור להיות המחזור הראשון שלהם. סכום התמיכה הכולל שביקשה העמותה עבור בתי הספר שלה הסתכם בכמיליון שקל. מ' החליט לבדוק את מצבם של בתי הספר. הוא גילה את דיווחי המפקחים והזדעזע. הוא החליט לעשות בדיקה בעצמו והודיע למנהלי בתי הספר כי בכוונתו להגיע אליהם ולבדוק את יומני הנוכחות של התלמידים. מבתי הספר הוא קיבל מסר בנוסח ''אין צורך, אנחנו כבר נעביר אותם אליך''. מ' הסכים.

כשהגיעו החומר לידיו נכונה למ' הפתעה נוספת: היומנים היו ריקים מכל סימון. לא הייתה שם שום עדות שמישהו טרח בכלל לסמן ביומן את נוכחות התלמידים, נושאי השיעורים או כל פרט דומה הקיים במסגרות המקובלות של בתי הספר בארץ. מ' עשה את מה שכל אדם בעל יושר והיגיון היה עושה במקומו: הוא העביר את הנתונים לממונה על המחוז ולסגנו - והמליץ להפסיק מיידית את התשלומים לבתי הספר של ''אור החיים''. אבל זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל תגובה מפתיעה עוד יותר: הנהלת האגף אישרה לשלם לבתי הספר הללו את סכומי התמיכה - מיליון שקל, כאמור - על אף הממצאים החמורים של מ' ושל המפחקים. במקום לקצץ את התמיכה לבתי ספר אלה, הורו למ', יש לקצץ משני בתי ספר אחרים. מאחר ובתי הספר הללו נסמכו כמעט אך ורק על תמיכת משרד העבודה והרווחה, המשמעות הייתה, למעשה, סגירתם המוחלטת.

מ' רתח. מצד אחד הוא נדרש לסגור שני בתי ספר קיימים ומצד שני לתקצב בתי ספר שלא קיימים. הוא הרים טלפון לחבר וסיפר לו על כך. החבר, גילוי נאות, היה עבדכם הנאמן.

את מ' אני מכיר עוד מהאוניברסיטה. שנינו התפרנסנו יחד, כסטודנטים תפרנים, משמירות לילה ומכל מיני עבודות מזדמנות אחרות. הוא ברנש שקל מאוד לחבב: רקע של מושבניק, ישר כמו סרגל, עם חוש הומור בריא ומוסר עבודה גבוה, אחד שלא מבין את ההיגיון שלפיו קל יותר לגנוב בהיחבא מה שאפשר להשיג בעבודה קשה ונהנה לעשות מילואים בתנאי שדה ולקרוא ביוגרפיות וספרי היסטוריה. הוא ניחן בסקרנות בריאה ובנכונות לספוג ולבדוק כמעט כל טענה, אבסורדית ככל שתהיה. מ', כעיקרון, נוהג לתת אמון באנשים עד שיוכח שהם אינם ראויים לו. בחברה ציניקנית כמו שלנו מ', ישר על גבול הנאיביות, הוא כמעט האבטיפוס של מי שישראלים רבים נוהגים לכנות בלעג ''פראייר'': מישהו שמתאמץ למען זולתו ועבודתו הרבה מעבר למינימום המקובל כאן, שלא על מנת לקבל הטבות נוספות.

כשמ' סיפר לי על כך הוא היה על סף התפוצצות. שום אידיאל שעליו התחנך לא הכין אותו לקראת מניפולציה מהסוג הזה. בסערת ליבו הוא אמר שאפילו שקל, כצעד של מחאה, להתפטר מעבודתו. ניסיתי להרגיע אותו. הסברתי לו שמקום עבודה לא מוצאים כאן בקלות, ושעדיפה אפילו משרה כשלו, עם שכר נמוך וטריקים זולים, מאשר לשבת בבית, לחתום אבטלה ולענות למודעות שמפרסמות חברות שלעתים קרובות אינן טורחות אפילו להשיב בנימוס לקורות החיים ששולחים אליהן. מ' חזר בו, איפוא, אבל הנושא המשיך להטריד אותו. פעם אחר פעם, שיחה אחר שיחה, סיפר לי שאינו מסוגל להעביר יום במשרד מבלי שהנושא הזה יחזור אליו ויציק לו. מ', בקיצור, הרגיש שכפו עליו לעשות מעשה לא-ישר.

