הנמר מקולורדו
יום ד', 03/08/2005 שעה 23:27
לא רבים יודעים כיום אצלנו מי היה ג'ק דמפסי, אבל בעשור השני והשלישי של המאה הקודמת הוא נחשב באמריקה לגיבור לאומי. ג'ק דמפסי היה אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד עוד לפני שהוריו של קסיוס קליי - לימים מוחמד עלי - הגיעו לבגרות. ויש טוענים שהוא אף היה טוב ממנו. ''הנמר מקולורדו'' ידע לעורר אהדה בזירה ומחוצה לה והפך ברבות הימים לאחד האנשים החמים והאהובים ביותר שיצאו אי פעם מהזירה המחובללת










בניו יורק משתדלים פרנסי העיר להכניס קצת תוכן אל תוך השמות המכאניים משהו של הרחובות. כך, למשל, הם מנסים כבר שנים ארוכות להחדיר לתודעת העוברים ושבים שם אלטרנטיבי לשדרה השישית - אבניו אוף דה אמריקאס, כלומר שדרת האמריקות. נאדה. אף אחד לא קונה את השם הזה.

ממש באותו אופן, אין ניו יורקרים רבים שמכירים את ה''ג'ק דמפסי קורנר'', שמה של הצטלבות רחובות במרכז מנהטן, במקום בו נפגשים השדרה השמינית והרחוב הארבעים ותשעה. לא רבים יודעים כיום אצלנו מי היה ג'ק דמפסי, אבל בעשור השני והשלישי של המאה הקודמת הוא נחשב באמריקה לגיבור לאומי. ג'ק דמפסי היה אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד עוד לפני שהוריו של קסיוס קליי האגדי - לימים מוחמד עלי - הגיעו לבגרות. ויש טוענים שהוא אף היה טוב ממנו. ''הנמר מקולורדו'' ידע לעורר אהדה בזירה ומחוצה לה והפך ברבות הימים לאחד האנשים החמים והאהובים ביותר שיצאו אי פעם מהזירה המחובללת. אבל בל נקדים את המאוחר.


הנווד

דמפסי, שבעורקיו זרם דם אירי ואינדיאני, החל את הקריירה המרתקת שלו כנווד מופקר בערבות קולורדו. הוא נהג לקפוץ על גבי קרונות משא ולעבור ממקום למקום בדרך זו, האופיינית כל כך לנוודי המערב. גופו היה חסון וחזק - תשעים קילוגרם שהשתקעו על פני מאה שמונים וחמישה סנטימטרים - ובחלק גדול מהמקרים מצא את פרנסתו בקרבות אגרופים בהם הרוויח מרק חם או מקום להניח בו את ראשו בלילה. הוא נחשב בין הנוודים לאדם שכמעט אין לנצחו. ואכן, אגרופיו נחשבו לקטלניים כמעט.

התאגרף כדי לזכות בקערת מרק או בכר להניח עליו את ראשו. ג'ק דמפסי

יום אחד נאלץ דמפסי להגיב להתגרות מיותרת מצידם של כמה ברנשים קשוחים בבאר מעופש כלשהו. כמה דקות לאחר מכן היו הפרחחים שרועים על הארץ, משל היו חבורת נבלים שחצנים בסרטי טריניטי ובמבינו. תיגרה זו, שהייתה כמעט דבר שבשיגרה אצת דמפסי, היוותה, בדיעבד, את ראשית דרכו של מסלול מפואר. במהומה שקמה באותו באר צפה בעניין גם ברנש בשם ג'ק קירנס. הלז הבין שלפניו כישרון יוצא דופן והחליט להפוך אותו לאלוף איגרוף. הוא ניגש לדמפסי והחל לשוחח עימו. כמה דקות מאוחר יותר כבר היה בכיסו הסכם שהפך אותו למנהלו של הבחור הקשוח הזה.

