מה שנאמר, מה שלא
יום ג', 24/01/2006 שעה 21:16
לא פחות חשוב ממה שנאמר בנאום אולמרט הוא מה שלא נאמר בו. אולמרט התייחס למחמוד עבאס כאל מנהיגה של הרשות הפלסטינית, אבל נמנע במקביל מיצירת זיקה בין ניצחון אפשרי של תנועת החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני מחר לבין כישלון אפשרי של המאמצים להגיע להסדר מדיני עם הרשות. אהוד אולמרט, למי שלא הבין זאת עד כה, נאם נאום שיש בו סוכריות מילוליות לכולם. הוא מיצב את עצמו במרכז המפה, שלח זרועות לימין ולשמאל, הציב את היעד המרכזי של מדיניותו בשנים הקרובות והזכיר בכך מישהו אחר. מישהו שפעם רצה להיות ראש הממשלה של כ-ו-ל-ם, אבל נכשל בכך
ראש ממשלה של כ-ו-ל-ם

נאומו של אהוד אולמרט בכנס שנערך במרכז הבינתחומי בהרצליה עשוי להתברר כאחד החשובים שנישאו כאן בשנים האחרונות. בהרצאה מתוכננת ומסוגננת שידר אולמרט נעימה של פיוס כלפי הפלסטינים והושיט, מטאפורית, את ידו לשלום. לא כל פוליטיקאי בכיר שאינו שמעון פרס היה מעיז לומר ''טובתם - טובתנו, יציבותם - יציבותנו, ביטחונם - ביטחוננו'', ויוצא מזה בחיים.

אינטרפרטציה אישית למורשת שרון. אהוד אולמרט

מה עוד אמר אולמרט? הוא תומך בפיתרון על בסיס דמוגרפי כשקבע כי ''האתגר החשוב ביותר שניצב לפתחנו הוא עיצוב גבולות הקבע, כך שיובטח הרוב היהודי למדינה באמצעות גבול דמוגרפי ברור''. אם השיקול הוא דמוגרפי, הרי שאולמרט בנה בכך גשר קואליציוני ראשון. המדובר במפלגת ישראל ביתנו בראשות איווט ליברמן, שכידוע מצדדת בפתרון טריטוריאלי על בסיס עיקרון דומה (ליברמן אף אמר כי יהיה מוכן לנתפנות מביתו בהתנחלות נוקדים אם פיתרון כזה יחייב זאת). במלים אחרות, גם אם יתברר כי בין אולמרט לליברמן קיימים חשדנות ומתח הרי שהפער האידיאולוגי הצטמצם עד למינימום.

יש לכך עוד סיבה. אולמרט אמר כי הוא מעדיף פיתרון בהסכם על פני התנתקות נוספת. בכך הוא גם יוצר גשר אל מפלגת העבודה ואל מרצ. אם יש ביקורת שיוסי ביילין וחבריו מתחו על ההתנתקות של שרון הרי היא בעובדה שבשל חד-צדדיותה ישראל לא הרוויחה ממנה כל מחוייבות מדינית פלסטינית. למעשה, נתן לכך אולמרט תשובה בנאומו: התנתקות היא צעד אחרון, ברירת מחדל, שבו יש לבחורו אך ורק אם אין אפשרות להגיע להסדר מדיני. ואת זה אומר אביה האידיאולוגי של ההתנתקות, האיש שהעלה את הרעיון ושיכנע את אריאל שרון לתמוך בו וליישמו.

יתר על כן, העובדה שאולמרט שוקל בכלל התנתקות שנייה היא אנטי-תיזה לעמדתו המוצהרת של שרון שלפיה לא תהיה התנתקות שנייה. ולשינוי הזה יש משמעות עצומה: הוא אומר שעם כל הכבוד למורשת שרון (מה שלא יהיה תוכנו של המושג המוזר הזה), למחליפו יש השגות על כמה מעמדותיו והוא פועל עתה כדי ליישמן.

באופן פרדוכסלי זו הייתה גם ביקורתו של הימין. אפילו עוזי לנדאו, אולי הדובר המוחצן והאפקטיבי ביותר בליכוד נגד ההתנתקות, אמר כי לכל הפחות היה צורך לגבות מהפלסטינים מחיר מדיני כלשהו תמורת הנסיגה מרצועת עזה. אין סיכוי רב שאולמרט ולנדאו יוכלו בזמן הקרוב לגשר על פני ההבדל הזה, אבל צעד כלפי הליכוד עשה מ''מ ראש הממשלה בכל זאת: הוא החמיא למנהיגותו הכלכלית של בנימין נתניהו ומנה אותו ברשימת האנשים שהביאו לזינוק הכלכלי במשק בשנה שעברה. מי שמכיר ולו שמינית מהיחסים שבין אולמרט לנתניהו שיפשף בוודאי את עיניו בתדהמה. הסיכוי שאולמרט יחמיא לנתניהו וייחס לו הצלחה כלשהי בזירה הציבורית היה שווה, טרם הנאום, לסיכוי שקובי בראיינט יחתום קבוצת הכדורסל של מתנ''ס אום אל פאחם.

