כמה הערות על שינוי
יום ה', 15/12/2005 שעה 17:29
את קורותיה של שינוי מאז 1999 יודע כמעט כל עכבר פוליטי בישראל: המפלגה, שבתחילה יוצגה בכנסת על ידי אברהם פורז בלבד (שפרש ממרצ בשל מחלוקת אידיאולוגית, בעיקר בנושאים כלכליים) זינקה לשישה לאחר שצירפה אליה את העיתונאי טומי לפיד וקפצה ל-‏15 בבחירות שלאחריהן. אבל עתה, משהקים אריאל שרון את מפלגת קדימה, היא מדשדשת בסקרים עם מספר מנדטים חד-ספרתי, הנמוך ברוב המקרים ממה שקיבלה ב-‏1999. יש לכך לא מעט סיבות. הנה חלק מהן
שינוי הוא שם נאה לרשימה פוליטית. הוא משדר רפורמיזם, דינאמיות, רצון לקדם סדר יום מסוים ולחרוג מהמסגרות הקיימות. השם, שהרשימה הבורגנית הזו נושאת ב-‏32 השנים האחרונות, ליווה אותה גם כאשר נכנסה למסגרות פוליטיות רחבות יותר דוגמת דש (1977) ומרצ (1992).

את קורותיה של שינוי מאז 1999 יודע כמעט כל עכבר פוליטי בישראל. המפלגה, שבתחילה יוצגה בכנסת על ידי אברהם פורז בלבד (שפרש ממרצ בשל מחלוקת אידיאולוגית, בעיקר בנושאים כלכליים) זינקה לשישה לאחר שצירפה אליה את העיתונאי טומי לפיד וקפצה ל-‏15 בבחירות שלאחריהן. אבל עתה, משהקים אריאל שרון את מפלגת קדימה, היא מדשדשת בסקרים עם מספר מנדטים חד-ספרתי, הנמוך ברוב המקרים ממה שקיבלה ב-‏1999. הנה כמה מהסיבות הבולטות לפיחות שחל במעמדה.


מעדיף לצלם את הרשימה ולהמשיך עימה גם בכנסת הבאה. טומי לפיד (מקור: www.voila.fr)

א. קיפאון פרסונלי

בבחירות 1999 נראתה צמרת הרשימה כך: בראש עמד יוסף לפיד, ואחריו, לפי הסדר, אברהם פורז, יהודית נאות, יוסי פריצקי, מודי זנדברג וויקטור בריילובסקי. אחרי השישה עמדו ברשימה הזו מלי פולישוק-בלוך, אהוד רצאבי, אילן שלגי ואתי לבני. בבחירות הבאות, ב-‏2003, נראתה הרשימה כך: יוסף לפיד, אברהם פורז, יהודית נאות, יוסי פריצקי, מודי זנדברג, ויקטור בריילובסקי, אילן שלגי, מלי פולישוק-בלוך, חן רשף, רוני בריזון, אהוד רצאבי, אתי לבני וכן הלאה. הבנתם את התמונה?

במלים אחרות, לפיד וחבריו ''צילמו'' את הרשימה לכנסת ה-‏15 והעתיקו אותה, כמעט אחת לאחת, לכנסת ה-‏16. לפיד אמר לא פעם ולא פעמיים כי היה מריץ שוב את הרשימה הזו גם לכנסת ה-‏17. העובדה ששינוי לא הודיעה עד כה על צירופה של אישיות בולטת כלשהי לרשימתה במקומם של אישים כפרופ' אוריאל רייכמן (שעזב למפלגת קדימה וקיבל משרון הבטחה להתמנות כשר החינוך בממשלתו העתידית) ואחרים, מראה כי גדולים הסיכויים שכך אכן יהיה גם לקראת הבחירות הקרובות. לפיד ופורז יוסיפו להוביל את הרשימה. זנדברג יטפס למקום השלישי בה, בעקבות פטירתה של יהודית נאות ז''ל והדחתו של יוסי פריצקי מחברותו בשינוי. שום דבר לא השתנה, וכנראה גם לא ישתנה.

