האיש שרצח את אהוד אולמרט
יום ו', 03/11/2006 שעה 12:52
ב-‏4 בנובמבר 1995 ירה יגאל עמיר בגבו של יצחק רבין. רבין, שחש בקליעי האקדח הפוגעים בו, הסב לשנייה את מבטו לאחור. מה הספיק לראות באותו הרף עין כנראה לא נדע לעולם בוודאות. ברם, יתכן בהחלט שבאותו פרק זמן קצרצר קלטו עדשות עיניו של ראש הממשלה את הקלסתר השחום, השיער השחור והחזות הכללית של המתנקש, שמזכירה מאוד גבר ממוצא ערבי. תוך דקות ספורות איבד רבין את הכרתו ואליה לא שב עוד. במלים אחרות, יתכן בהחלט שראש הממשלה הלך לעולמו כשהוא סבור שנורה על ידי מתנקש שנשלח על ידי ארגון טרור איסלאמי. ועכשיו הגיעו בנפשכם: האם התנקשות של מחבל ערבי בראש ממשלה אפשרית באותה מידה שניתן לחזות התנקשות כזו מצד יהודי? לאיזה יחס יזכה מתנקש כזה? האם יינתנו לו כל המחוות שהוענקו לעמיר בכלאו? לפניכם תרחיש דמיוני - כך, לפחות, אני מקווה







שתי הנחות עומדות בבסיס התרחיש הדמיוני שיפורט כאן. האחת, שבמדינה בה פוליטיקאים מבצעים הסתה כדי לזכות בתמיכתו של אספסוף קנאי ופרוע, ההסתברות לרצח של ראש ממשלה נוסף גבוהה מאוד; והשנייה, שאל מול פסטיבל התמיכה המאורגנת ביגאל עמיר, מן הראוי להעמיד מראה שבה תשתקף דמותו של רוצח הבא מן הקצה האחר של הקשת הדתית והפוליטית. ולא נותר אלא לקוות שתרחיש זה – שלצערי, אני סבור כי הוא רחוק מאוד מלהיות בלתי-מציאותי – לא יתרחש לעולם.







10 בדצמבר 2007
שעה 21:35

אולם הקונגרסים של מלון היוקרה דייוויד אינטרקונטיננטל המה אדם. החמימות והאינטימיות ששררו במיתחם המואר היוו ניגוד מוחלט למזג האוויר הסגרירי והגשום שפקד את תל אביב אותה שעה ממש. מאות המוזמנים מחאו כפיים בנימוס לאיש העסקים האמריקני שסיים לשאת את דבריו. המנחה, אחד מעורכיו הבכירים של העיתון הכלכלי גלובס, עלה על הבמה ובצעד מהיר ניגש לדוכן הנואמים.

- ''גברותי ורבותי'', אמר, ''אני רוצה להודות לכם על השתתפותכם במושב הזה של הוועידה. שמענו הערב דברים מחכימים ומאלפים מפי רגולטורים, שרים, אנשי עסקים, בנקאים ופרשנים. דומני כי אין דבר שהולם את האירוע יותר מהרצאה שנשמע מפי האיש שכולנו ממתינים למוצא פיו''.

הוא עשה אתנח קצר, מבקש להעצים בכך את המתח ואת הסקרנות לקראת הצגת הדובר הבא. כולם ידעו מי הוא, משום ששמו הופיע בתוכניית הוועידה זמן רב לפני שהתכנסה בפועל. תוכנית הכנס פורסמה ממילא במודעות גדולות בעיתונים הכלכליים, ולמעשה היה הנואם האחרון בה אחת הסיבות העיקריות לבואם של רבים מהמוזמנים, שבנסיבות אחרות אולי היו מעדיפים לוותר על התענוג.

- ''גברותי ורבותי'', קירב המנחה שוב את פיו למיקרופון, ''ראש הממשלה – אהוד אולמרט!''.

רעם של מחיאות כפיים נשמע באולם. חלק מהנוכחים נעמדו על רגליהם והריעו בקול רם מהאחרים. הבזקי מצלמות פילחו את האוויר. עדשות הטלוויזיה התמקדו על קלסתרו המוכר של אולמרט. הלה, חנוט בחליפה בגווני כחול כהה, חייך חיוך רחב, העביר יד מהירה על פדחתו וטיפס במדרגות אל הבמה. כאן חש בנוח, בקרבתם של אנשים מהעולם אותו הכיר היטב – עורכי דין, רואי חשבון, כלכלנים, מנכ''לים. כולם היו שם, כל הגלגלים המשומנים שהניעו את שוק ההון קדימה: שרי אריסון, חיים סבן, איתן ורטהיימר, יאיר המבורגר, אלי הורביץ, נוחי דנקנר, לב לבייב, עידן עופר, יצחק תשובה, אליעזר פישמן, שלמה נחמה, גליה מאור, שלמה זוהר, נועם לניר, רם כספי, אבי שקד, בני שטיינמץ, גיל שוויד, מריוס נכט. איש לא נעדר. כל אלה – אנשים ששוויים המצטבר גבוה מהתוצר המקומי הגולמי של ישראל כולה - המתינו למוצא שפתיו בציפייה דרוכה.

