בתו של מאלף הדובים
יום א', 29/10/2006 שעה 22:01
אביה היה מאלף דובים בזירה של קונסטנטינופול. לאחר שנהרג בידי דב משתולל, היא הפכה לשחקנית ולאחר מכן לפרוצה. היא הייתה יפה, מפתה, ערמומית ונועזת. לא היה אציל ברחבי עיר הבירה שלא השתוקק לחברתה. חוכמתה, שנינותה ונועם הליכותיה הפכו אותה לנערת שעשועים מבוקשת. נשות קונסנטינופול שנאו אותה ופחדו ממנה. אט-אט פילסה את דרכה אל האיש החזק בקיסרות ומשכבשה את ליבו השתלטה לחלוטין על חייו. היא הייתה נוצריה אדוקה, אבל הייתה אחראית למעשי אכזריות בלתי-נוצריים בעליל. היא שיקמה את חייהן של חמש מאות פרוצות ונערות רחוב, אבל ככל הראה גם הורתה לחסל את בנה שלה. יש הסבורים שפעילותה לקידום זכויות הנשים בקודקס החקיקה שקרוי על שם בעלה הוא מפעל פמיניסטי כביר. תיאודורה, קיסרית ביזנטיון, הוא שם שמעורר תחושות עזות גם בימינו אנו





יש הרואים בה את הפמיניסטית הלוחמת הראשונה בהיסטוריה. היא הייתה נחושה, חזקה, מפתה, ערמומית, עקשנית, שלא לומר חסרת מעצורים. ההיסטוריונים חלוקים לגביה. גיבון העריך אותה; פרוקופיוס תיעב אותה. תיאוריהם אותה ואת אישיותה תאמו ליחסם האישי כלפיה.

אביה, מאלף חיות יער בזירה של קונסטנטינופול, היה המפרנס היחיד של משפחתו. בילדותה מצא האב את מותו בזרועותיו של דב ענק ודורסני. האם, שמצאה עצמה נאלצת לדאוג לפרנסתן של שלוש בנותיה, נאבקה על כל פרוטה, אבל השלוש היו כריחיים על צווארה. עד מהרה נאלצו גם השלוש לצאת לעבודת יומן. אמן מצאה להן עבודת ידיים בקרקס, ומשגדלו ויפו שיגרה אותן לתפקידים המכניסים יותר של בית הבושת. רק בת עשר הייתה תיאודורה כשהכירה את המקצוע לראשונה, אם כי עדיין לא כמשתתפת אלא כעוזרת בלבד. היא הייתה הולכת אחרי אחותה הגדולה, קומיטו, מבית לבית, כשכיסא על ראשה. משהגיעו, הייתה קומיטו נכנסת לעיסוקיה ותיאודורה הייתה ממתינה לה בסבלנות ליד הדלת עד צאתה.

נועזת, ערמומית, מתוחכמת, מפתה, אכזרית. תיאודורה, קיסרית ביזנטיון (מקור תמונה 1)

משמלאו לה שתים עשרה, הפכה לשחקנית בקרקס. לא הייתה זו בהכרח עלייה בסולם החברתי, משום ששחקניות, כמו יצאניות, נחשבו כמכשיר לתענוג ציבורי ופרטי. אבל הצלחתה המקצועית הייתה מהירה מאוד. המימיקה וכישרון המשחק שלה הפכו אותה לאחת הפופולאריות ביותר על הבמה. היו לה דרכים משלה להפיח לחיים, לעוות את הפנים, להתפתל בכאב מדומה בעקבות מכות מדומות ולעורר התפרצויות צחוק אדירות בין באי הקרקס. היא הייתה משאת נפשם של כל הגברים, הן של הסוחרים העייפים והן של הצעירים המעודנים מן האריסטוקרטיה. ההיסטוריון פרוקופיוס, שכאמור תיעב אותה אך מהווה את אחד המקורות המפורטים ביותר על חייה, מספר שבאחת המסיבות בהן השתתפה שכבה, בזה אחר זה, עם עשרה אורחים ושלושים עבדים ''ובעלות השחר הייתה רק היא לבדה רעננה''.