מי שמכיר את שינוי מבפנים יכול להבין את הסיבה לקיפאון הפרסונלי הזה. אברהם פורז היה אחד מאלה שיזמו את הבאת לפיד לשינוי במרץ 1999. הוא זה שוויתר לו על ראשות התנועה. מאז כרותה בין השניים ברית פוליטית יציבה שבמסגרתה אין לפורז כל בעיה לכהן כמספר 2. פורז יודע ומבין כי הוא חייב את המשך הקריירה הפוליטית שלו בשתי הכנסות האחרונות לאישיותו ולהנהגתו של לפיד. אבל המחיר שמשלמת שינוי עבור הנהגה זו הוא השבעת רצונו של המנהיג (שהוכיח עצמו כבעל משקל אלקטורלי בלתי מבוטל) בנוגע להרכב רשימתו. ההרכב הקיים לא ערער מעולם על הנהגתו של לפיד. לנאות היה לא מעט לומר עליו, אבל היא לא מרדה בו בגלוי ולא הפעילה את נאמניה להדחתו. פריצקי, שלא הסתיר את רצונו לחולל מהפך כזה, נזרק מהתנועה בבושת פנים. זנדברג, פליט צומת והליכוד, התחבב על לפיד עוד לפני שהאחרון הצטרף לשינוי ומאז לא סר חינו. בריילובסקי חסר כל השפעה פוליטית פנימית. טכנוקרטים אפורים כמו שלגי ופולישוק-בלוך חייבים ללפיד את כהונתם, כמו גם אלה המדורגים מתחתם ברשימה. לשון אחרת, ללפיד כדאי להמשיך ולאייש בצמרת הרשימה אנשים שחייבים לו את כהונתם הפרלמנטרית (מה שהוא אכן רוצה להוסיף ולעשות): ולאלה, מצידם, לא כדאי לנסות ולערער על מעמדו אם כהונה זו יקרה לייבם. רובם לא יוותרו עליה בקלות רבה כל כך. המקרה של רשף חן, שהעדיף לפרוש מהכנסת במטרה להקדיש זמן רב יותר למשפחתו, הוא נדיר מאוד בהיסטוריה הפוליטית שלנו.

הצבע האפרפר של הרשימה אינו מעיד על כך שחבריה אינם מוכשרים. נהפוך הוא. חלקם עשו לעצמם שם כשרים מצליחים, אחרים כפרלמנטרים מוצלחים. אבל אין בהם את היכולת למגנט את התעניינות התקשורת באישיותם ובדבריהם. במפלגתו של טומי לפיד אין מקום לכוכבי טלוויזיה נוספים. אין יותר מדי אנשים בעלי אספירציות פוליטיות בארץ שיסכימו לבוא למפלגה אפורה שכזו רק כדי לחסות בצל כנפיו של לפיד. רייכמן, למשל, הצטרף רק משהבין כי אישיותו ומעמדו יוכלו להקנות לו תמיכה מספקת בהתמודדות עתידית על הנהגת המפלגה. אבל למעט רייכמן (שכאמור, הספיק לפרוש לקדימה) לא נרשמו כמעט הצטרפויות של אנשים שזכו למעמד תקשורתי כלשהו. לא קצינים בכירים (מיל)., לא אנשי אקדמיה ששמם ידוע בציבור הרחב, לא עיתונאים בעלי השפעה. כלום.

אבל מתברר שהציבור הישראלי רוצה לראות במפלגות השונות תהליך של התחדשות פרסונלית. מי שנמאס לו לראות ברשימת העבודה את פניהם של פרס, שוחט, איציק ורמון מקבל במקומם חדשים זה מקרוב באו דוגמת עופר קורנפלד, אבי שקד, שלי יחימוביץ' ואבישי ברוורמן. את המועמדים החדשים שיובאו לרשימת קדימה אין בכלל טעם לספור. רשימות אלה מתחדשות כל העת, משום שהן חייבות לשמר לא רק אטרקטיביות רעיונית אלא גם לייצר תחושות של התרחבות והתרעננות. אבל אף אחד לא בא לשינוי.


ב. הסתגרות ארגונית

אחת התופעות הטבעיות ביותר בחיי מפלגה היא הצטרפותם לשורותיה של תומכים מבחוץ במטרה להשפיע על דרכה ועל התנהלותה. ברוב המקרים מדובר באזרחים התומכים במסגרת הרעיונית של המפלגה. בשינוי, לעומת זאת, דרכם של אלה אל מחוזות ההשפעה נחסמה.

