להיטרף ולהינצל
יום ה', 14/09/2006 שעה 15:47
ביוני 1829 יצאה מנמל סידני ה''מרמייד'', ספינה קטנה בנפח 84 טון, למסע אל פורט ראפלס שבמערב אוסטרליה. אירוע זה, לכאורה שגרתי לחלוטין, היה נקודת הפתיחה לשרשרת שלמה של מאורעות שנקשרו זה בזה. במיצרי טורס הביאה סופה עזה על הספינה את קיצה. ניצוליה עברו גלגולים שונים ומשונים ואחד מהם אף זכה, לבסוף, להגיע לפגישה בלתי מתוכננת לחלוטין ומשמחת במיוחד. האירועים שעברו הניצולים יכולים אולי לעורר פעם נוספת את הדיון הבלתי נגמר בשאלת קיומם של צירופי מקרים ובהסתברות שהם לא זו בלבד שיתרחשו בנסיבות דומות אלא אף ישפיעו זה על זה באופן בלתי ניתן לחיזוי



צירופי מקרים הם תחום מעניין. שני אירועים או יותר מתרחשים בזמן סמוך ובמרחב מוגדר, מאפייניהם כמעט זהים ובכל זאת אין ביניהם שום קשר. ההיסטוריה מלאה בתיעודים של צירופי מקרים מוזרים, וחלקם אף שימשו בסיס לתיאוריות המתנגדות להגדרת הנסיבות שבהן התרחשו כצירוף מקרים ורואות בהן מהלכים המכוונים על ידי כוח טמיר ונסתר. מעניין מהי ההסתברות שצירופי מקרים ישפיעו זה על זה בסדר עוקב מבלי שעומדת מאחוריהם כוונת מכוון. ובמשפט אחרון זה אני מכוון לפרשת הספינה ''מרמייד'' שעד היום נשמעת כגלגול מאורעות שבלתי אפשרי לתכננו מראש.

גם התיעוד של פרשה זו לוקה מעט בחסר. חלקו שמור עד היום בסוכנות הביטוח לוידס אוף לונדון. חלקים אחרים שלה תוארו בפסקאות ספורות שניתן לאתר ברשת. גם בתיאורים אלה ניתן למצוא לא מעט גירסאות סותרות. ובכל זאת, הרי לפניכם הפרשה כפי שאני מכיר אותה כיום.

הכול החל ב-‏13 ביוני 1829. ה''מרמייד'' (Mermaid) החליקה לאיטה על המים השקטים והנוצצים של מפרץ סידני בדרכה אל פורט ראפלס שבחוף המערבי של אוסטרליה. גוף הספינה, שהיה עשוי עץ טיק, כבר לא היה נוצץ וחדש כפי שהיה באותו יום בו הושקה ה''מרמייד'' בכלכותה, הודו, שלוש עשרה שנים קודם לכן. אבל שבעה עשר המטרים שלה היו שלמים ומושלמים מבחינה מבנית ממש כפי שהיו במהלך אותן שלוש עשרה שנים של הפלגות. אחרי הכול, באחת עשרה השנים האחרונות, מאז שימש פיליפ קינג כקברניטה, היא עסקה בעיקר בהובלת אספקה ובביצוע סקרים ימיים לפי הזמנה.

אוסטרליה וסביבותיה. מיצרי טורס, המפרידים בין אוסטרליה לגיניאה החדשה, הם מהמסוכנים בעולם (מקור תמונה 1)

הבריזה הקלה וקרני השמש שפיזזו על המים הישרו אווירה עליזה על סיפון הספינה. ב''מרמייד'' הקטנה, שכל נפחה לא עלה על 84 טון, היו אותו יום 18 אנשי צוות, שלושה נוסעים וכן הקברניט סמיואל נולבראו (Samuel Nolbrow), שניצב ליד גלגל ההגה.