היא לא היססה למכור את חסדיה לכל דורש. צבע עורו או דמו של הגבר לא עניין אותה כלל. כל מעייניה הוקדשו לצבע המטבע שבידו. היא ידעה להקרין חן ושובבות, עדנה ופינוק. אפשר היה ללטפה, אך לא ניתן היה לתת בה אמון. שוב ושוב מכרה אחד מלילותיה למרבה במחיר וגירשה אותו ללא היסוס ממיטתה אם לרוע מזלו הופיע אורח שהיה מוכן לשלם סכום גבוה יותר.
- ''עוד תיפלי בפח במעשה זה'', הזהירה אותה אימה.
- ''יתכן'', נדה בראשה קומיטו, ''ואולי דווקא יאיר מזלך''.
- ''מוכנה אני לשני הדברים'', חייכה תיאודורה. ואכן, חייה היו מסכת מתמשכת של עליות תלולות וירידות חדות. עד מהרה עתידה הייתה לגלות זאת בעצמה.



העלייה הראשונה הופיעה במדותו של אציל בשם הקובולוס שמוצאו בעיר צור. הוא מונה אז כמושל במחוז פנטאפוליס (בנגאזי) שבצפון אפריקה. לכבוד המאורע ערך משתה לכמה מחבריו ושכר את תיאודורה כדי לשעשעם. הופעתה הייתה כה מלבבת שהקובולוס – כנראה בהשפעת היין – הזמין אותה להילוות אליו במסעו לאפריקה.
- ''כאשתך?''
- ''אני מצטער, תיאודורה, אבל זה בלתי אפשרי. את הרי יודעת שהחוק אוסר על האציל לשאת שחקנית לאישה''.
- ''בסדר'', ענתה, ''אלך איתך כפילגש''.

היה זה צעד גדול לגבי הפרוצה הצעירה – מהקרקס אל ארמון המושל. אבל עד מהרה נכזבו תקוותיה. היא מצאה את אפריקה משעממת, בוודאי בהשוואה לקונסטנטינופול התוססת. ארצה החדשה הייתה מלאה ''ברברים'' והיא עצמה רצתה את חיי הלילה של הבירה. הקובולוס התגלה עד מהרה כאדם מלהיב פחות משסברה. למען ביטחונו שלו הכניס אותה אל בית הנשים. אבל לה עצמה לא היה כל עניין לשבת שם בגפה ולהעביר את זמנה בשיחות משעממות עם הסריס שהופקד לשמור עליה. עד מהרה מצאה פיתרון גם לזה. היא שיחדה את הסריס והלה דאג להכניס אליה גברים עתירי ממון והורמונים שעה שהקובולוס היה עסוק בענייניו. אבל סידור זה עבד ככל שעבד, ויום אחד הופיע הקובולוס בחדריה וגילה אותה עם אחד מאותם גברים. העונש לא איחר לבוא: היא גורשה מהארמון.

שבועות ארוכים נדדה בדרכים, במרחבי החול הלוהטים של המדבר. היא עברה מכפר לכפר, עלובה ובלויה, מוכרת את גופה לכל מי שיכול היה להוסיף לה כמה פרוטות. על גופה לא היו יותר מכתונת דקה וסנדלים מרופטים. הייאוש הלך וגבר בה. התצליח לעמוד בתלאות הדרך?

אט-אט סחבה את עצמה עד אלכסנדריה. עבור רשיון כניסה בשער שילמה לשומר בתנועה מפתה והלה ניאות להכניסה העירה. בכרך המאכלס חצי מיליון גברים ועשרות אלפי יצאניות אולי תמצא גם תיאודורה את פרנסתה.

איכשהו עלה בידה לפגוש את טימותאוס השלישי, הפטריארך של אלכסנדריה. הלה היה מראשי המונופיזיטים, פלג נוצרי רב-עוצמה שהאמין כי האב והבן התגלמו שניהם בגופו של ישו ולא היו מעולם ישויות נפרדות. לא ברור כיצד הצליחה לפגוש בו, משום ששחקניות ופרוצות שכמותה היו מנועות מהשתתפות בטקסי הקודש של הכנסייה, שהיו אז ההזדמנויות העיקריות לפגוש באנשי הכמורה. אבל ללא קשר לנסיבות המפגש ביניהם (ויש הסבורים כי מעולם לא התקיים), בעיני המונופיזטים הפכה תיאודורה לביתו הרוחנית של טימותאוס. היא נותרה מונופיזיטית נאמנה עד יום מותה.

