המקרה המדהים של סטלה וולש
יום ב', 07/11/2005 שעה 21:36
ספק אם הייתה אי פעם תופעה דומה לזו של האתלטית הפולניה-אמריקנית סטלה וולש, ששלטה באתלטיקה הנשית כמעט שליש מאה. וולש אספה תארים, מדליות וגביעים כאסוף ביצים עזובות, ואף הפכה לגיבורה לאומית במולדתה, פולין, לאחר שהעדיפה את ייצוגה על פני לבישת מדי נבחרת ארצות הברית. וולש קבעה הישגים מדהימים גם לאחר שחצתה את גיל החמישים ולאחר פרישתה אף הוכנסה להיכל התהילה של האתלטיקה האמריקנית. תקרית טראגית בקליבלנד הביאה סוף מפתיע לסיפורה המדהים של האתלטית הגדולה הזאת









סטלה וולש. אחת הגדולות בהיסטוריה ?

השם סטלה וולש לא אומר הרבה בימינו. גם אם נרמוז שמדובר בספורטאית אדירה, אחת הגדולות בהיסטוריה, הדבר לא יאמר מאומה לאיש. סביר להניח כי איזכור שמה בקרב מדגם מקרי של נשאלים יסחוט זקיפת גבות ונדנודי ראש חסרי אונים. אבל ראוי לה, לאישה שכזו, שנזכור אותה, אם לא בשל הישגיה המרשימים בתחום שבו עסקה, לפחות בשל האמת שהתבררה לגביה לאחר מותה.

בכל מה שנוגע להישגים, כדאי לפתוח בשני נתונים. בשנת 1927 ניצחה הנערה בת ה-‏16 מקליבלנד ראשונה במירוץ לחמישים יארד במסגרת המבחנים האולימפיים של ארצות הברית. בשנת 1954, עשרים ושבע שנים לאחר מכן, זכתה אותה סטלה וולש - בפעם החמישית ברציפות - באליפות ארצות הברית בקרב חמש לנשים.

סטלה נולדה ב-‏1911 בפולין כסטניסלבה ואלאסייביץ'. כשהייתה בת שנתיים היגרה משפחתה ללארצות הברית, התיישבה בקליבלנד ושינתה את שמה לוולש (Walsh). כבר בילדותה התברר כי סטלה הקטנה ניחנה בכשרון בלתי רגיל בתחום האתלטיקה הקלה. עד מהרה החלה להתמודד בתחרויות הארציות ושברה שיאים בזה אחר זה. במהלך הקריירה הארוכה שלה החזיקה סטלה וולש בלא פחות מ-‏41 תארי אליפות אמריקניים באתלטיקה ובמשך שנים רבות גם הייתה בעלת שיאים עולם במקצועות בהם התחרתה.

שנות העשרים והשלושים, בהן החלה הפריחה הגדולה של סטלה וולש, היו שנות הזוהר של האתלטיקה הבינלאומית. שמותיהם של אתלטים כפבו נורמי, וילה ריטולה, הרולד אברהמס ואריק לידל נישאו על שפתי כל חובב ספורט. בפולין, ארץ מולדתה של סטלה, היו יומרות גבוהות בתחום ההישגיות הספורטיבית, ועסקני הספורט שלה חיפשו נואשות אחר ספורטאים כשרוניים שיוכלו לייצג אותה במשחקים האולימפיים. ואז הגיעה השמועה מאמריקה כי באוהיו מתגוררת משפחת מהגרים פולנית ולה בת השוברת שיאים אמריקניים מדי שני וחמישי. משלחת שיצאה במיוחד לארצות הברית הצליחה לשכנע את הנערה לשוב לארץ מולדתה ולייצג אותה בתחרויות הבינלאומיות.

