מחומות ירושלים לאוצרות בגדד
יום ד', 26/10/2005 שעה 0:29
בשנות החמישים פרסם הסופר הדתי חיים אליאב את סדרת ספרי ''ילדי העיר העתיקה''. שלושת גיבוריה של הסדרה, יחד עם כמה מחבריהם, היוו את חוד החנית של הנוער הישראלי באותה תקופה. הם הגנו על הרובע היהודי, נמלטו משבי הלגיון הערבי, נלחמו במסתננים, ביצעו משימות מודיעיניות, לכדו מרגלים, סיכלו פיגועים ואפילו יצאו למדינה עויינת שאינה גובלת בישראל. סדרה זו, שעדיין ניתן להשיגה במצב טוב, זכתה בזמנו להצלחה מסחרית ניכרת, אך בשנים האחרונות דומה כי כמעט נשכחה מלב. הנה, אפוא, סקירה על הסדרה, עלילותיה והמסרים שהעבירה לקוראיה










אם מישהו יזכור את חיים אליאב יום אחד כאחד הפופולריים בסופרי הילדים בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, יהיה זה בוודאות בגלל ''ילדי העיר העתיקה''. בשנת 1952 פרסם אליאב, אז בן 29, את ספרו הראשון, ''עלילות ילדי העיר העתיקה'', המספר על עמידתם של ילדי הרובע היהודי בירושלים הנצורה. הספר זכה להצלחה ניכרת, מה שהביא לששה ספרים נוספים באותה סדרה.

הספר הראשון בסדרה. עטיפה סטנדרטית, המהווה מאפיין חזותי בולט של הסדרה כולה

את המאמר הזה התחלתי לכתוב לאחר פרסומו של מאמר אחר, ''הקרב על הרובע: גירסת הילדים''. מאמר זה, שעסק אף הוא בילדים המגנים על הרובע היהודי, היה, למעשה, מעין הוצאה מהנפטלין של הספר ''שועלים בחֳרבות'' שיצא לאור ב-‏1968. אבל ''ילדי העיר העתיקה'', אם להיות כנים, היה הטקסט הראשון שחיבר אותי בילדותי אל אותם ימים קשים בירושלים בתקופת מלחמת העצמאות. זאת, כמובן, אם לא מביאים בחשבון את הפולקלור המשפחתי העובר מדור לדור ומספר על כמה מקרובי שהתגוררו בסביבה, לחמו להגנתה ואף שרדו תלאות אחרות שלא זה הזמן ולא כאן המקום לספר עליהם.

אליאב לחם אף הוא במלחמת העצמאות. הוא נולד בירושלים ב-‏1923 כחיים אילוֵצקי, סיים את בית הספר היסודי (או ''עממי'', כפי שנקרא המוסד הזה באותם ימים) בפתח תקוה ולאחר מכן למד בגימנסיה ''הרצליה'' בתל אביב. הוא השתתף בקרבות במלחמה ולאחר שחרורו עבד כמורה, ומאוחר יותר במשרד ליחסי ציבור. ב-‏1952, כאמור, יצא לאור פרי ביכורי כתיבתו, הספר שבישר את בואה של הסדרה כולה. הסדרה עצמה, על אף הצלחתה היחסית, לא זכתה להתייחסות רבה בכתובים. אלי אשד, המתעד את תולדות הספרות העממית בישראל, ייחד לה שתי פסקאות בלבד בספרו ''מטרזן עד זבנג''. דומני, אם כן, שזהו המאמר הראשון העוסק בה בפרוטרוט.

הסדרה ''ילדי העיר העתיקה'' מתבססת, למעשה, על שלושה נערים: האחים נסים ורפאל בן-יעקב (שם משפחתם נזכר לראשונה רק בספר החמישי בסדרה, ועד אז הם מוכרים לקוראים בשמם הפרטי בלבד) וידידם מנוער אלחנן (ששם משפחתו אינו מוזכר כלל). מאוחר יותר מצטרפים אל החבורה גם עודדה ונדב, אך שניים אלה, כפי שמצוין בספרים המאוחרים יותר, הם ילידי תל אביב. ולכן, על אף שהם שותפים מלאים של ''ילדי העיר העתיקה'' המקוריים בעלילות ובהרפתקאות שונות, הם אינם חולקים את השיח המיוחד ואת הידע הרב בדרכי הערבים כפי שהדבר הוא לגבי אלחנן, נסים ורפאל. למעשה, בשלב מסוים הופכת החבורה למעין סיירת הרפתקנית החוצה שוב ושוב את קווי הגבול השונים של ישראל ומבצעת משימות בעורף המדינות הערביות. ככל שנמשכת הסדרה גם העלילות בה הופכות לארוכות ולמורכבות יותר. לשם המחשה, הספר הראשון מחזיק 67 עמודים, והאחרון – 190 עמודים.

למרבה ההפתעה, ניתן עדיין למצוא את ''ילדי העיר העתיקה'' בחנויות הספרים המשומשים במצב טוב למבדי. חלק גדול מהם מצויים שם כשהם עטופים בעטיפות הנייר האופייניות והמוכרות שלהן: שלושה רבעים עליונים המראים נער חבוש כובע על רקע הפירצה שנבקעה בחומת העיר העתיקה, כשברקע בולט מיתחם מגדל דוד; ורבע תחתון בו נכתב שמו המלא של הספר באותיות שחורות על גבי רקע של פסים דקים בצעי לבן ואדום בהיר.



הספר הראשון


הספר הראשון בסדרה, ''עלילות ילדי העיר העתיקה'' (1952), מציג בפנינו את בני החבורה. למעשה, היא נולדה כמעט באורח מקרי. אלחנן, יליד העיר העתיקה, יצא לבקר כמה מקרוביו בעיר החדשה ו''בבקשו לשוב אל עירו, מצא את כל הדרכים חסומות. האויב השלים בינתיים את המצור על הרובע היהודי. אין יוצא ואין בא''. אלחנן נחוש בדעתו לשוב לרובע היהודי ולהשתתף במאמץ ההגנה עליו. בעודו מבקש דרך להסתנן אל מעבר לחומה, הוא פוגש בנסים ורפאל, רעיו ושכניו מילדות. בפי השניים יש סיפור דומה: הם ירדו תל אביבה, ומשחזרו נתקלו במצור שהושם על העיר העתיקה. קרובים ומכרים בירושלים החדשה אין להם, ולפיכך ''זה יומיים אנו מתגוללים ברחובות, ואנו רוצים לשוב הביתה''. השלושה מחליטים, אפוא, לטכס עצה יחד. הרעיון הבסיסי פשוט למדי: להשיג סולם, לטפס בעזרתו על החומה ולעברה.