קירנס גילה מייד שהאגרוף הימני של דמפסי הוא קטלני, אבל שידו השמאלית היא כמעט חסרת ערך. לאחר שכל ניסיונותיו לשכנע את הצעיר לעשות שימוש גם בידו השמאלית העלו חרס, הוא נקט צעד של יאוש. קירנס קשר את ידו הימנית של דמפסי לצד גופו והורה לו להתאגרף אך ורק בידו השמאלית. זה עבד. האימון המשונה הזו הוליד את מכת המגל השמאלית המפורסמת של דמפסי, שנחשבת עד היום לאחת המכות הקשות ביותר בהיסטוריה של האיגרוף.

ב-‏1917, כשנכנסה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, עבד דמפסי - במקביל לעיסוקו כמתאגרף - במספנה בניו יורק. לאחר המלחמה, הטיחו בו כמה משונאיו כי התחמק משירות צבאי על אף כשירותו הגופנית. טענה זו עשתה לו לא מעט צרות בהמשך, ורק ב-‏1920 הצליח להוכיח כי ניסה להתגייס עוד קודם לכן אך נדחה, משום מה, על ידי שלטונות הצבא.

תחת ניהולו של קירנס זינק דמפסי אל עולם האיגרוף והחל להתמודד בקרבות מול יריבים בדרגות קושי עולות. הוא הותיר אותם מובסים בזה אחר זה, רובם המכריע בנוק אאוט בסיבוב הראשון. הוא ניחן בכישרון מופלא להיחלץ ממצבים שניראו כמעט אבודים ולהפוך אותם על פיהם. שמו נודע עד מהרה כאחד המתאגרפים המוכשרים בארץ, אבל ב-‏1919, כשעלה לזירה שבטולדו, אוהיו, להתמודדות מול אלוף העולם, ג'ס וילארד, לא היה איש מוכן להמר על סיכוייו.

45 אלף איש נאספו שם באותו יום. השמש קפחה בעוז מעל הזירה הפתוחה. שמשיות ענק נפרשו מעל פינות הזירה כדי להגן עליהם בזמן המנוחה שבין הסיבובים. ובכל זאת, גופם הבהיק מפלגי הזיעה זרמו במורדותיו.

דמפסי חשש מהמפגש הזה. היה זה אך טבעי - וילארד עלה עליו בגובה ובמשקל, היה אלוף העולם מזה ארבע שנים והפגין ביטחון עצמי עצום. הוא הודיע לקירנס שלא יעיז לזרוק מגבת לזירה (סימן לכניעה), גם אם מצבו ייראה נואש.

דמפסי מביס את וילארד בטולדו. הפסיד בהתערבות על נוק אאוט בסיבוב הראשון

אבל איש לא תיאר לעצמו את המאורעות שהתרחשו מייד. בשנייה בה נשמע צלצול הגונג, זינק דמפסי אל יריבו. וילארד ניסה להשיב מלחמה שערה והתרקרב על יריבו. דמפסי המתין בדיוק לזה. כאמן המכה הקצרה, שלח ימנית לקיבתו של וילארד, וכשפיו של זה נפער נחתה עליו שמאלית מהירה. וילארד קרס, קם והופל שוב על ידי שמאלית מכוונת לעין. שש פעמים התרומם האלוך הטקסאני מהקרשים ובכל פעם מצא עצמו מועף חזרה מטה ממכה אדירה של הצעיר מקולורדו. בפעם השביעית החריש רעם התשואות את ספירת השופט. אחת...שתיים...שלוש...ארבע...חמש...תשע..גונג. השופט ניגש אל דמפסי והרים את ידו לאות ניצחון.

מי שקילקל את השמחה הי קירנס, שצרח לפתע אל חניכו: ''חזור לזירה, ג'ק! הקרב לא נגמר!''. התברר שהגונג ,שבא יחד עם ספירת תשע של השופט, סימן את סיום הסיבוב. דמפסי, לא זו בלבד שהפסיד ניצחון בטוח, אלא שאף הפסיד 25 אלף דולר (סכום עתק במונחי אותה תקופה) בהתערבות על נוק אאוט בסיבוב הראשון. אפס, הדבר לא השפיע כלל על תאוות הניצחון האדירה שלו. בסיבוב השני הוא פרץ לזירה והחל לשלוח אגרופים קשים אל גופו של וילארד. האלוף היה חסר אונים. הוא נע בזירה סחור סחור, עינו הימנית עצומה, אפו מחוץ, שש משיניו נעקרו והדם כיסה את פרצופו. דמפסי עצמו היה נקי מכל פגיעה, למעט זרזיפי דם אחדים - דמו של וילארד.