זה היה אמור להיות נצחונו הגדול. אהוד אולמרט (מקור תמונה 1)

הבשורות שהביא אולמרט לא היו כלכליות דווקא, אבל הייתה להן השלכה ישירה על המשק הישראלי, שלא לדבר על המזרח התיכון כולו. הפרשנים חזו שראש הממשלה ינצל את המצב המדיני הרגיש שנוצר ויכריז הערב על יוזמת השלום הישראלית החדשה שגובשה בצוותא עם האמריקנים, הירדנים, המצרים ואנשיו של אבו מאזן. נחום ברנע ושמעון שיפר כבר פרסמו את עיקריה ארבעה ימים קודם לכן, כולל את הסיכום המתגבש על שיתוף פעולה בין זרועות הביטחון של כל הצדדים לשיתוף פעולה מודיעיני ולסיכול מיידי של פעולות טרור שלגביהן יש מידע מדויק. במסגרת ההסכם, הודיעו שני העיתונאים הבכירים, יקבל כוח רב-לאומי את השליטה על ציר פילדלפי; כוח ירדני ייכנס, במתואם עם צה''ל, לשש התנחלויות שתפנה ישראל באזור דרום הר חברון; מצרים תזמן ועידה מזרח-תיכונית בקהיר בראשית ינואר; ובוועידה זו יוכרז על לוח זמנים לפינוי מדורג של שטחים נוספים, כשבתום שנה יעברו לידי הירדנים למעלה מתשעים ושניים אחוזים של השטחים שכבשה ישראל ב-‏1967, כולל מזרח ירושלים והכפרים שסביבה. במקביל, יקים האו''ם קרן מיוחדת לשיקום דיירי מחנות הפליטים; יוקם מנגנון בינלאומי שיפקח על פירוז השטחים המפונים; והפלסטינים יפרקו, בהשגחה בינלאומית, את מנגנוני הביטחון המיותרים שהקים בזמנו יאסר ערפאת כדי לספק תעסוקה לאנשיו. בהדרגה, בתהליך שיימשך כשנה נוספת, יקבלו הפלסטינים אחריות מלאה על השטחים שיפונו. ישראל תעביר לידי הפלסטינים מספר שטחים הגובלים באזורי דרום מדבר יהודה, לא הרחק מערד. עם תום התהליך יוכרז על הקמת מדינה פלסטינית המכירה בישראל ובזכותה להתקיים; אבו מאזן יצהיר על הכרת המדינה החדשה בגבולות שעליהם הוסכם; פלסטין וישראל יוותרו פומבית על כל תביעה טריטוריאלית עתידית זו כלפי זו; ויוקמו שורה של פרויקטים כלכליים משותפים, החל ממתקני התפלה ברצועת עזה וכלה בשיקום אתרי תיירות בעלי אופי ארכיאולוגי וצלייני. בד בבד עם ההכרזה על סיום הסכסוך הדו-צדדי תתקיים ועידת פסגה אזורית בה יכריזו מדינות ערב על סיום הסכסוך שלהן עם ישראל. ללא כל ספק עתידה הייתה בשורה זו להזניק את מדדי הבורסה בתל אביב כלפי מעלה בשיעור חסר תקדים.

הפרסום של שיפר וברנע חולל רעידת אדמה פוליטית במזרח התיכון כולו. החמאס הודיע כי יילחם נגד ההכרה בישות הציונית, כולל באמצעות פיגועים. חאלד משעל הכריז בדמשק על התגייסות המוסלמים למוטט את ''הסרטן הציוני המקנן באדמתנו הכבושה ומאיים על חראם אל-שריף''. הג'יהאד האיסלאמי הרחיק לכת וקבע כי אולמרט ואבו מאזן הם בני מוות, משום שקשרו קשר לחלל את ''אדמת האיסלאם הקדושה''. בעזה נרשמו התנגשויות ראשונות בין אנשי המשמר הנשיאותי לבין פעילים בפת''ח שהודיעו על התנגדותם להסכם. בג'נין הוציאה כנופייה להורג מנהיג מקומי שתמך בשידור טלוויזיה בתוכנית המדינית החדשה. מנהיג האופוזיציה, בנימין נתניהו, הצליח להביא לכינוס חירום של הכנסת ובמהלכו השווה את ''שואת קהיר'' ל''אסון אוסלו''. אפי איתם דיבר על ''בגידה בעם היהודי לדורותיו''. ''לא למדת כלום?'' זעק אליו אופיר פינס מהעבודה, ''לא למדת דבר מרצח רבין? כמה פעמים תסית לפני שמישהו יירה שוב בראש הממשלה?''.

אבל באולם הכנסים של המלון המהודר בדרום תל-אביב הייתה האווירה אוהדת בהרבה.

