תקופת החגים/ אלכסנדר מאן
שבת, 15/04/2006 שעה 21:00
עוד אנו בעיצומו של חול המועד שבין שני הפסחים ובעולם הנוצרי כבר מפציע החג המקביל, הלא הוא הפסחא. אלכסנדר מאן, המתגורר בגרמניה ונחשף בשל כך לריטואלים הדתיים של שני העולמות, ארגן לפני מספר שנים סדר אצל ידידים, ''שבמיסגרתו גם קראנו פרקים חופפים מהברית החדשה על צליבתו של ישוע, שמתרחשת הלכה למעשה בליל הסדר או לפניו''. במאמר אורח מיוחד במינו מספר מאן על הבחירה המשפחתית להתחבר יותר אל הפסחא ופחות אל הפסח ועל הקושי המובנה אצל לא-יהודים להתחבר לטקסטים של ההגדה, המתחשבנים שוב ושוב עם הגויים


כמו כל שנה גם השנה חיפשנו את ביצי חג הפסחא (Easter) בגינה של סבתא, לצד ממתקים ומתנות שונות. בננו והילדים שהגיעו לגינתנו אספו שלל ממתקים רב, ואנו ישבנו על כיסאות הנוח בדשא שטוף השמש, מעלעלים בעתונים וירחונים שונים.

ישראלים סקרנים שמעוניינים להכיר חג זה צריכים להציץ רק אל מעבר לפינה; חג הפסחא מצוי בישראל ממש בשכנות, ודי במבט אחד אל השכנים הנוצרים כדי להכירו, ובמיוחד לאלו שגרים בערים מעורבות. כישראלי שחי בגרמניה יצא לי כבר מספר פעמים לחגוג את חג הפסחא, כמובן מתוך בטלה המורכבת מהתבוננות כללית בנעשה מסביב.

ביצי הפסחא והארנב החביב. מצוי בישראל ממש בשכנות, ודי במבט אחד אל השכנים הנוצרים כדי להכירו, ובמיוחד לאלו שגרים בערים מעורבות

החג עצמו מורכב משני חלקים, אשר החלק הראשון הוא החלק ה''נוצרי'' יותר במסורת חג זו, והחלק השני אמנם בהחלט גם כן נוצרי, אך משלב בתוכו אלמנטים פגאניים שונים. החלק הראשון, אשר במסגרתו קיים בקרב חוגים דתיים בלבד מעין חזרת תפילה למען ישוע כבר ביום חמישי, מכונה בגרמניה ''יום חמישי הירוק'' או בגרמנית Grün Donnerstag. המילה Grün בגרמנית פירושה למעשה ירוק, אולם זהו שיבוש שמו המקורי של יום זה בגרמנית עתיקה, אשר נקרא ''יום חמישי של הסבל'' Grein Donnerstag. הסיבה שאני מתרכז בהסבר ארוך זה נובעת מכך שיום זה, בעקבות שיבוש שמו, מתגלה אכן כיום ירוק בבתים השונים, אשר לובשים על עצמם מעטה ירק נוסף. יום זה הנו בחזקת הכנה ליום שישי לאחריו, שבו נפתח החג הרשמי עבור מאמני הנצרות בעולם ברחבי העולם. יום זה הוא היום בו נצלב ישוע הנוצרי לפי המסורת הנוצרית. עבור אנשים שאינם דתיים ושאינם הולכים לכנסייה מורכב יום שישי זה למעשה מאפס מעשה, היות ומופעי בידור או ספורט אסורים על פי החוק, כולל הצגות ודברים מסוג זה. לאלו מאיתנו שמתפלאים על איסורי תשעה באב יכול ''יום שישי הטוב'' לתת דוגמא של ממש לכפייה דתית גם באירופה הנאורה לכאורה.