בסיבוב השלישי התפרץ דמפסי והוריד סידרה של מהלומות אדירות לסנטרו של וילארד. ''תעצור את זה!'', ''זהו רצח!'', נשמעו קריאות מהקהל. איכשהו, הצליח וילארד לסיים את הסיבוב הזה וכשל, המום, אל פינתו. אבל כשעמד הסיבוב הרביעי להתחיל התעופפה מגבת מאותה פינה ונחתה במרכז הזירה. וילארד לא היה מסוגל להמשיך בקרב. אלוף חדש נולד.

מאות אנשים נהרו אל הזירה והריעו לאלוף החדש. דמפסי עצמו התעלם מהקהל ורץ אל וילארד. ''שנאתי לעשות את זה, ג'ס, אבל הייתי מוכרח'', מילמל כשהוא רוכן על יריבו המובס. ''קשה לי להודות בכך'', לחש וילארד בתגובה, ''אבל אתה הוא בעל המהלומה הקשה ביותר שהכרתי מעודי''.


קרב המאה

דמפסי הגן בקלות על תוארו החדש מול יריבים נחותים ממנו כמו ביל מיסקי וביל ברנן. אבל אז החליט אמרגן האיגרוף טקס ריקרד להביא לדמפסי יריב בעל שיעור קומה - ומצא בדיוק את האדם המתאים. היה זה ז'ורז' קרפנטייה, גיבור מלחמת העולם ואליל צרפת. קרפנטייה היה מתאגרף חכם ומוכשר, בעל מנטליות חזקה ומכה ימנית אדירה שברנארד שאו כינה ''מכת סם המוות''. כמה חודשים קודם לכן הוכתר הצרפתי כאלוף העולם במשקל חצי-כבד, לאחר שהביס את באטלינג לווינסקי. הוא היה דק מדמפסי , נאה ממנו ובעל חזות אצילית. נוסף לכ, הספיק גם לגלם דמות של סוכן חשאי צרפתי בסרט המצליח The Wonder Man. לא היה כמעט חובב ספורט באירופה שלא הכיר את פניו.

ריקרד שיווק את הקרב הזה כמפגש האולטימטיבי בין אמריקה לאירופה. העולם הישן נגד החדש. קרפנטייה התקבל בארצות הברית כסלבריטי ממדרגה ראשונה. נפוצה שמועה שהוא משכלל מכת מחץ סודית. דמפסי העדיף להתעלם מהשמועות והמשיך להתאמן באטלנטיק סיטי.

הצפרדע הושכבה ברביעי. רגע הניצחון של דמפסי על קרפנטייה באירוע שתואר בזמנו כקרב המאה.

הקהל שזרם אל הזירה בג'רסי סיטי שבניו יורק כדי לצפות בקרב המאה, כפי שכונה אז, הצטבר לתשעים אלף איש. היה זה קהל שיא בתולדות האיגרוף עד אז. הייתה זו אחת הפעמים הראשונות בה הפך קרב שכזה למוקד התעניינות ונוכחות של פוליטיקאים, אנשי עסקים ונשים. הזירה הפתוחה הייתה חשופה לטיפטוף הקל, שאיכשהו הפתיע באותו שבוע של ראשית יולי 1921. המצלמות הבהבו באוויר, מנציחות כל שנייה. המתח היה אדיר. כשהוצגו השניים, אחד כ''תקוות כל אמריקאי שדם אדום נוזל בעורקיו'' והאחר כ''אלוף המשקל הכבד של העולם הישן, אליל של בני ארצו וחייל של צרפת'' התפרץ הר געש אנושי בתורועת אדירות. אבל בשונה ממה שניתן להבין, רבים מהאמריקאים שנכחו בעולם רצו דווקא בניצחונו של הצרפתי. הם ראו בו את ''גק' הרוצח'' ואילו בקרפנטייה את ''איש הסחלבים''.