ההחלטה שקיבלה הכוכבת העולה של האתלטיקה האמריקנית עוררה שערורייה אדירה. מאחר וסטלה הייתה התקווה מספר אחת של נשות אמריקה באולימפיאדת 1932. כל חבריה ומכריה יצאו נגדה והטיחו בה האשמות, לא פחות ולא יותר, של בגידה. אבל סטלה התעקשה וסירבה לשנות את החלטתה. היא הפליגה לפולין ובהגיע שעת משחקים האולימפיים התייצבה באיצטדיון האולימפי החדש בלוס אנג'לס במדים האדומים-לבנים של פולין. היא ניצחה במירוץ 100 מטרים לנשים, כשהקדימה בהטלת חזה את הקנדית הילדה סטרייק, קבעה תוצאה של 11.9 שניות - והביאה לארצה מדליית זהב. משם עברה למעגל הזריקות וזכתה במדליית כסף בזריקת דיסקוס ובהערצת הקהל כולו.

כשחזרה לפולין התקבלה כגיבורה לאומית. העיתונים דיווחו על שיאיה והישגיה בכותרות ענק. שנה אחת לאחר מכן, ב-‏1933, היא קבעה שיא עולמי בריצת 60 מטרים, כשגמאה את המרחק ב-‏7.3 שניות - שיא שהחזיק מעמד למעלה משלושים שנה. לשם השוואה, שיאו האלמותי של בוב בימון בקפיצה לרוחק (8.90 מטרים), שיא שהושג בגבהי מכסיקו סיטי ב-‏1968 ושנחשב לבלתי שביר, עמד על תילו 23 שנה. לאחר מכן החלה לשבור שיאי עולם בזה אחר זה. היא היתה האישה הראשונה בהיסטוריה שרצה 100 מטרים בפחות מ-‏12 שניות, וב-‏1934 העמידה את השיא על 11.7 שניות. ב-‏1935 קבעה שיא נוסף, כשרצה 200 מטרים ב-‏23.6 שניות - שיא שהחזיק מעמד 17 שנים רצופות.

באולימפיאדת 1936 הזכורה לשמצה (זו שנערכה בברלין ושהגיבור הספורטיבי הזכור ביותר ממנה הוא האתלט השחור ג'סי אואנס שלעג לתורת הגזע של היטלר כשזכה בארבע מדליות זהב), שוה הופיעה סטלה תחת דגל פולין. הפעם הייתה התמודדותה בריצת 100 מטרים לנשים מלווה בשערורייה קטנה. בריצה ניצחה מי שהייתה אז יריבתה הגדולה של סטלה בעולם האתלטיקה, האמריקנית הלן סטיבנס. סטיבנס גם קבעה אז שיא עולם חדש, 11.5 שניות. סטלה הגיעה למקום השני ונאלצה להסתפק במדליית הכסף. סטלה הנרגזת דחקה בעיתונאים מפולין ששוחחו עימה לשאול את סטיבנס באשר למינה האמיתי - כלומר, אמרה כמעט בפה מלא שסטיבנס היא גבר המתחפש לאישה. ההתבטאות הזו הביאה לסטיבנס לא מעט צרות: היא נאלצה לעבור בדיקות מדוקדקות כדי להוכיח מעל לכל ספק שהיא נקבה מלידה ושאין בה שום סממן מין זכרי - בדיקה שלא הייתה נחלתה של אף ספורטאית אחרת באותה אולימפיאדה.

סטלה וולש מנצחת בריצת 100 המטרים במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס ב-‏1932. האם יש לשלול ממנה את המדליה?