יום זה מוביל אותנו אל יום שבת, שבו ממשיך האבל, אך בו זמנית נערכות ההכנות לתחייתו של ישוע, וההכנות לחלק השני של החג, שכאמור מורכבות מאלמנטים פגאניים וחקלאים מימים עברו: הילדים והמבוגרים צובעים ביצים כסמל שפע חקלאי, ומחביאים ביצים אלו לצד ביצי ושפני שוקולד במקומות שונים בבית ובגינה. המשכו של החג אל יום א' פותח גם את התגברותו של ישוע על המוות ושובו לחיים. במסגרת התרחשות זו מכריז האפיפיור ומעניק את ברכתו ''לעיר ולעולם'' בככר פטרוס בוותיקן ברומא, וקורא ברכה זו בעשרות שפות שונות. ביום זה מתחיל גם המסע הגדול של הילדים בחיפוש אחרי ביצי חג הפסחא האמורות, לצד הממתקים והמתנות הרבות. השילוב המעניין בין שני מוטיבים מרכזיים אלו מארגן חג בן חמישה ימים, שבו מרבית האנשים אינו עושה מאומה, למעשה, להוציא אנשים דתיים. מאחר והכנסייה באירופה הינה די Out בקרב חלקים רצינים בציבור מנוצלת להשתזפות במזג האוויר האביבי והנהדר שקיים בעונה זו, כשהימים ראשון ושני מוקדשים לחיפושים האמורים.

הדבר הקשה ביותר בחג הפסחא הוא כנראה הצורך להיכנס עם המשפחה למכונית ולנסוע אל המשפחה או לחופשה. חג זה, שמורכב מסוף השבוע בתוספת הימים שישי ושני, מנוצל לפיקניקים המוניים וליציאה לחופשה קטנה בכל מקום אפשרי, דבר הגורם לפקקים בלתי ייאמנו, גם במדינת הכבישים המהירים גרמניה. במקרה שלנו המרחק עומד על 300 קילומטר, כאשר המהירות הממוצעת עומדת על 80 קמ''ש ואף פחות, דבר שנחשב כעינוי לאנשים המורגלים במהירויות אחרות. אנו לוקחים חווייה זו בקלות יחסית, ומשלבים אותה בתחנות ביניים שונות לאורך מסלול הנסיעה צפונה. גם בננו בן ה-‏11 מגלה התמצאות בכל מה שקשור לפקקים, ומבין שהנסיעה לצפון אל הסבתא אורכת בתקופת החגים והחופשים הרבה זמן, אך כך גם גודל השמחה עת אנו מגיעים: מרחבי גינה אדירים לצד נכדים וחברים שונים משכונת המגורים הכפרית. ריח הפריחה שנישא באוורי לצד ציוץ הציפורים מעניק לחג אווירה של רוגע ושלווה, וכך גם מרגישים כמעט כולם, או לפחות אלו שלא הפריזו באכילה.

השנה היו חיפושי הביצים מוצלחים במיוחד, ובננו מצא כמעט את כל הדברים שהחבאנו, יחד עם כמה נכדים נוספים שהיו במקום. מאחר והחג אצלנו לא נושא כל אופי דתי לא נותר לנו אלא להתרכז באלמנטים ההיידניים שהם האלמנטים החקלאים-פגאניים, וזאת אנו עושים מתוך עצלנות תרבותית: אנו צובעים את הביצים בהשלל צבעים ומטמינים אותם במקומות שונים בגינה. מעבר לכך אנו מתרכזים בהכנת ברבקיו, משחקי כדורגל ומשחקי ספורט אחרים.

ומה לגבי פסח היהודי, שאלו כמעט תמיד חברים בעבר, וכמובן גם השנה. אתם לא עושים כלום?

ההגדה. תרגום ההגדה לשפות זרות מתקשה על פי רוב לשמור על אוריגנליות הטקסט ולהימנע מתרגום שהוא מייפה מטבעו

התשובה אכן חיובית: אנחנו אכן לא עושים כלום, היות ואיננו חלק מזה, ולו מהטעם הפשוט שאישתי ובני אינם יהודים, ואני עצמי אינני אדם דתי. אני מכיר אמנם בחשיבותם של טקסים דתיים כאלמנט תרבותי מעצב, אך במקרה פסח אין ללא-יהודי כמעט כל סיכוי להתחבר למסורת זו, גם אם ירצה בכך. אישתי דוברת העברית, שמכירה את המסורת היהודית מלימודיה האקדמאיים, הגיעה עצמה כבר מזמן למסקנה כי ליל הסדר עצמו אינו ממש נושא בשורה לכלל האנושות, כי אם בשורה פרטיקולארית יהודית מאוד שהיא כמובן דבר סביר לכשעצמו - אך אולי בגלל זה יתקשה לא-יהודי לקחת חלק בקריאת ההגדה שכתובה בעיקר בגוף ראשון רבים, ואשר מדי פעם עורכת חשבון או התחשבנות עם גויי העולם.