לא פחות חשוב ממה שנאמר בנאום אולמרט הוא מה שלא נאמר בו. אולמרט התייחס למחמוד עבאס כאל מנהיגה של הרשות הפלסטינית, אבל נמנע במקביל מיצירת זיקה בין ניצחון אפשרי של תנועת החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני מחר לבין כישלון אפשרי של המאמצים להגיע להסדר מדיני עם הרשות. אולי היה זה צעד שנועד לבנות הגשר הבלתי נמנע בין ממשלת ישראל לבין החמאס הממוסד, אולי אף הממותן, התופס עתה את חלקו בעוגת השלטון הפלסטינית.

אהוד אולמרט, למי שלא הבין זאת עד כה, נאם נאום שיש בו סוכריות מילוליות לכולם. הוא מיצב את עצמו במרכז המפה, שלח זרועות לימין ולשמאל, הציב את היעד המרכזי של מדיניותו בשנים הקרובות והזכיר בכך מישהו אחר. מישהו שפעם רצה להיות ראש הממשלה של כ-ו-ל-ם, אבל נכשל בכך. אותו מישהו, אהוד ברק שמו, קיבל אז סיוע משמעותי מראש הממשלה הנוכחי כשהאחרון טען כי ''אהוד ברק לא יחלק את ירושלים''. ציטוט מעניין נוכח העובדה ששבע שנים מאוחר יותר מדבר אולמרט על חלוקה של ירושלים. לפי מפתח דמוגרפי, אמנם, אבל חלוקה לכל דבר ועניין. משה דיין היה אומר על כך ש''רק חמור לא משנה את דעתו''.


איך מצילים מותג שנפגע

הסיפור העצוב משל החבירות עד כה שייך, ללא ספק, לתנועת שינוי. המפלגה שעבורה הצביע כל אדם שמיני בישראל לפני שלוש שנים בלבד הפכה, מעשה שטן, לשם שאינו חולף אף על פני אחוז החסימה. נוכח העובדה שמנהיגה וסגנו פרשו דה-פאקטו מפעילות של ממש בה, יש מי שמבקש להוכיח כי היא יכולה לשרוד פוליטית גם בתנאים כל כך קשים.

ניסיון להציל מותג פגוע. רון לוינטל

הנחת המוצא היא שטומי לפיד סינדל את עצמו ושיעדיף לפרוש על פני בגידה בברית ארוכת השנים שלו עם אברהם פורז, התחברות לרון לוינטל ועמידה בראש רסיס מפלגתי זעיר שאינו מזכיר את ימי התהילה של 2003. פורז, על כל פנים, כנראה לא ישוב לפעילות בשינוי כל עוד ללוינטל יש שם מרכז כוח משמעותי. לפיכך, מנסה הצמרת הנוכחית (לוינטל והח''כים אהוד רצאבי ואילן לייבוביץ') להציל את מה שעוד נותר לפליטה.

האמת היא שיש לשינוי נכסים לא מעטים למכור. הניהול החסכני של אברהם פורז הביא לכך שבקופת המפלגה מצויים כיום 12 מיליון שקל. זה לא מעט, בוודאי בהתחשב בעובדה שמרבית המפלגות האחרות אינן מצליחות להיחלץ מחובות. לעומת זאת, עם מנהיגות שפרשה נוצר מצב מעניין: מפלגה ללא מנהיג מחפשת מנהיג שאין לו (בינתיים) מפלגה. החיבור בין שני המרכיבים האלה אמור ליצור, כמו היין והיאנג, סוג של אחדות ניגודים. המפלגה תעניק למנהיג החדש פלטפורמה לזנק למים הקרים של הפוליטיקה כשהוא יכול להתבסס על תשתית ומימון קיימים; ובתמורה יעניק לה הלה את היכולת לפעול בכנסת, להתאושש מהמכה התדמיתית והאלקטורלית ולנסות להתעשת לקראת הבחירות הבאות.