ברית פוליטית ארוכת שנים. אברהם פורז

הרכבה של מועצת שינוי נשאר קבוע למדי בשנים האחרונות. הבחירות למועצה נדחו שוב ושוב, מה שמנע ממי שהתפקד למפלגה וביקש להיבחר לאחד ממוסדותיה המייצגים לעשות כן. הדבר שימר את הגרעין הקיים אך גם יצר תחושה שאין פרופורציה נאותה בין התרחבות מעגל המצביעים של המפלגה לבין התרחבות מעגל המשתתפים בקבלת ההחלטות במפלגה גופא. אני לא מכיר יותר מדי מצביעים שלאחר שהביעו רצון להתקרב למפלגה בה תמכו ולהשפיע על המתרחש בתוכה ונדחו יוסיפו לגלות כלפיה את אותה רמה של אהדה כמלכתחילה.

יתר על כן, מערך הסניפים של שינוי בטל בששים ליד מערכים דומים במפלגות אחרות. קשה לראות את שינוי מארגנת עצרות המוניות, לא בכדי: האפיל שלה הוא בעיקר כלפי אנשים שהאידיאולוגיה אינה בהכרח הצד החזק שלהם. קשה לשינוי לגייס קהל בהיקפים רחבים כפי שעושות זאת מפלגות שלהן קהל טבעי ומגובש דוגמת מרצ, המפד''ל ואחרות.


ג. התאבנות המסר

נסיקתה הפוליטית של שינוי בשנים 1999 ו-‏2003 נבעה מצירוף נסיבות שיצר חלל פוליטי שאותו מילא המסר ששידרה המפלגה. בבחירות לכנסת ה-‏15 ניצלו לפיד ופורז את העובדה שהמסר האנטי-חרדי של מרצ התגמד בפני המסר של קידום תהליך השלום וביצוע פשרה טריטוריאלית מרחיקת לכת במסגרתו. במקביל, השתלט על מרצ קו רעיוני סוציאליסטי מבית מדרשה של מפ''ם ההיסטורית, מה שאיפשר לשינוי למצב את עצמה כמפלגת מרכז קלאסית: אנטי-קלריקאלית, תומכת בכלכלה חופשית ומצדדת במדיניות של פשרה טריטוריאלית כזו או אחרת, לפי החלטת ראש הממשלה (לפלג הימני בהנהגת מודי זנדברג ניתנה אוטונומיה מסוימת, אבל מלכתחילה היה ברור כי חמישה מכל שישה מצביעים לשינוי מחזיקים בעמדות יוניות. העובדה שמשפט דרעי הסתיים בפסק דין מהדהד ששלח את הפוליטיקאי החרדי המשפיע ביותר במדינה לקלבוש רק שיחקה לטובת המסר האנטי-חרדי הזה. גם העובדה שבראש הממשלה העמד נתניהו, שהחרדים היו בעלי בריתו הטבעיים ותפסו עמדות שלטוניות בכירות לא הזיקה לסנטימנט האנטי-חרדי הכללי. שינוי המשודרגת זינקה מייצוג מינימלי של מנדט אחד לשישה והפכה להפתעת הבחירות. מאז ועד היום הייתה שינוי מזוהה, לטוב ולרע, עם עיסוק אינטנסיבי בחילונה של המדינה.

ההחלטה שקיבלה הרשימה להתבצר בעמדת ה''אלטרנטיבה לחרדים'' אפילו במחיר של הליכה למדבר פוליטי הוכיחה את עצמה. ממשלת ברק, ובצידה הכנסת המפולגת ביותר בהיסטוריה, הייתה למשל ולשנינה בשל חוסר יציבותה. שינוי, שלגלגה מהאופוזיציה על ברק ותמרוניו הנואשים וחתמה כל לגלוג שכזה ב''אמרנו לכם'', הצליחה להוכיח, לכאורה את טענתה: השתתפותה של מפלגה חרדית בממשלה – כל ממשלה – מערערת, בהגדרה, את יציבותה. לפיכך, עדיף להקים ממשלה ללא חרדים. ברק לא עשה כן וסיים את כהונתו לאחר שנה ומחצה. הכמיהה ליציבות, כמו גם העובדה שגם ברק נכשל במסלול המדיני שבו ניסה ללכת, הביאו ציבור גדול לשלשל את פתק ה''יש'' לקלפי. זה נגמר ב-‏15 מנדטים – ההישג הגדול ביותר של מפלגת מרכז מאז ד''ש (אם לא סופרים את 17 המנדטים של ש''ס ב-‏1999).

