עיתונאים עם אג'נדה
יום ד', 30/11/2005 שעה 0:56
החלטתה של שלי יחימוביץ', אולי העיתונאית המוכרת ביותר בישראל בעשרים השנים האחרונות, לקפוץ אל הבריכה הפוליטית הקרה, העלתה לדיון כמה וכמה שאלות. האם נדרשת מעיתונאי אובייקטיביות מתמדת? מדוע? האם הבעת דעה היא חובה מקצועית? שלי יחימוביץ' נתנה לכל אלה תשובות משלה. במשך שנים אינה מסתירה את דעותיה. מדוע קופצים עתה אלה המבקרים אותה מימין וטוענים כי עכשיו נחשפה במלוא כיעורה?
עבר עיתונאי

שלי יחימוביץ' עשתה צעד מעניין כשבחרה לחצות את הקווים ולהצטרף אל הציבור אותו נהגה לסקר בעניין ובסקרנות ראויים לציון. איש אינו חולק על יכולותיה הרטוריות של העיתונאית הזו, ובמובן זה ברור שהיא תשדרג את הממוצע הקיים כיום בכנסת (והיא תהיה שם, למי שעוד יש בכך ספק). השאלה היא מה לגבי יכולותיה כאישיות פוליטית – וכאן טמון הנעלם הגדול.

אומץ לשלם מחיר אישי על הבעת דעות בסביבה שחותרת לקונפורמיות. שלי יחימוביץ

כשבוחנים בפרספקטיבה היסטורית את השפעתם של העיתונאים שהחליט להפוך לפוליטיקאים מגלים, בדרך כלל, שתרומתם הפוליטית ארוכת הטווח לא הייתה יוצאת דופן. היו, אמנם, כמה מקרים בולטים שבהם השתתפו ח''כים בעלי עבר עיתונאי בהכרעות מדיניות משמעותיות, אבל קשה לומר שדווקא הם מהווים חוד חנית מקצועי, מעין סיירת פוליטית מובחרת שמשקלה הסגולי הוכח כגדול יותר משל בעלי מקצועות אחרים שכיהנו אף הם בבית הנבחרים שלנו.

אגב, נהוג להזכיר את שמה של יחימוביץ' בהמשך לשמו של עיתונאי מפורסם לא פחות ממנה, הלא הוא יוסף לפיד. לפיד עשה את הצעד הזה ב-‏1999 כאשר נענה לפניית אוריאל רייכמן והפרסומאי אריה רוטנברג לחבור לאברהם פורז ולהנהיג יחד עימו מפלגת מרכז חדשה שתתמקד במלחמה בכפייה החרדית. אבל עם כל הכבוד לשניים אלה (ויש כבוד), הרי שהם אינם הראשונים המבצעים את הצעד הזה. בין השאר, קדמו להם אנשים כגרשום שוקן (עורך ומו''ל ''הארץ'' בשנים 1939-1990), שהיה חבר הכנסת השלישית מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, יוסי שריד, איש ''דבר'', שנבחר אף הוא בשנות השבעים לכנסת מטעם ''המערך''; וכמובן, אורי אבנרי, שהתמודד בראש רשימת ''העולם הזה-כוח חדש'' לכנסת לאחר שזו העבירה את החוק נגד לשון הרע, שבו ראה אבנרי - ששימש אז כעורכו המיתולוגי של ''העולם הזה'' - צעד שמטרתו לחסום את חופש הביטוי ולגכא ביקורת עיתונאית נגד המימסד המפאיניקי של אז. אבנרי הוא אחד העיתונאים המשפיעים ביותר בישראל בכל הזמנים, ואין כל ספק שהוא גם הח''כ הבולט ביותר מבין העיתואים שנכנסו לכנסת. במשך שנים היה אידיאולוג בולט מאוד של השמאל הרדיקלי והלא-ציוני, תמך בזכות השיבה של הפלסטינים למדינת ישראל, הציע הצעות שמטרתן לשלב את ישראל במרחב המזרח-תיכוני והיה לאחד הראשונים שתמכו בהקמת מדינה פלסטינית ונפגשו עם יאסר ערפאת. ישנן עוד גורמאות, אני מניח, אבל נסתפק באלה לפי שעה.


הבעת הדעה כחובה מקצועית

שלי יחימוביץ' היא מתנגדת מובהקת של התיזה שלפיה עיתונאי אמור להתמקד בסיקור יבש של שעובדות ולהימנע מנקיטת עמדה. יש לי ויכוח עם חלק גדול מהשקפותיה של יחימוביץ' בנושאים שונים, אבל נושא זה אינו אחד מהם. אני סבור שעיתונאי רציני חייב להביע את דעתו בנושאים הנראים לו עקרוניים משום שאחרת אין הוא ממלא את תפקידו.

עיתונאי הוא בראש ובראשונה בן אדם. כבן אדם יש לו דעות, רגשות, אבחנות, עמדות. אין כל סיבה שיסתיר אותן. נהפוך הוא: עמדות אלה מסייעות לצרכניו להבין את ההקשר שבו הוא מוסר את דיווחיו העובדתיים. עמדותיה של שלי יחימוביץ' לא היו מעולם בגדר סוד. גם עמדותיו של אורי אורבך, ימני מובהק, אינן בדיוק נסתרות מאוזן שומעת ואיש אינו בא עימו חשבון על כך. עיתונאי אינו אמור להרגיל את צרכניו לטקסטים טריוויאליים אלא לנסות ולהגדיר את ההבדל בין הטוב והרע, לשיטתו.