ברשותנו אוסף הגדות מעניין מתקופות שונות, חלקן באנגלית, צרפתית וגרמנית. עיון קצר בטקסט מוכיח למעשה כי תרגום ההגדה לשפות זרות מתקשה על פי רוב לשמור על אוריגנליות הטקסט ולהימנע מתרגום אויפומיסטי שהנו תרגום מייפה מטבעו, אך גם עם תרגום 'אוהד' מתקבל דבר לא פשוט, אשר הרקע שלו נשמע מוזר משהו באוזני האוזן הלא-יהודית. לפני שנים אירגנו סדר אצל ידידים, שבמיסגרתו גם קראנו פרקים חופפים מהברית החדשה על צליבתו של ישוע, שמתרחשת הלכה למעשה בליל הסדר או לפניו. התיאורים הנוצריים המתייסרים לצד הטפיחה-על-השכם-היהודית בהגדה של פסח כאילו משלימים אחד את השני, ומעניקים לסיפור זה מעין ניגוד משלים ומאוד לא מוצלח לדעתי.

אנחנו מכל מקום מקום מעדיפים לחפש את ביצי החג מאז הנסיונות האמורים, אם כי איננו מזלזלים חלילה באלו שחוגגים סדר פסח כהילכתו, בהתאם לפתגם הגורס כי כל אחד לפי יכולתו, וכל אחד לפי צרכיו.




המאמר ''תקופת החגים'' פורסם במקור בבלוג של אלכסנדר מאן באפריל 2003. אלכסנדר מאן, פובליציסט, היסטוריון, עורך, מתרגם ובלוגר יליד ירושלים, נשוי ללא-יהודיה ומתגורר מזה שני עשורים בגרמניה



[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אינו נושא בשורה לאנושות ? [חדש]
יצחק שטיפמן   יום א', 16/04/2006 שעה 12:06
שלום !

אמת הופתעתי - מה באשר לחג החרות ( יציאה מעבדות לחרות - כזכור לי ) האם אין כאן מסר אונברסלי באורח בלתי תלוי באלוהים בו מאמין האדם ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אינו נושא בשורה לאנושות ? [חדש]
אורי קציר   יום א', 16/04/2006 שעה 13:44
בתגובה ליצחק שטיפמן
אתר אישי
אינני יכול לענות במקום אלכס, אבל דומני שיש לי תשובה משלי לשאלתך. חגי עצמאות בעולם נושאים, בדרך כלל, שני מאפיינים בולטים. ראשי, הם פרטיקולריים. כלומר הם ייחודיים לכל עם ועם. מה שאומר שאם עם ישראל חוגג את עצמאותו בתאריך מסוים בו יצא מעבדות לחרות הדבר אינו מחייב עמים אחרים. להם יש, כאמור, את תאריך השחרור שלהם.

שנית, אילו הייתה ההגדה בעלת נטיות אוניברסליות, ניחא. אבל זהו טקסט המדגיש שוב ושוב את תשועת עם ישראל על ידי אלוהיו בסיוע המכות שהמטיר על משעבדי העם הזה. אבל בדומה למה שאלכס מזכיר, ההגדה מחלקת את העולם ל''אנחנו'' ול''הם''. אנחנו הטובים והם הרעים. בלי החלוקה הזו, על כל מה שמשתמע ממנה (בין אם ההתייחסות היא למקרה הפרטי של יציאת מצרים ובין אם לכל מערכת היחסים בין עם ישראל ולאומות)) כל אופיו של הטקסט ההגדי - וממילא גם אופיו של חג הפסח - היה שונה בתכלית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אינו נושא בשורה לאנושות ? [חדש]
אילן   יום א', 16/04/2006 שעה 21:44
בתגובה לאורי קציר
אורי היקר, הפעם אני חולק עליך; מספיק להסתכל על הנצרות האתיופית, האפריקאית (הן באפריקה והן בארה''ב, בעיקר בדרום), הקאריבית/ברזילאית (בעיקר השחורה או המולאטית) כדי לראות עד כמה יכולים נוצרים להזדהות עם מסר היציאה מעבדות לחירות, המסע במדבר, וההגעה לארץ המובטחת.
נכון, צריך להיות משועבד, מסכן, ונרדף כדי ''לרכוש'' את ההזדהות הזו, אבל היא הנותנת ש''בכל דור ודור חייב אדם (קרי: משועבד, מסכן ונרדף) לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'' או שיש גם לו סיכוי לעבור את החוויה הזו, ולצאת מעבדות לחירות. מוטיב ה''אנחנו'' ו''הם'' קיים גם שם, ובעוצמות לא פחותות.
כחובב מוזיקת עמים, אתה בודאי מודע היטב להיקף היצירה המוזיקלית, הן הפופולרית ובודאי זו שבסיסה דתי (גוספל, רגאיי/רסטפארי) שעמוסה בסמלי יציאת מצרים, עד וכולל כיבוש הארץ.