אבל בכנסת ה-‏16 זז התהליך המדיני קדימה. אריאל שרון היה לראש הממשלה הראשון מאז יצחק רבין שהצליח לשנע התקדמות מדינית בתמיכה בינלאומית רחבה ולפנות, כחלק ממנה, שטחים נרחבים. בשונה מרבין, הוא לא הסתפק בהערכות מחדש ברמה הצבאית אלא אף הגדיל ופינה ישובים אזרחיים. לפתע פתאום היה שרון לרבין החדש: גנרל לשעבר ששינה את הקו ניצי שלו וקיבל תמיכה מחוגים שעד אז לא היו מוכנים אפילו להזכיר את שמו כמנהיגם העתידי.

מפלגה נקייה? בעיתונות הרוסית כבר מלגלגים

סדר היום הפך, אפוא, למדיני. השאלה העומדת עתה לדיון היא האם יימשך התהליך המדיני שקיבל תאוצה בתקופת שרון או ייפסק. מאחר ורוב מכריע של הוחברים מעוניינים שהוא יימשך, ומאחר והליכוד נתפס כמסנדל העיקרי שלו, זוכה מפלגת קדימה בימים אלה לתמיכה רחבה. נושאי דת ומדינה כמו ירדו מסדר היום. בתקופה שבה יש הזדמנות להשיג הסדר מדיני היסטורי מי חושב על מחיר הכשרות או על תחבורה ציבורית בשבת. אחרי הכול, עניינים אלה אינם כרוכים בדיני נפשות.

במערבולת ההתרחשויות הזו הלכה שינוי ושקעה מטה בקצב גובר והולך. רבים מבוחריה המתונים מעדיפים עתה את האג'נדה המדינית של שרון על פני מלחמות הדת נגד ש''ס. הם גם מבינים כי חלק גדול מהצמיחה הממושכת העוברת על המשק הישראלי מקורה באמון שרוחשים המשקיעים בארץ ובעולם למדיניות הזו. במלים אחרות, שרון טוב לעסקים. בעלי עסקים הקטנים והבינוניים שהצביעו בבחירות 2003 לשינוי מעבירים עתה את הצבעתם למי שמצטייר כאדם היחיד המסוגל להזיז תהליכים ארוכי טווח.

עד כה נעשו שני ניסיונות רציניים להרחיב את הזהות האידיאולוגית של שינוי. האחד מהם התבצע עוד ב-‏1999, כאשר המפלגה ניסתה להדגיש גם את האג'נדה הכלכלית שלה. האג'נדה הזו מזוהה כיום עם מדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו, דהיינו פתיחת המשק לתחרות גם במחיר של פגיעה בשכבות החלשות. בהקשר זה אפשר להזכיר אנקדוטה קצרה. כשנדון מינויו של נגיד חדש לבנק ישראל במקומו של דוד קליין הועלה, בין השאר, שמו של המשנה לנגיד, מאיר סוקולר. סוקולר, איש מקצוע מעולה, נחשב למונטריסט מובהק. היה אז מי שאמר על כך שאם דוד קליין היה יעקב פרנקל בריבוע, כי אז סוקולר הוא קליין בריבוע. במלים אחרות, במשוואה הזו הדימוי הכלכלי של שינוי בציבור הוא כשל נתניהו בריבוע.

הניסיון השני מתבצע בימים אלה. מתוך הבנה (מאוחרת אמנם) שהאנטי-קלריקליזם אינו סחורה חמה כבעבר מבקשת שינוי ליזום קמפיין המתמקד במלחמה בשחיתות. אין ויכוח על כך שהשחיתות מציפה את הפוליטיקה הישראלית ומאתגרת שוב ושוב את רמת השפל שאליו היא יכולה לרדת. אבל שינוי לא עשתה שימוש בנושא השחיתות במהלך כהונתה בממשלה. היא לא נטשה את הממשלה בגלל הפרשיות בהן הסתבכו בכיריה, כולל האב והבן לבית שרון. היא אפילו לא איימה לעשות כן. ברמה האישית, אולי, סלדו חבריה מן המתרחש אבל כישות פוליטית לא טרחה שינוי להתעמת עם ראש הממשלה בנושאים הללו. וכזכור, העילה לפרישתה מן הקואליציה הייתה החלטת שרון להעביר 290 מיליון שקל לידי יהדות התורה.

