דרכה האחרונה של פרוצה ירושלמית
יום ד', 08/04/2009 שעה 8:14
יעקב רוטבליט כתב פעם טקסט נאה על ההבדל העצום שבין ירושלים לתל אביב : ''לא כירושלים שמסחרה בנצח/ כאן על שפת הים - כל עסקינו חול/ עיר ושמה גושדן עובדת רק לבצע/ כל אחד תופס כמה שהוא יכול!/ סדום ועמורה נהפכו על פיהן/ אלוהים שלח מלאך לנקותן/ הן אכלו אותה באבי אביהן - / אבל אנחנו כאן/ בעיר ושמה גושדן...''. יפו, שקדמה לתל אביב, היא העיר אליה הוגלתה הפרוצה הירושלמית זוהרה לאחר שרב הקהילה הספרדית בעיר אסר עליה להוסיף ולחלל את עיר הקודש. שם דווקא הותר לה להמשיך בעיסוקה. הבעיות החלו לאחר מותה. מה דין פרוצה שהוגלתה? האם תוכל לשוב ולהיקבר בעיר ממנה גורשה? מדוע מתח הרב ויסטוזו סגי נהור ביקורת על נקהלי קבורתה? והאם הייתה פסיקתו של הרב אנג'ל כה תמימה, או שמא היו מאחוריה גם שיקולים אחרים? - שאלות אלה צפות ועולות למקרא סיפורה של האישה הבודדה הזו.







ליבראליזם לוחמני שקץ בצביעות. כרזה של סדרת הטלוויזיה Harper Valley PTA (מקור תמונה 1).

מי שמכיר את דעותיי על החיים יודע שאין בי אהדה גדולה מדי למימסדים דתיים. לא רק לזה היהודי, אלא גם לכאלה השולטים בדתות אחרות. מימסד ואמונה הם, מבחינתי, שני ניגודים קיצוניים. אמונה, מבחינתי, היא עניין אישי, פרטי, המצוי בין אדם לאלוהיו. מימסד, לעומת זאת, הוא מנגנון המבקש לשלוט במאמינים באמצעות הכפפתם לנורמות שהוא מפרש בעצמו. מי שאינו רוצה להתכופף עלול לסבול מכך קשות. בהיסטוריה היהודית מוכרים לנו לא מעט מקרים כאלה, החל מענן בן דוד, מייסד הקראות, שבני עדתו הוצאו מכלל ישראל; עבור דרך פילוסופים דוגמת ברוך שפינוזה ואוריאל ד'אקוסטה, שחשיבתם נתפסה כמערערת את יסודות האמונה היהודית בתקופה שלאחר גירוש ספרד; וכלה ברב עדין שטיינזלץ, שפרשנותו לתלמוד הביאה להחרמתו, להוצאתו מהישיבות והבתים החרדיים והוא נחשב כ''בל יראה ובל ימצא''.

אחד האלמנטים הבעייתיים במימסד המטיף לנורמות פוריטניות בחיי הפרט הוא ההסתכנות המתמידה שלו בהפרה של אותן נורמות עצמן. מי שמטיף לאחרים חשוף לציפייה מצד קהל מאמיניו לעמוד בסטנדרטים שלהם הוא מטיף ואף באמות מידה גבוהות מכך. זו גם אחת הסיבות העיקריות לכך שבכל עת בה נתפס כומר, רב או כהן דת אחר בביצוע מעשים החורגים מהנורמות שהוא מציב לאחרים ניכרת בקרב התקשורת המדווחת על כך יותר מאשר שמץ של שמחה לאיד. כך כאשר הרב זאב קופולביץ מורשע בביצוע עבירות מין ב-‏19 נערים; כך כאשר הרב פרדס מורשע בביצוע מעשים מגונים בנשים; וכך כאשר אנשי ציבור חובשי כיפה נתפסים בזה אחר זה בעבירות של מתן וקבלת שוחד, גניבת כספי ציבור, זיופים ושאר מעשים טובים. לא שפוליטיקאים חילוניים נקיים מזה; ההיפך הוא הנכון. אבל חילוני, מעצם הגדרתו ככזה, אינו מתיימר לשלוט בחיי הפרט של האנשים שאת אמונם הוא מבקש. לפיכך, אצל רבים נתפס סיאובו המוסרי כתופעה שהתרחשותה סבירה יותר מאשר השחתת מידות אצל אנשים מאמינים. בינינו, אם נהיה כנים, שחיתות אישית יכולה להתקיים בקרב כל קהל שהוא.