אבל גם כאן לא שיחק לה מזלה. זמן קצר לאחר שהגיעה העירה הסתבכה בקטטת רחוב, נעצרה וגבה נצרב בברזל מלובן. עד סוף ימיה נשאה את אות הקלון הזה. וכששוחררה שבה לרחובות וחיפשה שם אחר לקוחות. היא מצאה גבר עשיר שניאות לקחתה לו לפילגש. הלה היה סוחר מאנטיוכיה, ועד מהרה מצאה את עצמה הרה מזרעו. אבל כשסיים את ענייניו באלכסנדריה עזב ללא אומר ודברים ונסע לביתו – בלעדיה.

בגיל שמונה עשרה היו כבר מאחורי הצעירה היפה שנים של זנות ומעצרים, קטטות ונדודים. עתה, כשעובר ברחמה, החליטה לנסות למצוא מקלט במנזר. זמן מה ישבה שם, אך לאחר שנולד בנה, עזבה את המקום ושמה פעמיה לאנטיוכיה. היא קיוותה שאביו לא יוכל עתה להתעלם מפרי חלציו והם יוכלו לחסות בצל קורתו. אבל כשהגיעה לשם גילתה כי הלה מת זמן מה קודם לכן. היא נטשה את התינוק לפני דלת סבתו ונדדה אל קונסטנטינופול. כנראה סברה כי בשובה אל מולדתה ישוב אליה גם מזלה.



התקופה הבאה שעברה עליה שנויה במחלוקת. קיימים היסטוריונים הטונים כי מצאה לעצמה בקתה עלובה ושם עסקה בטוויית צמר ובתפילה. עד מהרה נפוץ שמעה של האישה הצעירה והאדוקה עד שאפילו סקרנותו של הקיסר יוסטיניאנוס נעורה בו והוא הורה להביאה בפניו ולהעניק לה מגורים בארמון. האסכולה השנייה, התואמת יותר את אופייה הנועז וההרפתקני של תיאודורה, מספרת שתיאודורה פשוט טיפסה אל חדר המיטות של הקיסר. לפי גירסה זו קיבלה תיאודורה מידידה ותיקה, שחקנית בשם מקדוניה, מכתב המלצה אל יוסטיניאנוס, שאז עדיין היה ''רק'' בנו המאומץ של הקיסר יוסטינוס. ''הכרתי אותו כשדמו היה צעיר יותר'', אמרה מקדוניה, ''אולי אם יקרא את מכתב ההמלצה שלי ישפיע עליו הדבר להחזירך אל הקרקס''. ואחר הוסיפה: ''אם בכלל תצליחי להגיע אליו''.
- ''על כל פנים, אוכל לנסות'', אמרה תיאודורה.

תיאודורה ויוסטיניאנוס מקבלים קהל. הקיסרית עמדה על זכותה להיות שותפה לניהול המדינה, ישבה עם הקיסר במשפטים ובדיונים וניסחה עימו את קודקס יוסטיניאנוס המפורסם (מקור תמונה 2)

והיא ניסתה וגם הצליחה. לילה אחד, כשיוסטיניאנוס ישב וחיטט בניירות העבודה שלו ומצץ ממרק הכבשים החביב עליו, חש בתנועה בשטיחים שליד החלון. יוסטיניאנוס הביט בזעף אל הכיוון ממנו באה ההפרעה.''אני עסוק'', נהם לעומת הבחורה היפהפייה ופרועת השיער שהופיעה שם, ''אינני רוצה שיפריעו לי עכשיו''.