חג שמח
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אינו נושא בשורה לאנושות ? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 17/04/2006 שעה 16:03
בתגובה לאילן
אתר אישי
הנצרות הקלוויסנטית (ובמידה מסויימת גם הקתולית) נוטה לאמץ לתוכה את סיפור היציאה מעבדות לחירות, כולל רעיון הארץ המובטחת, אלא שהוא אינו מבוסס על נראטיב לאומי בעל אימפרטיב של ''זכור'', לא כל שכן פירוטים מפורטים של מכות ועונשים, כולל ויכוחים מעניינים כמה מכות בעצם היו.

הקטע הזה פשוט לא קיים שם, שכן רק כך ניתן להבין את משמעותו של המסר האוניברסלי: הוא אמור להיות מנותק מקבוצת התייחסות מסויימת, ואמור גם להימנע מתיאורי עונשים שיאים אולי לתקופה מסויימת בימי הביניים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אינו נושא בשורה לאנושות ? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 17/04/2006 שעה 15:56
בתגובה ליצחק שטיפמן
אתר אישי
לא, זה אינו מסר אוניברסאלי. זהו מסר לעם היהודי מאלוהיו, וסימן להמשך קיום הברית הלאומית והדתית בין שני אלמנטים אלה. הנסיון לקחת אלמנט זה ולהאצילו על גויי העולם אינו אלא נסיון למעט אויפמיזם בסיפור מלחמה זה, שבשיאו נחגגות עשר מכות בהוד והדר.

מסר אוניברסאלי אינו יכול להיות מקובע לקבוצת התייחסות אחת, שבמקרה זה המדובר בקבוצה לאומית נתונה. מובן שדבר זה אינו פוגם מהנאת החג לאלה שחוגגים אותו כפי שהוא בדיוק, היינו חגו של העם היהודי שיוצא ברוב תרועה ומאבק מעבדות לחירות, ונהנה מכל רגע של תיאור המכות בהן היכה את הסובב.

חג הפסח, מבחינה זו, דומה ברעיון הפנימי המנחה את הקבוצה החוגגת אותו לרעיון חג החנוכה, שהנו לשיטתי פארטיקולארי אף הוא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יעל ש.   יום א', 16/04/2006 שעה 14:48
אין ספק, שהתבוננות פשטנית על ההגדה ומשמעויותיה יכולה לגרום ללא יהודי אי נוחות גדולה, על אחת כמה וכמה על אדם אשר הינו גם יהודי וגם נוצרי, כלומר הנושא את שני צידי המטבע. התבוננות על ההגדה כצד שאיננו מזוהה עם אף צד, לא נוצרי ולא יהודי, תראה סיפור של המשכיות, המשכיות של תודעה המבקשת לצאת לחופשי אך נמנעת, בגלל סיבות של יחסי אדם לאדם.
אני חושבת שכבר ציינתי זאת בעבר, כי כבת לאם גרמניה ולאב יהודי, הנני מבינה לחלוטין את דעתו של מר אלכסנדר מאן,
וניתן לומר שבמשך שנים רבות קונפליקט זה כינן בקרבי, אך לא עוד. פתירת הקונפליקט, היא לראות את הדברים לאשורם, את כתבי היהדות, נכון לקרוא לא מתוך נקודת מבט לוקאלית, אלא מנקודת מבט של התבוננות על, הרואה תהליכים, כיוונם ומשכם. וכל הרואה את המחשבה היהודית מנקודת מבט מסויימת, תמיד ייפול למחלקת השפיטה אשר איננה רואה עובדות אלא אמונות ודיעות על העובדות.
ולכן סבורה אני כי כדי להיות יהודי טוב, צריך ראשית להיות יהודי לא טוב, כופר בעיקר. אחד ששואל בלי הפסק. עד למקום בו נראה כי הכל אחד. ובעצם זו תורת הקוונטים הכה מדוברת כיום.
בברכת חג שמח לאנשים החופשיים ולאלו שעוד יהיו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הרהורי שעת הזאבים [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 18/04/2006 שעה 2:56
בתגובה ליעל ש.
אתר אישי
ייתכן שאת צודקת במשפט זה, שפירושו הוא בעצם איפכא דמסתברא: ''כדי להיות יהודי טוב, עליך להיות קודם כל יהודי לא טוב וגו.'', אלא שזה לדידי לגרד את אוזן ימין ביד שמאל: זה כמובן סביר ואפשרי, אבל אישית אינני ממש מעוניין להכניס לחיי נוירוזה-דתית לצד פרגמטיות של פירושי שקלא וטרייא עבור כל סייג בעייתי, שכלל לא ברור מדוע כלל מתקיים על תקן סייג.