סטלה עצמה הוסיפה להתחרות ובין היתר זכתה באליפויות עולם ובאליפויות אירופה, שלא לדבר על 16 תארי אליפות לאומיים בפולין. ב-‏1939 פרצה מלחמת העולם השנייה ופולין קרסה תחת הוורמאכט. סטלה חזרה לארצות הברית ובילתה שם את השנים הבאות בתחרויות ובזכיות באליפויות אמריקאיות אין ספור. היא שלטה על מסלולי הקפיצה, הזריקה והריצה שלטון כמעט ללא מיצרים. סביר להניח שלו היו הדברים מתנהלים כתקנם והמשחקים האולימפיים של 1940 ו-‏1944 היו נערכים (הם בוטלו בשל המלחמה) הייתה סטלה שבה מהם עם כמה מדליות זהב נוספות. באותה תקופה גם התגלתה הרבגוניות הספטריבית שלה בכל הדרה. היא הייתה שחקנית כדורסל וקלעה למעלה מעשרים נקודות למשחק בממוצע. במשך זמן מה השתייכה לקבוצת הכדורסל של פילאט, שקבעה שיא אמריקני בפני עצמו, כשניצחה ב-‏202 משחקים רצופים. בדומה לבייב דידריקסון, הספורטאית הרבגונית בת תקופתה, הפגינה גם סטלה יכולת אגדית בגולף ובסופטבול. למרות ההישגים הללו, סירבה סטלה לכל ההצעות שהופנו אליה לעבור למקצוענות. היא נשארה חובבת טהורה ולא הסכימה להתחרות תמורת כסף.

בשנת 1945 קבעה האצנית בת ה-‏34 שיא עולמי מדהים, כשעברה 100 מטרים ב-‏11.2 שניות בלבד. כדי להבין את המשמעות אפשר לציין שרק ב-‏1960 הצליחה אתלטית אמריקנית - וילמה רודולף - להשיג תוצאה טובה יותר באולימפיאדת רומא; שלא לדבר על כך ששיא ישראל עומד היום, כמעט ששים שנה מאוחר יותר, על 11.45 שניות. אפס, השיא של סטלה לא אושר, אולי מפני שהשופטים באותה תחרות ראו בו הישג בלתי מתקבל על הדעת.

לאחר שחלפו אימי המלחמה החליטה סטלה להישאר בארצות הברית. ב-‏1947 גם זכתה לקבל אזרחות אמריקנית. היא התאמנה ללא הרף בניסיון לעבור את המבחנים למשחקים האולימפיים בלונדון ב-‏1948, אבל חוק אמריקני ישן שאסר על ספורטאית שייצגה מדינה זרה לייצג מדינה נוספת, מנעה ממנה את ההשתתפות. היא נאלצה להסתפק בצפייה מהיציע ובחריקת שיניים ראתה כיצד זוכה ההולנדית פאני בלנקרס-קון, שעליה גברה בכל תחרות אפשרית, בארבע מדליות זהב ובתהילת עולם. היא שבה לארצות הברית והיה עליה להמתין ארבע שנים נוספות עד אולימפיאדת הלסינקי. אולם מאמציה לא עלו יפה והוועד האולימפי האמריקני סירב לשנות את החוק. הלסינקי נותרה, איפוא, יעד בלתי מושג.

ב-‏1955 חלו שתי תפניות בחייה של סטלה. הראשונה הייתה נישואיה לאמריקני הארי אולסון. השנייה הייתה החלטתו של הוועד האולימפי האמריקני לשנות, סוף סוף, את החוק. תחרות בשמה של מדינה שנייה הפכה, איפוא, לאפשרית עבורה. ההחלטה התקבלה זמן קצר יחסית לפני המשחקים האולימפיים במלבורן. בגיל בו חלק מחברותיה כבר הפכו לסבתות דהרה סטלה על המסלולים כשהיא חושבת רק על דבר אחד - מדליית זהב אולימפית נוספת.

המבחנים נערכו הפעם בפילדלפיה. סטלה התייצבה לריצת 200 המטרים. היתה זו ריצת המבחן היחידה, ומאחר שהיא הייתה ריצה מוקדמת החליטה סטלה שלא להאמץ יתר על המידה להשיג תוצאה טובה, אלא להסתפק במקום ראשון או שני בלבד. היא סיימה את המקצה שלה ראשונה וניגשה אל דוכן השופטים כדי לשמוע את התוצאה שלה (שנמדדה אז ידנית; כיום יכולים האתלטים לראות את התוצאה שהשיגו מתנוססת על גבי לוח אלקטרוני גדול). היא לא ידעה שהשופטים החליטו לקבוע את המשתתפות לפי הזמנים הטובים ביותר ולא לפי המקומות הראשונים והשניים במקצה. מאחר ובמקרים אחרים הושגו תוצאות טובות יותר נותרה סטלה בחוץ. למעשה, חסרו לה רק שתי עשיריות השנייה כדי להיכלל בנבחרת האולימפית.