במשך כל הזמן הזה לא גיבשה לעצמה שינוי תוכנית מדינית של ממש. לפיד אמר עוד ב-‏1999 כי הוא סומך על שיקוליו הביטחוניים של ברק. קל וחומר שהדבר נכון לגבי שרון. שינוי תמכה בעקביות בתהליך ההתנתקות אבל בשום נקודת זמן לא הובילה אותו. שינוי לא הציגה מעולם מפה או העלתה תוכנית מדינית משל עצמה. הטענה לפיה הייתה היא המפלגה הראשונה שכללה במצע שלה תביעה להקים גדר הפרדה אולי נכונה פורמלית, אבל גם שינוי תודה כי לא גדר ההפרדה היא שהייתה בראש מעייני חברי הסיעה במהלך הכנסת האחרונה. חברי הכנסת של שינוי עסקו, רובם ככולם, בנושאי פנים וכלכלה. את הפעמים בהן יזמו דיונים, הצעות חוק, כינוסים או כל פעילות אחרת בנושאי חוץ וביטחון אפשר למנות בקלות. ותאמינו לי, לא היו רבות כאלה.

מה שמביא אותנו למצב העכשווי העגום: שינוי נתפסת כיום כמפלגה חד-ממדית וכרשימה בלתי-רלוונטית. היא לא הצליחה להחדיר לתודעת הבוחרים את העובדה שיש בה משהו חוץ מהאנטי-קלריקליזם הבוטה נוסח לפיד. מפלגות חד-ממדיות שאינן יוצרות תלות בקיומן אצל בוחריהן נדונות לתנודות חדות בין גאות לשפל. הנה זה בא: המסר התאבן והמפלגה שקעה.


פעם עיתונאי צעיר, היום פוליטיקאי מפוכח. טומי לפיד ביימי מעריב העליזים. עיתונאים חדי-לשון כמותו לא הגיעו בשנים האחרונות לשינוי

ד. כישלון בביצוע

כפי שניתן להבין, מרבית חברי הכנסת של שינוי הם אנשים הגונים ומוכשרים. אבל אפילו הם לא למלא את הפער העצום בין הציפיות שתלו מאות אלפי בוחרים במפלגה הזו לבין ההישגים המעטים למדי שניתן להציג בתום הקדנציה. ''סילוק החרדים מהשלטון, קידום תהליך השלום והנהגת הכלכלה חדשה - לא היתה עוד מפלגה שתוך זמן כה קצר עשתה כל כך הרבה למען רבים כל כך'', קובעת שינוי בגאווה באתר האינטרנט שלה. בה בעת היא מסבירה (או מתרצת, תלוי בהשקפה: ''לא מילאנו אחרי חלק מההבטחות לבוחרים, כמו שינוי חוק טל או נשואים אזרחיים, מפני שלא היו לנו מספיק קולות, כאשר בנושאים אלה הליכוד תומך במפלגות הדתיות, בעוד שלעבודה כלל לא איכפת''. למעשה, אומרת שינוי כך: אם העבודה והליכוד לא היו מפריעות לנו היינו עושים מה שהבטחנו. אז נכון שהבטחנו לכם נישואין אזרחיים וגיוס חרדים לצה''ל והפעלת תחבורה ציבורית בשבת ושאר מטעמים, אבל לא יצא הפעם. נבטיח לכם עוד פעם ואולי עכשיו זה יעבוד.

שינוי לא הפכה עולמות כדי לקדם את מצעה. אל-על עדיין לא טסה בשבת. האוטובוסים המשיכו לנוח בשלווה בחניונים בסופי השבוע. מי שרוצה להינשא אזרחית עדיין חייב לבצע את המסע הביזארי למדינה אחרת, לקיים שם את הטקס ולחזור לכאן כדי שיכירו בו כנשוי לצורך קבלת זכויות אזרחיות שמעניקה המדינה לנשואים. החרדים לא התגייסו בהמוניהם לצבא ועלה התאנה שסופק לחילונים (למורת רוחה של שינוי) בדמות הנח''ל החרדי, ידוע כיום יותר כחממה הפוטנציאלית של המחתרת החרד''לית הבאה. המועצות הדתיות לא פורקו, מה שמהווה הישג אדיר לש''ס ולמפד''ל (לא מזמן פורסם שעמרי שרון מאייש בהן את נאמניו). שני ההישגים הבולטים שרשמה שינוי היו הדחתה של ש''ס מהממשלה והעברתה לאופוזיציה והשוואת קצבאות הילדים. לטעמם של רבים, רבים מאוד, זה לא מספיק.