השלושה יוצאים בלילה בדרך המובילה אל הר ציון. בדרך הם פוגשים ביעקב, מפקד מחלקה בעיר העתיקה (שמאוחר יותר מתברר כי הוא בן 17 בלבד) שחזר מחופשה קצרה וכמותם, מצא את הדרכים חסומות. החבורה נתקלת במטח יריות ומגלה שהחומה שמורה היטב. הם מחליטים להתפצל לזוגות ולחפש סולם באורך מתאים. יעקב ורפאל פונים לחצרות המנזרים שבסביבה ואילו נסים ואלחנן יוצאים לחפש באזור כפר השילוח (סילואן) והר הזיתים. התוכנית היא להיפגש באותו מקום – תחת עץ הממוקם לא הרחק משער ציון – מחצית השעה לאחר מכן.

רפאל מנסה להשתחרר מחבורת חוטפיו. לאחר שנמלט, הסתתר בקבר דוד עד שאותר על ידי נסים

אבל כאן מתחילות התקלות. רפאל נכנס בגפו למחסן בכנסיה הגרמנית הסמוכה לקבר דוד, אך מותקף באלימות ונשבה בידי כנופיה ערבית. יעקב מצליח איכשהו להימלט מהמקום ונאלץ לחזור למקום המפגש בלא שיידע מה עלה בגורל רפאל. הוא פוגש בנסים ובאלחנן, שאיכשהו השיגו סולם ארוך וכבד. החבורה מחליטה לדחות את החדירה לעיר העתיקה עד שיאותר רפאל.

בינתיים, מצליח רפאל להשתחרר מכבליו ולהימלט מהמרתף בו נאסר. הוא מחליט להסתתר בקבר דוד, וכמעט מתגלה שם על ידי שניים מחברי הכנופיה. בעודו מסתתר, הוא שומע אותם דנים בתוכנית שגיבשו שוטר אנגלי לשער וקצין גרמני לשעבר להניח לתגבורת היהודית לעבור את המנזר ואז להתקיפם מאחור וללכוד את היהודים בין המנזר לבין החומה, שממנה תומטר אש על ידי חיילי הלגיון. רפאל אינו יכול לצאת ממקומו והוא שוכב ליד הקבר, פצוע חולה, לעתים אף מאבד את הכרתו.

החיפושים אחרי רפאל נמשכים. יעקב ונסים מגלים במנזר את הכנופיה ואף שומעים את תוכניותיה, אך במהלך מנוסה מאבדים את הקשר עם אלחנן. הם מחליטים שלא להסתכן בגילוי על ידי הערבים וחוצים חזרה את הקווים לירושלים החדשה. הם אינן מוצאים שם סימן וזכר לאלחנן ולרפאל, אך מגלים כי ממש באותו לילה מתכוון כוח יהודי לפרוץ אל תוך העיר העתיקה ומעדכנים את המפקד בתוכניות הערבים להתקיפו מאחור. נסים, חסר סבלנות ולהוט למצוא את אחיו וחברו, מחליט לצאת בעצמו חזרה לעיר העתיקה, אלא שהוא נשבה על ידי אותה כנופיה ששבתה מוקדם יותר את אחיו ונחשד על ידה כמרגל. אבל שעות ספורות לאחר מכן הוא ניצל על ידי הכוח היהודי הפושט על המנזר ומטהר אותו – כוח שיעקב הוא מורה הדרך שלו. נסים מצטרף אל חוליה המחפשת אחרי שרידים של הכנופיה המבנים הסמוכים; וכך, כשהוא שומע אנחה חלושה מאחורי קבר דוד, הוא מצליח סוף סוף למצוא את אחיו. זמן קצר לאחר מכן מבקיעה יחידת ''הפורצים'' את דרכה לפוצץ את חומת העיר ולחדור פנימה. יעקב מתבקש לשמש כמורה דרך לחבלנים, אך נהרג בהתפוצצות המטען. כאשר נכנס נסים לעיר העתיקה, הוא פוגש שם את אלחנן, שהצליח איכשהו לחדור פנימה בכוחות עצמו.



הספר השני


בספר השני, ''ילדי העיר העתיקה במצור'' (1953), קיים דמיון עלילתי רב לזה של ''שועלים בחרבות''. חלק מהרווים העלילתיים מתוארים באורח כמעט זהה. למשל, המקרה של נסים, היוצא להביא סיר מלא מזון לעמדה שבחצר ישיבת פורת יוסף אך אינו מודע לכך שבינתיים נכבשה על ידי האויב ונמלט בעור שיניו מכדורי הערבים. נסים, מכל מקום, מתבקש על ידי המפקד לעבור שוב לעיר החדשה ולהביא משם סוללות חדשות כדי שניתן יהיה לחדש את הקשר האלחוטי עם העורף. אלא שנסים נפצע בהתפוצצות רימון יד והתפקיד הנועז מוטל על אלחנן. נסים, שאינו מוותר, מודיע שינסה אף הוא לעבור וקובע נקודת מפגש עם אלחנן. אלחנן מצליח לעבור את החומה בעזרת חבל ארוך. נסים, שאינו מוותר על השתתפות במאמץ למרות פצעיו, מדמם קשות וכמעט מתמוטט מאפיסת כוחות. איכשהו הוא מצליח למצוא מקלט בבית חולים השוכן באחד ממנזרי הרובע המוסלמי.