הוא הושיט את ידו אל הפעמון לקרוא למשרתיו, כשמשהו בפניה עיכב בעדו. מבטה, הבעת פניה, היו מוכרים לו. הוא כבר ראה אותה אי-שם, חשב. או, כן, בקרקס, לפני שנים. אותו חיוך ממזרי ומחוצף, חיוך שהיה מבדח וחגיגי כאחד. החיוך שכל קונסטנטינופול לא עמדה בפניו. ''איך עברת על פני השומרים? שאל.
- ''מאחור. טיפסתי ועליתי בגפן וכמעט שנפלתי ושברתי את ראשי המטורף. ועתה, הריני כאן''.
תפר שמלתה היה קרוע וחשף את ירכה המחוטבת. נפקנית נועזה וחיננית, הרהר יוסטיניאנוס. ''מה רצונך?'' שאל אותה.
- ''ידידותך'', ענתה בפשטות ומסרה לו את מכתבה של מקדוניה.
הוא קרא את המכתב תוך שאצבעותיו בוחשות בתלתליו המאפירים. ''כך'', אמר באיטיות, ''את רוצה לחזור אל הקרקס?''
- ''אם יש הכרח בכך, הוד מעלתך, אך הייתי מעדיפה שלא לחזור לשם''.
מבטה היה מגרה ועיניהם נפגשו בחיוך מבין. ''לא תחזרי אל הקרקס'', אמר.

יוסטיניאנוס היה אף הוא בן המעמד הפשוט. הוא נולד בכפר קטן בשם טאורסינה (טאור) באיליריה (בולגריה של היום) לאביו סבטיוס ולאמו ויגלטייה, שהייתה אחותו של גנרל ידוע בשם יוסטיניוס שעלה משורות הצבא והצליח, ברבות השנים, להפוך לקיסר. דודו אימץ אותו ודאג לחינוכו. יוסטיניאנוס סיים את מסלול הלימודים הרגיל, שכלל בעיקר משפט ופילוסופיה לצד אימונים גופניים. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות. משתפס דודו את השלטון בשנת 518, נפתחו הזדמנויות רבות בפני הצעיר השאפתן. בשנת 521 התמנה יוסטיניאנוס למשרת הקונסול ולאחר מכן מונה למפקד הכוחות המזוינים של האימפריה במזרח. הוא שימש כעוצר בפועל זמן רב לפני שיוסטיניוס חלק עמו את השלטון באפריל 527. היו לו גוף של ליצן, מוח של מלומד והליכות של עולה לגדולה. הוא נטה להתבודדות, אך בהופעותיו הפומביות הנדירות אהב להתעטף בפאר רב.בתיאודורה רק לא יותר מאשר קישוט נאה לארמונו.

אבל קישוט זה היה לצנינים בעיני תושבי קונסטנטינופול. הם כבר שמעו וראו בני איכרים שהפכו למלכים, אבל הפיכתה של פרוצה למלכה היה הרבה מעבר ליכולת סבלם. ''הלאה הזונה!'', צעקו המפגינים, ''שמה אינו תיאודורה, מנת אלוהים, אלא דמונודורה, מתנת השטן!''. גם במשפחה הקיסרית נשמעו מחאות. אדוארד גיבון מספר כי ויגילאנטיה, אימו עמוסת האמונות התפלות של יוסטיניאנוס, נרתעה מהצעירה היהירה והיפה והאמינה באמת ובתמים כי תביא אומללות על בנה. חמור מכך היה כעסה של הקיסרית לופיצינה, אשתו של הקיסר יוסטינוס. היא סירבה לקבל את הפרוצה לשעבר כאחייניתה ויוסטיניאנוס העקשן המתין בסבלנות עד מותה. לאחר שזו נקברה שידל את דודו יוסטינוס להקל בחוקי הנישואין ולהתיר, הלכה למעשה, קשר ממוסד בין בני זוג ממעמדות שונים. ''חרטה לבבית'', נאמר בחוק החדש, ''תכפר על הפגם של אותן נשים מסכנות שהוכרחו להשפיל עצמן בתיאטרון. מעתה יורשה להן להינשא חוקית גם לאזרחים המכובדים ביותר בקיסרות''.

וכך, בשנת 523, נשא יוסטיניאנוס את תיאודורה לאישה ואסר על העם להטיל בה כל דופי. ''היא עטתה גדולה ואינה עוד מושפלת'', חרץ.