מתי גולן ציין נקודה נכונה: בשלוש השנים האחרונות שכח המעמד הבינוני מה ההרגשה כשש''ס ויהדות התורה מנהלות משרדי ממשלה. ''אז עכשיו אתה אומר לסוקרים שלא תצביע בשבילה'', כתב גולן ב''גלובס'' (''מכתב למאוכזב שינוי'', 5.12.2005). ''למה? - כי היא קיימה את ההבטחה שנתנה לך וסילקה את החרדים. ההצלחה הזאת הפכה להיות הכישלון של שינוי - בגללך. במקום לומר: איזה יופי, סוף סוף מפלגה שמבטיחה ומקיימת - אתה מעניש אותה על כך. היא נשארה בלי מסר, כי הגשימה אותו. כפי שהבטיחה לך. אוי, כמה שאתה טועה. אתה חושב שהימצאות החרדים מחוץ לשלטון כבר בטוחה? תחשוב שוב. לאריאל שרון אין שום בעיה לעשות איתם קואליציה, ועמיר פרץ כבר מסיים ישיבות מפלגתיות בתפילות. בלי שינוי אתה תמצא את עצמך שוב מקונן בלילות שבת על ''המפלגות החרדיות המושחתות''. שוב תייחל שתקום מפלגה ש''תעשה משהו'' נגדם. אז לפני שאתה מחליט סופית, אדוני המאוכזב, תנסה להיזכר מה היה כאן לפני שינוי”.

אבל זו בדיוק הבעיה: הזיכרון הציבורי קצר מדי. הוא אינו זוכר ''מה לא'' אלא ''מה כן''. ובמסגרת ה''מה כן'' הוא מכיר מפלגה שהבטיחה ולא כל כך הצליחה לקיים, ושחוץ מזה לא מוכנה לסבול קפוטות ושטריימלים בממשלה – מה שכמעט כל פוליטיקאי מחוץ לשינוי תרגם כ''גזענות''. שלי יחימוביץ', ידידתו של טומי לפיד, דיברה לפני זמן מה על ''שיח אנטישמי'' של החילונים ביחס לחרדים צודקת או לא, היא התכוונה בדיוק לזה. ואם זה מה שזוכרת מעצבת דעת קהל ברמה של יחימוביץ', קל וחומר שרבים רבים אחרים זוכרים פחות. הרבה פחות.


ה. בלי שורשי העשב

''מפלגות חד-ממדיות שאינן יוצרות תלות בקיומן אצל בוחריהן נדונות לתנודות חדות בין גאות לשפל''. המשפט הזה הופיע לפני כמה פסקאות והוא רלוונטי גם כאן. מדוע? משום שמרבית מצביעי שינוי הם מצביעי ''מצב רוח''. כלומר, ההצבעה שלהם נגזרת משיקול דעת מסוים שמקובל להניח שהמרכיב השבטי בו נמוך. מצביע שינוי יכול במידה רבה לשלשל לקלפי פתק אמת, מחל, מרצ או את צירוף האותיות של קדימה.

נזרק מהמפלגה בבושת פנים ומהווה סמל למאבקה של שינוי בשחיתות. יוסי פריצקי

ולמה זה חשוב? משום שמפלגה שמתבססת על פלח סקטוריאלי מסוים (חילונים, למשל) חייבת להבטיח את נאמנותו אליה. טוב, לפחות נאמנות של חלק ניכר ממנו. ההסתדרות עשתה את זה במשך עשרות שנים כשהעסיקה רבבות עובדים, חינכה את ילדיהם במעונות שהקימה ואיגדה ועדי עובדים חזקים. התוצאה הייתה שאוכלוסיה עצומה הייתה תלויה בה ובמנגנון שלה ומימשה את נאמנותה אליה באמצעות הצבעה עבור המפלגה המועדפת עליה (בין אם הייתה זו מפא''י על גלגוליה השונים ובין אם מפלגת עם אחד). ש''ס, יריבתה העיקרית של שינוי, הקימה מייד עם ייסודה מערך שלם של חינוך ורווחה. ''אל המעיין'', ''מעיין החינוך התורני'', ''מרגלית אם בישראל'' – כל אלה רשתות המספקות צרכים חינוכיים, דתיים ותעסוקתיים של אוכלוסיה גדולה. אוכלוסיה זו (ולימים גם צאצאיה) החזירה טובה תחת טובה בהצבעה לש''ס. במונחים כלכליים הם הפכו ל''קהל שבוי'' של ש''ס, לגרעין הקשה של מצביעיה.