אחד המריעים באותו ערב היה גבר צעיר שניתן היה להעריך את גילו בשלושים ושתיים שנה. הוא ישב סמוך למעבר, לא הרחק מהמיקרופון ששימש את מארגני הוועידה כדי לאפשר לקהל להפנות שאלות לדבורים. הוא לא בלט במיוחד בין מאות הנוכחים. למעשה, דמה להם מאוד. מתבונן מהצד היה מעריך שזהו סמנכ''ל צעיר ומצליח או אולי עורך דין מבטיח במשרד גדול. שערו המלא והמסורק היה בגוון חום עשיר, פניו מגולחות למשעי ועל אפו נחו משקפיים דקי מסגרת. הוא לא ענב עניבה, אבל בכך לא היה שונה מרבים אחרים שהעדיפו את סגנון ה''קז'ואל'' המקובל בעולם העסקים הישראלי. למרגלות רגליו נח תיק בד שחור עם רוכסן בחלקו העליון, מהסוג המשמש לאכסון ולנשיאה של מחשב נייד.

ראש הממשלה החל לנאום. הצעיר המתין בסבלנות. לאחר שחלפו כמה דקות, הביט בשלווה סביבו. כולם ישבו והאזינו בקשב לדברי הנבחר הישראלי מספר אחת.

הצעיר רכן אל הלפ-טופ שלו, הניח אותו על ברכיו ופתח באיטיות את הרוכסן. ידו נשלחה פנימה והוא חש את המתכת הקרה והנוקשה. את הרגע הזה תרגל מאות פעמים. אסור היה לו להיכשל.

בתנועת יד מהירה לפת את האקדח וזינק ממקומו. הוא חלף במהירות על פני שבעת המטרים שהפרידו בינו לבין הבמה. איש לא הספיק עדיין להגיב כאשר כיוון את הנשק אל ראשו של הנואם וירה. ירייה. ועוד אחת. ועוד אחת.

''אללה אכבר!'', זעק היורה כשהוא מנסה להסתער קדימה, ''אללה אכבר!''.

הראש שנפגע הוטח לאחור. ראש הממשלה קרס תחתיו, כתם אדום מתפשט על פניו. צרחות חרדה נשמעו מכל עבר. חלק מהנוכחים קמו ממקומם ושעטו אל דלתות הכניסה. הצעיר שב וירה בפעם הרביעית, אך עתה כבר הוסטה ידו על ידי אחד המאבטחים. הוא ניסה להימלט והמאבטח ירה ופגע בכתפו. הוא כשל ונפל. ארבעה מהנוכחים התנפלו עליו וריתקו אותו לרצפה. שניות אחדות לאחר מכן פונה במהירות מהמקום, הוטל לתוך ניידת משטרה ונלקח אל אחד ממתקני החקירות של שירות הביטחון הכללי.

אולמרט עצמו פונה מהמקום אל תוך אמבולנס שעמד במצב הכן ליד המלון. בתוך פחות מחמש דקות כבר היה שרוע על שולחן הניתוחים במרכז הרפואי תל אביב (לשעבר איכילוב). תוך שניות ספורות פשטה בעולם הידיעה שראש ממשלת ישראל נורה על ידי צעיר, כנראה פלסטיני, שהתחזה למבקר בוועידה הכלכלית בתל אביב. צוותי הטלוויזיה עטו על המלון, על בית החולים, על משרד ראש הממשלה. תמונתה של עליזה אולמרט, הנחפזת לצאת ממכונית השרד ונכנסת במהירות, כמעט בריצה, אל חד המיון, שודרה מאות פעמים. הנשיא ג'ורג' וו. בוש אמר כי הוא מתפלל להחלמתו של ''ידידי אהוד''. המלך עבדאללה השני הודיע כי הוא ''מצדיע לאיש האמיץ שהעז לעשות שלום עם אויביו''. בעזה, בחאן יונס ובשכם, לעומת זאת, נשמעו יריות שמחה. בחברון יצאו פעילי חמאס לרחובות וחילקו דברי מתיקה לעוברים ושבים.

עשרים דקות אחר חצות הלילה קיבלו הכתבים המדיניים וכתבי המפלגות הודעות בטלפונים הסלולאריים ובזימוניות שלהם שבתוך רבע שעה יתקיים תדרוך לעיתונאים באחד מחדרי הישיבות של בית החולים. מזכיר הממשלה, ישראל מימון, כבר ידע בדיוק מה יהיה עליו לומר. כשנכנס לחדר היו פניו רציניות ודרוכות.

דממה השתררה באולם. רק קול תקתוק המצלמות נשמע באוויר.

- ''לא איש בשורות אני היום'', אמר מימון ופניו עצובות, ''הערב, בשעה 23:46, הלך ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לעולמו. ראש הממשלה נרצח על ידי צעיר פלסטיני שפעל בשליחות ארגון טרור. ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ, ציפי לבני, קיבלה לידיה את כל סמכויות ראש הממשלה והיא מעתה ראש הממשלה בפועל...''.