כשנשמע הגונה התפרץ קרפנטייה והחל לנהל קרב מגע הדוק. הייתה זו הפתעה, משום שסגנון זה היה תחום התמחותו של דמפסי ומביני העניין סברו שקרפנטייה יעדיף לנהל דווקא קרב מרוחק יותר, כזה שיאפשר לו להתחמק מהמכות הקצרות והאכזריות של דמפסי. בדקות הבאות הצליח דמפסי איכשהו לחמוק מאגרופיו של הצרפתי. אולם בעוד שקרפנטייה עשה מאמץ אדיר להתמקד בצידו השמאלי, החלש, של דמפסי, העדיף האחרון להנחית מכת עזה בחוטמו של הצרפתי והפך אותו לזרזיף דם עז. עיניו של הצרפתי התערפלו, הוא החטיא שוב ושוב את דופו של דמפסי והלה ניצל את ההזדמנות והצמיד מכת פתע לקיבתו. רק צלצול הגונג לסיום הראשון הציל אותו מנוק אאוט.

בסיבוב השני חזרה אותה תמונה. קרפנטייה ניסה להתרחק ולהתמקד במכות מגל ארוכות, ואילו דמפסי סחף אותו לקרב מגע. הסיבוב כבר עמד להסתיים כשלפתע הוריד קרפנטייה ימנית אדירה ללסתו של דמפסי. האחרון התנודד על מקומו. הרבבות קמו על רגליהם, שואגים בטירוף, כדי לראות במפלת האלוף. אבל דמפסי לא נפל. הוא הצליח לעבור את השניות הבאות בשלום, לא מודע אז לכך שבשל עוצמת המהלומה נשבר אגודלו של קרפנטייה.

בסיבוב הרביעי נמאס הקרב הזה על דמפסי לחלוטין. הוא פרץ לזירה ופתח בסידרה של מהלומות עזות מקרוב אל גופו של קרפנטייה. דקה ורבע לאחר פתיחת הסיבוב שלח דמפסי שמאלית לפרצופו של קרפנטייה. הלה ניסה להתחמק, ואז פגעה ימנית במפתח הלב שלו. ימנית נוספת לסנטר השלימה את המלאכה וקרפנטייה עף לקרשים. השופט הרים את ידו והחל למנות. כשהגיע לשמונה עשה הצרפתי מאמץ נואש לקום, אך קרס תחתיו. דמפסי שמר על תוארו.

מזירת ההתמודדות נשלחו מברקים לספינות הצרפתיות הרבות שהפליגו לאורך חופי ניו אינגלנד בנוסח ''הצפרדע שלכם הושכה ברביעי''. המפגש הביא עימו הכנסות של 1.6 מיליון דולר, שיא של כל הזמנים. דמפסי עצמו קיבל 135 אלף והפך לאדם עשיר.


שור הבר מערבות הפמפס

דמפסי הגן על תוארו בפני טומי גיבונס וג'ימי דארסי לפני שנאלץ להתמודד עם איום רציני יותר. הארגנטיני לואיס אנחל פירפו עשה היסטוריה בכך שהפך להיספני הראשון שהתמודד על התואר העולמי באיגרוף במשקל כבד. התואר ''משקל כבד'' הלם אותו אף יותר מאשר את דמפסי. גובהו היה כשני מטרים ומשקלו כמאה ושלושים קילוגרם.

למרות הפרשי הגובה והמשקל, החל הקרב הזה כמעט כצפוי. דמפסי זינק אל יריבו והבקיע את הגנתו במהלומות הימין שלו. פירפו לא נפל. יתר על כן, אבל המהלומות שהשיב לדמפסי גרמו לאלוף לכרוע בפעם הראשונה על ברכיו. כשקם מכריעתו וחזר להתאגרף קם איתו כל הקהל. החשמל שבאוויר העיד כי זה עומד להיות קרב בלתי נשכח.