ביום הרביעי להפלגה הפקיד קפטן נולבראו את ההגה בידי הקצין הראשון וירד לתאו כדי להערות לגרונו כמה כוסיות משקה. לפני רדתו הציץ בברומטר ודעתו נחה עליו: אין שום רמז לסערה מתקרבת. נהפוך הוא, כל הסימנים העידו שמזג האוויר ימשיך להיות נאה והים שקט. הקברניט קרץ לקצינו – והקצין השיב בניד-ראש של הבנה. שתייה הגונה בשעות בהן שייטה הספינה בביטחה לא הייתה בלתי מקובלת בספינות הללו ונולבראו לא היה יוצא מן הכלל.

אבל דקות אחדות לאחר השעה שתיים אחר הצהריים באותו יום, נראו סימנים ראשונים של הפורענות הממשמשת ובאה. לפתע רבץ שקט מוזר על פני המים. הספינה כמו החליקה על ראי חלקלק. תוך זמן קצר מאוד התקדרו פני השמיים וצבעם הפך כמעט שחור. קדרות מעיקה אפפה את העננים שכיסו את פני השמש.

בתאו של הקברניט שרר שקט. קפטן נולבראו, על אף שהיה שקוע בתרדמת גילופין, חש כי משהו לא בסדר וכי הספינה לא זזה. בקושי התנער משנתו, טילטל את ראשו וניגש לשטוף את פניו. ראשו כאב עליו מעט. מנוחתו נטרדה שוב. הוא ניסה להבין מה מציק לו. דקה ארוכה הרהר ואז החליט לעלות לסיפון. בהילוך מתנדנד הצליח לטפס למעלה ושיגר מבט עייף בברומטר. המכשיר הבהיק מולו והוא אימץ את עיניו כדי להיות בטוח שהוא רואה נכון. הניסיון העצום שלו תרגם מייד את המראה לשפה מעשית.

- ''איש איש לעמדותיו!'' שאג פתאום, ''אסור לאבד אף רגע!''.

כאילו כדי לאמת את דבריו הורמה פתאום ה''מרמייד'' בכמה מטרים על ידי גל ענקי ותוך שניות ספורות דומה היה לאנשי הצוות ולנוסעים שבא קיצו של העולם. הספינה נמצאה אותה שעה במיצרי טורס, איזור מסוכן מאוד שאוניות רבות ואנשי צוותן מצאו בו בעבר את מותן. אחרי הגל הראשון בא עוד אחד ושלישי ורביעי וחמישי. הגלים היכו בדפנות הטיק. תוך דקות ספורות הם היו גבוהים כבתים. הגלים הענקיים טלטלו את ''מרמייד'' כאילו היית ספינת צעצוע. גשם שוטף ירד, ברקים הבריקו ורעמים רעמו. נולבראו הבין כי הספינה לא תוכל להתגבר על הסערה הזו.

אנשי הצוות נאבקו בחירוק שיניים. הם פינו את הסיפון מחפצים מיותרים, ניסו לייצב את הספינה והצליחו איכשהו לייצב את התורן המתנדנד. אפס, כעבור דקות אחדות נשמעה מעין חריקת שבר עזה. הספינה נקרעה לשניים וכל 22 האנשים שנמצאו אותו זמן על סיפונה מצאו את עצמם מתעופפים בחשיכה, בתוך מערבולת הסופה, אל הקץ האפל, האכזרי, של האובדן במצולות האינסוף. איכשהו הצליחו המלחים להוריד את הסירות. לכולם היה ברור כי זו רק שאלה של זמן. הטביעה, אם לא תבוא עכשיו, תבוא בעוד מספר דקות.

אבל זה לא קרה. הם חתרו כמטורפים, שאבו את המים ששבו וניתזו אל הסירות ואימצו את כל כוחותיהם כדי לראות משהו בלילה החשוך. הם לא ידעו כלל לאן הם חותרים, אבל ניסו לשמוע זה את זה ולשמור על קשר מינימלי בין הסירות.

עוד שלושה ימים השתולל כך הים. כאשר שככה הסערה ויצאה השמש, נשמעה שאגת שמחה. קפטן נולבראו היה הראשון שהתאושש וספר את כל הנוכחים.

- ''אלוהים שבשמיים!'', הוא צווח, ''הלא זה נס שלא ייאמן. איש לא נעדר! כולנו פה, כל השרים ושניים!''.