11 בדצמבר 2007

בשעות הבוקר מדווח קול ישראל על התפרצויות שמחה באיראן, בעיראק, בתימן, במצרים ובסוריה. מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, מצוטט שוב ושוב כאומר ''הפלסטינים נחלו ניצחון גדול ובעזרת אללה נצטרף אליהם בקרוב''. בראיון בגלי צה''ל אמר הרב יצחק גינזבורג ש''נעשה צדק היסטורי''. רב אחר, תושב פסגות, מצוטט כאומר ש''שמתוך שלא לשמה בא לשמה'', ומבאר ש''הרוצח ביקש לחסל את עם ישראל אבל הסיר מהדרך מכשול גדול שעמד בדרכה של גאולה''.

בצהריים מדווחים כל כלי התקשורת כי החשוד ברצח הוא פתחי עוואד, בן 28, במקור תושב מחנה הפליטים נוסייראת, שגויס לחמאס ארבעה חודשים קודם לכן ועבר סדרת אימונים בלבנון טרם שובו לפעילות ברצועת עזה. ציפי לבני, טרוטת עיניים מעייפות, מצהירה בישיבת חירום של הממשלה שלא תיסוג מטיוטת ההסכם שאליו חתר אולמרט בימים האחרונים, אך תימנע מהתייחסות נוספת לנושא עד לאחר הלוויית ראש הממשלה.


12 בדצמבר 2007

הלוויית ראש הממשלה נערכת בהר הרצל. כל מנהיג משמעותי בתבל מגיע כדי לחלוק לו כבוד אחרון. ג'ורג' בוש מארה''ב, ולדימיר פוטין מרוסיה, גורדון בראון מבריטניה, ניקולה סרקוזי מצרפת, אנגלה מרקל מגרמניה. גם עבדאללה, מובארק, אבו מאזן ומנהיגי מדינות המפרץ באים. הבן, שאול אולמרט, אומר קדיש.

באותה ערב מעוררת כתבה בערוץ 10 סערה כאשר היא מראה לראשונה תמונות של צעירים דתיים רוקדים ושמחים בהיוודע להם על רצח אולמרט. ''כן יאבדו כל אויביך ישראל'', שואג אחד מהם מול המצלמה. במקביל, מדווח על קורת רוח מהולה בחשש ביישובים ערביים בוואדי ערה ובאזור המשולש. ''זהו כישלון חינוכי שיוביל אותנו לאנרכיה בתוך שנים ספורות'', מזהיר יוסי שריד בראיון לרזי ברקאי בגלי צה''ל, ''אנחנו הופכים במהירות לרפובליקת בננות דרום אמריקאית. לא ירחק היום וכת צבאית תתפוס את השלטון ותכלא את מתנגדיה במחנות ריכוז''.


13 בדצמבר 2007

לראשונה מתפרסמים פרטים ראשונים מחקירת עוואד בשב''כ. הוא סירב למסור פרטים על גיוסו, על מדריכיו ועל דרכי הכשרתו והודיע כי הוא רואה עצמו כשבוי מלחמה ודורש יחס בהתאם. למרות זאת, אישר כי פעל באישור מורה הלכה איסלאמי. ''לא הייתי פועל אם לא היה לי אישור משייח' שהפעולה הזו נכונה מבחינה הלכתית'', אמר. אחר כך הוסיף: ''פלסטין כולה היא וואקף מוסלמי. היהודים הם זרים, כובשים שבאו מאירופה. הם כובשים אדמה מוסלמית ודינם הוא דין מוות. בבוא היום לא יישאר יהודי חי אחד על אדמת פלסטין''. כשנשאל, הודיע ש''אם הייתי צריך, לא הייתה לי בעיה גם להרוג נשים ותינוקות''. לחוקריו אמר: ''פעלתי מתוך חשיבה מוחלטת, לא פעלתי מתחושת בטן. מצווה לא עושים מתוך תחושת בטן אלא במחשבה תחילה''.

מנהיג הפלג המתון של התנועה האיסלאמית, השייח' עבדאללה נימר דרוויש, מצהיר בראיון לגבי גזית בתוכנית ''הכל דיבורים'' כי ''עוואד עשה משהו נורא, אבל הוא אינו מייצג את הציבור הערבי ובמוסלמי שומר החוק, אלא מהווה עשב שוטה בערוגה שלנו''. מנהיג איסלאמי אחר, שייח' כמאל ריאן, מזהיר כי ''אם ימשיכו להפלות את הציבור הערבי ולרעה וצבא הכיבוש לא ייסוג מהשטחים יקומו עוד הרבה פתחי עוואדים''. טאלב א-סאנע מודיע בכנסת כי על המיעוט הערבי ''להילחם בכל כוחו נגד ההסתה והדה-לגיטימציה שעושה לו ממשלת הרשע של לבני''. בתגובה קוראת אסתרינה טרטמן מישראל ביתנו לשלול את אזרחותם של המנהיגים הערביים הקיצונים ולגרשם מהמדינה מייד אחר מכן. סקר של מכון דחף בהנהלת מינה צמח מראה כי בעקבות הרצח עלה מספר היהודים הסבורים שיש לגרש אוכלוסיות ערביות מתחומי ישראל ליותר מארבעים אחוזים. שר החינוך, יולי תמיר, מגיבה בזעזוע, בפרפראזה על דברים שאמר פעם ראש ממשלה אחר, אהוד ברק: ''פעם מישהו אמר שישראל היא וילה בג'ונגל; כיום נראה שהג'ונגל פלש אל תוך הווילה והוא מפורר אותה לחלוטין''. בעקבות דבריה מתחוללת סערה ציבורית וחברי כנסת ממרת ומהמפלגות הערביות קוראים לה להתפטר מתפקידה. תמיר מתנצלת ומסבירה כי דבריה נאמרו ''בעידנא דריתחא''. במהלך דיון בוועדת החינוך של הכנסת לועג לה בני הנדל מהאיחוד הלאומי: ''שרת החינוך מתרפסת בפני הציבור שהוציא מתוכו את רוצח ראש הממשלה''. שלי יחימוביץ' מהעבודה מטיחה בו: ''ואתה לא שייך לציבור שממנו יצא רוצח ראש הממשלה?''