פירפו מעיף את דמפסי אל מעבר לחבלי הזירה באחד הציורים הידועים ביותר מעולם האיגרוף. ג'ורג' בלוז (1882-1925) צייר את התמונה בשנת 1924

דמפסי התאושש והעיף את הארגנטיני לקרשים במכת מגל שמאלית. פירפו ניסה לקום, אך דמפסי הלם בו שוב ושוב. הקהל, שסבר כי לפניו שחיטה נוספת, הופתע כשפירפו ירה מהלומד אדירה לפרצופו של דמפסי. האלוף הנדהם איבד את שיווי משקלו, רגליו התעופפו באוויר וגופו טס מעל לחבלים, היישר אל תוך הקהל הנדהם. הרבבות שאגו. אלוף העולם הוכה בסיבוב הראשון. סנסציה אידרה.

היחיד ששמר על קור רוחו היה דמפסי עצמו. איש לא טרח לסייע לו, אך הוא הצליח לקום על רגליו ולשוב לזירה לפני שהשלים השופט את ספירת העשר שלו. הוא נשען אל החבלים, מטושטש והמום, אך הצליח לחמוק מהמהלומות ששילח לעברו פירפו הנרגש. צלצול הגונג הציל אותו. הוא דידה אל פינתו ושם זכה לעיסוי מהיר מקירנס. אבל מצבו היה ''גרוגי'' לחלוטין. הייתה זו שאלה של זמן עד שיובס בקרב.

ולמרות התחזיות השחורות עלה דמפסי לסיבוב השני כשהוא מאושש משהו. תוך שניות אחדות התאושש לחלוטין וניהל קרב מהלומות אכזרי ומדויק עם יריבו. הוא הסתער על פירפו והפיל אותו לקרשים. פירפו קם אחרי ספירת שניים. דמפסי הטיח בו ימנית ללב ושמאלית ללסת. הארגנטיני ניסה לקום להתקפה נוספת ואז השלים דמפסי את המלאכה בשמאלית אדירה לפרצוף ובימנית לגו. פירפו נפל ולא הצליח לקום עוד. ארבע דקות וחמישים ושבע שניות לאחר תחילת הקרב היה כל העסק גמור.

דמפסי עצמו סיפר לאחר הקרב כי ריקרד ביקש ממנו להמתין חמישה סיבובים לפחות לפני שיחסל את הארגנטיני ושהוא סירב לשם כך. לדבריו, פירפו היה חזק מדי מכדי שינסה לשחק עימו משחקים כאלה. ''לא נלחמתי כדי לזכות באליפות העולם או במיליון דולר'', הודה, ''לחמתי כדי להישאר בחיים''.


המרובעים של עומר כייאם

ג'ין טאני לא נראה היה כמי שיסכן את דמפסי. הוא היה מתאגרף פיקח מאוד, זריז ויעיל, אך חסר את הברק והעוצמה שאיפיינו אלופים גדולים באמת. ובכל זאת, עלה בידיו של הנחת לזכות באליפות הצבא האמריקני במשקל חצי כבד. האיש העדין, בעל הנימוסים המוקפדים והחיטובים העדינים, החל להרהר בהפיכת האיגרוף לפרנסה.

את מרבית הקרבות שלו ניצח טאני בנקודות, לא בנוק אאוט. בשונה ממתאגרפים אחרים, הוא התנזר מעישון ומשתייה, אכל במידה, הנהיג משטר אימונים קבוע והתאמן ללא הרף. המטרה שעליה דיבר כל העת הייתה להביס את דמפסי. אבל איש לא הקשיב לו. רק לאחר שניצח את קרפנטייה ואת לווינסקי העז לתבוע קרב עם האלוף. היה זה זמן לא רב לאחר נצחונו של דמפסי על פירפו.

בחורף שלפני הקרב יצא טאני לחופשת גולף בפלורידה. עיתונאים שראו אותו מהלך בשדות הופתעו כששמו לב שהוא קורא בספר עב כרס. ''מה שם הספר?'', שאל אחד הכתבים.''המרובעים של עומר כייאם'', הייתה התשובה.