אישיותה הדומיננטית של הקיסרית השתלטה עד מהרה על זו של בעלה. את כתרה נשאה בגאווה ובשחצנות. כאשר הרשתה לאנשי האצולה, לאחר המתנה ממושכת במסדרון, להופיע בפניה ולנשק את רגליה, הייתה משלחת אותם ממנה בבעיטה או בתנועה מעליבה. היא שכרה עדת מרגלים להודיע לה על כל זלזול בעברה, ומילת גנאי אחת, אפילו אם יצאה מפיו של סנאטור, כופרה רק באבדן ראשו, או לשונו לכל הפחות. ואם התרשל התליין בתפקידו דרבנה אותו תיאודורה בשם ישו ובאיום בלתי נוצרי בעליל. ''אם תתרשל בביצוע פקודתי נשבעת אני באדוננו כי אסיר את עורך מעליך בעודך חי!'' התרתה.

כשחקנית לשעבר ידעה תיאודורה להמחיז היטב את אובדן קורבנותיה. יום אחד, שעה שהייתה עדיין פילגשו של יוסטיניאנוס בטרם הוכתר הוא לקיסר, נודע לזוג שוויטאליאנוס, אחד מראשי החיילים הגותיים, זומם להתקומם נגד הקיסר יוסטינוס. בעצתה של תיאודורה הזמין יוסטיניאנוס את ויטאליאנוס ופמלייתו להתארח בארמונו בקונסטנטינופול תוך שהוא מנמק את ההזמנה ברצונו לשאת ולתת על ברית צבאית עימו. אילו היה ויטאליאנוס זהיר יותר, היה מטפל במכתבו של יוסטיניאנוס כמקובל אז, כלומר כורת את אוזן השליח ומשגר אותה אל יוסטיניאנוס כאות שהוא אינו מטה אוזן לדבריו. אבל ויטאליאנוס לא רצה לעורר בשלב זה את חמתו של מי שהלך והסתמן כאיש החזק מאחורי הקיסר והוא נענה בחיוב והופיע בבירה בלוויית נאמניו.

קבלת הפנים שהמתינה לבאים הייתה מעבר לכל דמיון. הם הובלו לזירת מירוצי המרכבות ולקרבת הגלדיאטורים. שעשוע מיוחד נערך לכבודם: מאה פושעים הושלכו אל הזירה להשבעת רעבונם של עשרים אריות ושלושים נמרים. כך עברו הימים בנוחיות ובהוללות. עד שממש לפני עזיבתם הזמינה תיאודורה העליזה ומסבירת הפנים את החבורה למסיבת פרידה מפוארת בהבטיחה להם מאורע שיזכרוהו שנים ארוכות.

הזוג הקיסרי בצוותא. רבים סבורים שאלמלא תיאודורה לא היה יוסטיניאנוס מצליח ליישם חלק גדול מהרפורמות שלו (מקור תמונה 3)

ואכן, הייתה זו מסיבה כהלכתה. היא נערכה באולם תשעה-עשר היציעים – גג זהב, שטיחים רקוי זהב, שלוש מאות שולחנות שסודרו בצורת סהר עם לוחות שנה וגודש אבנים טובות. האורחים הופיעו בכל קישוטיהם והדרם הברברי והזוג הצעיר קיבל אותם בלבביות. עשרות מטעמים גדשו את השולחנות. זרי הפרחים ניתלו מכל עבר והיין עלה אל מעבר לשפתי הכוסות שאליהן נמזג. לאחר מכן נערך מופע מיוחד לאורחים – נערות בלבוש מינימאלי חוללו בחלילים וריקדו לפניהם, קוסמים הפגינו להטוטים מדהימים וליצנים שעשעו את המסובים. שעות ארוכות ישבו והתמוגגו מנחת ומהלצות של חיילים, כאלה שטען גס למדי אך יש בידן להפוך ערב לפרוע ולעולץ במיוחד. לבסוף קמו יוסטיניאנוס ותיאודורה וביקשו את סליחת הנוכחים. ''תיאודורה עייפה'', התנצל יוסטיניאנוס, ''עבר עליה יום גדוש עבודה. אבל אל נא תפסיקו את הנשף. הישארו כאן ככל שתרצו''.

ויטאליאנוס וחבריו חזרו אל גביעי היין, אל המחוללות ואל ההלצות. הם היו במקומם גם לאחר שדעכו האבוקות ואפרורית השחר חדרה פנימה דרך החלונות והיארה מחזה בלהות. מסיבת דם. מתחת לכל יציע שלולית יין מהול בדם. הזוג המארח הורה לעבדים לדקור את האורחים למוות כשהללו יהיו שיכורים מכדי להיאבק.

