בדרך למהפכת הכדורגל
יום ו', 07/07/2006 שעה 10:31
משחקי הגביע העולמי של 2006 הוכיחו לנו פעם נוספת כי הכדורגל העולמי שרוי במשבר. כמות השערים שהובקעו ירדה מאוד, קבוצות מעדיפות להסתגר בהגנה, להפעיל אלימות נגד שחקני יריב ולסמוך על התקפה מתפרצת, לעתים מקרית לחלוטין, כדי לנצח. במקרים הגרועים יותר מבזבזות קבוצות זמן במשך שעתיים תמימות כדי להגיע להכרעה בבעיטות עונשין מ-‏11 מטרים. במצב זה קיימות קבוצות המעדיפות, לעתים, לשחק אף ללא חלוצים טבעיים. התוצאה היא שעמום מתמשך ותחושה של תיסכול בקרב הצופים וצרכני המשחק. ובכן, אם רוצים להשיב את הכדורגל לימיו היפים יש להכניס כמה שינויים במשחק. הנה כמה הצעות לשינויים כאלה



מונדיאל 2006, והדבר כבר ברור לכולנו, הוא כישלון איכותי. אין הכוונה לארגון וללוגיסטיקה של המשחקים; אלה, כמיטב המסורת הגרמנית, מתנהלים על הצד היותר יעיל. שני משחקים לסוף הדרך, לא ניתן להכחיש גם הבעיה היא באיכות המשחק עצמו.

המונדיאל הנוכחי הוא השני ברמת השעמום שהוא מטיל על הצופים. ראשון לו הוא רק אותו מונדיאל שנערך במולדת הכדורגל ההגנתי, איטליה, ב-‏1990. כמות השערים בו מזערית, המשחק מתנהל רובו במרכז המגרש וההגנה היא המערך הדומיננטי ביותר. כדי להבהיר במה מדובר יש לציין שמאז 1958 לא התקיים מונדיאל בו הובקעו יותר משלושה שערים למשחק בממוצע.

השופט קרלוס סימון מרחיק את השוודי טדי לוצ'יץ' אחרי פגיעה בשחקן יריב במשחק נגד גרמניה במונדליאל 2006 (מקור: Sportsillustrated.com)


השנה המדינה המארחת משחקים שערים ממוצע
1930 אורוגוואי 18 70 3.89
1934 איטליה 17 70 4.12
1938 צרפת 18 84 4.67
1950 ברזיל 22 88 4.00
1954 שווייץ 26 140 5.38
1958 שוודיה 35 126 3.60
1962 צ'ילה 32 89 2.78
1966 אנגליה 32 89 2.78
1970 מכסיקו 32 95 2.97
1974 גרמניה 38 97 2.55
1978 ארגנטינה 38 102 2.68
1982 ספרד 52 146 2.81
1986 מכסיקו 52 132 2.54
1990 איטליה 52 115 2.21
1994 ארצות הברית 52 141 2.71
1998 צרפת 64 171 2.67
2002 יפאן/ דרום קוריאה 64 161 2.52
2006 גרמניה 62 141 2.27



כאשר מחלקים את נתוני ההבקעה לפי השלבים השונים התמונה הופכת לשלילית עוד יותר. בשלב הבתים הובקעו 117 שערים ב-‏48 משחקים, ממוצע של 2.43 שערים למשחק. בשלב זה, יש לזכור, השתתפו גם נבחרות חלשות מסוגן של טוגו, טרינידד וערב הסעודית, כך שניתן היה לצפות לממוצע גבוה אף יותר. בשמינית הגמר הובעקו 15 שערים בשמונה משחקים, כלומר ממוצע של 1.87 שער למשחק. ברבע הגמר – שישה שערים בארבעה משחקים, או 1.5 שערים למשחק. ממוצע זהה היה גם בחצי הגמר. ורוב המשחקים שראינו בשלבים המתקדמים, אם נודה על האמת, היו משעממים למדי.

הכדורגלן הממוצע המשחק במונדיאל ניחן בכושר גופני גבוה מאוד לעומת שחקנים בעבר הרחוק, אבל הוא מתוכנת בראש ובראשונה לנטרל את הסכנה שהקבוצה היריבה תבקיע. כלומר, חשוב לו יותר למנוע את הבקעת שער קבוצתו מאשר להבקיע את שער הקבוצה היריבה. זוהי פילוסופיית משחק לגיטימית ככל פילוסופיה אחרת, אבל היא הרסנית לגבי איכות המשחק עצמו משום שהיא מתמקדת יותר בשלילה מאשר בחיוב. די אם נציין שמונדיאל 2006 הוא הפרוע ביותר בהיסטוריה של הכדורגל: מספר ההרחקות (27 עד כה) וכמות הכרטיסים הצהובים שנרשמו בו גבוהים מאלה של כל אירוע דומה שקדם לו.