אלא שנסים ההוזה פולט משנתו כמה מלים בעברית, ונזירה ששמה לב לכך מפנה אליו את תשומת ליבו של מפקד האזור הערבי. נסים, בפרץ של תושייה, מציג עצמו בפניו כמתנדב שהגיע מסוריה להתגייס למאמץ המלחמתי נגד היהודים והוא מחפש את אחיו הנעדר. השם שהוא מדביק ל''אחיו'' הוא שם של ערבי שנהרג בקרבות ושזוהה על פי התעודות שהיו עליו. למרות זאת, המפקד חושד בו ומורה להביאו לחקירה מעמיקה יותר. אבל אז מופגז הבניין על ידי היהודים ונסים מצליח לחמוק בין ההריסות. אלא שערבי שהכיר בנעוריו מזהה אותו, מזעיק עוברים ושבים ומצליח ללכדו. קצין מהלגיון הערבי מציל אותו ממעשה לינץ' נורא ומעבירו לחקירה. לבסוף, תחת עינויים קשים, מתוודה נסים על יהדותו.

באותו זמן מצליח אלחנן לחמוק מכוח ערבי סמוך לשער האריות ותחת אש יהודית מצליח לעבור בשלום את הקווים. שם הוא מגלה לחרדתו שנסים איננו, שבעיר החדשה אין כוחות סיוע מספיקים ושהתגבורת שיצאה מתל אביב בוששה לבוא. מודאג, הוא נוטל עימו סוללות ותחמושת ויצא לעיר העתיקה ברגל. הוא מוצא רובע דומם באופן מטריד ומייד לאחר מכן נשבה על ידי לגיונרים. הוא מובא אל הרחבה הגדולה שליד שער ציון ושם, כשהוא פוגש את כל שרידי הרובע, הוא מבין סוף סוף שהמגינים האמיצים נכנעו. יחד עם יתר אנשי הרובע הוא מועבר לכלא ה''קישלה''. שם הוא מתאחד סוף סוף עם נסים, שהועבר על ידי שוביו לאתר הכניעה. הספר מסתיים כאשר שני הרעים צופים, יחד עם מפקדם לשעבר, בירדנים המוצצים את שרידי הבניינים ברובע היהודי ומתבשרים שבקרוב יועברו למחנה שבויים.

תחת הפגזה מנסה נסים הפצוע להימלט מהמנזר בו מצא מקלט. בסופו של דבר נלכד במרדף והושלך למעצר



הספר השלישי


בספר השלישי, ''ילדי העיר העתיקה בשבי הלגיון'' (1954), מספר על ניסיונות הבריחה החוזרים ונשנים של נסים ורפאל. השניים אינם מסתירים מיתר השבויים את כוונותיהם, מה שמעורר עליהם תרעומת כמעט כללית בטענה שבריחתם תביא להחמרת היחס כלפי השבויים כולם. נסים עושה ניסיון ראשון כבר במהלך העלייה לאוטובוסים שיעבירו את השבויים אל מנה הקבע שלהם, אך נלכד מייד. אלחנן מנסה לעשות זאת במהלך חניית רענון של האוטובוסים, לא הרחק מים המלח.

בריחתו של אלחנן היא אמנם ספונטנית (וככזו, גם אינה מגובה בציוד המתאים ואף לא במזון ובשתייה), אבל גיבורה מצליח ''למשוך'' אותה ימים ארוכים. הוא נמלט אל נחל כרית (ואדי קלט) ומוצא את דרכו אל אחד המנזרים שבחגווי הסלע שם. אלחנן מתוודה על זהותו בפני הנזיר, אך הלה חושד בו שהוא מרגל. הנזיר אף מאיים להסגירו לחיילי הלגיון אם אלחנן לא יתנצר. אלחנן מבין כי אין לו ברירה אלא לעזוב את המקום, ובבקשו לוודא שהנזיר לא ילשין על הימצאותו בסביבה, הוא כובל אותו ומסתירו במערת קבורה ישנה, בחברת מאות שלדים וגולגלות. אלא שזמן מה לאחר מכן, בעודו ישן מתחת לעץ בודד, הוא נלכד על ידי החיילים. מתברר כי הנזיר הכבול התגלה מייד לאחר עזיבת אלחנן והזעיק את החיילים למרדף. אלחנן השבוי מועבר לבית הכלא המרכזי בעמאן ושם נחקר קשות. לאחר מכן הוא מושלך לתא שרוב האסירים בו פליליים ושם הוא סופג איומים והשפלות בזה אחר זה. זמן מה לאחר מכן הוא מועבר למחנה השבויים. אלחנן מגיע אל המחנה בדיוק בשעה ששומריו מצליחים לשבות שבוי אחר שנמלט מהמקום. עד מהרה מתברר לו כי הנמלט אינו אלא...חברו נסים.

לאחר כישלון הבריחות הללו מחליטים השניים להפסיק את הניסיונות ולהשתלב בחיי היומיום במחנה. אלא שאז מופיע במקום רפאל (שבסוף הספר הראשון עדיין מחלים מפצעיו בעיר החדשה), כשהוא מחופש לנהג העובד בקו ירושלים-עמאן ומשרת את סגל המחנה. השניים מתלבטים בינם לבין עצמם אם להיענות להפצרות רפאל להסדיר את בריחתם, אך תקרית ירי שבמלכה הורג אחד השומרים שבוי יהודי בהתקפת אמוק מכריעה את דעתם לטובת האופציה החדשה שנקרתה בדרכם. ההזדמנות נקרית על דרכם שעה שהם מבלים בעבודות חוץ בביתו של קצין בריטי בכיר. רפאל, המחופש לנהג מכונית מסחרית, מבקש מהם לסייע בדחיפת מכוניתו כדי להתניעה. השניים דוחפים, ולאחר העיקול הסמוך מזנקים פנימה ודוהרים במהירות מטורפת. אלא שהמהירות המסחררת גורמת לרפאל לאבד שליטה על הרכב והמכונית מתהפכת ומתדרדרת במדרון שלצד הדרך. השלושה נפצעים ומאבדים את הכרתם. כך הם נמצאים על ידי השוטרים וחיילי הלגיון ולאחר מכן מועברים להחלמה בבית חולים, מרצים עונש מאסר בכלא ומוחזרים למחנה השבויים. שם הם מתבשרים כי הושג הסכם על החלפת שבויים. עוד באותו לילה מוחזרים כל השבויים לירושלים הישראלית.

