התאבדותה של הבלוגרית מירב קנר, מי שהייתה ידועה ברשת בעיקר כרפונזל, עוררה גל של דיונים בבלוגים בכל הנוגע לאתיקה פנים-רשתית. סכסוכים בין קנר לבין בלוגרים אחרים הביאו לא פעם למריבות רשת בעלות סגנון ברוטאלי למדי. יתר על כן, חלק מהנושאים הבוערים ביותר שנדונו בעקבות התאבדותה (לצד חייה הסוערים והבעיות בהן שיתפה את
הבלוגוספירה) היו שנויים במחלוקת,
החל משמירה על פרטיות הגולשים וכלה במניעת השמצות הדדיות. לפיכך, העליתי (וכמוני עשו גם אחרים, דוגמת
שרית פרקול,
יהונתן קלינגר ו
מטר שמונים)
את הרעיון למסד ''אמנת בלוגרים'', כלומר קוד אתי או כללי התנהגות שאלו הרוצים בכך יוכלו לאמצם ולפעול במסגרתם. הערכתי שפעולה מעין זו תוכל לשפר את האווירה העכורה ששוררת בחלקים מסוימים של הבלוגוספירה.
מאז שהעליתי את הרעיון הוצפתי בשאלות, בקשות, טענות וסתם תגובות. חלק מהם הגיעו מהבלוגרים עצמם. אחרים הגיעו מגולשים שביקשו לחוות דעה או להתווכח. גל שלישי של תגובות היה מכלי התקשורת הממוסדים, החל מ''ידיעות אחרונות'' ו''הארץ'' וכלה בשלושת ערוצי הטלוויזיה. את כולם עניינה בעיקר שאלה אחת: איך, לכל השדים והרוחות, אוכפים אמנה כזו (שאלה נוספת שנגזרת ממנה: אם אין אפשרות לאכוף מי בכלל צריך אותה ובשביל מה זה טוב). והשאלה הזו, יותר מכל שאלה אחרת, משקפת את אי-ההבנה הגדול לגבי משמעותו ומהותו של קוד אתי.
חוק מגדיר, בין השאר, מה מותר ומה אסור. הגניבה אסורה, ולפיכך כשאדם גונב אכיפת החוק מחייבת את מעצרו, שפיטתו וענישתו בהתאם לאיסור הקבוע בחוק. החוק הוא אמת המידה; המשטרה היא זרועה של החברה לאכיפת החוק; ומערכת השפיטה היא הקובעת אם וכיצד יש להעניש את הגנב.
מדוע אין די בחוקים ותקנות? יש לכך כמה סיבות, אבל העיקריות שבהן הן שחוקיותה של פעולה עדיין איננה ערובה לכך שהיא גם אתית, באותה מידה אי ציות לחוק, איננו בהכרח בלתי מוסרי; שהחוק איננו יכול להתייחס לכל מגוון ההתנהגויות האפשריות של הפרט והחברה; ושפעולות החוק יכולות, במקרים מסוימים, להיות מסורבלות ויקרות ולהימשך שנים (ולפיכך גם להפוך ללא-יעילות).
קוד אתי, לעומת זאת, מגדיר מה ראוי ומה לא ראוי. שוב: חוק מגדיר מה מותר ומה אסור; קוד אתי מגדיר מה ראוי ומה לא ראוי. כשהורי שולחים את בנם לבית ספר ומלמדים אותו שגידוף תלמידים אחרים הוא דבר שלילי הם מבצעים פעולה אתית. אם הילד יגדף, איש לא יתלונן עליו משום שלא עבר על שום חוק. אם המגודף ייעלב הוא לא יוכל להגיש תביעת לשון הרע נגד המגדף. במלים אחרות, ישנן התנהגויות שמערכת החוק אינה יכולה להתערב בהן ואינה יכולה להסדיר אותן. הן אינן מוסדרות על ידי חקיקה אלא על ידי חינוך. במלים אחרות, קוד אתי הוא אלמנט חינוכי, תעודת הזהות הערכית והנורמטיבית שקהילה מקבלת על עצמה כדי להעלות את רמתה האתית.
את ההגדרה המוצלחת והמקיפה ביותר לקהילה מצאתי באתר
שרת איתן ואני מביא אותה כאן בקיצורים ובשינויים קלים בלבד. בהגדרה, קהילה היא קבוצת אנשים שקשורים זה לזה באמצעות מטרה משותפת (תחום עניין משותף או רצון לגרום למשהו מסוים לקרות); מכנה משותף תרבותי (ערכים, אמונות, שפה, מראה, אירועים שונים וכדומה); מיקום משותף (כלל חברי הקהילה חולקים את אותו מקום פיסי או וירטואלי); זמן משותף ( זמן מסוים בו כולם יוצרים אינטראקציה אחד עם השני. לרוב, ככל שהמפגשים נערכים בצורה סימולטנית יותר, כך חזקה יותר תחושת הקהילה) ; השתתפות התנדבותית (כל חברי הקהילה בוחרים להיות שייכים לה, והפעילויות המאורגנות בה הינן על בסיס התנדבותי בלבד); שיתוף קהילות אחרות ותחלופה (אנשים הופכים לחברים בקהילות מבחירה, ולרוב הם חברים ביותר מקהילה אחת, ומדי פעם עוזבים קהילה ומחליפים אותה, לעיתים בקהילה דומה לה). בנוסף לדרישות המינימאליות האלו לקיומה של קהילה, קיימים אלמנטים שמחזקים את הקהילה הקיימת: היסטוריה משותפת; ידע משותף (ככל שחברי הקהילה יחלקו את הידיעות שלהם ויבנו מאגר ידע משותף, כך תחושת הקהילתיות תהיה חזקה יותר); יישום הידע בפעילויות משותפות; וחזון משותף.