בצד אכזריותה גילתה תיאודורה אהדה רבה למעמד ה''מקצועי'' ממנו באה היא עצמה. היא הבינה לנפשן של הנשים העלובות, הכירה את קשייהן ואף ריחמה עליהן בשל חוסר הישע המשווע שלהן. הרבה מאותן נשים נאלצו למכור את גופן משחר נעוריהן ועשו זאת פעמים כה רבות שבטרם הגיעו לגיל העמידה כבר נזרקו כסחבות מרופטות אל ביב השופכין. בשל כך, הקצתה הקיסרית את אחד מארמונותיה לאותן נשים והפכה אותו לבית מחסה. כחמש מאות נשים עובדות מצאו מחסה ב''אתר החרטה שליד הים''. ציניקנים רבים גיחכו כי רבות מהנשים הללו מאסו בפרישות מאונס עד כדי כך שהעדיפו להטיל עצמן הימה. הן לא הרשו לאיש, אף לא לקיסרית, להתערב בעסקן ה''חוקי''.

תיאודורה תחבה את אצבעותיה בכל נושא שבעולם. היא ביקרה בבתי המלאכה לתעשיית המשי, במפעלי הצביעה ובמספנות והביאה לתמורות חשובות בהתנהלותם. היא סייעה לבעלה ניסוח ''קודקס יוסטיניאנוס'', המפעל החשוב ביותר שהותיר אחריו קיסר זה. היא קבעה חוקים שהגבילו את זכויות הגבר ופעלו לטובת האישה. היא הורידה אפיפיור מכיסאו והושיבה אחר תחתיו (על פי בקשתה הדיח בשנת 537 הקיסר את האפיפיור סילבריוס שהיה מתנגד חריף למונופיזיטים והגלה אותו לאי פלמארולה, שם מת זמן קצר אחר כך). היא עמדה על דעתה להופיע עם יוסטיניאנוס כיושבי-ראש במשפטים ובדיונים בעצומות שהגישו בני עמם.

הקיסרית הייתה כל יכולה ובכל זאת הייתה אומללה. בעיות הפוריות של יוסטיניאנוס לא אפשרו לו להעניק לה בן שיירש את כיסאו. היה, כמובן, את הבן שילדה לאותו סוחר מאנטיוכיה ונטשה אצל אם-אביו. אבל בן זה, שגדל והיה בינתיים לאיש, ייצג תקופה בחייה שהיא ביכרה לשכוח ולהשכיח. נוסף על כך, עשה משגה חמור והגיע לבקרה בארמונה. זה היה ביקורו האחרון אצלה וגם הפעם האחרונה שמישהו שמע משהו אודותיו. תיאודורה ידעה לטפל באורחים בלתי רצויים אף אם היו עצמה ובשרה.

ואז באו השנים הרעות. מסים כבדים, מלחמות ארוכות, יוקר מחייה גבוה, המוני מובטלים, מגפות, ייאוש, מוות. מנת החיטה היומית הצטמצמה בשני שלישים. אנשים רעבים עמדו בהמוניהם מסביב לארמון הקיסר ותהו על ההוללות שבפנים הארמון. אט-אט הפכה התהייה לנהמה חרישית ואחר כך לשאגה. בוקר אחד הופתעו קציני הארמון לגלות את פסלי הזוג הקיסרי מלוכלכים בבוץ. ולבסוף הופנתה הרגימה מהפסלים אל הקיסר והקיסרית עצמם.

ההתקוממות הגלויה פרצה בהיפודרום. היה זה יום ראשון בשבוע, 11 בינואר 532. הקהל פנה אל תא הקיסר ושר את ההמנון הלאומי לקיסר, כי תיאודורה לא הייתה איתו בתא; היא ערכה אז תפילת בכנסיית סנט סטפן. בת מזל הייתה שנעדרה מההיפודרום, כי לפתע התפרע הקהל כולו. הלחישות והמלמולים גאו והלכו ואחר החלו אלפי קולות לשאוג.