אחת הביקורות שנמתחו בזמנו על סדרות מסוגן של ''ילדי העיר העתיקה'' נוגעת ברדידות העלילתית ובכך שהסופר אינו טורח להתעכב על המאפיינים של דמויות המפתח בה. אבל דווקא מהספרים שתוארו עד כה עולים מאפיינים ברורים של הדמויות. אלחנן הוא נער מעמיק, יסודי, אך מהיר תגובה. רפאל הוא מנהיג שקט. נסים, התזזיתי שבין השלושה, נע בספר הראשון בין תחושות עמוקות של פחדנות לתעוזה אך עד מהרה מתגלה כאמיץ במיוחד וכמי שאינו חושש לבצע מעשים בלהט הרגע. נכון הוא שאין לדמויות אלה יתר עומק בהשוואה לספרים אחרים שפרסמו מבחרים בני דור תש''ח, אבל ברור כי הדגש כן הוא על העלילה ועל המסרים הפטריוטיים הנובעים ממנה יותר מאשר על אישיותם של האינדיבידואלים הפועלים במסגרתה. אלי אשד כתב על כך כי ''הסדרה הייתה אהובה על ילדים, אך מחנכים הזהירו והוזהרו מפניה''.



הספר הרביעי


אם שלושת הספרים הראשונים בסדרה עסקו בעלילות החבורה בימי מלחמת העצמאות ובספיחיה של מלחמה זו, הרי שלאחר סיומה נוצר צורך לחדש מעט את הרקע שעליו מתרחשים הסיפורים. כמו בספרי חסמבה (שם מתרחשות שתי העלילות הראשונות בתקופת המנדט הבריטי ואילו לאחר מכן יוצאים ילדי החבורה לסייע לגורמים שונים ומשונים בביטחון, בהתיישבות ובמודיעין), מקבלים על עצמם גם ילדי העיר העתיקה לבצע פעולות שונות להגנת ההתיישבויות הבודדות באזורי הספר. מאפיין זה ישוב ויופיע גם במהלך הספרים הבאים בסדרה. ''ילדי העיר העתיקה ומלחמתם במסתננים'' (1955), הספר הרביעי בסדרה, הוא גם הספר הראשון בו מצטרפים אל השלישייה עודדה ונדב, חברי פלוגת הגדנ''ע אליה משתייכים השלושה.

מוקד האירועים הוא היישוב הקטן רמת המכתש. יישוב זה מתנסה במתקפות חוזרות ונשנות מצד מסתננים החוצים את הגבול ושבים על עקבותיהם מייד בתום ההתקפה. מזכיר המקום חושד באבו עלי, ערבי המתגורר בסמוך ומבקר ביישוב כדי לקבל שם טיפול רפואי, שהוא מספק מידע מודיעיני לכנופיות המסתננים. לאחר אחת ההתקפות הללו נוחתת צרה חדשה על ראש התושבים: עודדה ונדב, חברי פלוגת גדנ''ע המתאמנת בסביבה ומסייעת בעבודות המשק, תועים בדרכם, חודרים לשטח ירדני ונשבים על ידי חיילי הלגיון. הם נחקרים בחשד לריגול ולאחר מכן מועברים למעצר בבית לחם.

אלחנן, שנסיון הבריחה שלו נכשל, מובל מהכלא בעמאן אל מחנה השבויים. למזלו, הוא הגיע למקום בדיוק כאשר הושג הסכם מדיני על החזרתם לישראל

אלחנן, המשמש כמפקד פלוגת הגדנ''ע, מפקד על החיפושים אחר השניים. אלא שחיפושים אלה מעלים חרס ונסים מעלה את הרעיון להסתנן, בחברת אחיו רפאל, אל מעבר לקוי הגבול ולחפש שם את הנעדרים. בינתיים, מגיעה הידיעה כי אבו עלי נראה צועד לעבר הגבול. השניים עוקבים אחריו עד מפקדת הלגיון בבית לחם וכך נוכחים כי הלז הוא אכן סוכן מודיעין של האויב. בבית לחם הם נפרדים: נסים הולך למצוא מקום ללון בו ורפאל ממשיך במעקב. רפאל מצליח לקלוט שיחה בה מתכננים מפקד המסתננים ואבו עלי את השמדתה של רמת המכתש. על אבו עלי מוטל לכונן בסיס למתנחלים לא הרחק מן היישוב, לתכנן את לוח הזמנים להתקפה ובמקביל להפיץ שמועות על התפוררות ארגוני המסתננים, מה שאמור להשליט שאננות וחוסר זהירות בקרב המתיישבים. אבו עלי גם מתבקש לזהות את שני השבויים החדשים הכלואים במפקדה – נדב ועודדה – אך אינו מצליח בכך. רפאל, העוקב אחר המתרחש, מגלה כך את מקום הימצאם של השניים ומחליט לשחררם.

את השחרור מבצע רפאל בעזרת פח דלק. הוא מנצל את העובדה שאין סורגים על חלון התא בו עצורים עודדה ונדב ומצית את תריס התא. את ההצתה מבצע רפאל תוך שהוא מביים דליקה ומזעיק את כל החיילים לעזור בכיבוייה. במהומה שנוצרת נמלטים עודדה ונדב מהתא הבוער ויחד עם רפאל יוצאים אל מחוץ לעיר. רפאל נוטש את השניים בנקודה מסוימת וחוזר לבית לחם כדי לבדוק היכן אחיו. הוא מוצא פתק שהשאיר לו נסים, ובו הוא מודיעו כי החליט ללכת בכיוון בריכות שלמה וכי יפגשו שם.

מה שרפאל אינו יודע הוא שבמהלך מסעו הבחין נסים בלא אחר מאשר אבו עלי, כשהוא עושה את אותה דרך עצמה. אבו עלי חוצה את הגבול לישראל, מגיע למחנה הסוללים בכביש כורנוב-סדום וטוען שאיבד שם את דרכו. נסים מגיע זמן מה אחריו וטוען כי אבו עלי הוא מרגל המתגורר סמוך לרמת המכתש. שליח יוצא לרמת המכתש לברר את האמת, וכך נודע לאלחנן ולחבריו היכן נסים. אלא שכאשר מגיע הכוח שיוצא מרמת המכתש מתברר להם כי אבו עלי הצליח להימלט ממעצרו. נסים מעלה את ההשערה כי אבו עלי החליט לחזור לבית לחם ומתנדב להוביל את הכוח לכיוון הנקודה בו נוהג אבו עלי לחצות את הגבול.