קרב הספירה הארוכה. דמפסי עומד מעל טאני ההמום, שוכח לחלוטין שעליו לסגת לפינתו. מומחים קבעו שטאני היה על הקרשים בין 13 ל-‏16 שניות

135 אלף איש באו לחזות בקרכ שנערך בפילדלפיה והכניסו לקופת המארגנים 2 מיליון דולר. טאני הזריז הפתיע. הוא הלם בדמפסי ללא הפסקה, התחמק מכותיו בזריזות וניצל עד תום את העובדה שדמפסי התמחה בהתמודדות מול מתאגרפים זריזים וכבדים אך התקשה נגד מתחרים זריזים יותר. טאני, כאמור, לא היה מהזן המשיג נוק אאוט בכל מחיר. את קרב ההתשה שלו הוא ניהל ביעילות מדהימה ועד מהרה התכסו פניו של דמפסי בחבורות ובחתכים. בסיום הקרב הוענק לטאני הניצחון בנקודות. דמפסי העייף צלע לעברו ולחץ את ידו.


הספירה הארוכה

ג'ק לא ויתר. הוא החליט לעשות היסטוריה ולשוב ולזכות בתוארו האבוד. היה עליו לעבור קרב קשה נגד ג'ק שארקי הוותיק. דמפסי ניצח בנוק אאוט בסיבוב השמיני והמתין בסבלנות לקרב הגומלין מול טאני.

קרב הגומלין בשיקאגו נערך בדיוק שנה לאחר הקרב הראשון בין השניים. מושלי, אנשי עסקים וגם גנגסטרים מסוגו של אל קאפון הטריחו את עצמם לזירה. לפני הקרב הסכימו ביניהם מנהלי שני המתאגרפים על חוק ה''נוק דאון'' החדש, לפיו השופט לא יתחיל בספירה עד שהמתאגרף שהפיל את יריבו ייסוג לפינה הרחוקה של הזירה.

ששת הסיבובים הראשונים היו חזרה מדויקת על הקרב הראשון. טאני שלח בדמפסי מהלומות מרחוק, חמק מהמהלומות של המתאגרף הוותיק וצבר נקודות בלי שכמעט נפגע. בסיבוב השני הנחית דמפסי לפתע ימנית אדירה בפניו של טאני. הייתה זו מהלומה כה חזקה, שראייתו של טאני התערפלה והוא נאלץ להישען על חבלי הזירה כדי לא ליפול לקרשים. דמפסי עט עליו, לכד אותו בפינה והוריד לעברו שורה של מהלומות שהשכיבו את טאני על הקרשים. כל האיצטדיון היה כמרקחה. וכאן עשה דמפסי את שגיאתו הרוגלית. להוט לחסל את יריבו, הוא המשיך לעמוד מעליו, נטוע במקומו, ממתין להתאוששותו ושוכח לחלוטין את ה''נוק דאון''. שופט הזירה הצביע לעבר הפינה הנייטרלית, אבל דמפסי הוסיף להסתכל ביריבו כמהופנט. השופט היתרה בו, טילטל אותו ומשך בחגורתו. רק לחאר שעברו שניות ארוכות חזר דמפסי לפינה והשופט החל למנות.

הזמן שחלף היה בעוכריו של דמפסי. בספירת תשע כבר היה טאני על רגליו. דמפסי זינק לכיוונו, אבל הלה הצליח לחמוק ממנו, רקד סביבו והעביר זמן עד ראשו התבהר. בסיבובים הבאים שב טאני לשיטתו הקרב הישנה שלו והטריד את דמפסי במהלומות ובהתחמקויות שהתישו אותו. בסיום קרב הגומלין הוכרז טאני כמנצח. הוא קיבל שני מיליון דולר עבור ארבעים וחמש הדקות של הקרב. שנה לאחר מכן הגן על תוארו מול טום היני ונכנס להיסטוריה כמתאגרף הראשון שפרש כשהוא בלתי מנוצח.

הפטריוט. דמפסי שיקם את דימוי המשתמט שלו כשהתגייס לצבא, שימש כקצין אימון גופני ואף לחם באוקינאווה

היסטוריונים של ענף האיגרוף שצפו בצילומי אותו קרב ישן נושן מ-‏1927 מעריכים כי טאני היה על הקרשים פרק זמן שבין 13 ל-‏16 שניות. בשל פרק הזמן הארוך הזה נודע הקרב הזה כ''קרב הספירה הארוכה'' וככזה גם נכנס לדברי הימים של האיגרוף במשקל כבד.