- ''הלאה המלך ההולל!''
- ''בוז למלכה הרוצחת!''
- ''שתלך הזונה לעזאזל!''
- ''שתחזור למקום ממנו באה!''

פני יוסטיניאנוס הלבינו כסיד והוא נמלט דרך מנהרה אל הארמון. הובא לידיעתו כי היפאטיוס, אחיינו של הקיסר המנוח אנאסטאסיוס הראשון, הוכרז על ידי שניים מראשי המורדים כקיסר. מייד הורה להוציא להורג את ראשי המתקוממים. שבעה ראשים הותזו. היה זה משגה חמור, כי במקום השבעה קפצו ועמדו שבע מאות. ההתקוממות התפשטה אל כל רחבי העיר. החנויות נסגרו, השוק התרוקן, כל העבודות הופסקו. האספסוף פרץ אל בית הכלא ושחרר משם אסירים שרצה בשחרורם ושיוסטיניאנוס סירב לחון. המון פרוע וסוער, מצויד בסכינים, אבנים ומכושים כיתר את הארמון. הם התקיפו את המרתף ובקעו את חביות היין. ''היכן הרוצחים?'' שאגו בטירוף כשהם מבוססים בנהר היין שזרם לכל הכיוונים.

יוסטיניאנוס שהה באחד החדרים הפנימיים, כשהוא אינו מסתיר את בהלתו. בחדר אחר שכבה תיאודורה. היא הייתה חולה. הסרטן כרסם בגופה מזה זמן מה והמכאובים המייסרים היקשו עליה מאוד. ההמולה העירה אותה משנתה. לאחר שהבינה מה מתרחש הורתה להלבישה בבגדי הזהב והארגמן שלה ולהסיט את הווילונות.

השמיים הוארו בנוגה אדום. ההמון שלח אש בבתי העיר בלילה וזו ליחכה את הבתים המפוייחים. העיר הייתה לשדה קרב ותיאודורה הייתה נחושה בדעתה לנצח בקרב הזה.

החלון נפתח. אבן שנזרקה מההמון החטיאה בסנטימטרים בודדים את ראשה של תיאודורה. אך היא התעלמה מכך ויצאה אל המרפסת.

ראשי ההמון נרתעו אחורה. לאומץ לב כזה מצידה לא ציפו כלל.

פסיפב מנציח את דמותה של הקיסרית תיאודורה (ראשה מוקף הילה) על קיר הכנסייה בראוונה. הקיסרית נמנתה עם התומכים העקביים ביותר של המונופיזיטים (מקור תמונה 4)

- ''אכן, היא אמיצת-לב!''
- ''והם אומרים שהיא חולה''.
- ''נכון, ראו כמה לבנות פניה''.
- ''מסכנה! היא הייתה אחת מאיתנו''.
- ''וגם עתה היא אחת משלנו, גם אם היא קיסרית''.

תיאודורה הרימה את ידה. דממה השתררה בין המתפרעים.

- ''מה רצונכם?'' שאלה. על אף חולשת גופה היה קולה רם ומצלול. ובשל הדומיה המוחלטת הוא חתך את האוויר והתפשט ברחבי הרחוב שבחזית הארמון.
- ''לחם, קיסרית, רק לחם!''
- ''לחם תקבלו. גם הצגה מיוחדת בקרקס, הצגה מותחת מכל ההצגות שקונסטנטינופול ראתה אי-פעם''.

הבשורה המלהיבה נישאה מפה אל פה במהירות. ''תחי הקיסרית!'' שאגו ההמונים, ''תחי לעד תיאודורה!''

כמה קל לרַצות את טעמו של ההמון, חשבה ודאי תיאודורה החלושה כשחזרה אל חדרה, רק תני להם את מה שהם רוצים ויסורו מעלייך. אבל אפילו ההמון הזה לא יוכל לחמוק מחלקו שלו במהומה הזאת. לא, לא הפעם. היא לא תתיר לחולשה כזו להתרגש עליה פעם נוספת. כמטחווי החלטה היה יוסטיניאנוס ממנוסה מבוהלת מהעיר והיא, היא זו שמנעה זאת ממנו.