ירושה קשה מנשוא. ראש הממשלה בפועל, ציפי לבני (מקור תמונה 2)


23 בדצמבר 2007

סופר הקונספירציות בארי חמיש מכנס מסיבת עיתונאים ובה הוא מודיע כי הממצאים שבידיו מראים שאת רצח אולמרט יזמו גורמים בשמאל הקיצוני שסברו כי לאולמרט אין באמת כוונה לפנות את שטחי יהודה ושומרון וביקשו באמצעות סילוקו להגיע לשלטון. חמיש מסר כי את הרצח יזם ''איש פוליטי ותיק שהפעיל בובה מטעמו שהתחייבה לעשות כרצונו אם יסייעו לה להגיע למשרד ראש הממשלה''. כאשר נשאל חמיש אם התכוון לשמעון פרס ולציפי לבני, הוא מעדיף שלא להגיב. מצד שני, הוא גם לא טורח להכחיש.


29 בדצמבר 2007

נשיא מצרים מודיע על דחיית הוועידה האזורית ''עד להתייצבות המצב הפוליטי בישראל''. ראש הממשלה בפועל, ציפי לבני, מגיבה בכעס כי ''זוהי כניעה מבישה לטרור האיסלאמי הקיצוני''. מובארק מתקשר ללבני ומנסה לפייס אותה. לאחר שיחה קשה, השניים מסכימים לכנס את הוועידה באמצע פברואר על בסיס הקווים שסוכמו בזמנו בין מובארק לאולמרט.


6 בינואר 2008

כתב אישום מוגש נגד פתחי עוואד בבית המשפט המחוזי בירושלים. במהלך הקראת כתב האישום התפרץ עוואד והודיע באנגלית כי הוא אינו מכיר בסמכות בית המשפט לדון אותו. ''זה בית משפט בלתי-חוקי'', הוא מטיח בשופט, ''זו אינה ארץ של היהודים וליהודים אין סמכות לשפוט מוסלמים, לא רק בפלסטין אלא בכל מקום''. נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט ורדי זיילר, מודיע לו כי מחאתו נרשמה ונדחתה ושהמשפט יימשך כרגיל.


14 בינואר 2008

פיגוע בלב תל אביב. מטען מתפוצץ במועדון הלילה ''הדום'' וגורם למותם של 39 איש ולפציעת למעלה ממאה. ישראל מודיעה על השעיית המגעים עם הפלסטינים עד שאבו מאזן ינקוט צעדים נגד הג'יהאד האיסלאמי, שנטל אחריות לפיגוע.


15 בינואר 2008

בהלוויות חלק מההרוגים נשמעות קריאות ''מוות לערבים''. כהניסטים מתפרעים בחברון, מכים עוברי אורח ויורים לעבר בתים בקסבה. במקום מתפתח קרב יריות עם פלסטינים חמושים ובמהלכו נפצע קשה מנהיג קיצוני חברון, ברוך מרזל. נועם פדרמן מבטיח: ''לא נשתוק על זה. נסגור את החשבון עד שיבינו שעכשיו אין להם עסק עם האולמרטים הרכרוכיים האלה''.

ישראל מבצעת פעולת תגמול באזור ג'נין, ממנו באו מניחי המטען. במהלך הפעולה נהרגים ששה פלסטינים חמושים.


18 בינואר 2008

עמוס הראל ואבי יששכרוף מ''הארץ'' מפרסמים ידיעות על חוסר אמון גובר והולך בין שירותי הביטחון של ישראל והרשות הפלסטינית. הישראלים רותחים על האיטיות הפלסטינית בתגובה נגד תשתיות הטרור, בה הם רואים כמעט סיוע למבצעי הפיגועים. הפלסטינים, מצידם, מתמרמרים על החופש שנוטלת לעצמה ישראל בביצוע פעולות תגמול שאינן מתואמות איתם מראש. מתברר כי אחד מששת ההרוגים הוא אחיינו של בכיר בלשכת הנשיאות הפלסטינית.