בדרך אל הגבול מבחינים הישראלים בשלוש דמויות המתקרבות לכיוונם. מתברר כי אלה הם רפאל, עודדה ונדב. אלא שברגע שהללו מזדהים נפתחת אש מהמארב אל עבר הכוח. המתקיפים מקיפים את הכוח הקטן מכל עבריו. נדב נפצע קשה מקליע וחבריו מטפלים בו בשדה. על סף הייאוש, ושכנראה שהניצחון הערבי אינו מוטל בספק, מגיעה תגבורת בראשות מוכתר רמת המכתש ומכריעה את הקרב לטובת הישראלים. זמן מה לאחר מכן הם מתבשרים על תקרית נוספת, בה מחסל כוח צה''ל חוליה של שלושה מסתננים. אחד ההרוגים הם מיודענו אבו עלי.



הספר החמישי


בספר החמישי, ''ילדי העיר העתיקה מטביעים ספינה'' (1956), מתחבר הסופר אל מיתוס התעוזה הימית של המדינה הצעירה. במהלך מלחמת העצמאות נפוצו לא מעט סיפורים על מעשי חבלה שביצעו אנשי הפלי''ם בספינות שהעבירו נשק ותחמושת לידי האויב. עלילת ספר זה מתחילה אף היא בגבולות ישראל ובמזרח התיכון, אך עד מהרה חורגת למדינות אחרות.

העלילה נפתחת בפיגוע באוטובוס במעלה העקרבים, אירוע שבשעתו עורר זעזוע עצום בעולם. נסים ורפאל, הנוסעים בו, נמלטים על נפשם, נעים צפונה בנגב השומם ומגיעים בשוגג לאיזור עזה. שם הם נאלצים להתחפש כערבים, מוצאים עבודה במסעדתו של מקומי חביב בשם עזיז ויחד עם מחוסרי הבית האחרים ששוהים ברצועה באותה תקופה (רמז ברור לנהירת הפליטים הפלסטיניים אליה בשנים 1948/9) הם לנים בגנים ציבוריים ובפתחי בתים. יום אחד מציעים להם שני אורחים קבועים במסעדה לעבוד עימם על ספינה בשם ''הכדיב'', העוגנת בנמל עזה. נסים שומע שיחה של השניים – עבדול ראזק ו''הטוויל'' - בה הם מדברים על פעולת חבלה בספינה ישראלי. נסים ורפאל, הנחושים לטרפד את הפעולה, מחליטים להתקרב למתכנניה ולהתחזות כמתגייסים לשרותם.

לילה לבן בשדות בית לחם. רפאל מצית את בניין המפקדה וממלט את נדב ועודדה משביים

אלא שעליהם להודיע על הפעולה המתוכננת גם לשלטונות הביטחון של ישראל. לפיכך, מורה רפאל לנסים להצטרף אל אחת משיירות המסתננים, לעזבה מייד לאחר שתחצה את גבול ישראל וליצור קשר עם שירותי הביטחון – בעוד שהוא עצמו יצטרף לצוות ה''כדיב''. נסים יוצא בשיירות המסתננים, אך זו נקלעת לקרב עם כוחות צה''ל ונסים נפצע ונשבה על ידי המנצחים. הוא נפגש עם קצין המודיעין האזורי, סרן קרני, ומספר לו על התוכנית שאותה מנסים הוא ורפאל לסכל. לאחר מכן, מתאחד נסים עם אלחנן, עודדה ונדב והארבעה משתלבים בתוכניתו של סרן קרני לטרפד את פעולת שני הספנים.

קרני מורה לנסים לחזור לעזה ולהצטרף לאחיו על סיפון ה''כדיב''. הוא מצוות אליו גם סוכן שכינויו יאליקופטר. השניים חוזרים יחדיו לרצועה ונסים מצטרף לרפאל. שם מתברר לו, מפי אחיו, כי תוכניתם של שני הספנים היא לפוצץ ספינות מלחמה ישראליות. עד מהרה מתברר גם כי למשימה זו, שתתבצע בנמל פיראוס שביוון, מתכוונים השניים (שנשכרו לשם כך על ידי גורמים אחרים) לשגר את נסים ורפאל. הם מעבירים את המידע ליאליקופטר והלה מורה להם לחבל בספינה ולסכל את הפלגתה עד שיצליח הוא עצמו לעבור את הגבול ולדווח על כך לקרני. השניים עושים כמצווה עליהם ומצליחים לעכב את הפלגת הספינה ביממה תמימה. אפס, זו מרימה עוגנת עוד לפני שמצליח יאליקופטר לשוב עזתה. בנסותו לשוב על עקבותיו הוא נתפס, נאסר בחשד לריגול ועקבותיו אובדים.

קרני, המודאג בשל היעדרו של יאליקופטר, מעלה את אלחנן, עודדה ונדב על ספינת מלחמה ישראלית, עולה עליה בעצמו ומפליג עימם לפיראוס. שם יוצרת החבורה קשר עם נסים ורפאל, המשרים עדיין על ה''כדיב'' שעוגנת בסמוך. בשעה שלוש לפנות בוקר נשמע פיצוץ עז: ה''כדיב'' שוקעת אל מצולות הים. נסים ורפאל הערימו על עבדול ראזק ועל ''הטוויל'' ואת הפצצות שקיבלו כדי להטמין בספינת המלחמה הצפינו ב''כדיב'' עצמה. בשעת הפיצוץ דואגים, כמובן, נסים ורפאל להיות על סיפון הספינה הישראלית, כך ששוב בא הכל על מקומו בשלום.