המחזה החל כבר למחרת היום. מרוצים, תחרויות, התעמלות, ריקודים – מעלות השחר ועד לפנות ערב. ההמון הביא עימו את ארוחתו – דייסות, זיתים כבושים, נקניקים גדושי שום, אפונה מפולפלת וכרוב, גבינת כבשים בחרדל, יין חמוץ. את כל המזון הזה העתירה תיאודורה על העם, ממש כפי שהבטיחה. אכן, יום חג היה זה בקונסטנטינופול.

לפני שהגיע המחזה אל קיצו עזב הזוג הקיסרי את ההיפודרום. הם עזבו תמיד לפני השיא.

מרוץ המרכבות סיים את הפסטיבל. ואחריו נכונה לקהל הפתעה, פעולה שלא הוזכרה בתוכנית. בליסאריוס, מפקד צבא הקיסר, נכנס לזירה בלוויית חייליו הגרמנים על כל ציודם. הקהל הריע. איזה רעיון מולח! תמרון מלחמתי יוצג עתה לעיניהם. ודאי רעיונה של תיאודורה. הידד לקיסרית!

אלא שלא היה זה תמרון. הייתה זו התקפה ממש. ''הכונו!'' שאג בליסאריוס. ואחר באו הפקודות: ''למטרה!'' ו''אש!''. ברד חצים נורה אל תוך השורות הצפופות שבזירה. אכן, זה היה רעיונה של תיאודורה.

כשהבינו הצופים את המתרחש כבר היה מאוחר מדי. הם הסתערו אל עבר היציאות שבסוף הזירה, תוך שהם צורחים ''תרמית!'' ו''בגידה!'' בזעם ובייאוש שאין לתארם במלים. אך שם חסמה את דרכם פלוגה אחרת של חיילים מזוינים, פלוגה בת ארבע שורות של איכרים ברבריים למודי קרב.

לא היה לקהל הצופים כל מוצא מהמלכודת. צליל מתכת, זמזום מיתרי הקשתות, צווחות הגוועים, נחרות המוות. הטבח נמשך עד שקיעת החמה, כדור אדום עצום שהשתקף בשלולית דם ענקית. שלושים אלף טבוחים נשארו על החול שבזירה.

ותיאודורה, שפתיה מעוותות מכאב, חייכה חיוך ניצחון מר. היא הכריעה את המתקוממים.



אבל גורלה של תיאודורה נחרץ. במאבקה לרפא את הסרטן הממאיר שהלך ופשט בגופה הצליחה למשוך זמן אך לא לעצור את האויב. היא הלכה לרחוץ את גופה במעיינות חמים וגדוד של ארבעת אלפים חיילים ליווה אותה פן יתנכל לה ההמון הנוקם והנוטר. היא פנתה אל אמונתה הישנה, התפללה אינספור פעמים וחילקה עוד ועוד כספים לצדקה. אבל כל אלה היו ללא הועיל. הדקירות המתמידות, המבהילות, לא משו מצד גופה ושבו ועינו אותה בלילות כבימים. היא ידעה שסופה מתקרב, אך רצתה למות בטרם יתמוטט יופיה. היא רצתה ללכת מהעולם יפה כפי שהייתה בשיאה.

בקשתה ניתנה לה. כשעצמה את עיניה רפתה מתיחות פניה ואף לא קמט זקנה אחד ניכר בהן. היא הותירה אחריה צוואה פשוטה: ''רחצו את גופי בשמן ורדים ורעננוהו בבשמים''. היא רצתה להגיע אל ראיונה האחרון עם המוות מעודנת ויפה כפי שהייתה בחייה.




מרבית הטקסט במאמר זה מקורו בספרם של הנרי תומאס ודנה לי תומאס, קורות נשים דגולות ובמאמרו של אדוארד גיבון ההיסטוריה של שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
קורות נשים דגולות   סטיבי   יום א', 29/10/2006 שעה 23:02   [הצג]   [2 תגובות]
עוד משהו   אורי קציר   יום ב', 30/10/2006 שעה 11:00   [הצג]
ההיסטוריה הסודית של תיאודורה   מספר 666   יום ב', 08/11/2010 שעה 21:34   [הצג]
הפשע האמיתי של תיאדורה   ה   יום א', 12/12/2010 שעה 20:48   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©