הבלוגר כעוגן
יום ו', 05/05/2006 שעה 10:05
הבלוגר עמי בן בסט סימן לאחרונה כיוון חדש: לבלוג שלו יש סדר יום והוא מחפש מימון לפרסום אייטמים הקשורים בסדר היום הזה. כמובן שלמממן העתידי תהיה השפעה על האג'נדה העתידית, אבל בן בסט יהיה הכותב היחיד. במלים אחרות, בן בסט עשה צעד נוסף בכיוון של הפיכת הבלוג לעיתון-של-איש-אחד, המתבסס על ההכרה הקהילתת במעמדו המרכזי של כותבו ברשת. בשל התפיסה הרווחת שלפיה אין לשלם על טקסט המתפרסם בבלוגים לא נמצאו עד כה מקורות מימון גדולים להרפתקה זו. אבל יתכן בהחלט שצעדו של בן בסט הוא תחילתה של מגמה שרק בעוד זמן רב נרגיש את משמעויותיה



''אלה ימים של נס ופלא'', שר פעם פול סיימון ב''הילד בבועה''. ואכן, ימים מרתקים הם אלה, ימים של התגבשות ומעבר, של ניסוי וטעייה, של מיינסטרים ושוליים ההולכים ומקבלים צורה משל עצמם. הבלוגוספירה הישראלית מתפתחת בקצב מסחרר והופכת אט-אט לזרם תקשורתי בעל חיים משל עצמו. היא מודעת להתפתחויות המהירות בה, מנתחת אותן ומנסה לקבוע חידושים כאלה ואחרים שיבליטו מצד אחד כל כותב בנפרד ומצד שני את הבלוגים כערוץ תקשורתי מקובל ככלל.


בלוגים הפכו בשנים האחרונות לחלק קבוע מההתרחשות האינטרנטית הפרטית בכל העולם. במקומות רבים ברשת, כולל בזו הישראלית, מקבצים גורמים שונים בלוגים לרשימות שונות שנועדו לעקוב, למיין ולהעריך את הפעילות. אפילו ב''אפלטון'' בחרתי בשנה שעברה את רשימת 25 הבלוגים הבולטים (ללא דירוג פנימי), ורשימת 2006 תפורסם אף היא בימים הקרובים. שרית פרקול מ''מעריב'' מחזיקה אתר מיוחד שכל תפקידו לעקוב אחר בלוגים ברשת. אחד הפרויקטים הבולטים לאחרונה בתחום זה הוא אתר Webster שהקים חנן כהן ושמקבץ מאות אתרים פרטיים שבהם מתקיימת כתיבה ברמה סבירה פלוס. למי שהולך לאיבוד בסך הבלוגים שקמים מדי יום (ובאחד המאמרים שפורסמו לאחרונה נמסר שברחבי העולם מוקמים מדי יום 75 אלף בלוגים חדשים) לרשימה כזו יש ערך רב.

הבלוגוספירה מתנהלת בימינו כמעין עיתון ענק שאל כותביו יכול להצטרף כמעט כל אדם באשר הוא. אם יש לו כישרון לכתוב ולשווק את עצמו הוא יוכל להימנות על אחד ממעצבי דעת הבלוגרים. אם אין לו את זה, הוא יהפוך לעוד אחד מאותם חובבי כתיבה שמבקשים לנסות את הכלי הזה כדי לומר משהו שהם לא בדיוק יודעים מהו. אין צורך להגיע לראיון עבודה בעיתון הזה; הכתיבה והשיווק הם השאלות והתשובות גם יחד. וכמו בעיתון בר-קיימא, רק הזמן והטקסטים והקוראים הם הם שיבארו אם הבלוגר הבודד הוא בעל משמעות כלשהי לחייהם אם לאו.

אחת הדוגמאות לתמורות המהירות שעובר הבלוג בימינו היא מה שקרה ל-Drudge Report, שהוא כנראה האתר האישי הידוע ביותר באמריקה. מפעילו, מאט דראדג', הצליח ליצור רשת שלמה של קשרים ומקורות ולאחר שצבר מוניטין מסוים כמעין גירסה אמריקנית ומופנמת מאוד של גיל ריבה, הצליח לעלות על שערורייה שזעזעה את אמריקה. דראדג' פרסם את הסיפור על הרומן שניהל הנשיא קלינטון עם מתמחה צעירה בשם מוניקה לוינסקי. בעקבות הפרסום נפתחה חקירה נגד הנשיא ולאחר שהלה הכחיש כי קיים עמה מגע מיני הואשם בעדות שקר ונאלץ לעבור הליכי הדחה (שנכשלו) בקונגרס. דראדג' הפך לאייקון אינטרנטי והאתר האישי שלו הפך במהרה לאתר חדשות לכל דבר ועניין. במלים אחרות, מפעיל עצמאי של אתר אישי, ללא כל מימון חיצוני משמעותי, הפך למוקד ניוז של ממש. אם להשוות למציאות הישראלית, הדבר דומה לכך שאחד הבלוגים ב''רשימות'' או ב''ישראבלוג'' יהפוך לאתר בסגנון ''מחלקה ראשונה'' (שאותו מפעיל יואב יצחק).

השאלה הבוערת בהקשר זה היא האם אתר מעין זה ראוי עדיין להיקרא בלוג, שהרי מכלי לביטוי של העדפות אישיות בתחומים מגוונים הוא הפך לאתר חדשות, ייחודי ככל שיהיה, אבל שוב אין הוא מבטא נישאיות אישית אלא מתמקד בתחרות עם אתרים אחרים על ראשוניות ובלעדיות המידע. ומאחר ואתרי חדשות מוכנים ללכת רחוק מאוד כדי למשוך תשומת לב מכסימלית, האנרגיה שלהם מופנית כיוון זה ולא דווקא לכיוון של ביטוי אישי מקורי.