מי שחשב ששינוי תשרטט תמונת ראי חילונית של הפעילות הש''סית - התבדה. שינוי ביקשה, לפחות ברמת ההצהרה, לתקן את הקיים ולא לייסד משהו חדש. המטרה הזו ללא ספק ראויה יותר מאשר יצירת גטו תרבותי נפרד. אבל זה לא הלך. מערכת החינוך עדיין דפוקה מהיסוד, מערכת הרווחה עומדת כבר שנים על סף קריסה – ושינוי התרכזה בנושאי דת ומדינה, במשרד לאיכות הסביבה וכדומה. במונחים של דעת קהל, שינוי לא הגיעה לשורשי העשב (Grassroots). על כן, בעוד שהגרעין הקשה של ש''ס מונה כיום בין שבעה לתשעה מנדטים, ההארדקור של שינוי מתבטא ברבע עד שליש מזה. וכך, עם מנהיג לא-כריזמטי כמו אלי ישי, ש''ס מקבלת בסקרים לפחות כפליים משינוי – אם לא יותר מזה. ושוב: זה הפיך, אמנם, אבל אם ננטרל את התנודות בדעת הקהל, לש''ס יש יתרון מובנה במספר המצביעים המחויבים אליה על פני שינוי.


ו. מה הלאה?

כאמור, שינוי החליטה להניף את דגל המאבק בשחיתות. ברמה האישית יש לה על מה להסתמך: לא התגלו מעשי שחיתות הקשורים לחברי הסיעה בכנסת. היחיד שיוחסה לו התנהגות בלתי נאותה הוא יוסי פריצקי (שהמשטרה החליטה כי אין מקום לפתוח בחקירה בעניינו) והלה, כאמור, נזרק מהסיעה ומהמפלגה. לפיד כבר עשה שימוש בטענה שדווקא פרשיה אומללה זו מוכיחה את יכולתה של שינוי לטפל באנשי ציבור שסרחו באופן יעיל ומיידי. או כמו שאמר ב-‏1967 האלוף חיים בר-לב: ''נדפוק אותם מהר, חזק ובאופן אלגנטי''. לא בטוח שהאלגנטיות כיכבה בפרשת פריצקי, אבל למה להיכנס לקטנות עכשיו.

שאלה אחת היא האם העובדה שלא נפתחו בדקנציה הנוכחית חקירות נגד חברי שינוי וששמם לא זוהה עם שחיתות אישית ומוסדית מספיקה כדי לבסס דימוי ראלף-ניידרי מהסוג אותו מבקשת שינוי להשיג. למעשה, הציבור הישראל, שנאלץ להתמודד בשנים האחרונות עם נורמות שלטון קלוקלות עד כדי מיאוס, פיתח מנגנון התמודדות נגדה שמצויד בהרבה מאוד ציניות וסרקאזם. לא ברור עד כמה יקנו הבוחרים את המצגת של ''אנחנו ישרים יותר''. לא בהכרח בגלל שינוי כמו בגלל חוסר האמון הבסיסי הטבוע במרבית הבוחרים כלפי הפוליטיקאים בכלל.

אבל גם אם נניח ששינוי תצליח לשווק את עצמה כמפלגה הגונה, המתאימה מאין כמוה לטפל בתופעות הללו, לא ברור אם זה יתפוס. הסקרים הנערכים חדשות לבקרים ומבקשים לבדוק את הנושאים המעניינים את המצביעים מראים שתי תוצאות עיקריות: התחום המדיני ותחום הכלכלה והרווחה. שינוי מנסה לחדור לחלל שנוצר כתוצאה מכך שאף מפלגה לא מניפה את דגל המלחמה בשחיתות כמסר העיקרי שלה, ובכך לחזור על תרגיל המיצוב של 1999. אבל לשם כך היא תצטרך להראות רקורד כלשהו בתחום הזה מלבד אי-ההסתבכות של חבריה.