29 בינואר 2008

פיגוע נוסף באזור המרכז. מחבל מתאבד השייך ל''צבא האיסלאם'' מפוצץ את עצמו ליד האצטדיון הלאומי ברמת גן זמן קצר לפני משחק כדורגל חשוב שאמור להיערך בו. האבידות: 14 הרוגים ו-‏55 פצועים. בתגובה מפציץ חיל האוויר מטרות של הרגון ברצועת עזה ובאזור כפל חארת'. לבני מאשימה את הרשות הפלסטינית באזלת יד ומזהירה כי במידה ולא תינקט יד קשה נגד ארגוני הטרור תפלוש ישראל לשטחי הרשות ותטפל בהם בכוחות עצמה.


12 בפברואר 2008

בית המשפט המחוזי בירושלים, בהרכב שלושה שופטים, מרשיע את פתחי עוואד ברצח ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ובעבירות נוספות.


17 בפברואר 2008

ועידת קהיר מתפזרת ללא תוצאות לאחר שלבני מסרבת להודיע על כיבוד ההתחייבות לפנות התנחלויות כל עוד לא עמדו הפלסטינים בהתחייבותם למגר את ארגוני הטרור. דקות ספורות לאחר פיזור הוועידה מופיע נסראללה ברשת ''אל-מנאר'' ומעריך כי יוזמת קהיר ספגה מכה אנושה ''לאחר מבצע הגבורה של השאהיד פתחי עוואד'', משום שהייתה, ברובה, מבוססת על הסכמה אישית בין אולמרט לעבדאללה, מובארק ואבו מאזן. צבי יחזקאלי מערוץ 10: ''צר לי לומר זאת, אבל נסראללה כנראה צודק. יוזמת קהיר לא תמריא כל עוד ימשכו הפיגועים''.


26 בפברואר 2008

בית המשפט המחוזי דן את פתחי עוואד למאסר עולם ולעוד 44 שנות מאסר מצטבר בעקבות הרשעתו בעבירות נוספות, כולל תכנון הרצח והחזקה ושימוש בלתי חוקיים בנשק. עם צאתם מבית המשפט, מודיע עורך דינו של עוואד כי מרשו לא יערער לבית המשפט העליון וכי ישא את עונשו ''בכבוד ובגאווה''. עוד הודיע עורך הדין, כי ידרוש להעניק לעוואד כל זכות המגיעה לאסיר במעמדו, ''כקבוע בחוקי מדינת ישראל''.


14 במרץ 2008

בבחירות לנשיאות הרשות הפלסטינית מביס חאלד משעל את אבו מאזן בהפרש של למעלה מ-‏15 אחוזים. היומון ''אל-איאם'' קובע כי ''ישראל לא הצליחה למנוע את צמיחתו של המנהיג המוכשר ביותר שגדל בחמאס מאז מותו של השייח' יאסין ועתה יהיה עליה ללמוד לחיות עם מנהיג שהיא עצמה נאלצה להפוך ממת לחי''. בתגובה על התוצאות מודיעה ישראל: ''לא נתיר למשעל, שהוא היום אחד מראשי הטרור הבינלאומי, להיכנס לתחומי הרשות הפלסטינית, כל עוד לא יתנער מתמיכתו בטרור ויכיר בזכותה של ישראל להתקיים בגבולות בטוחים ומוכרים''. משעל מגיב בשידור חדשות בטלוויזיה הסורית במלים: ''מה שנלקח בכוח יוחזר בכוח ובעניין זה לא תהיה שום פשרה''.


17 במרץ 2008

אהוד יערי מצטט גורמים בחמאס שלדבריו ''משלימים עם העובדה שמשעל לא יוכל להיכנס לתחומי הרשות''. הפתרון המוצע: שינוי בחוקה הפלסטינית שיאפשר למשעל לכהן כנשיא גולה.פלג קיצוני של הפתח, בהנהגת עימאד אבו סמהדנה, מכריז על כוונתו לפגוע במטרות ישראליות ''עד שהאויב הציוני יכבד את בחירת העם הפלסטיני'' ויאפשר למשעל להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית.


25 ביוני 2008

בן כספית, הכתב המדיני של מעריב, מדווח על תופעה חדשה: הערצה המונית לפתחי עוואד. מתברר כי מאות נערות במגזר הערבי רואות בו אליל ותולות את תמונותיו בחדריהן. מכתבי אהבה מכל רחבי העולם הערבי מגיעים לכלאו. אמו, עאישה עוואד, מתראיינת לראשונה לאחר שתיקה ארוכה ואומרת: ''פתחי שלי ילד טוב. אם הוא עשה את מה שעשה, כנראה שהוא ידע מה הוא עושה. בבוא היום יזכרו אותו כמו את השייח' עז א-דין אל-קסאם, שנלחם גם הוא ביהודים הכובשים''.