הספר השישי


עלילת הספר השישי, ''ילדי העיר העתיקה בעקבות המרגלים'' (1957), מתרחשת דווקא בצפון הארץ. היא נפתחת במעקב שמנהלים אלחנן, נסים ונדב אחר חוליה של מסתננים. במהלך המעקב הם מגלים בין הסוף שליד ימת החולה (שעדיין לא יובשה אז...) סירה קלה, שבורה למחצה, ובה כלי נשק ומסמכים שונים. המעקב מוביל אותם אל הבית האדום, בניין ישן לחוף הכינרת שהיה שומם זמן רב אך התאכלס לאחרונה באנשים שטענו שמאסו בשהות בבדוני העולים החדשים. לא הרחק משם, בהר האושר, שוכן המנזר האיטלקי. אחד מעובדיו, יהודי בשם שמעון בנבנישתי, נורה לילה אחד באורח מסתורי ולכאורה ללא כל סיבה נראית לעין. קצין משטרה מזהה את ראש המתנקשים כחסן זרנוקא (המכונה ''חסן השחור''), איש שבט ערב אשמאלנה, ששימש כראש כנופיה במלחמת העצמאות ולימים הפך למרכזה של רשת ריגול הפועלת בבית האדום. קצין הביטחון האזורי (המקביל לראש מרחב בשב''כ בימינו), אבניאל, מגייס את בנבנישתי לשרותו. הוא מטיל עליו ליצור קשר עם חבורת המרגלים ולחדור אליהם בכיסוי של משתף פעולה. באמצעות סוכן אחר של אבניאל ובתיווכו של ראש שבט ערב אשמאלנה, יוצר בנבנישתי קשר עם חסן השחור ומליח להתקבל אל חבורתו. הלה דווקא זקוק למשת''פ יהודי שיוכל לנוע באופן חופשי ממקום למקום ולמלא משימות שונות.

בינתיים, עוקבים נסים ואלחנן אחר חוליה חשודה המתנהלת לאורך הירדן. הם מגלים כי אחד מאנשי החוליה נשלח ליצור קשר עם חסן השחור ועם בנבנישתי ה''משת''פ''. הם עוקבים אחריו, משתלטים עליו ונוטלים ממנו את מסמכיו ואת נשקו. לאחר מכן הןם עוקבים אחר חבריו עד לבית האדום. שם הם גם נתקלים לראשונה בבנבנישתי, שובים אותו ומתקשים להאמין לסיפורו בדבר היותו סוכן שב''כ. מאוחר יותר שומע נסים, האורב ליד הבית האדום, שיחה בה מתבהר לו כי אנשי רשת הריגול חושדים בבנבנישתי שהוא משמש כסוכן כפול. גילוי זה מונע מבנבנישתי לשוב לבית האדום כדי למלא משימה חשובה: גילוי הקוד המשמש לתקשורת האלחוטית בין מרכז הריגול לבין מפעילי הרשות בצידה הסורי של הכינרת. אבניאל מחליט להסתכן, מפקיד בידי בנבנישתי את תוכנית הגנת האזור כולו (כלומר, סוד צבאי אמיתי) ומורה לו להעבירו לידי המרגלים. כך מבקש אבניאל להשיב את אמונם של חסן השחור וחבריו בסוכנו החדש.

הקולות של פיראוס. עבדול ראזק והטוויל מדריכים את נסים ורפאל בהפעלת חומר הנפץ. השניים נפלו קורבן לתוכניתם שלהם כשהחדירו האחים פצצה רבת עוצמה אל תוכך הספינה העזתית

מפי אחד המרגלים נודע לאבניאל כי באותו ערב תיערך בבית האדום פגישה של הסוכנים מכל רחבי הארץ. הוא רואה בכך הזדמנות מצוינת ללכוד את כל הרשת ומזעיק יחידות צבאיות לעזרתו. אותה שעה, מצליח בנבנישתי לקנות שוב את אמון המרגלים בהעבירו להם תוכנית ביצורים המתגלה מייד כאותנטית. הוא גם מצליח להשיג מהם את המפתח לצופן השידור ודואג להעבירו מייד לאבניאל. זה, מצידו, מפענח מעתה והלאה את שידורי האויב. במקביל, מטילים כוחות צה''ל מצור על הבית האדום ומתבשרים כי כוח סורי עומד לצאת להגיש עזרה לנצורים. מארב המוטמן לכוח זה באזור הגבול מתגלה כמוצלח ומסתיים במנוסה של הסורים חזרה לבסיסם. בצר להם, משגרים הסורים שתי סירות מהירות כדי לאסוף בהן את הנצורים, להעבירם למטוס ימי קטן ולמלטם משטחי ישראל. אלא שהשידור נקלט על ידי אבניאל, המזעיק את חיל האוויר. הפרשה מסתיימת בקרב אווירי בו מפילים שני מטוסי סילון ישראליים את המטוס הימי הסורי. המרגלים (וגם טייסי המטוס הימי) נלכדים בסירותיהם על ידי צה''ל ומובלים לשבי.



הספר השביעי


הספר השביעי, ''ילדי העיר העתיקה והמטמון מבגדד'', הוא הארוך שבספרי הסדרה וכנראה גם המורכב בהם. העלילה כוללת מרכיבים חברתיים ברורים, כמו תיאור חייהם של העולים מארצות ערב ויחסיהם הבעייתיים עם הגורמים הישראליים הרשמיים שנועדו לסייע בקליטתם. בספר זה החבורה אינה נזעקת לפתור בעיה ביטחונית לאומית או אזורית, אלא מתגייסת לסייע למימוש גחמה מסוכנת של נער עולה.

הנער הוא עובדיה עולמי, בנו של סוחר עשיר מעיראק שנושל בארצו מנכסיו ועלה ארצה עם משפחתו כשהוא עני מרוד. האב מת בארץ זמן קצר לאחר עליית המשפחה ומייד לאחר מכן נעלם עובדיה כאילו בלעה אותו האדמה. חבריו משוכנעים שיצא לעיראק כדי למצוא אוצר חבוי שאותו נהג להזכיר מדי פעם. חבריו אלה גם משוכנעים כי אוצר כזה לא היה ולא נברא אלא בדמיונו של הנער בלבד.

ילדי העיר העתיקה משמשים כמדריכי הגדנ''ע של הנערים העולים. דואגים, הם יוצאים בעקבות עובדיה, מאתרים אותו סמוך לירדן כשהוא לבוש כערבי ונתקלים בסירוב תקיף מצידו לחזור על עקבותיו. אלחנן, נסים ורפאל הולכים אחריו אל מעבר לנהר, בואכה רמת הגולן הסורית. לאחר שהם ניצלים ממוות בשדה קרב בין סיור ישראלי לכוח סורי, הם נוכחים שאלחנן נעדר. נסים ורפאל מחליטים להמשיך עם עובדיה הסרבן במסעו לבגדד. אלחנן, לעומת זאת, מוצא את דרכו חזרה לראש פינה וסופג האשמות מצד אם עובדיה כי הוא, יחד עם מדריכי הגדנ''ע האחרים, אשם בצרות שניחתו על ראשה.