אחד הניסויים המרתקים ביותר בזמן האחרון התבצע על ידי עמי בן בסט, מוותיקי הבלוגרים ומהמוערכים שבהם, הפועל מזה שלוש שנים במסגרת ''רשימות''. בן בסט, מודע היטב לכך שרשימותיו נקראות על ידי עשרות אלפי גולשים, רוצה מאוד להשתתף בכנס טכנולוגי הצפוי להתקיים בחודש הבא בקופנהגן. הוא החליט אפוא לפנות בבלוג שלו, ''קצה'', אל הקוראים, בהנחה שיש ביניהם נציגי גופים כאלה או אחרים שיהיו מעוניינים לממן את ההשתתפות. לבן בסט יש גם תמורה להציע: ''לבד מהכתבות שאביא מהכנס, כולל צילומים ווידיאו, אתן קרדיט נדיב לחברה ו/או לאנשים שישתתפו במימון האירוע'', הוא מפרט, ''בעמוד הבית של הבלוג שלי יופיעו למשך 3 חודשים שם הגוף ו/או האנשים, כולל לינק, במידה ויבקשו, לאתר שלהם. אני לא יכול להבטיח, אלא רק לקוות שגם הבלוגוספרה העברית תיתן חשיפה לסיפור, כמו גם אתרי החדשות הגדולים. חוץ מזה, אתן מתנה כמה פרטים יקרים לי במיוחד. ביניהם: צופר ישן (פקונג פקונג) של מכונית שרכשתי פעם באירלנד, מחשב מקינטוש ישן במצב עבודה (8,500/120), אלת עץ מגניבה של צ'יף מסאי שהבאתי מטנזניה וששה ספרי מדע פופולארי קלאסיים ואהובים מספרייתי.” בעצם, בן בסט מקים כאן עיתון אישי מקוון שהוא הכותב היחיד בו ואילו מתקצביו יהוו את המערכת המנהלת את הפרויקטים העיתונאיים המתפרסמים בו.

את ההצעה הזו יכולים להעלות רק כותבים בודדים, כאלה שהסטאטוס שלהם ברשת דומה לזה שהרוויח בן בסט בכתיבה שקדנית בשנים האחרונות. יש בלוגרים שנהנים מרייטינג דומה אבל אינם עוסקים בכתיבה סקרנית מהסוג בו מתמחה בן בסט ב''קצה''. לעומתם קיימים רק מעט כותבים מרתקים שבאתריהם זורמת תעבורה משמעותית. כך שלא ברור אם הרעיון של בן בסט מהווה הקדמה למגמה שתשטוף אותנו בשנים הקרובות.

גם אם גורמים כאלה ואחרים יסכימו בעתיד לממן פרויקטים של כתיבה אישית ברשת, ברור כי עיקר שיקוליהם יהיו יותר מסחריים ופחות פילנטרופיים (אגב, זה קורה כבר באתרי טקסט פרטיים המופיעים תדיר בתוצאות חיפוש ברשת. אתר e-mago, שאותו הקים יעקב עיון לפני מספר שנים, הוא דוגמה טובה לכך. אבל e-mago אינו מתיימר להיות אתר אישי, אלא מהווה מעין אנציקלופדיה של מאמרים בנושאים שונים). התוצאה עלולה לגעת בניגוד העניינים המובנה שבין האינטרס של המממן לרצונותיו של הממומן. ניגוד כזה קיים, למשל, בתחום התיירות: חברות נסיעות מטיסות עיתונאים ליעדים אטרקטיביים על חשבונן ומקבלות לאחר מכן כתבות יחצניות אוהדות מהכתבים הנפעמים ואסירי התודה.

העובדה שעד כה העלה בן בסט בחכתו רק חלק קטן מהסכום הדרוש להשתתפותו בכינוס מעידה, ככל הנראה, כי הקורא הסביר, ככל שהוא מעריך את הכותבים שבאתריהם הוא גולש, אינו מוכן להיפרד מהתפיסה שאתר טקסט – כל אתר טקסט - הוא חינמון. אם יימצא גורם מסחרי שיממן את מסעו של בן בסט, סביר להניח שהדבר ייצא אל הפועל. אבל אז יחזור על עצמו אותו ניגוד עניינים שמובנה במפגש של אתר טקסט עם גורם עסקי.

אם הכיוון שסימן בן בסט יוסיף ויתפתח אנו צפויים למיסוד של בלוגים מסוימים כנקודות מפגש המוניות. בלוגר המחזיק אתר כזה יזכה למעמד דומה למה שמכונה במדייה האמריקנית Anchor, או עוגן: יחיד שסביבו מתקיימת התרחשות חברתית שלמה. מעניין מי יהיו הוולטר רקונקייט, הדן ראת'ר, הפיטר ג'נינגס והטום ברוקאו של הרשת העברית.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
בראבשי   נופר   יום ו', 05/05/2006 שעה 19:42   [הצג]   [4 תגובות]
אין כמו תיקון לכתיבה טובה   אודי   יום ג', 09/05/2006 שעה 21:25   [הצג]   [2 תגובות]
הסתבכת   שפי   יום ה', 11/05/2006 שעה 20:28   [הצג]   [6 תגובות]
אתרי ידע אישי בארגונים   יגאל חמיש   יום א', 14/05/2006 שעה 13:17   [הצג]
הבלוגרים כמשוררי ביבים מודרניים   נורית הדרי   שבת, 20/05/2006 שעה 14:14   [הצג]
תקשורת המונים   אורי ד.   יום ה', 25/05/2006 שעה 8:39   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©