הם חתרו עוד ועוד, מתקיימים איכשהו על מעט המזון והמים שעוד היו עימם. צוק סלע שבלט מתוך הים שימש להם כמקלט זמני. נולבראו שב וספר את אנשיו. עשרים ושניים. איש אינו חסר.

כמה שעות מאוחר יותר הפכה התשישות המדכדכת לשמחה. באופק הרחוק נראתה צלליתה של ספינת סוחר. הצהלות על הסלע איימו להחריד את שלוותם של הדגים. אבל כעבור שעות אחדות התקרבה אל הסלע הספינה ''סוויפטשור'' (Swiftsure) וחילצה אותם. ה-‏22 זכו בבגדים יבשים ובמשקה חם. הסיוט, כך חשבו, הגיע אל קיצו.

מפרשית משנות ה-‏30 של המאה ה-‏19, מעין גירסה מוגדלת של ה''מרמייד'' (מקור תמונה 2)

הכל היה כשורה עד שהגיעה ''סוויפטשור'' אל מול חופי גיניאה החדשה. ואז קרה האסון. רוח סופה פתאומית אילצה את הספינה לסטות מנתיבה וזרם אדיר סחף אותה אל שוניות החוף. שוב חריקת שבר ובטן הספינה הוצפה במים. כל ניסיונות לחלצה עלו בתוהו.

- ''כולם לנטוש את הספינה!'', פקד הקברניט.

על אף הרוח החזקה והשוניות המסוכנות הצליחו כולם להתרכז בשתי סירות. איש לא נעדר: 22 אנשי ה''מרמייד'' ו-‏20 אנשי ''סוויפטשור''.

כעבור שמונה שעות נאספו ה-‏42 על ידי ספינת הסוחר ''גוברנור רידי'' (Governor Ready). ה''רידי'' הייתה ספינה גדולה הרבה יותר מהשתיים הקודמות. ארבע שנים קודם לכן, כשהושקה במספנה באי הנסיך אדוארד שבקנדה, היא התגאתה בנפל של 512 טון – יותר מפי שישה מזה של ה''מרמייד'', למשל. הספינה, על 39 אנשי צוותה, התמחתה במשלוחים מסוג מיוחד מאוד: העברת אסירים שהורשעו בדין מבריטניה לגלות במושבה אוסטרליה. בינואר אותה שנה פרקה ה''רידי'' ''מטען'' של מאתיים אסירים בסידני. לאחר זמן מה שבה ויצאה לבטאביה (ג'קרטה) ובדרכה פגשה בניצולי ה''מרמייד'' וה''סוויפטשור''.

הניצולים קיבלו בגדים יבשים ומשקה חם. אלא שהם לא הספיקו להנות מהם זמן רב. שלוש שעות בלבד לאחר מכן פרצה דליקה בחדר המכונות של ''גוברנור רידי''. המלחים ניסו להשתלט על האש המתפשטת, אבל היא אחזה בשלד העץ של הספינה והספינה כולה הייתה למאכולת אש. הקברניט, ג'ון סקוט, הורה להוריד מייד את הסירות. כאשר נכנסו הניצולים אל הסירות כבר הייתה הספינה שקועה ברובה. הסירות התרחקו וגוף הספינה שקע אט אט במצולות כשהוא מעלה ענן עשן שחור וסמיך.

ההתפקדות בסירות גילתה שוב: איש לא נעדר משלוש הספינות. שלושת הקברניטים נשמו לרווחה.

עתה היו הסירות בים הפתוח. ים שקט ונוח יחסית, אך סיכוי קלוש בלבד להצלה מהירה. מאופק עד אופק לא נראתה ספינה כלשהי.

אבל כמו בפעמים הקודמות.גם הפעם האיר להם המזל את פניו. חלפו שעות אחדות ואל הסירות הפזורות במים הגיעה הסיירת האוסטרלית ''קומט'' (Commet). הניצולים נאספו אל סיפון הסיירת. אלא שכאשר שמעו אנשי צוותה של ה''קומט'' את קורותיהן של שלוש הספינות נתקפו בפחד מוזר, וכדרכם של ימאים בזמן ההוא הדביקו לכך גם לא מעט אמונות תפלות.