נקודת מוצא אחרת היא השאלה האם תבקש להדגיש גם להבא את היותה מפלגה אנטי-קלריקלית ואם בכוונתה להוסיף ולפסול שותפות קואליציונית עם מפלגות חרדיות. במידה וכן, היא עתידה לגלות ששרון יעדיף להכניס את ש''ס לקואליציה בראשותו על פני שינוי. הסיבה פשוטה: שרון מבקש לגייס תמיכה מכסימלית מימין לתוכניתו המדינית. תמיכתה של ש''ס תובטח באמצעות שיריון עמדות כוח ממשלתיות; תמיכתה של שינוי תינתן, כנראה, בכל מקרה. הרי שינוי ממילא מתגאה בכך שתמכה בהתנתקות מרצועת עזה ואינה מסתירה את אהדתה להסדרים נוספים על בסיס פשרה טריטוריאלית. מבחינת שרון עדיף, אפוא, להמר על ש''ס ובעת הצורך (כלומר, אם ש''ס לא תספק את הסחורה המדינית הזו) לאיים בהכנסת שינוי לממשלה מקומה.

לפיד ולופוליאנסקי במשחק שחמט. האם תנסה שינוי לפצות על אובדן המנדטים באמצעות ישיבה בממשלה גם במחיר שותפות עם מפלגה חרדית?

אם, לעומת זאת, תיאות שינוי לשבת בממשלה אחת עם ש''ס, יהיה עליה להתמודד עם לא מעט בעיות הכרוכות בכך. ראשית, תינטל ממנה יומרת ההתנערות המוחלטת מהחרדים ומשיתוף פעולה עימם. שנית, היא תיאלץ להסביר מה יום מיומיים, כלומר מדוע מה שלא הייה מוכנה לעשות אתמול היא מסכימה לבצע היום. כל הסבר, בהקשר זה, יהיה בעייתי מאוד ויתפרש כמאולץ וכמגומגם.מכל מקום, ברור כי את ההחלטה העקרונית על כך יהיה על שינוי לקבל עוד לפני הבחירות.

ובכן, עם כמה מנדטים תצא שינוי מהבחירות הקרובות? הסקרים מראים ששני שליש ממצביעי המפלגה יעדיפו להצביע עבור מפלגת קדימה. אם יצליחו חברי קדימה החדשים להסתבך בשערוריות נוספות, זה דווקא יכול לשחק לידיה ולגרום לחלק מהעוזבים לשוב הביתה. אם לא יתרחשו פרשיות מעין אלה, יהיה צורך לייצר את האג'נדה האנטי-שחיתותית יש מאין. ואם כבר, אז כדאי שגם ש''ס ויהדות התורה יספקו קצת חומר לבעירה. אבל מאחר ואת ההתנתקות ואת השלכותיה לא ניתן יהיה למחוק מהתודעה בכמה חודשי קמפיין, סביר להניח שגם כאן תהיה התועלת מוגבלת.

בואו נגדיר את זה ככה: שינוי תצא מהבחירות הללו עם מספר מנדטים חד-ספרתי וכסיעה קטנה מש''ס.


אורי קציר שימש מינואר 1999 ועד מרץ 2000 כדובר שינוי
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
סיבות נוספות וחומר למחשבה   שי אבנית   יום ו', 16/12/2005 שעה 0:26   [הצג]   [6 תגובות]
שינוי מבקשת להפוך למפלגת שלטון ונכשלת בכך   זאב בק   יום ב', 19/12/2005 שעה 20:48   [הצג]
מפלגת שלטון, האמנם ?   מנחם שחק   יום ב', 19/12/2005 שעה 21:19   [הצג]
שינוי חייבת להתחדש בנציגיה ובמסריה   משה בקר   יום ב', 19/12/2005 שעה 22:18   [הצג]
הטעויות של ''שינוי''   יוסי   יום ב', 02/01/2006 שעה 18:48   [הצג]
קריאת המאמר בראייה לאחור   מונס   יום ו', 13/01/2006 שעה 0:07   [הצג]
תגובת מאוכזב שינוי   יורם מרגולין   שבת, 14/01/2006 שעה 19:48   [הצג]   [4 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©