6 באוקטובר 2008


סלימאן א-שאפי מראיין את זיינאב רמלאווי, בת-זוגו של פתחי עוואד. רמלאווי, כך מתברר, מגיעה לבקר את יקירה על בסיס קבוע. היא הכירה אותו באמצעות מכתב ששלחה לו לאחר מאסרו ובהמשך הפכה ההתכתבות לאהבה גדולה. זיינאב, בוגרת לימודי ספרות אנגלית באוניברסיטת ביר-זית, מצהירה כי תיאבק למען ''גיבור פלסטין'' עד לשחרורו מהכלא, ''אפילו יהיה עלי לשבות רעב עד מוות לשם כך''.


4 בנובמבר 2008

מדגמי יציאה בבחירות לנשיאות בארצות הברית מראות על ניצחון דחוק לסנאטור הרפובליקני מאריזונה, ג'ון מקיין, על יריבו, הדמוקרט מאילינוי ברק אובאמה.


18 בנובמבר 2008

מקיין מוכרז רשמית כמנצח בבחירות לנשיאות. בהצהרת כוונות ראשונה על מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון תחת נשיאותו הוא אומר: ''אהוד אולמרט היה איש אמיץ ובעל חזון. נמשיך לפעול באותו כיוון, אך נבדוק גם כיוונים אחרים''.


30 בנובמבר 2008

בתחקיר המשודר לראשונה בתוכניתה של אילנה דיין, ''עובדה'', מתפרסמות לראשונה כמה עובדות מצמררות. למרות שרק שני כדורים נמצאו בגופו של אולמרט בנתיחה שלאחר המוות, נמצא בחולצתו חור שלישי, שככל הנראה נגרם על ידי קליע נוסף. משה פייגלין מתנועת ''מנהיגות יהודית'' מצהיר ש''כנראה גם במזימה הזאת היה מעורב השב''כ'' ומוסיף: ''לא הייתי מתפלא אם היו אומרים לי שהמאבטח שלו ירה בו מאחור''. בסקר דעת קהל שמתבצע מייד לאחר התוכנית נמצא כי יותר משליש מהציבור מאמינים שההתנקשות באולמרט מקורה במזימה שנרקחה על ידי השמאל הישראלי, שהשתמש לשם כך בפלסטיני שמוחו נשטף כדי שיאמין שהוא פועל מטעם ארגון איסלאמי קיצוני.


10 בדצמבר 2008

בעצרת הנערכת לראשונה לרגל שנה לרצח אולמרט משתתפים רק ששים אלף איש. רוב תנועות הימין (למעט חלקים ניכרים מהליכוד) מחרימות את העצרת בטענה שמדובר בעצרת פוליטית ושמדיניות אולמרט הייתה פגיעה בצרכיה הביטחוניים של המדינה. בני אלון מהאיחוד הלאומי קובע ש''שוב נעשה רצח אופי לציבור הדתי; השמאל לא למד דבר ולא שכח דבר''.

כך, בין השאר, התנהלה ההסתה שהביאה לרצח הראשון. האם הרצח השני בדרך? (מקור תמונה 3)

דיון בתוכנית ''פוליטיקה'' על הדרישה להנחיל את מורשת אולמרט לתלמידי מערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית כמעט וגולש לתגרת ידיים. שרת החינוך לשעבר, לימור לבנת, מודיעה כי ''עם כל הצער, אין דבר כזה מורשת אולמרט. המורשת היחידה שלו היא אופורטוניזם פוליטי''. בתגובה, קורא אליה חיים אורון ממרצ: ''יצאת מדעתך?'' – ועוזב את המקום בזעם.


9 בינואר 2009

פתחי עוואד וזיינאב רמלאווי מודיעים על רצונם להינשא ולהביא ילדים לעולם. נציב בתי הסוהר, רב ניצב יעקב גנות, מגיב בלאקוניות במלים: ''שישכחו מזה''. בראיון ליומן הצהריים של רשת ב' מודיע אחמד טיבי כי ייאבק על זכותו של אסיר ערבי לקבל כל זכות שניתנת לאסיר יהודי. ''פתחי עוואד עשה מעשה שלא ייעשה, אבל במונחים של זכויות האדם אין שום הבדל בינו לבין יגאל עמיר'', אמר טיבי. השר אביגדור ליברמן אומר בתגובה: ''טיבי הוא גיס חמישי שפועל בשירות האויב וצריך להכניס אנשים כמוהו לכלא''. ליברמן מוסר באותה הזדמנות כי בכוונתו ליזום ''חקיקה שתמנע שחרור מוקדם של מחבלים שיורשעו בביצוע פיגועים נגד מדינת ישראל ותושביה''.


11 בינואר 2009

בהתייחסות ראשונה לדברי ליברמן אומר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי ''לא ניתן במשטר דמוקרטי לחוקק חוקים שיחולו בדיעבד על מקרים שכבר התרחשו''. מזוז, שנושא הרצאה בטקס הסמכת שופטים במשכן נשיא המדינה, נשאל לאחר מכן על ידי אודי סגל מערוץ 2 האם ניתן יהיה למנוע את נישואי עוואד ורמלאווי. ''אינני רואה איך תוכל המדינה להגן בבית המשפט על מניעת זכות שניתנה לאסיר אחר שהורשע בביצוע עבירה דומה'', משיב מזוז.