בסוף שנות השבעים התנגן במקלטי הרדיו להיט קאנטרי בשם “Harper Valley PTA”. השיר, שבוצע במקור על ידי ג'יני סי. ריילי, עוסק בדמותה של סטלה ג'ונסון, אלמנה צעירה ונאה המשתקעת בעיירה הארפר ואלי שבאוהיו. הרגליה הליבראליים ולבושה הפרובוקטיבי (במונחים של אז) של סטלה מעוררים את חמתם וקנאתם של חלק מהתושבים. ביתה של סטלה נזרקת מבית הספר בשל הטינה כלפי אימה. במכתב מוועד ההורים של בית הספר (''ועד הורים'' אולי אינו הביטוי המתאים; ראשי התיבות PTA מייצגים את המלים Parents-Teachers Association, כלומר ועד הורי-מורים, מעין הדואגת במשותף לטובת בית הספר ותלמידיו) מופיעים הנימוקים לכך: גב' ג'ונסון לובשת בגדי חושפניים מדי, שותה ומתרועעת עם גברים ומאחר והדעת אינה סובלת שביתה תחונך כך אין בית הספר רואה מקום להחזיק את ביתה במסגרתו. נקמת האם הפגועה אינה מאחרת לבוא. היא מופיעה לפגישה של הוועד ושם מוכיחה את חבריו על צביעותם. היא מודיעה להם כי בעוד הם מעזים לגנות אותה על התנהלותה המוסרית הם עצמם אינם שונים ממנה במאום. וכאן היא גם נוקבת בשמות מפורשים (וזה אינו תרגום מדויק, אלא חופשי במיוחד): ''בובי טיילור, שיושב שם, הזמין אותי שבע פעמים לצאת איתו/ ומרת טיילור על בטוח נזקקת לשימוש בהרבה קרח כדי לצנן את להט היצרים שלה כשבעלה איננו/ ומר בייקר, אולי תוכל להסביר לנו מדוע נאלצה מזכירתך לעזוב את העיר?/ ואולי גם כדאי שמישהו יאמר לאלמנה ג'ונס להגיף את תריסי חלונותיה?// ומר הארפר, הוא לא יכול היה להגיע משום שפעם נוספת נשאר לשתות ב'''קלי'ס באר''/ ואם תריחו את הבל פיה של שירלי תומפסון תיווכחו מייד כי הוא נודף ניחוח עז של ג'ין/ ואחרי כל אלה עוד יש לכם את החוצפה לומר לי שאינני אם טובה?/ ובכן, זה בערך כמו בסידרה 'פייטון פלייס' ואתם אינכם אלא צבועים''.

(אגב, שיר זה הצליח עד כדי כך שבהוליווד נמצא גם מי שהעלה את הרעיון להפיק קומדיית מצבים טלוויזיונית המבוססת על המתח הקבוע בין התושבים השמרנים לאישה בעלת אורח החיים החופשי כל כך. הסידרה הופקה, צולמה ושודרה, בכיכובה של ברברה עדן היפהפיה, אבל לא האריכה ימים. פרקי הסידרה שלה שודרו גם בישראל.)



קמרון מקושת בשכונת אוהל משה בירושלים. בשכונה זו התרחשו המאורעות שאותם תיעד יצחק לוי ושלימים הפכו למופע ולאלבום ''רומנסרו ספרדי''. (מקור תמונה 2)

צביעותם של מטיפי המוסר היא העומדת במרכז סיפור יפה שראוי להביאו כאן במלואו. המדובר בסצינה שנכתבה על ידי הנשיא החמישי של ישראל, יצחק נבון, כחלק מהמופע והאלבום ''רומנסרו ספרדי''. האלבום, שכלל שירים מתוך אנתולוגיה לחזנות ספרדית וספר הרומנסות מאת יצחק לוי, הוקלט בהופעה חיה. בין השאר, השתתפו בביצוע קטעים אלה יהורם גאון (שיזם את העלאת הערב ואת הפנייה ליצחק נבון כדי שיכתוב את הטקסטים), יוסי בנאי, רמה סמסונוב ומקהלת צדיקוב שליוותה חלק מהשירים.