לא ראיתי שום מקצוע אחר בישראל שבו דורשים מבעל המקצוע להסתיר את דעתו האישית כאות ומופת לכך שהוא עושה את עבודתו בצורה המיטבית. ממש כשם שאדם הבא לתקן את מכוניתו מקבל כמובן מאליו שהמוסכניק מביע את דעתו על הטעון תיקון וממש כשם שאיננו מקבלים כמעשה אסור ביקורת עיתונאית על סרט, הצגה, ספר או דיסק שיצאו זה עתה - כך גם אין לשלול את זכותו של העיתונאי להביע ביקורת פוליטית.

שאלת תקופת הצינון שנדרשת מעיתונאי היא שאלה שמן הראוי לדון בה. יתכן בהחלט שיש מקום להחיל תקופת צינון שכזו, אבל היא אינה שונה מתקופת הצינון הנגזרת, דרך משל, על קצין בכיר העוזב את תפקידו בצבא לטובת תפקיד פוליטי כזה או אחר. אבל הטענה העולה מימין שלפיה עכשיו נחשפו דיעותיה של יחימוביץ' וסוף סוף ברור מדוע עסקה כל השנים בנושאים שעל סדר היום ה''שמאלני'' אינה אלא הצביעות בהתגלמותה. לא זכור לי שיחימובי'ץ הסתירה אי פעם את דעותיה. נהפוך הוא: דעות אלה אף שימשו עילות להתכתשויות אינספור, כולל עם מנהליה ברשות השידור. שלא לדבר על כך שהיא שילמה מחיר אישי כבד על דעות אלה בקרב ציבורים מסוימים בחברה הישראלית. אני דווקא מעריך אדם היודע לעמוד על דעותיו (הכוונה לדעות שאינן כוללות קריאה לפגוע באנשים כלשהם, אם למישהו זה לא ברור. אדיר זיק, למשל, אינו כלול בכך) ומוכן לשלם עבורן מחיר מסוים.


אומץ אישי

הייתי עד ב-‏1999 לזינוקו של טומי לפיד למים הפוליטיים. בלי להתייחס לאישיותו או לדעותיו, הקפיצה שלו הייתה קשה יותר משל יחימוביץ'. הוא לא הוזמן להשתבץ ברשימת מפלגה גדולה בתמיכת מנהיגה הפופולרי, אלא התבקש לעמוד בראש מפלגונת בעלת מנדט בודד שסיכוייה לעבור את אחוז החסימה היו גבוליים. הסקר שהונח בפניו כלל נתון לא מעודד במיוחד: תמיכה של 2.6% בלבד מכלל הבוחרים. המשמעות של תמיכה כזו היא 3 מנדטים בכנסת. זה היה הימור גדול. אדם המוכן לסכן מעמד שצבר בעשרות שנות עבודה עיתונאית כדי לעמוד בראש רסיס פוליטי, ולו גם קולני במיוחד, אינו ראוי לגינוי או לבוז בשל כך. לפיד בחר ללכת על זה, ובמקרה שלו הדבר גם הוכח כמשתלם.

יחימוביץ' תגלה עד מהרה מה שגילה לפיד בדרך הקשה: הפוליטיקה אינה מקום שבו אנשים מוכשרים יכולים לפלס את דרכם ביתר קלות על פני אלה המצטיירים בעיניהם כבלתי-מוכשרים. הנחרצות האידיאולוגית תפנה את מקומה לכורח הפשרה. ההתמקדות בצורך המוחלט ליישם את מה שנראה כנכון וצודק תומר עד מהרה בניסיון להעביר את ההסדר הטוב ביותר בנסיבות הפוליטיות הקיימות, אם בכלל. החיים, מה לעשות, סבוכים יותר מתוכניות רדיו או מטור זועם בטלווזיהיה. יחימוביץ', אישה מוכשרת גם בעיני מבקריה, תיאלץ גם היא להסתדר עם העובדה שכישרון עדיין אינו תחליף לדיוויזיות פוליטיות.


עבודה דרומית?

הערה קטנה, מחוייכת ובלתי קשורה בעליל: שלי יחימוביץ' היא ילידת באר שבע. אבישי ברוורמן הוא נשיא אוניברסיטת בן גוריון. עמיר פרץ הוא תושב שדרות. יכול להיות שמפלגת העבודה אימצה את ה''דרומיות'' לא רק כמונח סלנגי המייצג דפוקים ומדוכאים אלא גם כהגדרה טריטוריאלית?
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אדם פוליטי   דודו בן עמי   יום ד', 30/11/2005 שעה 1:15   [הצג]
עיתונאי אינו בראש ובראשונה בן אדם   אבי אהרן   יום ד', 30/11/2005 שעה 7:29   [הצג]
עיתונאי כסלקטור   עופר לנדא   יום ד', 30/11/2005 שעה 7:54   [הצג]   [5 תגובות]
עניין של עלויות   אלכסנדר מאן   יום ד', 30/11/2005 שעה 11:44   [הצג]   [2 תגובות]
שכחת את סטיב?   יואב   יום ד', 30/11/2005 שעה 13:35   [הצג]   [2 תגובות]
לא הבנתי משהו   מונס   יום ד', 30/11/2005 שעה 15:58   [הצג]   [2 תגובות]
אתם מפספסים את השאלה האמיתית!   דניאלה   יום ד', 30/11/2005 שעה 17:50   [הצג]   [3 תגובות]
הרשות הרביעית   ערן עסיס   יום ו', 02/12/2005 שעה 0:32   [הצג]   [2 תגובות]
וביחס להערה האחרונה...   דודו בן עמי   יום א', 04/12/2005 שעה 9:32   [הצג]
שלי נכשלה   תראזימאכוס   יום ו', 16/12/2005 שעה 0:35   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©