ברמה העקרונית הצורה היחידה שהיהדות, בהכללה גסה, מעדיפה לחגוג את חגיה, זה לקחתם בפרגמאטיזם שאינו מתייחס לדבר ברצינות, היינו לדבר שקאנט כינה an für sich. זוהי בהחלט אפשרות שניתנת לביצוע, אשר במסגרתה כל חג אינו אלא מפגש קולינארי עם נראטיב תומך ברקע, כפי שהרבה חילונים היו כנראה מבקשים להגדיר. הווה לומר: להתייחס אל העניין בנונשלנטיות גמורה, למראה עין.

לי אישית נראה פיתרון זה מעט מוזר, כיוון שאם ברצונך לחגוג חג זה סתם כך, עליך לדידי לארגן מעט מאכלים לאותו ערב, לשתות אולי קצת יין – וזהו, אלא שהדבר נלקח הרבה יותר ברצינות, בסופו של דבר, לפחות בתת המודע היהודי-קולקטיבי מסביב לשולחן. הפראגמטיזם המהולל נעצר מעט והופך בשלב זה או אחר להוכחת הקושאן, היחס הדואלי אל הגוי מבצבץ איכשהו החוצה (''למה אישתך לא מתגיירת'', משמע המדובר בביקור במספרה השכונתית לעיצוב תסרוקת חדשה באופן בלתי בעייתי), וכמובן הפסיחה הבלתי נמנעת בין פרגמאטיזם-עכשווי לבין הירואיקה של עולמות עליונים שמגדירה במשוואה הכללית את העולם היהודי כ''אנחנו'' ו''הם'', לטוב ולרע, ''עם לבדד ישכון'', ועוד.

אני משער שסיפורי הבא בבלוגי יעסוק בחומרים אלה, לאחר שלקחתי חופשה יחסית ארוכה מכתיבה בעברית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה זה חג אוניברסלי? [חדש]
יונתן   יום ב', 17/04/2006 שעה 13:59
אלכסנדר שלום,

ממה שאתה מתאר על חג הפסחא, קשה לי למצוא שם מוטיבים אוניברסליים. כן, זה בטח כיף לצבוע ביצים ולחפש אותם וגם ארנבונים במדשאה. אבל במה רעיון תחיית ישוע הוא בשורה אוניברסלית?
כך הייתי מסתכל גם על הפסח. אני, במצבך, (ובעצם כך אנהג עם בני כשיגדל קצת) הייתי מתמקד על האלמנטים המהנים כמו חיפוש אפיקומן ומו''מ על החזרתו או מתכונים על בסיס של מצות וסיפור מרוכך על יציאת מצרים (הרי גם לילדים הגרמנים לא ממש מפרטים את ייסורי ישוע עד לצאת נשמתו).

אני לא חושב שזה מזיק ואפילו יכול להיות די נחמד להביא לצאצאים קצת מהתרבות של ההורים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה זה חג אוניברסלי? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 17/04/2006 שעה 15:49
בתגובה ליונתן
אתר אישי
הדת הנוצרית אינה דת לאומית, ועל כן בשורתו של ישוע היא אוניברסאלית, שכן אין היא מוגבלת לתורה ומצוות עבור אנ''ש – אלא לרעיון האמונה הפנימית. זהו כמובן הבדל רציני, למרות נסיונות רבים לגשר על פערים אלה. זאת ועוד: מאחר ובדת הנוצרית השתלבו קטעים פגאניים שונים הקשורים למחזוריות ארבע עונות השנה, הרי שחג הפסחא אינו אלא שעטנז בין ישוע לארנב בגינה, בין ציפיה לקימה מהמוות לבין ביצי החג.

