חג מולד לבן/ אלכסנדר מאן
יום ג', 20/12/2005 שעה 21:42
האווירה החורפית, השלג והגשם הדקיק עושים את שלהם בחג המולד. זהו החג הביתי והמוכר ביותר שהביאה הנצרות לעולם, חג שכולו אור, מתנות ואווירה משפחתית. הבשורה האקומנית והמסר האוניברסלי של הנצרות הפכו זה מכבר לאירוע חילוני, אשר מצליחים לעצב תחושה חגיגית של חלום ואגדה בכל מקום בו מתקיימת התרבות המערבית, עם או בלי אלוהים. מאמר אורח מהורהר של אלכסנדר מאן - פובליציסט, היסטוריון, עורך ומתרגם, המתגורר בגרמניה ונשוי ללא-יהודיה. לקראת החג ההולך המתקרב מוגש כאן מבוא לחשיבה אחרת על חג שנדמה לנו שאנו מכירים - וכנראה שאיננו מכירים באמת










הבוקר, לאחר שכל קניות חג המולד היו מאחוריי, ישבתי לי להתרווח בבית הקפה הפינתי בשכונתנו הציורית, שעות מספר לפני הנסיעה אל המשפחה בצפון הרחוק. אווירת חג המולד מורגשת בכל מקום, חשבתי לעצמי, היא הדבר המעניין באמת בסיפור זה, שמצליח תמיד להיראות תמיד מחדש כאגדת חורף; האדים הקטנים שהצטברו על החלון הפונה לרחוב, ריח העוגות המיוחד לחג, קישוטי הרחוב השונים, האורות הקטנים שמרצדים בחלונות, גשם דקיק, יין חם והרגשה של חמימות.

כיכר השוק בקלן בתקופת חג המולד. קר בחוץ, אווירה ביתית חמימה בפנים

קצת מוזר לקרוא באינטרנט בבוקר זה, הרהרתי לעצמי, שעשרות פצצות מרגמה נופלות אי שם בחולות ההתנחלויות ברצועה על אנשים שמתרוצצים עם טלאים כתומים, שממשלה חדשה נתפרת עם כיסאות מוזיקליים בקדחת של חלוקת תיקים, שחוק יסוד משתנה לטובת שותף בן 80 שנה ויותר והרגשה כללית שהבלגאן האמיתי שם במזרח עוד לא ממש התחיל.

עיניי שוטטו ובחנו את האורות המרצדים של קישוטי החג; לפעמים, כשאתה מסתכל לפעמים על נקודת אור שמרצדת מחוץ לחלון בית הקפה, אתה גם מרגיש איך עיניך נעשות מזוגגות ואיך התמונה מתערפלת; מחשבות שונות זורמות בך, כשהן מתפצלות מאותה נקודת אור בה נעוצות עיניך אל הצדדים, רגע קטן לפני שנקודת האור עצמה מתפצלת אף היא ונמרחת על הזגוגית המשתקפת חזרה; הפלאש-בק והזיכרון החמקמק לפעמים מצליחים בדיוק בנקודות מפגש קצרות אלו להוציא איזה חלקיק תמונה מהדברים שהצטברו.

נזכרתי בראיון עם ישעיהו ליבוביץ בשפה הגרמנית, שנערך בתחילת שנות ה-‏90 בביתו בירושלים עבור תחנת טלוויזיה גרמנית. המראיין, תיאולוג נוצרי בהשכלתו, שאל לגבי מהות החיים ולגבי הרצון החופשי. לכל אורך הראיון הצטייר כאדם חמים שהקשיב בריכוז גבוה לתשובותיו השנונות של הפרופסור והפילוסוף.

בשלב מסוים שאל על המצב הפוליטי ותיאר לפני ליבוביץ את תחושותיו הלא-נעימות מטיול קצר בעיר העתיקה של ירושלים; שתיקתו של הפרופסור הביאה לשאלה נוספת, ספק מתגרה לגבי יחסי יהדות-נצרות. ''הנה אנחנו יושבים כאן כמה ימים לפני חג המולד, שהוא החג עם הבשורה האוניברסלית של הנצרות לאנושות'', אמר, ''בעוד שהיהדות בתוך ישראל נראית כמו משהו שמבקש להצטנף ולהתקפד, לחזור ולהתכנס אל עצמו בתוך חומה וסגירות, מוקף בעוינות רבה''. ואז הקשה, נועץ מבט נוקב באורחו: ''האין זהו ניצחונה של הנצרות האוניברסלית על היהדות, שנראית מבודדת מתמיד?''