דמפסי עצמו הוסיף להיות אישיות נערצת גם לאחר ההפסדים שנחל לטאני. הוא הירבה להופיע בהופעות למטרות צדקה. גרנטלנד רייס, אחד מגדולי עיתונאי הספורט של אמריקה, הצהיר שדמפסי היה הספורטאי המנומס והג'נטלמני ביותר שהכיר אי פעם. הוא טען כי בניגוד להופעתו החייתית בזירה היה דמפסי מנומס ואדיב להפליא מחוצה לה.


לאחר מעשה

ב-‏1925 נשא דמפסי לאישה את השחקנית אסטל טיילור ובעצמו הופיע בכמה סרטים. כמה שנים מאוחר יותר התגרש ממנה והתחתן עם הזמרת האנה ויליאמס. לאחר שפרש מאיגרוף פתח דמפסי מסעדה משלו בניו יורק. כשנכנסה ארצות הברית למלחמת העולם השנייה החליט דמפסי לנצל את ההזדמנות ולפורר סופית את הדימוי שלו כמשתמט משירות. הוא התגייס למשמר החופים, זכה לדרגת קצונה ומונה כאחראי על אימוני הכושר הגופני בחיל. מאוחר יותר הוצב לשירות באוקיאנוס השקט וב-‏1945 עורר הערצה כאשר בגיל חמישים התנדב להילחם, בראש קבוצה מחייליו, בקרבות של אוקינאווה. אישיותו והישגיו סייעו לו להתחבב על לא מעט אנשים. בין השאר, קיים יחסי ידידות קרובים עם ג'ין טאני, וכמה עשרות שנים לאחר אותו קרב אף סייע לבנו של טאני, ג'ון, כשהלה התמודד לתפקיד סנאטור. אחד מידידו הקרובים ביורת היה ג'ון סיריקה, השופט שדן בפרשת ווטרגייט. ב-‏31 במאי 1983 הלך דמפסי לעולמו.

ג'ק דמפסי היה, כנראה, אחד מהמתאגרפים המלהיבים ביותר שאי פעם נכנסו לזירה. בעיני רבים הוא נחשב כגדול המתאגרפים בהיסטוריה של המשקל הכבד. הוא גרם התרגשות והנאה למיליונים. היכל התהילה של האיגרוף צירף אותו לשורותיו כחבר בכיר. במנאסה שבקולורדו, עיירת הולדתו, פועל כיום מוזיאון המנציח אותו. בעיני אמריקה, לפחות, את אותה פינת רחוב בניו יורק סיטי הוא הרוויח ביושר.

ואי אפשר בלי לסיים עם המשפט שאולי מסביר את כל הנסיבות שהפכו את האיש ממנאסה למה שהיה. ''כשהייתי נער צעיר'', סיפר פעם, ''הופלתי ארצה פעמים אין ספור. רציתי להישאר ולשכב, אך לא יכולתי. הייתי מוכרח לנצח ולזכות בשני הדולרים האלה, אחרת הייתי ממשיך לרעוב. יכולתם להכות אותו בפטיש על סנטרי בעבור חמישה דולר. אולי כשדבר לא יבוא אל פיכם במשך יומיים תמימים תבינו על מה אני מדבר''.









חלקים גדולים ממאמר זה מקורם בספרו של מיכאל מרגולין, גבורי ספורט, שיצא לאור בשנת 1962 בהוצאת יסוד.





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
צחוק ההיסטוריה   דודו בן עמי   יום ב', 08/08/2005 שעה 10:09   [הצג]
קרפנטייה   אבי   יום ב', 08/08/2005 שעה 22:22   [הצג]   [2 תגובות]
מה עם זכויות יוצרים   יוסף תמיר   שבת, 27/10/2007 שעה 13:45   [הצג]
אתמול ראיתי תוכנית על איגרוף וספרו עליו   אורי   יום ה', 06/12/2007 שעה 9:41   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©