פטרונו של חוגי אז, נאשם בנטילת שוחד כיום. שלמה בניזרי (מקור תמונה 2)

הצעתי לו להעביר את הסיפור לידי עיתונאי. אמרתי לו שלעיתונות יש כוח רב בהרבה משלו ושפרסום בעיתון פופולרי ומשפיע עשוי להפעיל לחץ על המשרד לשנות את החלטתו ולבטל את התמיכות במוסדות הפיקטיביים הללו. מ' אמר שזה רעיון מצוין. אמרתי לו שייקח שבחשבון שיש כאן גם סיכון ושעל אף שאינני יכול להתערב בשיקוליו בעניין זה, כדאי שיבין שלאחר הפרסום לא מן הנמנע שתיפתח חקירה לאיתור המדליף ושמעשיו ייחשפו. מ' ביקש לחשוב על כך. הוא ישב על הרעיון במשך ימים ושבועות. הוא התייעץ איתי שוב ושוב ושוב ושוב, ולבסוף החליט ללכת על זה. ''אני יודע שייתכן שאשלם על כך מחיר יקר'', אמר לי, ''אבל כל העסק הזה חשוב לי יותר מדי. אם היית יודע עד כמה תמכתי לאורך כל הדרך בעברת תמיכות לבתי הספר הללו, היית יכול להבין טוב יותר את האכזבה שלי מכל הרמאות הזאת''.

- ''אבל זה עלול לפגוע בך'', אמרתי בפעם המאה, ''הם עלולים לפטר אותך במקום. מה תרוויח מזה?''

- ''עכשיו תקשיב אתה'', למ' נמאס כנראה מהאזהרות הללו, ''הזהרת אותי מפני מה שצפוי לי, ואני מבין את זה מצוין. החלטתי ללכת על כך וזהו זה''.

קישרתי את מ' עם עיתונאית שהכרתי. אותה עיתונאית התמחתה בתחקירים עבור אחד העיתונים הגדולים. היא תפסה את העניין במהירות. לאחר שקיבלה ממ' את העדויות המפורטות על המתרחש, החל התחקיר שלה לתפוס תאוצה. היא עבדה עליו מספר שבועות. בתקופה ההיא לקחנו גם מ' וגם אני חופשות, אחרי שבמשך שנה שלמה קרענו את התחת בעבודה. הוא נסע לטיול בדרום אמריקה, אני - באלסקה.

באחד ממוספי סוף השבוע של אוגוסט 1999 התפרסם התחקיר במלואו. העיתונאית עשתה מלאכה נאה: היא חשפה את התרמית של ''אור החיים'', בראשות עופר חוגי, ואף הביאה עובדות נוספות, כאלה שלא היו ברשות מ'. התברר כי הבניין שבו אמורים היו לשכון כבוד בתי הספר היה בכלל אתר בנייה שבו עמד מנוף גדול. תלמידים בוודאי שלא היו שם. התברר גם כי בתי הספר הפיקטיביים הללו הגישו בקשות לקבלת תמיכה גם ממשרד החינוך (וקיבלו), מה שנקרא בעגה המקצועית ''כפל תמיכות'' (עומד בניגוד לחוק). בעקבות הפרסום פתחה המשטרה בחקירה. כך עשה גם מבקר הפנים של המשרד. חקירה שלישית נפתחה על ידי מבקר המדינה. חוגי, מכל מקום, טען שכל ההקצבות נעשו כחוק. זמן קצר מאוחר יותר פשטה על האגף והחרימה את המסמכים שעליהם תועדה העברת הכספים למוסדות הפיקטיביים של חוגי. לאחר מכן נחקר גם חוגי עצמו.





כצפוי, פרסום החומרים הללו הביא לעריכת בירור באגף. העובדה שבתי הספר הללו היו באחריות מ' ושהייתה לו נגישות גם לדוחות המפקחים הקלה מאוד על איתורו. הממונים עליו החליטו לפטר אותו. הדבר נודע לו כשחזר מחופשתו והוא טילפן אלי וסיפר לי על כך. יצרתי קשר עם העיתונאית, סיפרתי לה על העניין ואמרתי לה שלדעתי היא חייבת להפנות למשרד העבודה והרווחה כמה שאלות על כך. היא הסכימה, התקשרה לכמה מבכירי המשרד והתעניינה לדעת אם אכן נכון הדבר שמי שנחשד בחשיפת פרשיית השחיתות והגניבה הזאת אכן מועמד לפיטורין. מישהו שם הבין, כנראה, שזה כבר יהיה יותר מדי. מ' לא פוטר, אבל היה עליו לעבור התנסות מסוג גרוע לא פחות.