מאחר ולא ניתן לשלול את הלגיטימיות של משחק הגנתי נמרץ, לא נותר אלא לפעול כדי לעודד את המשחק ההתקפי ולמזער עד למינימום את הכדאיות שבמשחק אלים. כמה רעיונות בהקשר לכך העליתי עוד במאמר ''עוז לתמורה'', שפרסמתי בספטמבר שעבר. אלכסנדר מאן, בלוגר והוגה דעות שעוסק בזמנו הפנוי גם בשיפוט כדורגל, התנגד להם בכל תוקף. ''הכדורגל הוא ספורט שבנוי על עקרון ההתמדה והלחימה, ויש בו כמעט כל דבר שניתן למצוא בחיים'', כתב בתגובה לאותו מאמר, ''...הכדורגל הוא ספורט ואירוע שנבנים תוך 90 דקות, לפעמים באופן עקום לגמרי, מה שמראה לנו את הפער בין רצוי למצוי, כמו גם את רוח הלחימה לניסיון שינוי תוצאה ועוד. אני, כשופט כדורגל חובב בליגת ילדים ונוער, מאמין כי אין הרבה טעם לשנות מחוקי המשחק לצורך ריבוי שערים. איננו זקוקים לאינפלציה מסוג זה, ואני פוסל רעיונות מסוג זה על הסף. משחקים שמסיימים בתוצאה 1:0 רלוונטיים בדיוק כמו משחקים שמסתיימים בתוצאה גבוהה יותר, ואין כאן ערובה לכלום''.

ובכן, נותרה בינינו מחלוקת.

המגן הגרמני לייבריך מתקל את ההונגרי פושקש בגמר גביע העולם 1954. ה''טיפול'' שהעניק לייבריך לפושקש במשחק המוקדם בין שתי הנבחרות לא היה רחוק מלגרום להונגרי נכות ברגליו (מקור 1: planetworldcup.com)

לשיטתי, לפחות, משחקי גביע העולם 2006 רק הוכיחו כי את הנקודה שהעליתי: הכדורגל זקוק לשינוי – ובדחיפות. העולם של 2006 שונה מאוד מהעולם של סוף המאה התשע-עשרה. הספורט החובבני הפך למקצועני. שחקנים שמתפרנסים ממנו שווים מיליוני דולרים ומשתכרים סכומים בהיקף דומה. תקציבי הפרסום המושקעים בקמפיינים שונים המבוססים על כדורגל ונגזריו נאמדים בעשרות מיליארדי דולרים. השכלולים שהוכנסו בתחומי האימון וההכשרה הגופנית (כולל תזונה) הביאו לנו שחקנים גבוהים וחסונים יותר מבעבר. אבל בכוחו של הכסף לא היה כדי לשפר את הטכניקה האישית או להביא לכך שמשחקי כדורגל יהפכו ליותר פעלתניים ומעניינים. ''אם קבוצה כמו ריאל מדריד, במקום להתכונן ברצינות למשימות באירופה ובספרד, ממשיכה לסייר במזרח הרחוק ולמכור חולצות של דייוויד בקהאם (שהוא המקביל הגברי לטניסאית אנה קורניקובה), אז ברור שלקבוצות הגדולות לא באמת אכפת מהקהל'', כתב על כך אמיר ליברמן. הוא פגע במטרה. כשקבוצת כדורגל הופכת למפעל כלכלי נטו, וכשהניצחון הוא הדבר היחיד שנחשב בעיניה, צורת המשחק הופכת לאלמנט משני ולעתים אף לפחות מכך.