ציפיתי לתשובה חדה וברורה של ליבוביץ שתעמיד את המראיין במקומו, אך הוא העדיף לשתוק מעט לפני שפתח את פיו: כן, הוא מסכים לכך שישראל במצב לא טוב, בגלל העובדה שהיא מתעקשת לשלוט בעם אחר על ידי כיבוש, שאינו אלא צורה של אלימות. את ההקשר שערך המראיין בין מדינת ישראל ליהדות ביטל ליבוביץ במחי יד, כשהוא מסביר שישראל אינה 'מדינת היהדות', והמשיך לדבר על השוני ועל הבעיה האונטולוגית בין נוצרים ליהודים. הדיון עבר אל מסלול זה, כשהשאלה המקורית נשתכחה, ופסקה מלהיות רלבנטית.

שאלה זו שבה ועלתה בי עכשיו, כשהאור בחוץ ריצד פעם נוספת: האמנם המדובר בנצחונם של היהודים-האוניברסליים, כפי שמכנה הפילוסוף והאסתטיקן בזון ברוק (Bazon Brock) את הנוצרים ברחבי העולם , על פני מה שאני מכנה 'היהודים הישנים' של הגווילים והמסר הלאומי-דתי-פרטיקולארי? מדוע אין חג אחד ביהדות שמשמעותו אוניברסלית טהורה, ללא השבעות וקשרים נסתרים בין הקב''ה לעמו הנבחר? היכן האפשרות האקומנית לתפילה משותפת בין יהודים ונוצרים לאל אחד? מניין הפחד והחשד המתקיימים כלפי דמותו של ישוע וכלפי הנצרות ביהדות הדתית? האם ניתן לגשר על פני מחלוקות דתיות אלו ו'לפתוח' את היהדות אל עמים וקבוצות אחרות?

בזון ברוק. נצחון היהדות האוניברסלית ?

האם אין באמת קשר ישיר בין מדינת ישראל לדת היהודית, כפי שגרס הפרופסור בראיון זה? האם מדינת ישראל אינה מייצגת, בסופו של דבר, את פניה האמיתיים של היהדות, כשזו מנסה להגשים עצמה באופן פוליטי? מדוע הרתיעה הבלתי מוסברת ביהדות מן האחר, או מבן הדת האחרת?

נזכרתי פתאום בכמה מכרים יהודים וישראלים שאני מכיר כאן בחו''ל, אשר על פי רוב נעלמים בחג המולד; חלקם נוסעים, אחרים סתם מסתגרים בבתיהם. אלה שיש להם ילדים מצויים תמיד בבעיה של ''למה לא לקנות עץ'', או בדילמה אם בכל זאת לתת מתנה לילד, שעיניו כלות מכל המתנות שמקבלים חבריו לכיתה.

מניין אותו פחד בלתי מוסבר מעץ חג המולד? מדוע חוששים ישראלים חילונים ונאורים בחו''ל להכניס עץ פלסטיק ארוז לביתם, שיקשט מעט את הבית עם תאורה זעירה? הרי איש אינו יושב וממלמל תפילות מתחת לעץ זה, שהוכנס אל המסורת האירופאית רק בתחילת המאה ה-‏20 – ממש כפי שאיש אינו רץ או שועט אל הכנסייה במקום מגוריו. האנשים פשוט נפגשים, אוכלים ושותים, ופותחים מתנות.

והרי היהודים בגרמניה עשו זאת בעבר הרחוק, חשבתי לעצמי, כשאני נזכר בכל אותם תירוצים-של-יום-ראשון, אשר דרכם הכניסו היהודים את העץ אל הסלון, ''למען האומנת, כדי שתרגיש כמו אצלה בבית הוריה'', ממש כפי שאפו את עוגיות חד המולד בהנאה יתרה למען מטרה נעלה זו. זה לא עזר להם הרבה בהמשך, הרהרתי לעצמי, אבל האם צריך לחזור ולהביא כל סיפור אל נקודת האפס המוחלט? האם ההמנעות מחגיגה משותפת היא ניצחון זיכרון הרדיפה, גם עבור הדורות הבאים שמעודם לא נרדפו רגע אחד בחייהם?

ואולי זוהי המסגרת המשפחתית שחסרה במקרה זה? המסורת של המשפחה שנפגשת, שחסרה ליהודים או לישראלים בחו''ל?

דבר זה נכון בחלקו, ריצד בי לפתע סוג של תשובה, היות ובעצם הרבה אנשים מזמינים גם ידידים וחברים לבלות את הערב בצוותא מתחת לעץ המתנות, במיוחד אם הם בודדים, גרושים או פרודים, או סתם בעלי משפחות קטנות, שמחפשים להיות מעין 'משפחה גדולה' לערב אחד.

ישראלים שונים בחו''ל שדיברתי איתם על נושא זה היו תמיד במבוכה מסויימת, ותמיד הפטירו לעברי שלי אין בעיה, ''הרי אתה נשוי למקומית. אצלנו זה יראה מגוחך אם נקנה עץ, או אם נלך ונשב עם עוד כמה מתחת לעץ של מישהו אחר. אין לנו הסבר למה זה ככה, אבל זה ככה''.