אחת מאותן אנקדוטות נוגעות ללב המצויות באלבום זה מספרת על גורלה העגום של זוהרה, פרוצה ירושלמית שסולקה בבושת פנים מקהילתה ומעירה ונדונה לגלות נצח בעיר החוף והחטאים יפו. לאחר מותה, הביאוה אחיה לקבורה בירושלים אך המימסד הדתי סירב להתיר את קבורתה. נדרשה התערבותו של רב גדול כדי להביא לשינוי הגישה הזאת. ואותו רב, כסטלה ג'ונסון באותו סיטקום נשכח, הוכיח את כל מגדפיה ומחרימיה ודורשי רעתה על צביעותם המוסרית (אם כי עשה זאת בלשון בוטה פחות, יש לומר). כמו אמר: ''בואו ונראה מי מכם לא חטא בכך שחשק בה, שכב איתה או גידף אותה''.

טוב הלב הבסיסי הזה והיכולת לצאת נגד הקהילה ולא רק להוביל אותה בדרכים פופוליסטיות הוא הוא שצד את תשומת לבי. אבל למה אכביר מלים ומשלים ודוגמאות כשהטקסט של נבון אומר את הדברים טוב ממני. והקרדיטים, ברשותכם, טרם שאני מביאו: יהורם גאון הוא שמביא את סיפור המסגרת; יוסי בנאי הוא שמגלם את תפקיד הרב אהרון ויסטוזו סגי נהור.

בשנת 1903 שלח רבנו חיים וידאל אנג'ל אשר מלך בירושלים את רב מכלוף השמש לקרוא אליו את זוהרה המופקרת. משבאה אליו, רעולה, אמר לה: ''בתי, ירושלים היא עיר קדושה ואין מבנותינו אף אחת משרכת את דרכיה אלא את. הריני גוזר עלייך לצאת את העיר ולא לחזור לכאן לעולם''.

זוהרה נשמעה לפקודת רבנו הקדוש ועוד באותו יום צררה בגדיה וירדה ליפו, בה התגוררה עד יום מותה, במשך שלוש עשרה שנה.

ויש מספרים כי כאשר מתה הביאוה אחיה לירושלים אך החברה קדישא סירבה לקוברה ובוודאי שלא להספידה. העיר נרעשה והימים ימי סליחות.

שמע רבנו אהרון ויסטוזו סגי נהור וציווה לערוך לה לוייה. ובא בעצמו להספיד לה, ליד בית אחיה הגדול שמעון. מסביב למיתה רק שלושת אחיה והחברה קדישא. ומרחוק על הגגות והפתחים מציצים ונשקפים המוני יהודים. אנשים, נשים וטף. וככה הספיד רבנו אהרן ויסטוזו סגי נהור.

''בואנוס ג'ידיאוס, יהודים רחמנים, מורי ורבותי. הנה מר לי מר וליבי חמרמר ושיער בשר סמר כי אין מר ממר המוות. ומה קשה מן המוות? אם הברזל קשה – האש מפעפעת אותו. האש קשה – המים מכבים אותה. המים קשים – העננים סובלים אותם. העננים קשים – הרוח מפזרת אותם. אבל המוות? המוות קשה מכולם ואין עצה ואין תבונה כנגדו.

''ולכם החוששים לקוברה מחשש גזרתו של רבנו הקדוש אומר: רבנו ציווה עליה שלא תבוא חיה ולא על אחיה שלא יביאוה מתה. היא קיימה את הנדר. זוהרה חסה על כבודה של ירושלים. מדוע לא תחוס ירושלים על כבודה של זוהרה? אם מצווה היא לקוברה שלכם המצווה. ואם עבירה – עלי. עלי יהיה עוון כולכם. יה ריבון העולמים, מי אני ומה אני? לפניך אני נחשב בעיני עצמי כגרגיר חרדל בים הגדול, כתולעת קטנה באדמה, פחות מחרס הנשבר. אם שטר חוב לי אצלך - פרע אותו בחסדך. לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא אלא למען עירך הקדושה אני עושה את מעשי.