הלן סטיבנס (מימין) מקדימה את סטלה וולש בגמר מאה המטרים השערורייתי משחקי ברלין 1936. סטלה וולש נראית מצד שמאל של התמונה, כשהיא מפגרת במעט אחרי סטיבנס. וולש, במה שהתגלה כאחד התעלולים האירוניים ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים, רמזה שיש לבדוק את מין המנצחת

היא החליטה להתמודד גם עם הצרה הזו. היא הבינה שבגילה יקשה עליה להתחרות כאצנית והחליטה להשקיע את עיקר כוחה בריצות לרחקים בינוניים של 400 ו-‏800 מטר. במקביל, הוסיפה גם לקפוץ ולזרוק. היא פרשה מפעילות רק אחרי גיל חמישים, לאחר קריירה בה קבעה 103 שיאים שונים, בהם עשרים שיאי עולם, וזכתה ביותר מ-‏1500 מדליות. ב-‏1975 הונצח שמה בהיכל התהילה של האתלטיקה האמריקנית, מה שקיבע סופית את מעמדה ואת הישגיה בהיסטוריה של הספורט.

ב-‏1980 בא קיצה הטראגי של האתלטית הגדולה הזו. במהלך חילופי ירי בין שוטרים לשודדים במרכז קניות בקליבלנד נפגעה הקשישה בת ה-‏69 מכדור תועה ונהרגה. עולם האתלטיקה הוכה בהלם והתאבל עליה מרות. אבל ההפתעה האמיתית צצה ימים ספורים לאחר מכן. ניתוח שלאחר המוות שבוצע בגופתה של סטלה גילה כי בגופה היו אברי מין זכריים וכרומוזומי מין זכריים ונקביים גם יחד. תופעה זו ידועה כמוזאיסיזם (או מוזאיקה) והיא מתועדת בספרות הרפואית.

העולם כולו הוכה בתדהמה. הילדה סטרייק, שהפסידה לסטלה במשחקי לוס אנג'לס, הייתה מופתעת גם היא - אך בד בבד החלה להעלות רמזים מן העבר. ''היא הייתה שקטה ומעולם לא נשארה (ללון) במלון עם יתר הבנות'', סיפרה, ''היא הייתה מגיעה לאיצטדיון עם מכונית בלוויית המאמן שלה, ומייד לאחר התחרות עוזבת יחד איתו''. אתר אינטרנט קנדי העלה בעקבות זאת את השאלה המתבקשת האם יש להעניק לסטרייק את המדליה שבה זכתה סטלה באותם משחקים.

מתברר כי הדבר אינו פשוט כל כך. ב-‏1990 גילו מדענים כי גן בשם SRY, היושב על כרומוזום Y, הוא האחראי להיווצרות עובר ממין זכר. לקראת המשחקים האולימייפם בברצלונה ב-‏1992 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי שהבדיקות הרפואיות שיבוצעו למשתתפים יכללו מעתה גם בדיקה לגילוי נוכחות גן SRY. אבל גנטיקאים הזהירו כי גם הליך זה אינו מספק, משום שבכל מידגם גנטי מתגלים חריגים לחוקים הכרומוזומליים, כמו נשים עם כרומוזום X וגברים ללא גן SRY. ההתלבטות הארוכה הביאה לכך שלקראת משחקי 2000 בסידני החליט הוועד שלא לבצע עוד בדיקות לגילוי זהותם המינית של המתחרים בנימוק ששום מבחן כזה אינו מספק תשובה מוחלטת. ב-‏17 במאי 2004 קבע הוועד כי כל עוד מינו של אתלט מוכר על ידי החוק והוא יכול להוכיח כי השלים שנתיים של טיפול הורמונלי לאחר שעבר ניתוח לשינוי מין הוא יכול להתחרות גם אם קודם לכן השתייך למין אחר. החלטה זו - שלא הייתה רלוונטית בימי סטלה, משום שניתוחים לשינוי מין כמעט ולא בוצעו אז - תחול החל ממשחקי אתונה, בקיץ הקרוב.