המסר הנוצרי-נטו מתאר צליבה, יסורים, מוות, תקומה מהמתים, אור ובשורה לאנושות על ההתגברות על המוות. אין כאן שום קבוצה מוגדרת שאמורה ספציפית לקום מן המוות, וכמובן שניתן להתבונן על העניין כעל אגדה בעל אלגוריה משל עצמה, בתוספת חג האביב המתקרב, שהוא החלק החקלאי-פגאני.
בצפונה של אירופה החג נלקח יותר כאירוע פגאני, שפירושו שאנשים רבים מקשטים את בתיהם בירוק, צובעים ביצים ומחביאים אותם בגינה, לצד ארנבים משוקולד. אנשים אחרים לא עושים דבר, ואולי קונים מעט יותר ממתקים על רקע החג. הווה לומר: הן צביעת הביצים והן הסיפור הכללי של ההתגברות על המוות, אינם פרטיקולארים ולאומיים, בבחינת ''ניסים שעשה *לנו* (גוף ראשון רבים) ריבונו של עולם.

חג הפסח, לעומת זאת, הנו חג שונה לגמרי במהותו ובמסר שהוא מעביר; אין זה חג עם מסר אוניברסלי אלא עם מסר ברור ליהודים באשר הם, שם מונחל ערך הזיכרון כערך העליון הקיים ביהדות. ההגדה עצמה מלאה לשיטתי בתיאורי מלחמה וניסים המתרחשים עבור צד אחד, כאשר השיא הוא 'חגיגת 10 המכות' שירדו על מצרים. כאדם האמון על תפישת עולם הומאניטארית, אינני מעוניין לחגוג חג שבמסגרתו קיים משהו בסגנון ''מכת בכורות''. זוהי אולי בעייה פרטית שלי, אך לכל אדם ישנה הזכות המלאה להימנע מדבר שאיננו מחבב, גם אם הדברים יתגלו כנכונים וצודקים. חגיגות ניצחון והשתפכות בצדקת העניין אינם כוס התה שלי, גם ברלטיביות המבט המודרני אל מול פני ערכי תקופה אחרת. ההגדה הנה מסמך שלא מדבר אליי, שכן מעבר למשמעותו הדתית העמוקה (יש בו שבח ופאר לאלוהים עד אין קץ), הרי שהוא עוסק בעימות והנהח''ש של מכות כאלה ומכות אחרות, כשהשיא הוא בסיפור הבבושקה ההפוך (= הבובות הרוסיות המגלות בובה קטנה יותר בתוכן), היינו בחד גדייא שבמסגרתו כל חלק חדש מחסל חלק קודם, כשבסוף הקב''ה מחסל את מלאך המוות. אני מבין שזה ציורי וכי יש להביט על הכל בבת שחוק ובתור היסטוריה-לקרימוסה (''היסטוריה של דמעות'') מובנית מאליה, אבל אני לא ממש מצליח להתחבר לזה.

המצות, אגב, וכן גם הקישקושים האחרים של החג, כולל סיפור האפיקומן – דווקא יכולים להיות נחמדים כפרטים אקזוטיים, אך הרצינות היחסית בה נלקחת ההגדה הוא הדבר המוזר בעיניי. מי יודע, אולי דרושה איזה רביזייה רצינית בהגדה והפיכת סיפור פסח לדבר אוניברסאלי באמת, ללא אותו פיתרון פרגמאטי שההגדה נקראית עד מה נשתנה ותו לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה זה חג אוניברסלי? [חדש]
יונתן   יום ג', 18/04/2006 שעה 1:16
בתגובה לאלכסנדר מאן
לדידי חג עם מסר אוניברסלי הוא חג שגלום בו רעיון שכל אחד ללא קשר לאמונתו יכול להזדהות איתו, לדוגמא - חגים חקלאים, חגי עצמאות או ימי זכרון. חג הפסחא לא יכול להיות בעל מסר אוניברסלי דרך סיפור תחיית ישוע אבל לפי מה שאתה מספר יש לו מסר אוניברסלי של פוריות והתחדשות. גם לחג הפסח יש מסר אוניברסלי של יציאה מעבדות לחירות, דבר שלמשל האפריקנים בארצות הברית הזדהו עמו.

לגבי סיפור של עשר המכות אתה צודק, ולכן דיברתי קודם על סיפור מרוכך של יציאת מצרים (הייתי אולי משאיר את מכת צפרדע ומכת חושך - מכות ''חמודות''). השיר חד-גדיא כמובן מחליא ברצחניותו ומה גם שהקשר שלו לפסח קלוש ביותר. אולי הייתי משאיר את השירים ''בצאת ישראל ממצרים'' ו''עבדים היינו''.