יהודים מקומיים היו קשוחים פי כמה, ודיברו על המאבק בהתבוללות. ''אסור להתבולל, אסור. תראה מה קורה למי שמתחתן עם גרמניה שלא התגיירה. הוא מתבולל. העם היהודי חייב לשרוד''. כששאלתי לדעתם לגבי תפילה אקומנית בישראל הרחוקה, לדוגמה, היו חלקם נרגזים עוד יותר; ''מדוע היהודים בישראל צריכים להתבולל? מה, אין כבר מספיק לא-יהודים שנכנסו לשם? הרי היהדות חייבת להתקיים במדינה היהודית, והעץ לא רק שלא שייך לזה, אלא היה ועדיין אויב היהדות. אתה מעדיף להתעלם מזה, משום מה''. אחרים היו אדישים-משהו, וגרסו שאיחרתי מזמן את הרכבת להבנת היהדות והתוכן היהודי של החיים; אולי הם צדקו.

עץ חג המולד. מניין אותו פחד בלתי מוסבר מפריט שהוכנס אל תוך המסורת האירופית רק בראשית המאה העשרים ?

באמריקה זה בוודאי אחרת, ניחמתי את עצמי; אולי שם מגיעה היהדות לפריחתה האמיתית, ולסמביוזה תרבותית עם הנצרות בחג אורות של חנוכה ומולד, שמתערבבים אחד בשני. האם שם מצליחים היהודים לחגוג במשותף בנכחות העץ, או שמא נוכחותם המוגברת באיזורים מסויימים מבטלת צורך זה? ואולי זהו תפקידה האמיתי של הקהילה היהודית, שפירושו לתת קונטרה וחיזוק פנימי לאלו שמשום מה אינם יכולים לחגוג חגים לא-יהודיים, גם אם הוזמנו אליהם? ואולי צדק פורטנוי של פיליפ רות במחשבותיו הכמוסות?

או שמא הדרך היהודית הרפורמית היא הדרך האפשרית היחידה, למרות שלא תמיד ברור מהם התכנים היהודיים המתקיימים בה? ואולי יהדות זו אף היא נוקשה מאחורי הקלעים, ולמעשה מצוייה בדילמה לא פשוטה?

חזרתי אל שולחן בית הקפה ואל העוגה שחיכתה לי; שרשרת המחשבות ניתקה עצמה וחזרה אל המציאות האפורה, שהיתה מקושטת באורות רבים. דמות נוספת של סנטה עברה ברחוב כשהיא מנופפת בידיה ליושבי בית הקפה. אם הייתי צייר, הייתי אולי מנסה לצייר את הפינה השקטה ואת האורות המרצדים ברחוב הקטן, כולל החתול של השכנים שנמנם על אגן החלון ליד התאורה הצבעונית הרכה.

ארזתי את המתנות ונסעתי אל הצפון.








(המאמר ''חג מולד לבן'' פורסם במקור בבלוג של אלכסנדר מאן תחת הכותרת White Christmas בדצמבר 2004)






אלכסנדר מאן, פובליציסט, היסטוריון, עורך, מתרגם ובלוגר יליד ירושלים, נשוי ללא-יהודיה ומתגורר מזה שני עשורים בגרמניה



[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ילדת כריסטמס   דניאלה   יום ג', 20/12/2005 שעה 23:01   [הצג]   [9222 תגובות]
סליחה על אי הרלוונטיות   אבי   יום ג', 20/12/2005 שעה 23:18   [הצג]   [465 תגובות]
חנוכה-בוש   אורן   יום ד', 21/12/2005 שעה 11:45   [הצג]   [4 תגובות]
חוגגת את כל הצבעים   יעל ש.ק.   יום ד', 21/12/2005 שעה 16:04   [הצג]   [2 תגובות]
ועוד משהו   יעל ש.ק.   יום ד', 21/12/2005 שעה 16:19   [הצג]
פצצות מרגמה   יעקב   יום ה', 22/12/2005 שעה 2:42   [הצג]   [2 תגובות]
המקרה של משפחת אולארצ'יק   אורי קציר   יום ה', 22/12/2005 שעה 10:01   [הצג]
ובנימה קלילה יותר   הראל   שבת, 24/12/2005 שעה 6:08   [הצג]   [3 תגובות]
לא כוס התה שלי   Kobi   שבת, 24/12/2005 שעה 12:54   [הצג]   [262 תגובות]
לא החג שלי   קובי   יום ב', 26/12/2005 שעה 2:25   [הצג]   [486 תגובות]
(ללא כותרת)   נעמה   יום ו', 15/10/2010 שעה 9:20   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©