השאלה אם סטלה וולש היתה אישה בעלת חריגות גנטית או גבר בתחפושת היא שאלה שעוד תידון לא מעט. לפי שעה, מכל מקום, לא נשללו ממנה תאריה והמדליות שבהן זכתה כאישה. יתכן שיום אחד יקום מאן דהוא מצאצאי הספורטאיות שהפסידו לה וידרוש להעניק את המדליות ואת השיאים ההם למפסידות.


מקרים נוספים

דורה ראטג'ן, קופצת לגובה מגרמניה שהחלה את חייה כהרמן ראטג'ן, היא אחת הדוגמרות היותר מוקדמות של החלפת מין. ראטג'ן התחרתה במשחקי ברלין 1936 והישגיה בקפיצה לגובה דירגו אותה במקום הרביעי

בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים ידועים עוד מקרים - אם כי מפורסמים פחות - של ספורטאים שהתחרו בשם מין אחד למרות שהיו שייכים למין האחר. הרמן ראטג'ן, קופץ לגובה מגרמניה, התחרה במשחקי 1936 תחת השם הפרטי דורה, וזכה במקום הרביעי.

ב-‏1964 זכו האחיות הסובייטיות תמרה ואירינה פּרֶס בחמש מדליות זהב עבור ארצן. כאשר הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי על עריכת בדיקות לגילוי זהות מינית לקראת משחקי מכסיקו 1968, השתיים פשוט נעלמו. הדבר עורר חשד כבד שהשתיים היו, למעשה, גברים לכל דבר.

אווה קאלובוקובסקה מפולין הייתה האתלטית הראשונה שנכשלה במחני הזהות המינית. גם זה קרה ב-‏1968, ולגביה נקבע כי יש לה ''כרומוזום גברי אחד יותר מדי''. המזרח גרמנייה היידי קריגר הולעטה בכמות כה גדולה של סטרואידים אנאבוליים שלא היה ניתן לקבוע כלל את מינה. ב-‏1997 עברה ניתוח לשינוי מין, שינתה את שמה לאנדריאס קרוגר ונישא/ה לאישה.

באליפות העולם ברכיבה על אופני הרים לנשים השתתפה ב-‏2002 אישה בשל מישל דומארסק, שקודם לכן הייתה גבר באותו שם (אם כי באיות שונה). העיתונות דיווחה אז כי יותר משלוש מאות מתחרות חתמו על עצומה שדרשה לפסול את השתתפותה. באותה שנה השתתפה מייאן באגר, שנולדה כגבר לכל דבר, באליפות הפתוחה של אוסטרליה בגולף.

המקרה המפורסם ביותר עד 1980 היה, ללא ספק, זה של רנה ריצ'ארדס. האיש שנולד כריצ'ארד ראסקינד שינה את מינו בניתוח והורשה להתחרות באליפות הטניס הפתוחה של ארצות הברית כאישה לכל דבר. מאוחר יותר הפכ/ה ריצ'ארדס למאמנ/ת של כוכבת הטניס מרטינה נווראטילובה.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
השיאים העולמיים שלו וולש   יורם אהרוני   יום ב', 07/11/2005 שעה 23:35   [הצג]   [8 תגובות]
חשבתי שיש מקרה אחר, מפורסם   החברה השמינית   יום ג', 08/11/2005 שעה 12:17   [הצג]
נבכי האתלטיקה הנשית בעדין סטלה וולש   אורי גולדבורט   יום ג', 15/11/2005 שעה 16:40   [הצג]   [7 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©