לגבי ההגדה, אתה שוב צודק מדובר באוסף של טקסטים מבחילים במקרה הרע ושל טקסטים משמימים במקרה הטוב. ואין שום צורך להתייחס אליה ברצינות. יהודים חילונים משום מה מתייחסים ברצינות למסמך הזה שכתוב בחלקו בארמית. זה באמת מביך.

בשנות התשעים ידיד שכנע אותי לחגוג את סדר הפסח בצורה אחרת. כל אורח היה צריך לכין קטע שמציג איך הוא רואה את הרעיון של היציאה מעבדות לחירות. ותוך כדי כך התפתחו דיונים מעניינים כמו למשל האם ארצות מזרח ארופה שהשתחררו מהקומוניזם יצאו מעבדות לחירות או שנפלו לעבדות אחרת. בסופו של הסדר גם אורחים (חילונים כמובן) שעקמו את האף בהתחלת הסדר אמרו שזה היה הסדר המעניין ביותר שהיה להם.

כך אני מקווה שיהיה בעתיד, כלומר יהודים הומניסטים וחילונים ייפטרו ממסורות שהם עצמם אינם מבינים למה הם דבקים בהם - כמו ברית מילה, חידוש ביטוח החיים השנתי באמצעות שהייה בבית כנסת ביום כיפור או קריאת הגדת פסח בליל הסדר ויחפשו את המסרים והמסורות שידברו אליהם. אני בכל אופן כשבני יגדל קצת (הוא רק בן שנתיים) אנסה לארגן סדר דומה למה שהזכרתי קודם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה זה חג אוניברסלי? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 18/04/2006 שעה 2:27
בתגובה ליונתן
אתר אישי
ידידי הסופר והיוצר הישראלי עידו הרטוגזון, ערך בזמנו סדר פסח כאן בגרמניה עם ידידים גויים למהדרין; ממה שהבנתי מדיווחיו, הרי שהסדר עלה יפה, שכן נהג לפי העצות שחילקת כאן ביחס להגדה ולסיפורת המתקיימת בהן, אולם כאן בדיוק נעוצה הפואנטה: המדובר בחג משפחתי ולא בפגישת מועדון סגור למחקר קוגנטיבי שבמסגרתו נדון רעיון החופש וכ'. לשון אחר: מה שאתה יכול לארגן עם קבוצת סטודנטים שסועדים לשולחנך ו/או קבוצת מלומדים שנפגשת לדון על בקבוק יין טוב בנושא ספציפי, אינו קיים ממש בחג של משפחה, שבו מטבע הדברים ישנם גם ילדים העלולים להשתעמם עד בחילה מדיונים מילוליים אינסופיים.

חג הפסח מציע יחסית הרבה אקשן שבמרכזו עומד עימות, ומדבר אל הילדים יפה מאוד – ומכאן גם גדולתו. הרעיון של 'להעניש' איזו קבוצה אחרת ב-‏10 מכות הוא רעיון שנחרט במוחו של ילד צעיר, שכן זהו רעיון-מעצב לשיטתי. קח רעיון זה במסגרת ריטואל מורכב בהן נקראות המכות בדרמטיות מורכבת, והרי לך חג שמדבר אל כל המשפחה – המשפחה הלאומית הקטנה והמורחבת – שעוסקת באותו הערב בהגדרת ''הם'' ו''אנחנו'' ללא הרף, ובהדגשה ייתרה.

האם אפשר לבצע בהגדה שינויים ולהשמיט ממנה את הדברים היותר בעייתיים?

אינני יודע, שכן הדבר משול לשאלה האם ניתן לארגן מחדש את אגדות האחים גרים למשהו יותר אוהב-אדם, אלא שאת אגדות האחרים גרים אף קבוצה אינה יושבת וחוגגת. אני חוזר ומדגיש כי אין לי דבר נגד מי שאוכל, לועס וזולל, ונהנה כל רגע מתיאורי הפילפול כמה מכות לקו בים, וכמה מכות לקו ביבשה, אך כפי שכבר אמרתי – אני ומשפחתי הלא-יהודית לא ממש מתחברים למשחק הזה, למרות – ואני מדגיש – למרות שהחילונים לוקחים את ההגדה בקלות ובאופן פרגמאטי, וקוראים אותה בערך עד האוכל בליווי כמה שירים, ולא לוקחים דבר ברצינות – על משקל ''הם הרגו בנו, אנחנו הרגנו בהם, ועכשיו נשב ונאכל''.