17 באפריל 2009

ישיבה מיוחדת לדיון בבקשתם של עוואד ורמלאווי להינשא מתקיים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. ראש השב''כ, יובל דיסקין, מעדכן כי ברשות הפלסטינית נחשב פתחי עוואד לגיבור עממי ומתגברות הידיעות על הכוונה לחטוף ונשאים בעלי השפעה בישראל – ח''כים, אנשי עסקים וכדומה – כקלף מיקוח שנועד להביא לשחרור עוואד. ''אף אחד לא חטף מישהו כדי לשחרר את יגאל עמיר'', אומר דיסקין, ''אבל ההערצה לעוואד חוצה גבולות בקרב הארגונים הפלסטיניים. צריך לקחת בחשבון שבתרחיש עתידי יהיה גורלו של עוואד כגורל קוזו אוקמוטו, כלומר, שחרור אחרי עשר שנות מאסר לפחות''. המשתתפים מחליטים לקיים מפגש נוסף ובינתיים דוחים את החלטתם.


4 במאי 2009

במפגש נוסף חוזר מזוז על עמדתו לפיה שום בית משפט לא יאשר הנחייה של המדינה למנוע מעוואד זכויות שניתנו ליגאל עמיר. שר המשפטים, מאיר שטרית, מסכים עם מזוז. ''צריך לחרוק שיניים ולתת למנוול הזה להתחתן'', הוא אומר, ומוסיף: ''לצערי, המחוקק לא נתן את דעתו על הסוגייה ולא חסם את האפשרות הזו''.


10 במאי 2009

משרד המשפטים מודיע לשב''כ, למשטרה ולשירות בתי הסוהר כי אין עוד מניעה להשיא את עוואד ורמלאווי.


13 ביוני 2009

עוואד ורמלאווי נישאים בכלא בנוכחות קאדי מוסלמי, קרובי משפחה וידידים. סרטון וידיאו שמצליח אחד המוזמנים לצלם עושה את דרכו עד מהרה אל רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה ומוקרן שוב ושוב, בלוויית תמונות של הנוכחים כשהם עושים למצלמה באצבעותיהם את הסימן ''וי''. במהלך השידורים מודגש כי מייד לאחר הטקס ניתן לשניים להתייחד בחדר מיוחד. כתב רשת הטלוויזיה ''אל-ערביה'' מצטט את עורך דינו של עוואד ששב ומצהיר כי ''כל זכות שניתנה ליגאל עמיר תינתן גם לפתחי עוואד''.


26 באוגוסט 2009

יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין, פונה לנשיא המדינה בבקשת חנינה. במסמך שהועבר לעיונו של הנשיא נאמר: ''המבקש מרצה את עונשו מזה ארבע עשרה שנה ברציפות ועד כה, למעט חריגים בודדים בתחילת תקופה הענישה, אין תלונות על התנהגותו. המבקש עבר תהליך שיקום, השלים תואר אקדמי בהתכתבות, הקים משפחה והוא עתה אב לפעוט בן שנתיים. המבקש הוא אדם נורמטיבי, שאין כל סיכוי כי ישוב ויבצע מעשה דומה בעתיד. יתר על כן, בציבור קיימת תחושה, המגובה בסקרי דעת קהל שנערכים כבר שנים ארוכות, לפיה יש לשחרר את המבקש מכלאו מהטעם ששילם את חובו לחברה ונענש דיו בגין מעשיו''.





מטרת המאמר הזה היא להראות שההביטויים הבסיסיים של מתנקש פוליטי אינם משתנים כאשר הוא בא מרקע שונה מזה של מתנקש אחר. הדברים שהושמו בפיו של פתחי עוואד הם דברים שאמר יגאל עמיר במהלך חקירתו ומשפטו. תיאוריית הקונספירציה, הפיכת הרוצח לסמל פוליטי עבור מחנה מסוים וההשלכות שיש לרצח על התהליך המדיני שאותו נועד לטרפד - דומות מאוד בשני המקרים, ובכוונת מכוון.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מדהים   שמוליק   יום ו', 03/11/2006 שעה 13:51   [הצג]   [922 תגובות]
Murder is murder is murder, but..   David   יום ו', 03/11/2006 שעה 13:53   [הצג]   [14263 תגובות]
יש כאן בעייה יסודית יותר.   בני   יום ו', 03/11/2006 שעה 17:09   [הצג]   [3 תגובות]
ללא כותרת   מונס   שבת, 04/11/2006 שעה 11:41   [הצג]   [235 תגובות]
מעניין ומשעשע   שולמית דוידוביץ   שבת, 25/11/2006 שעה 1:50   [הצג]   [253 תגובות]
לא קשור אהוד אולמרט ל   אהוד אולמרט   יום ה', 08/05/2008 שעה 15:42   [הצג]   [235 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©