כשלוקחים את כל המכנים המשותפים האלה ו''מלבישים'' אותם על הבלוגוספירה הישראלית מקבלים, ללא ספק, סוג של קהילה.
ובכן, הנה הגענו למסקנה שיש צורך במעין אמנה לקהילת הבלוגרים. אמנה כזו היא בעלת אופי וולונטרי מוגדר. דהיינו, אין כל אפשרות לאכוף את כלליה על מאן דהוא באמצעים כוחניים, וזו גם אינה המטרה. כישראלים אנו רגילים לחשוב במונחים כוחניים למדי, כלומר שהפעלת שענישה מחמירה במיוחד היא היא הסימן לכך שהחברה מייחסת חשיבות של ממש לעבירה שבגינה הופעלה הענישה. כוונתי היא לפעול במישור שונה לחלוטין. ואם עלי לשוב ולומר זאת שוב, אעשה זאת מייד: לא תהיה ''משטרת אתיקה'' משום ששתי המלים הללו סותרות זו את זו כמעט בהגדרה.
דיון בכללי אתיקה הוא חיובי, משום שהוא מעלה על סדר היום נושא שלא תמיד נמצא שם. המודעות לכך שכללים אלה יכולים לקבל תפוצה רחבה עשויה להביא בלוגרים להקפדה גבוהה יותר על התכנים המתפרסמים באתרם, הן ברמת הסגנון, הן בדיוק בעבודות והן ככל שהדבר נוגע בשמירה עם טעם טוב בכלל.
בלוגר שיסכים עם כללי האמנה המוצגת כאן מוזמן לכתוב זאת בתגובה, תוך ציון שמו (או כינויו המוכר ברשת), כתובת הדוא''ל שלו וכתובת הבלוג שלו. כמו כן, הוא מוזמן לקשר אל האמנה או להעתיקם ולפרסמם בבלוגו שלו. אני, מצידי, אערוך כאן טבלה ובה אכניס את פרטיהם של כל הבלוגרים שיתמכו באמנה. בעתיד, לאחר שיצטבר מספר חותמים מסוים, כדאי יהיה לדון ברעיון שבלוגרים החתומים על האמנה יקשר מבלוגם רק לאחרים החתומים עליה. כך ייווצר כוח של ממש בידי בלוגרים אתיים והדבר אף עשוי לדרבן את אלה המבקשים להפיץ את אתרם ברשימות קישור של בלוגים אלה להצטרף לאמנה.
ובכן, הנה הצעה ראשונה לאמנה או לקוד אתי לבלוגרים. אני מבקש בכל לשון של בקשה להקפיד על טעם טוב בדיון זה ולהימנע מהטחת האשמות מיותרות זה בזה. אם החמצתי משהו, אתם מוזמנים להעיר בקשר לכך. מאחר ובעוונותי אני נושא הן את כרומוזום X והן את Y, ניסחתי אותו בלשון זכר יחיד. אבל כלליו תקפים, כמובן, לשני המינים, וכל אחת יכולה להעתיק את הטקסט ולשנותו ללשון נקבה או ללשון רבים.
אמנת הבלוגרים:1. הבלוגר יפרסם דברי אמת.(
שרית פרקול מציעה: הבלוגר חייב לעמוד במבחן ''אמת דיברתי'' כאשר מדובר באנשים אמיתיים אחרים).
2. הבלוגר יימנע מביצוע גניבות ספרותיות (פלאגיאטים).
3. הבלוגר יידע את קוראיו על שגיאות או טעויות שנפלו בטקסט ויתקנן בהקדם.
4. הבלוגר יוודא שכל ציטוט, תמונה, כותרת או סוג אחר של חומר המתפרסם בבלוג שלו לא יהיה מטעה ולא יוצא מהקשרו.
5. הבלוגר יימנע מיחס יהיר ומבזה, מגידופים, מהשמצות או מכל סוג אחר של כתיבה בלתי-עניינית אודות אחרים.
6. הבלוגר יבחין בכתיבתו בין עובדות לבין פרשנותן ותמיכה בהן וידגיש את ההבדלים בין קטגוריות אלה בבירור.
7. הבלוגר יימנע מפרסום פרטים אישיים אודות אנשים פרטיים ברשת. במקרה של חשד לפלילים, יעביר הבלוגר את הנושא לטיפול הרשויות המתאימות.
8. הבלוגר יגלה רגישות כאשר הוא עושה שימוש בחומרים העוסקים בבני אדם שחוו טרגדיה אישית.
9. הבלוגר יגיב על תגובותיהם ההולמות של קוראיו בהקדם האפשרי.
10. הבלוגר יקשר ישירות מהטקסט שיפרסם למקורות מקוונים ו/או לחומרי מקור אחרים.
11. הבלוגר יחלוק על דעות אחרים תוך כיבוד דבריהם.
12. הבלוגר יתחשב במי שעשוי או עלול להיות מושפע מכתיבתו.
13. הבלוגר יגלה את הטיותיו האישיות ואת קשריו עם גופים או אנשים אליהם הוא מתייחס בכתיבתו וכל ניגוד עניינים אחר הכרוך בנושאים ובדמויות עליהן הוא כותב.
14. הבלוגר לא ימחק את תגובות המבקרים באתר, אלא אם כן הן חלק מהצפה של דוא''ל מסחרי (ספאם), לא מתייחסות לנושא הדיון או עוסקות בהשמצה.
15. הבלוגר יימנע ממתן עדיפות למפרסמים וממתן אפשרות למפרסמים להשפיע על אופי כתיבתו.
16. הבלוגר יימנע מניצול כשלים טכנולוגיים לקידום מטרותיו (תוספת שהציע
תראזימאכוס).