לקחת את ההגדה ולברור בה חלקים נאותים בלבד נשמע בהחלט מעניין, אך אני מסופק אם דבר זה יצליח, שכן החג עצמו מורכב מתופעה קולקטיבית דומיננטית במיוחד, אשר במסגרתה לא מתאפשרת מכירת חמץ וקניית לחם עבור האוכלוסיה באופן רשמי, היינו ברשתות שווק ובמכולות רגילות (אינני מדבר על קניית לחם אצל בני דודים, או סתם הקפאת פיתות בפריזר. אני מדבר על כך שאדם שגר במדינה המגדירה עצמה כמערבית, רשאי לדרוש שאספקת הלחם תמשיך גם בימים שחלק מהאוכלוסיה מתעקש לאכול מצות או כל מיני תחליפים אחרים).

חג הפסח יכול לקבל משמעות אוניברסאלית רק אם לא יפורש באופן לאומי-דתי, דבר שאינני יודע כיצד ניתן לבצעו. נראה לי, לדוגמה, שהיה בזמנו הרבה יותר קל לבטל בהדרגה ברחבי אירופה את כל תהלוכות הפאסיון של ישוע (דבר שאני מברך עליו), מאשר להפוך בהווה את ההגדה למסמך עם מסר אוניברסאלי כלשהו, שיתרכז במוטיבים חקלאיים נטולי בחירה אלוהית.

ובאשר לאפרו-אמריקאים שהזדהו/מזדהים עם הבשורה של יציאה מעבדות לחירות, הרי כפי שכבר הסברתי קודם לכן, המדובר במסורת אנגוסכסית-קלוויניסטית, שחדרה גם לקהילות השחורות בהן היה נהוג מוסד העבדות. דבר אחד ברור, מכל מקום, והוא שאף אחת מהקהילות שמאמצות מסר אוניברסאלי זה עורכת טיקסי 10 מכות, שבמסגרתן היא מעין-מתמוגגת על חיסול הבנים הבכורים ''שלהם'', וכלל לא משנה מיהם האחרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תוספת ראשונה [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 19/04/2006 שעה 10:32 אתר אישי
להלן מאמר נוסף העוסק בחג הפסח בהקשרים דומים לאלה שציינתי:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תוספת שניה [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 19/04/2006 שעה 17:38 אתר אישי
דיעה נוספת בנדון, אמנם מעט שטחית – ובכל זאת: http://news.walla.co.il/?w=//893096
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תוספת שניה [חדש]
יונתן   יום ה', 20/04/2006 שעה 1:15
בתגובה לאלכסנדר מאן
לגבי פרופ' שלמה זנד, פגשתי אותו אצל ידידים שלי והוא עשה עלי רושם של אדם שאוהב לשמוע בעיקר את עצמו. בכל אופן כשקראתי את הקישור שצרפת, ואני רואה שלמרות האופי המחורבן משהו, הוא כותב דברי טעם ובעצם מעלה את כל הנקודות שדיברנו עליהם. לגבי הרשימה של אופיר אדרי המילה 'מעט' היא בלשון המעטה. הייתי קורא לה רשימה מתלהמת ודמגוגית ואני אישית לא סובל לקרוא רשימות כאלו אפילו אם מדובר בעמדות שקרובות לליבי.

לסיכום לאחר קצת מחשבה, נראה שסיפור יציאת מצרים הוא קשה לעיכול לילדים ואי אפשר להתסמך על מסורות קולקטיבסטיות (הגדה של פסח) וכדי לחגוג אין אלא לגלות יוזמה אישית במקרה שמרגישים שחשוב לספר את סיפור היציאה מעבדות לחירות ולעבד נוסח אישי לחג הזה כמו הסימפוזיונים שאוזכרו קודם. האם יש נוסח אישי שיתאים לילדים? שאגיע לפירקי, אמצא לכך תשובה.

דרך אגב, אלוהים לא יוצא בזול מעשר המכות ומאות שנה לאחר מכן אליהו הנביא מתריס כלפי הקב''ה (שהתרעם על רצחניותו של אליהו בחסלו את נביאי הבעל בכרמל) על רצחניותו של אלהים עצמו כשחיסל את כל בכורי מצרים. ותשובתו שלו היתה שהוא ממית ומחיה ואליהו לא. תשובה קלושה לטעמי...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©