מחיר גבוה במיוחד משלמים על כך כדורגלנים בעלי כישרון טכני נדיר. המגן הגרמני לייבריך בעט בהונגרי פרנץ פושקש בפראות בשלב המוקדם של מונדיאל 1954 (הונגריה הביסה בו את גרמניה בתוצאה 8:3) ומאחר שעשה זאת פעם אחר פעם באופן מתמשך הוא לא היה רחוק מלגרום לו לנכות. מותר להניח שלא סתם היה השחקן הטוב ביותר בעולם מטרה לבעיטות אלה. פציעתו של פושקש נחשבת כיום לגורם העיקרי לניצחונה של גרמניה בגמר אותם משחקים (3:2 נגד אותה הונגריה). שימו לב: לא יכולת המנהיגות של פריץ ואלטר, לא המהירות והכוח של הלמוט ראהן, אפילו לא חוכמתו הטקטית של המאמן הגרמני דאז ספ הרברגר – אלא פציעתו של שחקן יריב. מאפיינים דומים ניתן לראות גם אצל אחרים. הסופרסטאר הברזילאי פלה קיבל טיפול אלים במיוחד משחקני קבוצות יריבות במהלך המונדיאל של 1966. ברזיל, להזכירכם, בקושי הגיעה אז לרבע הגמר. דוגמאות נוספות ניתן להביא כאן על ימין ועל שמאל, החל מהמגן הספרדי גויקואצ'יאה, שהוציא מכלל פעולה את דייגו מראדונה בליגה הספרדית, וכלה בשוער הגרמני טוני שומאכר שהנחית אגרוף בפרצופו של הצרפתי פטריק באטיסטון במהלך משחק גורלי בין שתי הנבחרות בגביע העולם 1986. בכל המקרים הללו השתלמה האלימות למפעיליה והקבוצות שמתוכן באו השחקנים האלימים זכו להישגים בולטים על חשבון הקבוצות הנפגעות.

ניסיתי להעלות כמה דרכים שבהן ניתן, לטעמי, לעודד את המגמות ההתקפיות בכדורגל או למזער את כדאיותה של התוקפנות הפיסית. כשסיפרתי על כמה מהרעיונות הללו לחברי העלו הם עצמם כמה הצעות מקוריות. אחת מהם הייתה שבדומה לכדורסל, שער שיובקע ממרחק של 25 מטר ומעלה ייחשב כשער וחצי; רעיון זה אמור לעודד קבוצות לבעוט למסגרת ולא להתנהל באמצע המגרש התנהלות חסרת תכלית או להסתבך במסירות מיותרות שאינן משיגות דבר. הצעה אחרת, שחותרת תחת הגדרות היסוד של תפקידי השחקנים, הייתה לבטל לחלוטין את תפקיד השוער ולהקטין את השערים. אבל בואו נניח לרגע להצעות אלה ונתרכז ברעיונות הבאים:

הענקת נקודה לכל שער: כל שער שקבוצה כובשת מעניק לה נקודה נוספת. כלומר, קבוצה שהפסידה 4-3 עדיין זוכה לשלוש נקודות. המנצחת, לעומת זאת, זוכה לא רק לשלוש הנקודות המוענקות לה בשל ניצחון אלא גם לארבע נקודות נוספות בגין השערים שהבקיעה, ובסך הכל שבע. קבוצה שניצחה 0-5 מקבלת שמונה נקודות וכו'. קבוצה שמבקשת לדהור במעלה הליגה או הבית שבו היא משחקת לא תוכל רק לנצח בתוצאה של 1-0 או לסיים בתיקו חסר שערים כדי לעמוד בכך אלא תיאלץ להבקיע בצרורות. קבוצה שתספוג שני הפסדים אבל תבקיע באותם משחקים שלושה שערים עדיין תקבל שלוש נקודות על הצלחותיה ההתקפיות. קבוצה שתפגר בתוצאה 0-3, למשל, תקבל מוטיבציה לנסות ולהבקיע לפחות שער או שניים, משום שהללו יעניקו לה נקודות כלשהן גם אם תפסיד.

שלוש קרנות = פנדל: אפשר גם לקחת את אחד מחוקי השכונה ולנסות ליישם אותו בכדורגל המקצועני. לפי החוק השכונתי הזה קבוצה שלזכותה מצטברות שלוש בעיטות קרן יכולה להמיר אותו בבעיטת עונשין מ-‏11 מטרים (בשכונה לא היה נהוג למדוד את המטראז' במדויק אבל העיקרון ברור). קבוצה הגנתית שתעיף כדורים אל מעבר לקו הרוחב של שערה היא תיענש קשות על הפאסיוויות הזו. נכון, זה אומר שבמצ'-אפים של ריאל מדריד נגד סכנין יהיה קשה יותר לאחרונים לקלקל לראשונים את החגיגה, אבל זה לפחות יגדיל את הסיכוי שנראה כדורגל התקפי ואיכותי.