''ואתם, העומדים על הגגות והפתחים מרחוק. מי בכם אשר לא הרהר בה - יבוא וידבר. מי בכם אשר לא חשק בה ולא עלה על יצועה – יבוא וידבר. ומי מכם אישה אשר לא חירפה ולא גידפה את הנפטרת - תבוא גם היא לבית החיים ותשים אבן על קברה.

שערוריית זוהרה עולה על הבמה. הצגת ''רומנסרו ספרדי'' ב-‏1969 (מקור תמונה 3).

''יא זוהרה, אללי לך. אויה לך ואבוי עליך. לכי לגורלך, זוהרה, לקץ הימים, אל מקום אשר רחב תשכון בו וגומר בת דבליים אשר ציווה ה' את הושע הנביא לשאתה לאישה. ובזכות אשר קיימת את נדרך לרבנו הקדוש ובזכות חוסך על כבודה של ירושלים ובזכות ימי הסליחות האלה שאנו שרויים בהם ייסלחו לך כל חטאייך.

''אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה.
בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר.
גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה...''.









אינני עוסק לעתים קרובות בהיסטוריה אלטרנטיבית, כלומר בתרחישים הנגזרים מהשאלה ''מה היה קורה איליו''. ובכל זאת, מעניין היה מה היה אומר הרב אנג'ל על בקשת אחיה של זוהרה להביאה למנוחות בירושלים לו היה נותר בחיים עד אז. אישית, אינני בטוח כלל וכלל שהיה מאמץ את פרשנותו הסלחנית והרחומה של הרב ויסטוזו – ולו משום שעוד בחייה של זוהרה בחר לנדות את האישה הבודדה הזו ולא להתייחס לצביעותם של ההולכים בעקבותיו, בני קהילתו שלו, שבגלוי גינוה ובמסתרים חלמו עליה.

והרהור נוסף עולה בי שמא ידע הרב אנג'ל כי חסידיו לא יחדלו להרהר באישה הזו ולכן היגלה אותה אל מחוץ לירושלים. שהרי למרות שחז''ל ראו את הזנות כתופעה מכוערת ומגונה שיש להרחיק ממנה את האנשים, מתירים בתנאים מסוימים ללכת לזונה ולשכור את שירותיה. בתלמוד בבלי, כתוב בשני מקומות, שאם ייצרו של אדם מתגבר עליו והוא לא יכול לו, שילבש שחורים וילך לעיר אחרת ויעשה מה שחפץ לבו, ואל יחלל שם שמים ברבים. והדבר לא יחשב לו כמי שדחק רגלי שכינה. (מסכת קידושין דף מ/א) ומסכת חגיגה דף טז/א - דבר שלא נאמר על שום איסור אחר. אפילו הרמב''ם, שהחמיר מאוד בקובעו שאין להתקרב ד' אמות לפתח ביתה של פרוצה, לא כלל את הביאה עליה ברשימת 36 המשגלים האסורים שפרסם (איסורי ביאה כ''א כ''ב). ובכן, אם ידע הרב אנג'ל נפש צאנו, יתכן שסבר שקל יהיה יותר על גברי הקהילה לפרוק את מטען חלציהם בעיר אחרת מאשר לחלל שם שמיים ולעשות זאת בעירם – ואחת היא אם מדובר בירושלים או בכל עיר אחרת. כך שאולי אין האיסור על זוהרה נובע מרצון לשמור על קדושת הקריה אלא מתוך רצון להקל על לקוחותיה הפוטנציאליים.









המאמר פורסם במקור באוגוסט 2006.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
שתי פנים לערכי הקהילה   דודו בן עמי   שבת, 05/08/2006 שעה 15:35   [הצג]   [2 תגובות]
ממסד   דובי   יום ו', 10/04/2009 שעה 2:26   [הצג]   [3 תגובות]
זוהרה לבית הרוש?   אזולאי יוסף   יום ג', 28/04/2009 שעה 12:36   [הצג]
זוהרה לבית הרוש?   אזולאי יוסף   יום ג', 28/04/2009 שעה 12:48   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©