סקר שהזמינה המפלגה ושיובא לעיון בכיריה כבר בימים הקרובים בודק את התמיכה הציבורית שיקבלו אישים שונים ששמם הוזכר כמועמדים לעמוד בראשה. מבלי להיכנס לשמות, אפשר לציין שבין האישים מדובר בקציני בכירים, מדינאים ותיקים, עיתונאים בולטים ואפילו שם של אדם שפעם עמד בראש המפלגה הזו, אמנון רובינשטיין שמו. לאחר התפלגות שינוי ממרצ והשתלטות יוסי שריד על מפלגה זו היה רובינשטיין לח''F מוערך אך לא בולט במיוחד. כיום, כשגילו דומה לגילו של טומי לפיד, הוא כבר מחוץ למשחק הפוליטי. אבל הנכס העיקרי שלו - מוניטין רב-שנים של יושר וחוכמה - הוא משהו שבשינוי היו מאוד שמחים לעשות בו שימוש.

אחת העצות שקיבלו בכירי המפלגה הייתה שלא לסמוך על אדם אחד, בולט ככל שיהיה, שיוציא את העגלה הזו מהבוץ בעצמו. נהפוך הוא: רק כוורת של אישים בולטים תוכל לעשות משהו בכיוון זה. כוורות פחות רלוונטיות כשהן קשורות למפלגות שהמותג שלהן ארוך שנים ושבראשן עומד מנהיג כריזמטי. שינוי היא מותג פגוע ובראשה אין כרגע אדם שניחן בכוח למגנט אליו קולות. לעומת זאת, כוורת שבה יהיהו נציגים של כמה וכמה תחומים (ולא רק עורכי דין ורואי חשבון, כפי שמקובל היום) יכולה איכשהו לעשות את זה ולהצביע על שינוי בשינוי.

חלק מהשינוי הוא גם החלפת הקמפיינרים העובדים עם המפלגה. בשבע השנים האחרונות עבדה שינוי עם משרד קטן שבראשו עומדים אלכס בילצקי ויאשי אילת. התוכנית המתגבשת עתה היא לסכם עם משרד הייעוץ האסטרטגי הטוב ביותר שנותר ללא מעסיק של ממש. מדובר במשרד מורל-צור שבשל סכסוך מתוקשר עם עמיר פרץ אינו עובד עוד עבור העבודה (ושאחד השותפים בו, רונן צור, הפך לכמה דקות לחבר כנסת בשל דינמיקה פוליטית משונה למדי). למשרד הזה יש כמה הצלחות מוכחות ועל כך אין חולקין. מצד שני, טוענים גורמים מסוימים, בבחירות האחרונות עבד המשרד הזה עם תנועת ישראל אחרת שאיך לומר בעדינות, אפילו לא גירדה את רבע מספר הקולות הדרוש כדי להגיע לאחוז החסימה.


שובה של הדרך השלישית

אחת התקוות הגדולות של הרשות הפלסטינית היא מפלגה חדשה שבראשה עומדים סלאם פיאד, חנאן עשראווי וחיידר עבד-א-שאפי. המפלגה הזו בחרה, מכל השמות, בשם ''הדרך השלישית''. אוי היא מכוונת בכך לספרו הידוע של אנתוני גידנס המציע גישה סוציאל-דמוקרטית מתונה לניהול ענייני החברה והכלכלה במדינה. ואולי, כפי שצפוי יותר, היא מבקשת להציע שביל באמצע בין הפת''ח, שבתודעה הפלסטינית שמורה לו זכות ראשונים כמי שארגן ומיסד את התנועה לשחרור לאומי, אך בשנים האחרונות מתבוסס באלימות ובשחיתות; לבין החמאס, שנמחשב לתנועה מסודרת יותר ומושחתת פחות אך בעל אוריינטציה איסלאמית שלתפיסת אנשי מפלגת הביניים עלולה רק להסיג את הפלסטינים לאחור. לאחר הבחירות צפויה התנועה הזו להיכנס לקואליציה בראשות הפת''ח - הארגון שממנו יצאו מרבית בכיריה.

מעניין אם ראשי התנועה הזו מודעים לכך שבישראל כבר התקיימה מפלגה בשם ''הדרך השלישית''. המפלגה הזו, למי שעוד זוכר, נכנסה לכנסת עם ארבעה מנדטים בבחירות 1996 אך התאיידה בבחירות 1999 כשלא עברה את אחוז החסימה. אגב, מנהיגה ההיסטורי, אביגדור קהלני, חבר אל מפלגת הימין הממוסדת, ממש כשם שמנהיגי המפלגה הפלסטינית החדשה מבקשים לעשות. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, הפעם ברמאללה.
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הנה אתר טוב שמסביר על אהוד אולמרט:   ניר גולן   יום ו', 17/02/2006 שעה 23:49   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©