נסים, רפאל ועובדיה מצליחים להגיע לדמשק, שם הם חוברים לחבורת נהגי משאיות שהכירו את אביו של עובדיה והגו לו הערכה רבה. עובדיה מצליח לשכנעם להעביר אותו ואת חבריו בדרך המדבר הארוכה אל הגבול העיראקי. אלא שבאחת מתחנות המכס חושד בהם סוכן ממשלה עיראקי ומאשים אותם בהסתננות למטרות ריגול. הנהגים מנסים להגן עליהם, אך נכשלים בכך והשלושה מועברים למעצר במשטרת בגדד ולאחר מכן לבית הכלא. בניסיון נואש להצילם מספר אחד הנהגים, מוצטפה, לקצין משטרה בכיר כי עובדיה הבטיח לשלם לו שכר טרחה מכספי מטמון החבוי בעיר. בלא לדעת זאת, מתקרב מוצטפה אל האמת. הוא מבטיח לקצין, סמיר שמו, שאם יתיר לנערים להימלט ממאסרם יובילו הללו את השניים אל האוצר; לאחר מכן ייפטרו מהנערים ויחלקו ביניהם את הכסף הרב.

התוכנית יוצאת אל הפועל. בחסות תיגרה מבוימת בחצר הכלא, מצליחים השלושה להימלט דרך מנהרה שעל קיומה מגלה להם סמיר. יחד עם כמה מדודניו המצטרפים אליו בבגדד, מצליח עובדיה לאתר את המטמון הקבור בחצר הבית בו התגוררה משפחתו. אלא שמייד לאחר מכן מאיים עליהם סמיר בנשק טעון ותובע למסור לידיו את האוצר. את תוכניתו של סמיר מסכלים נסים ורפאל, המנטרלים את סמיר מנשקו וכובלים אותו. הם מנסים להימלט בשייט מהיר על פני החידקל דרומה, בואכה בצרה, אבל נקתים בספינות עיראקיות הרודפות אחריהם. מוצטפה, המהווה עתה חלק מהחבורה, מציע להסתיר את סירתם באזור הביצות. את יתרת הדרך לבצרה הם עושים ברכבת. שם עולה החבורה על ספינה שקברניטה מוכר לאחד מדודניו של עובדיה. הקרבניט מסכים לקחתם כאנשי צוות על סיפון ספינתו, ''נצריה''. לאחר מעבר בתעלת סואץ (שהייתה סגורה אז לספינות ישראליות), מגיעה הספינה לחופי ישראל – לא לפני שהיא עוברת בדיקות יסודיות על ידי ספינות מלחמה ישראליות.

יורדי הסירה. נסים ואלחנן מגלים בימת החולה את הסירה השבורה ששימשה כסליק של נשק ומסמכים חשובים לחבורת מרגלים



למען הביטחון הלאומי


שביעיית הספרים שעלילותיהם תוארו כאן תוכננה להיות ארוכה יותר. בסיומו של הספר השביעי מופיעה ההפניה הבאה: ''ויתר קורות גיבורי ספר זה כתובים בסיפור המרתק: נערי המעברה וספינת הנשק''. זה מעניין, משום שככל הנראה ביקש המחבר, חיים אליאב, להעביר את הלפיד מ''ילדי העיר העתיקה'' ל''נערי המעברה'' ולהפכם לחוד החנית של פעילות הנוער העברי האמיץ בשנים הבאות. בהחלט יתכן שעובדיה עולמי האמיץ היה אמור להיות אחד מאותם נערי מעברה אמיצים, אבל מאחר וספר זה לא יצא מעולם לאור, אין בידינו מידע על כך.

השילוב בין חבורת צברים אמיצים לבין עולים חדשים מארצות ערב אינו חריג בספרות הילדים של שנות החמישים והששים. יגאל מוסינזון שילב בכמה הרפתקאות מסחררות של חבורת חסמבה שלו נער מרוקני בשם הנריקו. לא זו בלבד, אלא שלהנריקו זה מוקדשת עלילה המהווה את רוב הספר ''חסמבה והסוד הגדול'' (1956); ואילו בספר ההמשך, ''חסמבה באיזור המסוכן'' (1956), הנריקו אף משמש כמפקדה הזמני של החבורה, על אף שמעולם לא היה חבר בה. הנריקו משתתף גם בספרים ידועים אחרים, כולל בהרפתקאות של חסמבה בתחומי ממלכת ירדן ובמלחמה במרגלים מצריים. על אף קשיי הקליטה הראשוניים שלו והתנגשויותיו התכופות עם בני הקיבוץ שאליו נשלח עם עלותו ממרוקו, מתגלות מעלותיו התרומיות של הנריקו עד מהרה ולאחר מבצע גבורה שלו בו הוא משיג מידע מודיעיני חשוב ומסייע בפיצוץ תותחים מצריים, הוא מצורף (מעשה נדיר כשלעצמו) כמעין בן ברית קבוע של חסמבה. זאת, כמובן, מלבד שילובם של נערים ב''משבצת התימנית'' בחבורה: מנשה התימני בדור הראשון של החבורה (ספרים שיצאו בשנים 1950-1967, אך תיארו גם מאורעות שלפני 1948) ויוסי התימני בדור השני שלה (1967-1992). דמות נוספת שניתן לראותה בהקשר דומה היא זו של ויקטור מזרחי, עולה ממצרים הלומד טייס אצל שלושה גדנ''עי אוויר (אורי, דני ודודו) בספרו של רפאל סהר, ''פורצי הפירמידות'' (1967). גם בספר זה יוצאים גיבוריו הקבועים של סהר יחד עם חניכם למצרים, במטרה לחלץ אוצר חבוי שמשפחתו של ויקטור לא יכלה להעלות ארצה.

במלים אחרות, סופרי ילדים באותה תקופה ראו את העלייה מארצות ערב כמשתלבת בחברה הישראלית וכמחוברת לאתוס הגבורה המגולם בפעולותיהם הנועזות של בני נוער ילידי הארץ. תפיסה זו, שהייתה נחלתם של סופרים ישראלים באותה תקופה, היא חלק מרעיון ''כור ההיתוך'' – ציפייה של הממסד החינוכי, הפוליטי והבירוקראטי מהעולים החדשים מכל התפוצות לצרוף את זהותם העדתית המקורית בתנור הענק שממנו תפיק החברה המתגבשת את הישראלי החדש, הנקי ממשקעי הגלות ומהאנאכרוניזם שלה.