הממונה על מ' החליט שמ' הוא בוגד. לא פחות ולא יותר. אחד שהסגיר מידע לידי כתבלבי התקשורת במקום לנסות ולטייח את הכל בפנים. מ' ניסה להסביר שדווקא פנה לממונים עליו אבל שההוראות שקיבל היו לכסות על מעשה בלתי חוקי, אבל הכול היה לשווא. הפתרון שנמצא למצב המוזר שבו הממונה חייב להעסיק את מ' אבל לא רוצה לעשות כן היה לייבש אותו לחלוטין. סמכויותיו של מ' נלקחו ממנו, תחומי העבודה שלו הועברו לאחרים והוא נותר ללא אחריות משלו. הממונה הפסיק לדבר איתו בכלל. במשך שנה תמימה נאלץ מ' לבוא למקום העבודה, לשבת ליד השולחן ולראות כיצד עובדים חסרי ניסיון ויידע מתאימים מטפלים בנושאים שבהם התמחה הוא עצמו. מאחר ונהנה משם של בחור ישר, אחראי ומשקיען, הפך מ' לכתובת לפתרון בעיותיהם של אחרים. אחד בא אליו בבקשה שיסייע לו בפתרון סוגייה מיחשובית כלשהי; אחר נועץ בו בענייני מינהל; שלישי ביקש שיעבור על ניירות שהכין ויביע את דעתו. איכשהו, הפך מ' למעין פותר בעיות - מעין משרה לא-רצונית שמילא בהיעדר תוכן אחר לעבודתו. הוא הבין שמחפשים עילה לפטר אותו, או שיבין כבר את הרמז ויתפטר לבד. הוא לא היה מוכן לעשות את זה.

אבל מ' גם הבין שככה אי-אפשר להמשיך. הוא ניסה למצוא פתרונות שבמסגרתם יעבור לעבוד באגף אחר של המשרד, אבל זה לא היה כל כך קל. את ההמלצות עליו ביקשו הבוסים הפוטנציאליים החדשים שלו מהבוסים הנוכחיים, והללו, כזכור, רצו לסגור איתו חשבון. בספטמבר 2000, בדיוק שנה לאחר ששב לעבודתו וגילה שמתכוונים לפטרו, הצליח מ' סוף סוף לעבור לאגף אחר במשרד. אותו אגף ממוקם בחלק אחר של העיר, מה שהקל על מ' עוד יותר.

מ' התחיל במחלקה החדשה מלמטה ועד מהרה התגלו כישוריו כעבד וכאדם. הוא התבקש למלא משימות מורכבות יותר ויותר ועד מהרה נודע כעובד האחראי והמסור ביותר בסביבה. היום נחשב מ' לאיש מפתח במחלקה שלו. הוא התמחה בפתרון בעיות מיחשוביות ובהדרכת כוח אדם בנושאים הקשורים להפעלת תוכנה וחומרה שבהן משתמש המשרד. הממונים עליו טוענים שכבר מזמן לא הזדמן להם לעבוד עם איש מקצועי והגון כל כך. מ' מרוויח שכר בן ארבע ספרות, אבל שמח בחלקו. טוב לו בעבודתו, סומכים עליו ולא דורשים ממנו לשתף פעולה עם גנבים. מה כבר יכול הבן-אדם לרצות יותר.

מ', כמו שאמרתי, הוא חבר שלי, ולכן אני לא ממש אובייקטיבי. אבל בלי שום קשר לשאלה מה אני חושב עליו ומה חושבים עליו אחרים, מ' ראוי לצל''ש אזרחי לפחות בזכות דבר אחד הוא חסך לנו, משלמי המסים, מיליון שקל. במדינה שבה נגד כל חבר כנסת עשירי נפתחת חקירת משטרה ושמדי יום כמעט אנו מתעוררים לכותרות המבשרות על שוד הקופה הציבורית שלה על ידי בעלי השפעה כאלה ואחרים, מ' הוא האיש השווה מיליון. לא, הוא לא זכה במיליון הזה בעצמו. הוא פשוט השאיר אותו אצלנו.

הבוקר, כמו שאמרתי, קראנו על סגירת המעגל ועל העמדתו לדין של עופר חוגי. מ', זה בזכותך.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מ', כל הכבוד.   מיכאל אוישי   יום ב', 25/12/2006 שעה 19:54   [הצג]   [2 תגובות]
שלילת סמכויות   ערן עסיס   יום ב', 25/12/2006 שעה 21:02   [הצג]   [2 תגובות]
לנצל את המצב   מנשה   יום ג', 26/12/2006 שעה 9:42   [הצג]
רק לעדכן   אלמוני   יום ג', 26/12/2006 שעה 9:46   [הצג]
אספקטים נוספים   זאב בק   יום ג', 26/12/2006 שעה 18:43   [הצג]   [6 תגובות]
''עוד לבנה במגדל השחיתות שבונה ש''ס''   אביאל   יום ד', 27/12/2006 שעה 13:59   [הצג]   [9 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©