הפחתת מספר השחקנים בהארכה: הארכה בת 30 דקות ניתנת לקבוצות כדי שיקבלו אפשרות נוספת להבקיע. במגרש גדול קל יותר להבקיע כאשר המרווחים בין השחקנים גבוהים יותר ואפשרויות הסגירה והשמירה האישית מוגבלות יותר. לפיכך, בסיום 90 הדקות יחליט כל מאמן על הורדת שלושה שחקנים מקבוצתו אל הספסל, לפי בחירתו. בהנחה שמרבית המאמנים יבחרו להשאיר את השוער, הרי שנקבל קבוצות עם שבעה שחקני שדה בלבד. קבוצה שבמהלך 90 הדקות ספגה הרחקה תישאר גם בהארכה בעמדת נחיתות מספרית, אם כי היא תהיה בולטת יותר כאשר מדובר בהרכבים מצומצמים.

פלה מתפתל מכאבים על הדשא במהלך מונדיאל 1966. יוזביו, גדול שחקני פורטוגל בכל הזמנים, משתתף בכאבו (מקור 2: planetworldcup.com)

הגבלת מספר העבירות המותרות לשחקן ולקבוצה: ההולנדי מרקו ואן באסטן (שהנבחרת שאימן במונדיאל 2006 הייתה שותפה לאחד המשחקים האלימים ביותר שנראו אי-פעם במפעל הזה, בשמינית הגמר מול פורטוגל) הציע בשעתו להגביל את מספר העבירות שמותר לכל שחקן לבצע לחמש בלבד. שחקן שיבצע עבירה חמישית יורחק מהמשחק לאלתר, בדומה למקובל בכדורסל. הצעה נוספת היא להגביל את כמות העבירות שמותר לקבוצה לבצע: קבוצה שתבצע מעבר לסף המותר תספוג הרחקה של אחד השחקנים.

חוק חצי: אחד החוקים הבסיסיים במשחק הכדורסל אוסר על קבוצה שעברה את קו מחצית המגרש להחזיר את הכדור למחצית הסמוכה לסל שעליו היא מגוננת. דומני כי כדאי לחשוב על כיוון כזה גם בכדורגל. פיפ''א הלכה צעד קטן בכיוון זה כאשר קבעה כי שוער לא יוכל לגעת בידיו בכדור המוחזר אליו על ידי שחקן קבוצתו. אבל בוודאי שזה אינו מספיק. לפיכך, יש לקבוע קבוצה שעברה את קו מחצית המגרש לא תוכל לחזיר את הכדור אל מעבר לקו זה, ואם תעשה כן – יילקח ממנה הכדור ויועבר ליריבתה.

שינוי חוק הנבדל: כאן הלכה פיפ''א צעד גדול יותר לכיוון הרצוי. דא עקא, שהעניין עדיין לא סביר. חוק הנבדל כיום קובע כי שחקן הנמצא בקו אחד עם הגנת היריב אינו נמצא בעמדת נבדל (בניגוד לעבר). אני מציע, לעומת זאת, להגביל את חוק הנבדל לרחבת היריב בלבד. כלומר, שחקן שיקבל את הכדור גם מעבר לקו המדינים לא ייחשב כמי שנמצא בנבדל, אלא אם כן הוא נמצא אותה שעה ברחבת היריב. הצעה אחרת, שעלתה בעבר לא מעט פעמים, היא לבטל לחלוטין את חוק הנבדל. אני סבור שלפני שמדברים על ביטול מוחלט יש לנסות את שיטת הביניים שהצעתי כאן.

הרחקה מוגבלת בזמן: פעמים רבות קורה ששחקן מבצע עבירה שדורשת התייחסות מחמירה של השופט. בכדוריד מקובל ששופט יכול להרחיק שחקן שביצע עבירה בדרגת חומרה מסוימת לפרק זמן של מספר דקות. יתכן שכדאי לשלב סנקציה דומה גם בכדורגל. למשל, הרחקת שחקן שביצע עבירה בדרגת חומרה מסוימת לפרק זמן של 15 דקות.

ואם כבר יחליט מאן דהוא לאמץ חלק מהרעיונות הללו, אולי כדאי שהליגה הישראלית תתנדב ליטול על עצמה את תפקיד שפן הניסיונות. זה יגביר את רמת העניין במשחקים עצמם אבל גם יפנה אלינו תשומת לב בינלאומית.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
התייחסות נקודתית   קרפד   יום ו', 07/07/2006 שעה 13:07   [הצג]   [8 תגובות]
עוד הצעת ייעול   יוני   יום א', 09/07/2006 שעה 3:43   [הצג]
(ללא כותרת)   צביקה   יום א', 09/07/2006 שעה 12:08   [הצג]   [5 תגובות]
נקודות לשערים   שחר   יום ג', 11/07/2006 שעה 10:20   [הצג]   [11 תגובות]
עוד בעניין נקודות בעד שערים   יניב גבאי-מילר   יום א', 29/04/2007 שעה 21:10   [הצג]   [6 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©