בספרו ''מטרזן עד זבנג'' קובע אלי אשד כי סדרת ''ילדי העיר העתיקה'' מתארת את עלילותיה של ''קבוצת ילדים דתיים'' בירושלים הנצורה. הוא קובע כי מדובר בחיקוי ברור של סדרת ''חסמבה'' המיתולוגית, אך שבניגוד ל''חסמבה'' ''חדרו אליה נטיות דתיות ברורות'' ''מטרזן עד זבנג'', עמ' 68). במלים אחרות, מעין ''חסמבה'' המיועדת לנערים דתיים ושואבת מהרקע של עיר הקודש. בטקסטים עצמם אין ולו התייחסות אחת המאשרת שאלחנן, נסים או רפאל הם בנים למשפחות דתיות, אבל בחלק מהאיורים נראים חלקם כשהם חבושי כיפה. הסופר, חיים אליאב, היה דתי, וחלקים מהסדרה פורסמו קודם לכן בהמשכים ב''הצופה לילדים'', כתב עת שהיה פופולרי אצל ילדים דתיים. ברם, דומה כי המסרים המרכזיים שבהם התמקד אליאב הם רוח החלוציות, ההגשה הציונית בהתיישבות והנכונות להגן על הארץ ועל בניה בכל מחיר. כיוונים אלה אינם מאפיינים דווקא את המיגזר הדתי באותן שנים. נהפוך הוא, הן היו בגדר קונסנזוס גם במיגזרים החילוניים של החברה הישראלית, ועל כך תעיד הצלחתן של סדרות חבורות אחרות שהעבירו אף הן מסר דומה.

לא מוותרים. ילדי העיר העתיקה עוקבים אחר עובדיה עולמי, הלבוש כערבי, במעברות הירדן




פוליטיקלי אינקורקט


הספרים הללו, למי שזה עוד מפתיע אותו, אינם ממלאים בדיוק אחר כללי הפוליטיקלי קורקט המקובלים בימינו. למעשה, ודאי יימצא מי שאף יראה אותם כסמלים של הפוליטיקלי אינקורקט. רבים מהערבים המוזכרים בו מכונים על ידי ילדי העיר העתיקה בתארים נוסח ''בן בליעל''. אין שם חבורות, מיליות או רשתות, אלא בעיקר ''כנופיות'' – מילה בעלת הקשר עברייני. יחס הוגן לשבויים אין שם, גם לא בצד הישראלי. לדוגמה: ''מיד לאחר שאנשי הכנופיה עברו והתרחקו כמאה צעדים, קפצו הנערים על רגליהם, פנו במהירות לעבר אסירם ובדקו אם לא הספיק הלז להשתחרר מכבליו. וכשנוכחו לדעת כי חששם היא לשווא, כיבדוהו במספר מהלומות ופנו בעקבות חבריו'' (''ילדי העיר העתיקה בעקבות המרגלים'', עמ' 78). הלוחמים הערביים מונעים בדרך כלל על ידי תאוות בצע או תאוות רצח, אך ודאי שלא על ידי להט אידיאולוגי הבוער בכל ישותם. האידיאולוגיה שמורה ליהודים לבדם. ''אני מקווה שאמליח למלא את המשימה שהוטלה עלי לטובת ביטחון מדינתנו'', קורא שמעון בנבנישתי אל אבניאל לאחר שזה מטיל עליו את משימת ההצטרפות לארגון המרגלים הפועל על חוף הכינרת (''ילדי העיר העתיקה בעקבות המרגלים'', עמ' 69).

מקומן של נשים נפקד כמעט לחלוטין מהדמויות המרכזיות בסדרה. עודדה, המוזכרת בחלק מהספרים, היא דמות שולית למדי ולמעט מילוי תפקידי קישור (''ילדי העיר העתיקה בעקבות המרגלים'', ''ילדי העיר העתיקה מטביעים ספינה'') היא אינה נושאת בכל תפקיד משמעותי. אישה אחרת היא סמיחה עולמי, אימו של עובדיה. זו (שגם לה אין כל תפקיד של ממש בעלילת ''ילדי העיר העתיקה והמטמון מבגדד'') מתוארת על גבול הגרוטסקה הסלאח-שבתית: היא עוסקת מרבית הזמן בקינה על מר גורלה, בהטחת האשמות כלפי מי שהיא רואה כאחראי לצרותיה (המשטרה והגדנ''עים) ובתחינה שלא לכלוא את בנה הסורר. לעתים קרובות היא עושה כן בצוותא עם כמה מחברותיה, מה שיוצר את הרושם של מקהלה יבבנית וחסרת כל קשר עם המציאות שמחוץ לחיי המעברה. אם עובדיה הנועז ובעל התושייה מייצג את דימוי הישראלי החדש, הרי שאימו סמיחה היא חלק מהגלות הישנה. קשה להתעלם מההבדלים הללו, על כל המשתמע מהם.

אבל, כפי שכבר הזכרתי, הסדרה הזו אינה מתיימרת לייצג דפוס חברתי אידיאלי. נהפוך הוא, היא רואה את עיקר מאבקה של ישראל בשילוב כוחות ישנים וחדשים לצורך הגנה על קיומה כנגד אויבים המבקשים להשמידה. ככזו, היא מהווה בבואה נאמנה של הרעיון שישראל טרם הבטיחה את קיומה במרחב המזרח תיכוני ושהבטחת קיום זה היא מעל לכל אג'נדה חברתית. לצורך הבטחת הקיום הפיסי יש לרתום כל משאב אנושי, ללא הבדל של מוצא או קבוצת השתייכות. אם היה אליאב מוציא ספרים דומים היום, יתכן והיה כותב אחרת. אבל במונחי תקופתו, כתיבה זו לא חרגה מהמקובל.









(הסדרה ''ילדי העיר העתיקה'', מאת חיים אליאב, יצאה לאור בשנים 1952-1958. ששת הספרים הראשונים יצאו בהוצאת ''יסוד''. הספר האחרון, ''ילדי העיר העתיקה והמטמון מבגדד'', יצא בהוצאת ''ניב''. איורים: א. לואיזדה)







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]