- ''קללה רודפת את הספינות האוספות את הניצולים הללו'', זעקו, ''איננו רוצים אותם על סיפוננו''.

בקושי רב הצליח מפקד הסיירת להשתלט על אנשיו הממורמרים. נימוק אחד שלו שבר את התנגדותם. ''נכון שהספינות טבעו'', אמר, ''אבל שימו לב: כל הנוסעים של שלוש הספינות לא נפגעו כלל. כולם בריאים ושלמים''.

אנשי הצוות צייתו לרב החובל שלהם, אבל נבואת האסון שניבא להם ליבם התממשה לחלוטין. כעבור ימים אחדים התרחשה התפוצצות מסתורית והסיירת כולה נקרעה לגזרים. רק סירת הצלה גדולה אחת נשארה תקינה ובה מצאו מיפלט כל אנשי הצוות של הספינה. איש לא נעדר. שאר הניצולים נאחזו בקורות עץ, בארגזים, בחביות ובכל מה שצף על פני המים.

18 שעות שהו כך במים והניסו במקלות ובסכינים עדרי כרישים שארבו להם. עד שהופיעה במקום ספינת הנוסעים ''יופיטר'' (Jupiter) ואספה את כולם אל סיפונה. ב-‏20 ביולי הגיעו כולם אל העיירה פורט ראפלס, שהייתה נקודת הסיום שיועדה למסעם מלכתחילה.

קברניט הספינה ערך שוב מיפקד. איש לא נעדר. מכל הספינות. למעלה ממאה ניצולים, מארבע ספינות שונות שטבעו, עשו את דרכם בסכנות איומות ותחת חשיפה למזג אוויר הפכפך

לסיפור מופלא זה מתווספת פנינה אנדקוטלית ואנושית מעניינת. אחת הנוסעות ב''יופיטר'' הייתה קשישה מיורקשייר, אנגליה, שרה ריצ'י שמה. הקשישה יצאה לדרך כדי לגלות את עקבותיו של בנה שנעלם מביתו חמש עשרה שנים קודם לכן ולפי השמועה עשה את דרכו לאוסטרליה. מרת ריצ'י אכן גילתה, למרב שהמחתה, את פיטר שלה. הוא היה אחד מאנשי הצוות של ''מרמייד'', הספינה שפתחה את מסכת הספינות הטרופות. עכשיו צאו נא וחשבו בעצמכם מה הסיכוי שניצול ספינה אחת שהתגלגל בעוד שלוש ספינות טבועות ימצא בספינה החמישית דווקא את אימו הקשישה שהגיעה מן הקצה השני של הגלובוס במיוחד כדי לחפשו.

שנה אחת לאחר מכן גילתה הספינה ''קרוקודייל'' (Crocodile) את שרידי ה''מרמייד'' בפראנקלנד ריף, חלק משונית האלמוגים הגדולה המצוי מול חופי קווינסלנד. באותו מסע מצאה ה''קרוקודייל'' גם את מה שנשאר מה''סוויפטשור'' על שונית המצוי דרומה מכף סידמאות'.



במהלך כתיבת מאמר זה נעזרתי, בין השאר, בספר ''הסיפורים המוזרים ביותר בעולם'', מאת י. יצחק. חלקים מסוימים בספר שונים ממה שמתואר במקורות האינטרנטיים שמצאתי. לדוגמה, בספר לא מצויניות הנקודות המדויקות בהן טבעו הספינות; לעומת זאת, ברשת ניתן למצוא נקודות ציון. בספר נאמר כי ב''גוברנור רידי'' היו 32 אנשי צוות; ברשת נמצא המספר 39.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
פשוט לא יאמן!   עופר לנדא   יום ה', 14/09/2006 שעה 17:01   [הצג]
הספור מוכר לי   ינשוף   יום ה', 14/09/2006 שעה 17:24   [הצג]   [4 תגובות]
(ללא כותרת)   חיים   יום ו', 15/09/2006 שעה 17:53   [הצג]   [3 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©